וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ יְהוָה עֲבוֹר, וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם, וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. (כ"ו-כ"ז)
|
|
סיכום
פרשת בִּלְעָם: העַם מסיים את 40 שנות הנדודים וחונה בעַרְבוֹת מוֹאָב שעל גדות היַרְדֵּן. בָּלָק מלך מוֹאָב והמואבים פוחדים מהעַם הרב, ובָּלָק שולח שליחים לקרוא לבִּלְעָם כדי שיקלל את העַם. אחרי המשלחת השנייה בִּלְעָם מסכים לבוא. הוא רוכב על אֲתֹנוֹ ומַלְאַךְ ה' מפריע להם בדרכם. לבסוף המַלְאַךְ מבהיר לבִּלְעָם שעליו לאמר רק את הדברים שה' יאמר לו להגיד. בָּלָק יוצא לקראת בִּלְעָם ולוקח אותו למקום תצפית על העַם.
תקציר
| בָּלָק מלך מוֹאָב קורא לבִּלְעָם: העַם מסיים את 40 שנות הנדודים וחונה בעַרְבוֹת מוֹאָב שעל גדות היַרְדֵּן באזור שמול יְרִיחוֹ. |
| א וַיִּסְעוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בְּעַרְבוֹת מוֹאָב מֵעֵבֶר לְיַרְדֵּן יְרֵחוֹ. |
| בָּלָק מלך מוֹאָב והמואבים קצו (בחייהם) כשראו את הניצחון הישראלי על סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי [*]ראו בפרק הקודם ופחדו\יָּגָרו מהעַם הרב. בָּלָק מזהיר את זִקְנֵי המִדְיָנִים (שחיו במוֹאָב) שהעַם יאכל את כל היבולים בארץ, כמו שּׁוֹר זללן. |
| ב וַיַּרְא בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה יִשְׂרָאֵל לָאֱמֹרִי. ג וַיָּגָר מוֹאָב מִפְּנֵי הָעָם מְאֹד כִּי רַב הוּא וַיָּקָץ מוֹאָב מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. ד וַיֹּאמֶר מוֹאָב אֶל זִקְנֵי מִדְיָן עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה וּבָלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ לְמוֹאָב בָּעֵת הַהִוא. |
| בָּלָק שולח שליחים\מַלְאָכִים לקרוא לבִּלְעָם ממקום מגוריו בפְּתוֹר [*]פְּתוֹר מזוהה בד"כ עם פיתירו הנזכרת בכתובות של שלמנאסר השלישי מלך אַשּׁוּר (858-824 לפנה"ס) כעיר על הגדה הימנית של הפְּרָת ליד שפך נהר הסג'ור לפְּרָת, כ-20 ק"מ מדרום לכָּרכּמיש. אח"כ העיר מכונה שוב בשם "פְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם" שליד "הַנָּהָר" (נהר הפְּרָת). הוא מבקש מהשליחים לספר לבִּלְעָם על העַם שבא ממִּצְרַיִם ועכשיו מכסה את כל הארץ הנראית לעַיִן וחונה ממש על גבול מוֹאָב. בָּלָק מבקש מבִּלְעָם שיקלל\יאֹר את העַם, כי יָדוּעַ שברכותיו וקללותיו של בִּלְעָם מצליחות.
[^]
דְּבָרִים פרק כ"ג פסוק ה: ה
עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ.
וההשערה היא שפְּתוֹר היתה תחת השפעה ארמית אולי בימי בִּלְעָם[*]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ו, עמוד 638 . |
| ה וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי. ו וְעַתָּה לְכָה נָּא אָרָה לִּי אֶת הָעָם הַזֶּה כִּי עָצוּם הוּא מִמֶּנִּי אוּלַי אוּכַל נַכֶּה בּוֹ וַאֲגָרְשֶׁנּוּ מִן הָאָרֶץ כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר. |
| השליחים, זִקְנֵי מוֹאָב ומִדְיָן, מגיעים לבִּלְעָם עם כלי הקסמים שלהם, ומוסרים לו את דברי בָּלָק. בִּלְעָם עונה שיִתֵּן להם תשובה למחרת, אחרי שה' יאמר לו את דברו במהלך הלילה. |
| ז וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי מוֹאָב וְזִקְנֵי מִדְיָן וּקְסָמִים בְּיָדָם וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו דִּבְרֵי בָלָק. ח וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לִינוּ פֹה הַלַּיְלָה וַהֲשִׁבֹתִי אֶתְכֶם דָּבָר כַּאֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֵלָי וַיֵּשְׁבוּ שָׂרֵי מוֹאָב עִם בִּלְעָם. |
| ה' מופיע לפני בִּלְעָם ושואל על השליחים, ובִּלְעָם מספר לה' על בקשתו של בָּלָק לקלל\לקוב את העַם. ה' אוסר על בִּלְעָם לחזור עם השליחים כי לא יוכל לקלל את העַם המבורך. בִּלְעָם מספר זאת לשליחים והם חוזרים לבָּלָק ומסבירים שבִּלְעָם לא רצה לבוא איתם. |
| ט וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר מִי הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה עִמָּךְ. י וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל הָאֱלֹהִים בָּלָק בֶּן צִפֹּר מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח אֵלָי. יא הִנֵּה הָעָם הַיֹּצֵא מִמִּצְרַיִם וַיְכַס אֶת עֵין הָאָרֶץ עַתָּה לְכָה קָבָה לִּי אֹתוֹ אוּלַי אוּכַל לְהִלָּחֶם בּוֹ וְגֵרַשְׁתִּיו. יב וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לֹא תֵלֵךְ עִמָּהֶם לֹא תָאֹר אֶת הָעָם כִּי בָרוּךְ הוּא. יג וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיֹּאמֶר אֶל שָׂרֵי בָלָק לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם כִּי מֵאֵן יְהוָה לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם. יד וַיָּקוּמוּ שָׂרֵי מוֹאָב וַיָּבֹאוּ אֶל בָּלָק וַיֹּאמְרוּ מֵאֵן בִּלְעָם הֲלֹךְ עִמָּנוּ. |
| בָּלָק שולח משלחת נוספת, ומכובדת אף יותר, כדי לבקש שוב מבִּלְעָם לבוא ולקלל את העַם, והפעם הם מבטיחים לו גם כל תְּמוּרָה שיחפוץ בה. |
| טו וַיֹּסֶף עוֹד בָּלָק שְׁלֹחַ שָׂרִים רַבִּים וְנִכְבָּדִים מֵאֵלֶּה. טז וַיָּבֹאוּ אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמְרוּ לוֹ כֹּה אָמַר בָּלָק בֶּן צִפּוֹר אַל נָא תִמָּנַע מֵהֲלֹךְ אֵלָי. יז כִּי כַבֵּד אֲכַבֶּדְךָ מְאֹד וְכֹל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלַי אֶעֱשֶׂה וּלְכָה נָּא קָבָה לִּי אֵת הָעָם הַזֶּה. |
| בִּלְעָם עונה שלא יוכל לבוא תמורת כל הון שבעולם, כל עוד ה' מתנגד לכך. אבל הוא מציע להם ללון עוד לילה בזמן שהוא שואל שוב את ה' בענין. ה' מופיע שוב לפני בִּלְעָם, והפעם מרשה לו לחזור עם השליחים, אבל לעשות רק מה שה' יאמר לו. |
| יח וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל עַבְדֵי בָלָק אִם יִתֶּן לִי בָלָק מְלֹא בֵיתוֹ כֶּסֶף וְזָהָב לֹא אוּכַל לַעֲבֹר אֶת פִּי יְהוָה אֱלֹהָי לַעֲשׂוֹת קְטַנָּה אוֹ גְדוֹלָה. יט וְעַתָּה שְׁבוּ נָא בָזֶה גַּם אַתֶּם הַלָּיְלָה וְאֵדְעָה מַה יֹּסֵף יְהוָה דַּבֵּר עִמִּי. כ וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם לַיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ אִם לִקְרֹא לְךָ בָּאוּ הָאֲנָשִׁים קוּם לֵךְ אִתָּם וְאַךְ אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תַעֲשֶׂה. |
| בִּלְעָם יוצא אל בָּלָק על אֲתֹנוֹ: למחרת בַּבֹּקֶר בִּלְעָם מכין את אֲתֹנוֹ ויוצא איתה ועם שני נערים\משרתים (למסע מפְּתוֹר למוֹאָב). ה' כועס על המתרחש, ושולח מַלְאַךְ להפריע\להיות-לְשָׂטָן להם. הָאָתוֹן רוֹאָה את המַלְאַךְ עומד עם חרבו על הדֶּרֶךְ, והיא נוטה מהדֶּרֶךְ ועוברת לצעוד בַּשָּׂדֶה. בִּלְעָם (שלא רואה את המַלְאַךְ) מַכֶּה את הָאָתוֹן כדי להחזירה לדרך. |
| כא וַיָּקָם בִּלְעָם בַּבֹּקֶר וַיַּחֲבֹשׁ אֶת אֲתֹנוֹ וַיֵּלֶךְ עִם שָׂרֵי מוֹאָב. כב וַיִּחַר אַף אֱלֹהִים כִּי הוֹלֵךְ הוּא וַיִּתְיַצֵּב מַלְאַךְ יְהוָה בַּדֶּרֶךְ לְשָׂטָן לוֹ וְהוּא רֹכֵב עַל אֲתֹנוֹ וּשְׁנֵי נְעָרָיו עִמּוֹ. כג וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלוּפָה בְּיָדוֹ וַתֵּט הָאָתוֹן מִן הַדֶּרֶךְ וַתֵּלֶךְ בַּשָּׂדֶה וַיַּךְ בִּלְעָם אֶת הָאָתוֹן לְהַטֹּתָהּ הַדָּרֶךְ. |
| המַלְאַךְ חוסם את הָאָתוֹן כשהיא מגיעה למִשְׁעוֹל כְּרָמִים מגודר משני צדדיו. היא נלחצת לקיר ולוחצת תוך כדי כך את רגלו של בִּלְעָם, אשר מכה אותה בַּשֵּׁנִית. המַלְאַךְ מופיע שוב כשהאתון מגיעה לשביל צר שלא מאפשר עוד סטייה ממנו. הָאָתוֹן רובצת על הקרקע כשבִּלְעָם עליה, ובִּלְעָם כועס ומכה אותה בשלישית. |
| כד וַיַּעֲמֹד מַלְאַךְ יְהוָה בְּמִשְׁעוֹל הַכְּרָמִים גָּדֵר מִזֶּה וְגָדֵר מִזֶּה. כה וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה וַתִּלָּחֵץ אֶל הַקִּיר וַתִּלְחַץ אֶת רֶגֶל בִּלְעָם אֶל הַקִּיר וַיֹּסֶף לְהַכֹּתָהּ. כו וַיּוֹסֶף מַלְאַךְ יְהוָה עֲבוֹר וַיַּעֲמֹד בְּמָקוֹם צָר אֲשֶׁר אֵין דֶּרֶךְ לִנְטוֹת יָמִין וּשְׂמֹאול. כז וַתֵּרֶא הָאָתוֹן אֶת מַלְאַךְ יְהוָה וַתִּרְבַּץ תַּחַת בִּלְעָם וַיִּחַר אַף בִּלְעָם וַיַּךְ אֶת הָאָתוֹן בַּמַּקֵּל. |
| ה' מאפשר לאָתוֹן לדבר בשפת אָדָם, והיא מתלוננת בפני בִּלְעָם שהכה אותה 3 פעמים\רְגָלִים ללא סיבה. הוא טוען שהסיבה היא שהיא התעללה בו, ולכן הוא היה הורג אותה אם היתה לו חֶרֶב. היא עונה שהוא הרי מכיר אותה שנים רבות, ושואלת אם אי פעם נהגה\הִסְכִּינָה כך? בִּלְעָם מסכים שלא. |
| כח וַיִּפְתַּח יְהוָה אֶת פִּי הָאָתוֹן וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים. כט וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לָאָתוֹן כִּי הִתְעַלַּלְתְּ בִּי לוּ יֶשׁ חֶרֶב בְּיָדִי כִּי עַתָּה הֲרַגְתִּיךְ. ל וַתֹּאמֶר הָאָתוֹן אֶל בִּלְעָם הֲלוֹא אָנֹכִי אֲתֹנְךָ אֲשֶׁר רָכַבְתָּ עָלַי מֵעוֹדְךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה הַהַסְכֵּן הִסְכַּנְתִּי לַעֲשׂוֹת לְךָ כֹּה וַיֹּאמֶר לֹא. |
| עכשיו ה' מראה גם לבִּלְעָם את המַלְאַךְ עם החֶרֶב, ובִּלְעָם משתחווה לפניו. המַלְאַךְ גוער בבִּלְעָם על הַכָּאַת האָתוֹן 3 פעמים\רְגָלִים. הרי הוא בכוונה בא להפריע להם [*]להיות להם לְשָׂטָן בדרך, וְלוּלֵי\אוּלַי האָתוֹן סטתה, הרי המַלְאַךְ היה הורג את בִּלְעָם (אך לא את האָתוֹן). |
| לא וַיְגַל יְהוָה אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְהוָה נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו. לב וַיֹּאמֶר אֵלָיו מַלְאַךְ יְהוָה עַל מָה הִכִּיתָ אֶת אֲתֹנְךָ זֶה שָׁלוֹשׁ רְגָלִים הִנֵּה אָנֹכִי יָצָאתִי לְשָׂטָן כִּי יָרַט הַדֶּרֶךְ לְנֶגְדִּי. לג וַתִּרְאַנִי הָאָתוֹן וַתֵּט לְפָנַי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים אוּלַי נָטְתָה מִפָּנַי כִּי עַתָּה גַּם אֹתְכָה הָרַגְתִּי וְאוֹתָהּ הֶחֱיֵיתִי. |
| בִּלְעָם מִתְוַדֶּה על חטאו, אבל הוא חָטָא כיוון שלא ראה את המַלְאַךְ, וכעת הוא מציע לשוב לביתו. המַלְאַךְ מצווה על בִּלְעָם להמשיך ללכת עם השליחים, אבל לאמר רק את מה שהמַלְאַךְ יאמר לו להגיד. |
| לד וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל מַלְאַךְ יְהוָה חָטָאתִי כִּי לֹא יָדַעְתִּי כִּי אַתָּה נִצָּב לִקְרָאתִי בַּדָּרֶךְ וְעַתָּה אִם רַע בְּעֵינֶיךָ אָשׁוּבָה לִּי. לה וַיֹּאמֶר מַלְאַךְ יְהוָה אֶל בִּלְעָם לֵךְ עִם הָאֲנָשִׁים וְאֶפֶס אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ אֹתוֹ תְדַבֵּר וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם שָׂרֵי בָלָק. |
| בָּלָק פוגש את בִּלְעָם: בָּלָק יוצא לקראת בִּלְעָם ופוגש אותו בעיר הסמוכה לנחל אַרְנוֹן [*]היא אולי "עָר מוֹאָב" הנזכרת גם בפרק הקודם שעל גבול מוֹאָב. הוא נוזף בו קלות על שלא בא עם המשלחת הראשונה, כאילו חשב שבָּלָק לא יוכל לכבדו במתנות (כפי שהבטיח במשלחת השנייה, שאיתה הסכים בִּלְעָם לבוא). בִּלְעָם עונה שבסופו של דבר הסכים לבוא, אבל לא יוכל לאמר דבר מלבד מה שה' ישים בפיו.
[^]
בַּמִּדְבָּר פרק כ"א פסוק כ"ח: כח
כִּי אֵשׁ יָצְאָה מֵחֶשְׁבּוֹן לֶהָבָה מִקִּרְיַת סִיחֹן אָכְלָה עָר מוֹאָב בַּעֲלֵי בָּמוֹת אַרְנֹן.
או "הָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל"
[^]
יְהוֹשֻׁעַ פרק י"ג פסוק ט"ז: טז
וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל וְכָל הַמִּישֹׁר עַל מֵידְבָא.
הנזכרת יחד עם עֲרוֹעֵר. |
| לו וַיִּשְׁמַע בָּלָק כִּי בָא בִלְעָם וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ אֶל עִיר מוֹאָב אֲשֶׁר עַל גְּבוּל אַרְנֹן אֲשֶׁר בִּקְצֵה הַגְּבוּל. לז וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם הֲלֹא שָׁלֹחַ שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לִקְרֹא לָךְ לָמָּה לֹא הָלַכְתָּ אֵלָי הַאֻמְנָם לֹא אוּכַל כַּבְּדֶךָ. לח וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה הֲיָכוֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר. |
| הם הולכים ביחד לקִרְיַת חֻצוֹת [*]מקום שלא זוהה, סמוך מן הסתם לבָּמוֹת בָּעַל , ושם בָּלָק זובח בָּקָר וָצֹאן, ושולח מהם לבִּלְעָם ולשליחים. למחרת בַבֹּקֶר בָּלָק לוקח את בִּלְעָם לבָּמוֹת בָּעַל[*]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ז, עמוד 270 .[*]היא כנראה "בָּמוֹת" הנזכרת בפרק הקודם כאחת התחנות הקודמות של העַם , משם ניתן לצפות על קצה המַחֲנֶה של העַם.
[^]
בַּמִּדְבָּר פרק כ"א פסוקים י"ט-כ: יט
וּמִמַּתָּנָה נַחֲלִיאֵל וּמִנַּחֲלִיאֵל בָּמוֹת.
כ
וּמִבָּמוֹת הַגַּיְא אֲשֶׁר בִּשְׂדֵה מוֹאָב רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְנִשְׁקָפָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן.
גם כן כמקום ממנו ניתן להשקיף רחוק, והיא כנראה אחד מאתרי הפולחן של הַבַּעַל. נעשו כמה נסיונות לזהות את בָּמוֹת בָּעַל עם אתר מסוים מצפון לאַרְנוֹן ולקראת הַפִּסְגָּה של הַר נְבוֹ, אך נראה שאין מספיק נתונים כדי לאפשר זיהוי מדוייק של המקום. |
| לט וַיֵּלֶךְ בִּלְעָם עִם בָּלָק וַיָּבֹאוּ קִרְיַת חֻצוֹת. מ וַיִּזְבַּח בָּלָק בָּקָר וָצֹאן וַיְשַׁלַּח לְבִלְעָם וְלַשָּׂרִים אֲשֶׁר אִתּוֹ. מא וַיְהִי בַבֹּקֶר וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם וַיַּעֲלֵהוּ בָּמוֹת בָּעַל וַיַּרְא מִשָּׁם קְצֵה הָעָם. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ד | "עַתָּה יְלַחֲכוּ הַקָּהָל אֶת כָּל סְבִיבֹתֵינוּ כִּלְחֹךְ הַשּׁוֹר אֵת יֶרֶק הַשָּׂדֶה" |
| כ"ח | וַיִּפְתַּח יְהוָה אֶת פִּי הָאָתוֹן, וַתֹּאמֶר לְבִלְעָם: "מֶה עָשִׂיתִי לְךָ כִּי הִכִּיתַנִי זֶה שָׁלֹשׁ רְגָלִים?" |