עַלַמַּפָּה

מָעוֹן נזכרת בראש רשימת 10 ערים הכלולות באותו מחוז בהָר יְהוּדָה שמדרום לירושלים, הכולל בין השאר את כַּרְמֶל, זִיף ויוּטָּה.

בימים בהם דָוִד ברח מפני שָׁאוּל, הוא נדד בין מקומות מסתור שונים בהָר יְהוּדָה, כמו קְעִילָה וזִיף. כשמקום המחבוא התגלה לשָׁאוּל, דָוִד עבר ל"מִדְבַּר מָעוֹן בָּעֲרָבָה אֶל יְמִין הַיְשִׁימוֹן" ושָׁאוּל יצא אחריו. שני הצבאות נמצאו משני צידי הר "סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת" וצבא שָׁאוּל כבר החל לכתר את אנשי דָוִד, כאשר שָׁאוּל שמע על תקיפת הפלישתים ועזב את המקום, ודָוִד ירד למצדות עֵין גֶּדִי.

כשדָוִד עוד שהה באזור מָעוֹן הוא נתן עזרה והגנה לרועים באזור וביניהם לרועי נָבָל הַכַּרְמְלִי, מצאצאי כָּלֵב בֶּן יְפֻנֶּה כובש חֶבְרוֹן. נָבָל היה עשיר גדול ובעל מקנה רב של צֹאן ועִזִּים אשר שכן בְּמָעוֹן, אך את עסקי המקנה שלו ניהל בכַּרְמֶל הסמוכה. בין נָבָל ודָוִד פרץ סכסוך בעקבות יחס מזלזל של נָבָל, ובסופו של דבר נָבָל מת ודָוִד נישא לאלמנתו אֲבִיגַיִל.

מלבד נָבָל שהיה ממשפחת כָּלֵב, דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ב מפרט את בני כָּלֵב מנשותיו ופלגשיו ורבים מהשמות הם גם שמות ערים באזור חֶבְרוֹן, כמו מָעוֹן, זִיף ויָרְקֳעָם.

מָעוֹן שכנה כאמור במחוז של הָר יְהוּדָה שבו שכנו גם זִיף ויוּטָּה שאתרן זוהה ובמיוחד בשכנות לכַּרְמֶל (עירו של נָבָל הַכַּרְמְלִי שגר במָעוֹן), אשר זוהתה עם ח'רבת אֶל-כַּרְמִל ליד הכפר אל-כַּרְמִיל. מָעוֹן עצמה זוהתה בוודאות עם ח'רבת מַעִין הנמצאת בשולי תל גדול ובולט כ-1.5 ק"מ מדרום לכַּרְמִל, וזאת בעיקר על בסיס שימור השם של העיר המקראית בשמה של החורבה, ועל סמך המקום והממצאים המתאימים.

על פי אחד מחרסי עֲרָד המתוארכים לסוף ימי בית-ראשון, נזכרת העלאת מס של שְּׂעֹרָה מ-3 ערים ביְהוּדָה - מעֲרָד, מעָנִים וממָעוֹן. באוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית - במאה ה-4 לספירה) מצוין שמָעוֹן שכנה במזרח מחוז דרומא (שמו של המחוז שבדרום הר חברון בתקופה הביזנטית). אוסביוס אינו מציין אם במָעוֹן ישבו יהודים או נוצרים או שמא היתה עיר מעורבת (כמנהגו לגבי ערים אחרות בדרומא, כמו למשל לגבי כַּרְמֶל, אֶשְׁתְּמֹע ועָנִים התחתונה היהודיות ועָנִים העליונה הנוצרית), אך בית הכנסת שנחשף באתר ושפעל במאות ה-7-4 לספירה מעיד על יישוב יהודי במקום בתקופה זו.

הממצא העיקרי בבית הכנסת הוא שברי מנורת 7 קנים גדולה ומפוארת עשויה שיש לבן, ומעוטרת באריות. ההשערה היא שהמנורה שימשה גם לתאורה בפועל, על סמך שרידי פיח שנמצאו באזור הנרות. בראש התל נמצאים שרידי מצודה מהתקופה הרומית-ביזנטית, וסביב התל נחשפו גם מערות רבות.