וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן, וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לֵאלֹהֵיהֶן. (א-ב)
|
|
סיכום
בני העַם החונים בְּשִּׁטִּים יוצאים לִזְנוֹת עם בְּנוֹת מוֹאָב, המפתות אותם לפולחן בַּעַל פְּעוֹר. ה' גורם למַּגֵּפָה ואומר למֹשֶׁה להוציא להורג את המנהיגים האחראים. זִמְרִי מביא למחנה בפרהסיה אִשָּׁה מִּדְיָנִית, וזוֹנֶה איתה באֹהֶל קטן בַּמַּחֲנֶה. פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר הורג את בני הזוג עם רֹמַח. ה' משבח אותו על כך, כורת איתו ברית כְּהֻנַּת עוֹלָם לצאצאיו, ועוצר את הַמַּגֵּפָה.
תקציר
| חטא בַּעַל פְּעוֹר: העַם חונה בשִּׁטִּים ומחלל את עצמו כשהוא יוצא לִזְנוֹת עם בְּנוֹת מוֹאָב [*]הנוהגות כנראה בזְנוּת פולחנית הקשורה בעבודת הבַּעַל שבהר פְּעוֹר אשר קוראות לבני העַם להצטרף אליהן ולאכול מהזבחים לבַּעַל פְּעוֹר אלֹהֵיהֶן ולהשתחוות לפניו. |
| א וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בַּשִּׁטִּים וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב. ב וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲוּוּ לֵאלֹהֵיהֶן. ג וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל. |
| ה' כועס על המתרחש וקורא למֹשֶׁה להוציא להורג את רָאשֵׁי הָעָם האחראים, ולהוקיע את גוויותיהם [*]על עמוד? מול ה' והַשָּׁמֶשׁ. מֹשֶׁה מצווה על שֹׁפְטֵי העַם להוציא להורג את עובדי הבַּעַל מִבֵּין בני העַם שתחת אחריותם. |
| ד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה קַח אֶת כָּל רָאשֵׁי הָעָם וְהוֹקַע אוֹתָם לַיהוָה נֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ וְיָשֹׁב חֲרוֹן אַף יְהוָה מִיִּשְׂרָאֵל. ה וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל שֹׁפְטֵי יִשְׂרָאֵל הִרְגוּ אִישׁ אֲנָשָׁיו הַנִּצְמָדִים לְבַעַל פְּעוֹר. |
| אִישׁ אחד מבני העַם מביא למַּחֲנֶה אִשָּׁה מִּדְיָנִית אל מול מֹשֶׁה וכל העַם, אשר בוכים באותו זמן מול אֹהֶל מוֹעֵד [*]בגלל הַמַּגֵּפָה שבה ה' העניש את העַם - ראו פסוק ח להלן . בני הזוג יוצאים להתייחד בקֻּבָּה[*]אוהל קטן עם גג מקומר בד"כ, המשמש למטרות פולחן , ופִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר[*]עולם התנ"ך, ספר בַּמִּדְבָּר עמ' 155. .[*]הוא אֶלְעָזָר שירש את הכהונה הגדולה מאביו אַהֲרֹן לוקח רֹמַח, הולך לקֻּבָּה, ודוקר שם למוות את האִישׁ ואת הָאִשָּׁה (בקיבתה). המגיפה שבה מתו כבר 24,000 אִישׁ, נעצרת.
[^]
בַּמִּדְבָּר פרק כ פסוק כ"ח: כח
וַיַּפְשֵׁט מֹשֶׁה אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו וַיַּלְבֵּשׁ אֹתָם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ וַיָּמָת אַהֲרֹן שָׁם בְּרֹאשׁ הָהָר וַיֵּרֶד מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר מִן הָהָר.
. פִּינְחָס עצמו היה ראש הַשֹּׁעֲרִים\שומרים במִשְׁכָּן
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ט פסוקים י"ז, כ: יז
וְהַשֹּׁעֲרִים שַׁלּוּם וְעַקּוּב וְטַלְמֹן וַאֲחִימָן וַאֲחִיהֶם שַׁלּוּם הָרֹאשׁ.
... כ
וּפִינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר נָגִיד הָיָה עֲלֵיהֶם לְפָנִים יְהוָה עִמּוֹ.
. |
| ו וְהִנֵּה אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בָּא וַיַּקְרֵב אֶל אֶחָיו אֶת הַמִּדְיָנִית לְעֵינֵי מֹשֶׁה וּלְעֵינֵי כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהֵמָּה בֹכִים פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. ז וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. ח וַיָּבֹא אַחַר אִישׁ יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֻּבָּה וַיִּדְקֹר אֶת שְׁנֵיהֶם אֵת אִישׁ יִשְׂרָאֵל וְאֶת הָאִשָּׁה אֶל קֳבָתָהּ וַתֵּעָצַר הַמַּגֵּפָה מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ט וַיִּהְיוּ הַמֵּתִים בַּמַּגֵּפָה אַרְבָּעָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף. |
| כעסו של ה' עובר: ה' אומר למֹשֶׁה שכַּעֲסוֹ עבר בעקבות מעשהו של פִּינְחָס. לכן הוא לא ישמיד את בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כפי שתכנן, ויקיים עם פִּינְחָס ברית שָׁלוֹם, ובְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם לצאצאיו. |
| י וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי. יב לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם. יג וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. |
| בן העַם שהרג פִּינְחָס נקרא זִמְרִי, בנו של סָלוּא שהיה נְשִׂיא בֵית אָב בשבט שִׁמְעוֹן. המִּדְיָנִית נקראה כָּזְבִּי, בִּתּוֹ של צוּר ראש שבט גדול בְּמִדְיָן. |
| יד וְשֵׁם אִישׁ יִשְׂרָאֵל הַמֻּכֶּה אֲשֶׁר הֻכָּה אֶת הַמִּדְיָנִית זִמְרִי בֶּן סָלוּא נְשִׂיא בֵית אָב לַשִּׁמְעֹנִי. טו וְשֵׁם הָאִשָּׁה הַמֻּכָּה הַמִּדְיָנִית כָּזְבִּי בַת צוּר רֹאשׁ אֻמּוֹת בֵּית אָב בְּמִדְיָן הוּא. |
| ה' מצווה על מֹשֶׁה (להורות לעַם) לרדוף\לצרור את הַמִּדְיָנִים, כי הם רודפים את בני העַם בתחבולותיהם\נִכְלֵיהֶם, כמו במקרה של פיתוי העַם בפְּעוֹר, או במעשה כָּזְבִּי, בִּתּוֹ של ראש השבט הַמִּדְיָנִי. |
| טז וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יז צָרוֹר אֶת הַמִּדְיָנִים וְהִכִּיתֶם אוֹתָם. יח כִּי צֹרְרִים הֵם לָכֶם בְּנִכְלֵיהֶם אֲשֶׁר נִכְּלוּ לָכֶם עַל דְּבַר פְּעוֹר וְעַל דְּבַר כָּזְבִּי בַת נְשִׂיא מִדְיָן אֲחֹתָם הַמֻּכָּה בְיוֹם הַמַּגֵּפָה עַל דְּבַר פְּעוֹר. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| א- ג | וַיָּחֶל הָעָם לִזְנוֹת אֶל בְּנוֹת מוֹאָב...וַיִּצָּמֶד יִשְׂרָאֵל לְבַעַל פְּעוֹר, וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל. |
| ז | וַיַּרְא פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן, וַיָּקָם מִתּוֹךְ הָעֵדָה, וַיִּקַּח רֹמַח בְּיָדוֹ. |