עַלַמַּפָּה

בבְּרֵאשִׁית פרק י"ד מסופר על ארבעה מלכים שבאו מאזור עיראק כדי לתקוף את דרום הארץ, והכו בין השאר ערים באזור "עֵמֶק הַשִּׂדִּים הוּא יָם הַמֶּלַח", כולל את סְדֹם, את צֹעַר ואת "חַצְצֹן תָּמָר", שהיא כינויה של עֵין גֶּדִי. עֵין גֶּדִי נזכרת אח"כ בקבוצה של 6 ערי מִדְבָּר יְהוּדָה שנכללו בנחלת שבט יְהוּדָה (יחד עם "בֵּית הָעֲרָבָה מִדִּין וּסְכָכָה, וְהַנִּבְשָׁן וְעִיר הַמֶּלַח").

בימים שבהם דָוִד ברח משָׁאוּל המלך למקומות מסתור שונים באזור מדבר יְהוּדָה, דָוִד עבר להסתתר ב"מְצָדוֹת עֵין גֶּדִי". שָׁאוּל רדף את דָוִד "עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים בְּעֵין גֶּדִי" ועצר לעשות את צרכיו בַּמְּעָרָה, שבירכתיה ישבו דָוִד ואנשיו. דָוִד כרת את כנף מעילו של שָׁאוּל בלי שזה הרגיש בכך, וכששָׁאוּל יצא, דָוִד הראה לו מרחוק את כנף המעיל. שָׁאוּל בכה והשביע את דָוִד שכשימלוך לא יכרית את זרעו. שני מזמורים בספר תְּהִלִּים - נ"ז ו-קמ"ב נכתבו ע"י דָוִד בעודו מסתתר מפני שָׁאוּל "בַּמְּעָרָה". יתכן שהכוונה למערה שבְּעֵין גֶּדִי, אך גם למְּעָרָה שבעֲדֻלָּם לשם ברח דָוִד בימים המוקדמים יותר של מנוסתו.

בימי יהוֹשָׁפָט מלך יְהוּדָה, ממלכות מוֹאָב ועַמּוֹן פתחו במלחמה כנגדו. כשיהוֹשָׁפָט שמע שצבאם יצא מאֱדוֹם, עבר את יָּם המלח, והוא חונה כבר בעֵין גֶּדִי, הוא נבהל וקרא לצוֹם בכל ממלכתו. העַם התכנס להתפלל לה' ביְרוּשָׁלַיִם, ולבסוף ה' התערב וגרם לאויבים להילחם אלה באלה, ולהותיר אחריהם רק פגרים ושלל.

במסגרת תיאור המקדש העתידי של הנביא יְחֶזְקֵאל, הוא מתאר נחל היוצא ממפתן המקדש לכוון ים המֶלַח. למי הנחל יש סגולות מרפא המֵחַיּוֹת דגים רבים בים המלח, ודייגים מֵעֵין גֶּדִי (בגדה המערבית של ים המלח) וְעַד עֵין עֶגְלַיִם (בגדה הדרום מזרחית) מעלים דגים רַבִּים ברשת. עֵין גֶּדִי היתה ידועה כמקום גידול בשמים, והמאהבת בשִׁיר-הַשִּׁירִים שרה שריחות הבשמים שלה (נֵרְדּ, מוֹר, וכֹּפֶר) לא פגים כל עוד אהובה מסב איתה, ונח בין שדיה בכרמי עֵין גֶּדִי.

אזור עֵין גֶּדִי הוא נווה מדבר גדול על שפתו המערבית של ים המלח, דרכו זורמים אל הים נחל דוד מצפון ונחל ערוגות מדרום, ובו נובעים 4 מעיינות, ובהם מַעְיָן עֵין גֶּדִי בשלוחה שבין שני הנחלים. המים השופעים והצמחייה הרבה מושכים אליהם בעלי חיים רבים, במיוחד יעלים ושפני סלע. גם בני אדם התיישבו במקום בכבר תקופה הכלכוליתית (האלף הרביעי לפנה"ס), כפי שמעידים שרידי מקדש מעל אזור המעין (ראו תמונה), מערות מגורים, וכנראה גם האוצר של פריטי הנחושת שהתגלה במערת המטמון שבנחל משמר הקרוב.

הישוב בעֵין גֶּדִי התחדש רק לקראת סוף תקופת בית ראשון (במאה ה-7 לפנה"ס, כלומר אחרי ימי דָוִד) על תל גורן שמצפון לנחל ערוגות, וזהו אולי הישוב שנזכר ב. נראה שתעשית הבשמים שעֵין גֶּדִי התפרסמה בה בימי בית שני, התפתחה במקום כבר בימי המקרא. באתר נמצא בכל אופן חדר מימי בית ראשון ובו קנקנים גדולים ששימשו אולי את תעשיית הבשמים. ישוב זה חרב בימי הכיבוש הבבלי (~600 לפנה"ס), והתחדש בימי שיבת ציון בתקופה הפרסית (מאות 5-4 לפנה"ס). מתקופה זאת נמצאו בתי מגורים גדולים, חרסים מיובאים מיוון, וחפצים שונם שהובאו מבָּבֶל, ומצביעים אולי על קשרים בין תושבי עֵין גֶּדִי לקהילת הגולים בבָּבֶל.

ישוב זה פסק שוב והתחדש בראשית התקופה ההלניסטית (~300 לפנה"ס). עֵין גֶּדִי התפרסמה במאות השנים הבאות בעצי התמר ובבשמים שלה. היישוב שגשג והתרחב אל מעבר לתל המקורי, ונמצאו שרידי מתקנים חקלאיים ששימשו כנראה את הגידולים הללו, כולל טרסות, אמות מים, ובריכות. באזור העיר החדשה נמצא בית-כנסת מפואר מהתקופה הרומית המאוחרת (ראו תמונה) שהיה בשימוש עד למאה ה-6 לספירה.