עַלַמַּפָּה

על פי תיאור גבולות נחלות השבטים בספר יְהוֹשֻׁעַ, הגבול הצפוני של נחלת יְהוּדָה (מול נחלת בִנְיָמִן שמצפון לה) עלה מאזור שפך נהר היַרְדֵּן לים המלח מערבה לגֵיא בֶן הִנֹּם שמדרום לירושלים והמשיך משם דרך קְצֵה עֵמֶק רְפָאִים צָפֹנָה לרֹאשׁ הָהָר אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ, ומשם המשיך מערבה עד לים. תיאור זה חוזר בסדר הפוך בתיאור המקביל של הגבול הדרומי של נחלת בִנְיָמִן (מול נחלת יְהוּדָה שמדרום לה) אשר מפורט ממערב למזרח, כך שהוא הגיע הפעם מכוון מערב אֶל מַעְיַן מֵי נֶפְתּוֹחַ ומשם ירד דרך צפון עֵמֶק רְפָאִים לגֵיא בֶן הִנֹּם ומזרחה עד ליַּרְדֵּן.

בימים בהם דָוִד היה מסתתר מפני שָׁאוּל באתרים שונים ברחבי יְהוּדָה, הוא שהה במערה בעֲדֻלָּם בזמן שהפְּלִשְׁתִּים חנו עם צבאם בְּעֵמֶק רְפָאִים, ליד בֵּית לָחֶם שהיתה אז בשליטתם. דָוִד חשק במי הבאר שבבֵית לָחֶם ושלושה גיבורים מצבאו הצליחו להביא לו את מים מהבאר. אחרי שדָוִד כבש את יְרוּשָׁלַיִם מהיבוסים, הפלישתים נבהלו ופרשו שוב את צבאם בעמק רְפָאִים ליד ירושלים. דָוִד הכה את הפלישתים ב"בעל פרצים" ולקח שלל את הפסילים שהותירו מאחור. הפלישתים עלו שוב לעמק רְפָאִים ושוב דָוד, על פי דבר ה', תקף אותם בהצלחה - הפעם מאחור דרך אזור מיוער (בעצי בְּכָאִים) כאשר קולות העצים מכסים על תנועת צבאו.

עֵמֶק רְפָאִים נזכר באחת מנבואות יְשַׁעְיָהוּ אשר בה ניבא שהאויב יכה ביִשְׂרָאֵל כמו איכר הקוצר ו"מְלַקֵּט שִׁבֳּלִים בְּעֵמֶק רְפָאִים".

עֵמֶק רְפָאִים, ראשית נתיבו של נחל רְפָאִים, נמצא מדרום-מערב לעיר העתיקה בירושלים ברחוב עֵמֶק רְפָאִים של ימינו במושבה הגרמנית. מוצאו על מורדותיו הדרומיים של ההר של שכונת ימין משה ומלון המלך דוד, אשר גֵיא בֶן הִנֹּם מפריד בינו לבין הר ציון ממערב - הוא וודאי "רֹאשׁ הָהָר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי גֵי הִנֹּם יָמָּה אֲשֶׁר בִּקְצֵה עֵמֶק רְפָאִים צָפֹנָה" הנזכר בתיאור גבולות יְהוּדָה.

ערוץ הנחל ממשיך בעֵמֶק רְפָאִים דרומה לכוון בֵּית לָחֶם, אך בשלב מסויים באזור שכונת בית-צפאצה הנחל פונה וזורם לכוון מערב מדרום לגן החיות התנ"כי, אח"כ מצפון לביתר ולפארק בגין, ולבסוף נשפך לנחל שֹׂרֵק הוזרם מערבה לשפלה וְלַיָּם באזור אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים (פְלֶשֶׁת). אורך הנחל מירושלים ועד להצטרפות לנחל שֹׂרֵק הוא כ-20 ק"מ. הפְּלִשְׁתִּים כנראה עלו לכוון ירושלים של דָוִד בדרך שלאורך נחל שֹׂרֵק והמשיכו בנחל רְפָאִים עד לעֵמֶק רְפָאִים, בדרך הנוחה ששימשה גם את מסילת הרכבת יפו–ירושלים (ראו תמונה).

נחל רְפָאִים עצמו הוא נחל אכזב המזרים בחורף כמויות גדולות של מי נגר מירושלים. בחלק המערבי של הערוץ, בעוזבו את אזור ירושלים לקראת נחל שֹׂרֵק, ערוץ הנחל מפותל יותר ומתחפר בין ההרים הגבוהים שלגדותיו, ורבים בו המעיינות (כמו עין יעל, עין לבן ועין חניה שבאזור גן החיות). על המדרונות התלולים התפתחה לאורך הדורות חקלאות הר מסורתית של טרסות ובוסתנים, ואזור הטראסות של הכפר בתיר אף הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסקו. מכאן גם אולי הזכרת עֵמֶק רְפָאִים בהקשר חקלאי בנבואת יְשַׁעְיָהוּ (ראו למעלה).