אָטָד
וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ (נ"ג)
|
|
סיכום
אֲבִימֶלֶךְ רוצח את 70 אֶחָיו בני גִּדְעוֹן ומשתלט על שְׁכֶם והאזור, ורק יוֹתָם הצעיר מצליח להתחבא וממשיל את משל יוֹתָם על גורלם הצפוי של אֲבִימֶלֶךְ ושל אנשי שְׁכֶם. כעבור 3 שנים, אֲבִימֶלֶךְ הורס את שְׁכֶם ומת בקרב על תֵּבֵץ כשאישה מפילה עליו מהגג שבר של אבן רחיים כבדה.
תקציר
| אֲבִימֶלֶךְ עולה לשלטון בשְׁכֶם: אֲבִימֶלֶךְ היה בנו של גִּדְעוֹן מפילגשו שבאה מהעיר שְׁכֶם [^]שׁוֹפְטִים פרק ח פסוק ל"א: לא
וּפִילַגְשׁוֹ אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם יָלְדָה לּוֹ גַם הִיא בֵּן וַיָּשֶׂם אֶת שְׁמוֹ אֲבִימֶלֶךְ.
והוא מבקש את משפחת אימו לשכנע את שליטי\בַּעֲלֵי שְׁכֶם שעדיף להם שליט יחיד בן שְׁכֶם כמוהם מאשר שישלטו בהם 70 בני גִּדְעוֹן\יְרֻבַּעַל הזרים. משפחת אימו עושים כבקשתו ושליטי שְׁכֶם אמנם מעדיפים את אֲבִימֶלֶךְ כיוון שהוא קרוב שלהם. |
| א וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ בֶּן יְרֻבַּעַל שְׁכֶמָה אֶל אֲחֵי אִמּוֹ וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם וְאֶל כָּל מִשְׁפַּחַת בֵּית אֲבִי אִמּוֹ לֵאמֹר. ב דַּבְּרוּ נָא בְּאָזְנֵי כָל בַּעֲלֵי שְׁכֶם מַה טּוֹב לָכֶם הַמְשֹׁל בָּכֶם שִׁבְעִים אִישׁ כֹּל בְּנֵי יְרֻבַּעַל אִם מְשֹׁל בָּכֶם אִישׁ אֶחָד וּזְכַרְתֶּם כִּי עַצְמֵכֶם וּבְשַׂרְכֶם אָנִי. ג וַיְדַבְּרוּ אֲחֵי אִמּוֹ עָלָיו בְּאָזְנֵי כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֵּט לִבָּם אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ כִּי אָמְרוּ אָחִינוּ הוּא. |
| הם נותנים לאֲבִימֶלֶךְ 70 יחידות כסף ממקדש\בֵּית האל בַּעַל-בְּרִית והוא שוכר איתם חבורת רֵיקִים [*]חסרי כל רכוש או דעת ופוחזים[*]נוהגים בפזיזות שהולכים אתו לבית אביו בעָפְרָה ורוצחים שם את כל 70 אֶחָיו של אֲבִימֶלֶךְ על אבן אחת, מלבד את יוֹתָם הבן הצעיר שנחבא. שליטי שְׁכֶם ובֵּית המִלּוֹא[*]משוער אולי כמתחם מבוצר של שְׁכֶם שהיה ממולא בעפר ממליכים עליהם את אֲבִימֶלֶךְ בטקס שמתקיים ליד עץ אַלּוֹן מֻצָּב[*]משוער כעץ נודע בשְׁכֶם שלידו ניצבה מצבה . |
| ד וַיִּתְּנוּ לוֹ שִׁבְעִים כֶּסֶף מִבֵּית בַּעַל בְּרִית וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו. ה וַיָּבֹא בֵית אָבִיו עָפְרָתָה וַיַּהֲרֹג אֶת אֶחָיו בְּנֵי יְרֻבַּעַל שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַיִּוָּתֵר יוֹתָם בֶּן יְרֻבַּעַל הַקָּטֹן כִּי נֶחְבָּא. ו וַיֵּאָסְפוּ כָּל בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְכָל בֵּית מִלּוֹא וַיֵּלְכוּ וַיַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ לְמֶלֶךְ עִם אֵלוֹן מֻצָּב אֲשֶׁר בִּשְׁכֶם. |
| משל יוֹתָם: יוֹתָם בן גִּדְעוֹן מצליח לברוח, עולה לראש הר גְּרִזִים וקורא משם בקול רם לשליטי שְׁכֶם את המשל שלו: |
| ז וַיַּגִּדוּ לְיוֹתָם וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲמֹד בְּרֹאשׁ הַר גְּרִזִים וַיִּשָּׂא קוֹלוֹ וַיִּקְרָא וַיֹּאמֶר לָהֶם שִׁמְעוּ אֵלַי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְיִשְׁמַע אֲלֵיכֶם אֱלֹהִים. |
| העצים ביקשו מלך ופנו לשם כך לעץ הזַיִת, אך הוא סירב כיוון שהוא עסוק בייצור שמן שבו "מדשנים" אלים [*]במשיחה בשמן של כוהניהם ואדם[*]למשל במשיחה בשמן של מלכים ואינו יכול להתפנות כדי לנוע בין העצים ולהשגיח עליהם. |
| ח הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת מלוכה [מָלְכָה] עָלֵינוּ. ט וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים. |
| כשפנו לתְּאֵנָה היא ענתה באופן דומה שהיא עסוקה בייצור תנובת הפרי המתוק שלה, וגם הגֶפֶן סרבה כיוון שהיא עסוקה בייצור היין\תִּירוֹש המשמח אלים [*]כשנוסכים אותו על המזבח ואדם. |
| י וַיֹּאמְרוּ הָעֵצִים לַתְּאֵנָה לְכִי אַתְּ מָלְכִי עָלֵינוּ. יא וַתֹּאמֶר לָהֶם הַתְּאֵנָה הֶחֳדַלְתִּי אֶת מָתְקִי וְאֶת תְּנוּבָתִי הַטּוֹבָה וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים. |
| העצים פנו לבסוף לאָטָד [*]צמח קוצני - ראו בעמוד על האָטָד. והוא דוקא רצה בתפקיד והזמין את העצים לחסות בצילו אם אמנם ירצו בו[*]צמח האָטָד אינו נותן צל משמעותי אך איים להתלקח ולשרוף את אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן אם לא יומלך. |
| יד וַיֹּאמְרוּ כָל הָעֵצִים אֶל הָאָטָד לֵךְ אַתָּה מְלָךְ עָלֵינוּ. טו וַיֹּאמֶר הָאָטָד אֶל הָעֵצִים אִם בֶּאֱמֶת אַתֶּם מֹשְׁחִים אֹתִי לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם בֹּאוּ חֲסוּ בְצִלִּי וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מִן הָאָטָד וְתֹאכַל אֶת אַרְזֵי הַלְּבָנוֹן. |
| יותם ממשיך עם הנמשל: אם אנשי שְׁכֶם עשו מעשה ישר\בֶּאֱמֶת ומושלם\וּבְתָמִים כשהמליכו את אֲבִימֶלֶךְ, ועשו מעשה טוב כשנתנו לגִּדְעוֹן\יְרֻבַּעַל ולמשפחתו\בֵּיתוֹ כגמולו אשר מגיע לו על שנִלְחַם תוך סיכון נַפְשׁוֹ כדי להציל אותם מהמִדְיָנִים, והרגו את 70 בניו והמליכו את בן השפחה\אמה שלו על שְׁכֶם רק כי הוא קרוב משפחתם |
| טז וְעַתָּה אִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ וְאִם טוֹבָה עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ וְאִם כִּגְמוּל יָדָיו עֲשִׂיתֶם לוֹ. יז אֲשֶׁר נִלְחַם אָבִי עֲלֵיכֶם וַיַּשְׁלֵךְ אֶת נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד וַיַּצֵּל אֶתְכֶם מִיַּד מִדְיָן. יח וְאַתֶּם קַמְתֶּם עַל בֵּית אָבִי הַיּוֹם וַתַּהַרְגוּ אֶת בָּנָיו שִׁבְעִים אִישׁ עַל אֶבֶן אֶחָת וַתַּמְלִיכוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ בֶּן אֲמָתוֹ עַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם כִּי אֲחִיכֶם הוּא. |
| אז הם ואֲבִימֶלֶךְ יכולים לשמוח זה עם זה. |
| יט וְאִם בֶּאֱמֶת וּבְתָמִים עֲשִׂיתֶם עִם יְרֻבַּעַל וְעִם בֵּיתוֹ הַיּוֹם הַזֶּה שִׂמְחוּ בַּאֲבִימֶלֶךְ וְיִשְׂמַח גַּם הוּא בָּכֶם. |
| אבל אם לא, אז סופם יהיה שהם ואֲבִימֶלֶךְ ישרפו אלו את אלו [*]כפי שהבטיח האָטָד לעשות לשאר העצים . יוֹתָם לבסוף בורח ומסתתר בבְּאֵרָה. |
| כ וְאִם אַיִן תֵּצֵא אֵשׁ מֵאֲבִימֶלֶךְ וְתֹאכַל אֶת בַּעֲלֵי שְׁכֶם וְאֶת בֵּית מִלּוֹא וְתֵצֵא אֵשׁ מִבַּעֲלֵי שְׁכֶם וּמִבֵּית מִלּוֹא וְתֹאכַל אֶת אֲבִימֶלֶךְ. כא וַיָּנָס יוֹתָם וַיִּבְרַח וַיֵּלֶךְ בְּאֵרָה וַיֵּשֶׁב שָׁם מִפְּנֵי אֲבִימֶלֶךְ אָחִיו. |
| שלטון אֲבִימֶלֶךְ ומלחמותיו במורדים בו: אֲבִימֶלֶךְ שולט\בעל-שררה\יָּשַׂר 3 שנים ואז ה' גורם לסכסוך בין שליטי שְׁכֶם לבינו והם מתחילים לבגוד בו. |
| כב וַיָּשַׂר אֲבִימֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל שָׁלֹשׁ שָׁנִים. כג וַיִּשְׁלַח אֱלֹהִים רוּחַ רָעָה בֵּין אֲבִימֶלֶךְ וּבֵין בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּבְגְּדוּ בַעֲלֵי שְׁכֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ. |
| ה' עושה זאת כדי לבוא חשבון על החֲמַס שעשה אֲבִימֶלֶךְ כששפך את דמם של 70 בני גִּדְעוֹן ועל כך ששליטי שְׁכֶם תמכו בו במעשיו אלה. כעת אבל שליטי שְׁכֶם המורדים שמים מְאָרְבִים במקומות הגבוהים השולטים על דרכי התחבורה לשְׁכֶם (של אֲבִימֶלֶךְ) ושודדים את כל מי שעובר בהם, ואֲבִימֶלֶךְ לומד על כך. |
| כד לָבוֹא חֲמַס שִׁבְעִים בְּנֵי יְרֻבָּעַל וְדָמָם לָשׂוּם עַל אֲבִימֶלֶךְ אֲחִיהֶם אֲשֶׁר הָרַג אוֹתָם וְעַל בַּעֲלֵי שְׁכֶם אֲשֶׁר חִזְּקוּ אֶת יָדָיו לַהֲרֹג אֶת אֶחָיו. כה וַיָּשִׂימוּ לוֹ בַעֲלֵי שְׁכֶם מְאָרְבִים עַל רָאשֵׁי הֶהָרִים וַיִּגְזְלוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדָּרֶךְ וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ. |
| גַּעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו מגיעים לשְׁכֶם, רוכשים שם את בטחונם של שליטי העיר, ומנצלים את החגיגות\הִלּוּלִים הקשורות בעבודות בציר הענבים ודריכתם ליין וממשיכים משם למקדש המקומי, שם הם ממשיכים בסעודת החג ומקללים את אֲבִימֶלֶךְ. |
| כו וַיָּבֹא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו וַיַּעַבְרוּ בִּשְׁכֶם וַיִּבְטְחוּ בוֹ בַּעֲלֵי שְׁכֶם. כז וַיֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה וַיִּבְצְרוּ אֶת כַּרְמֵיהֶם וַיִּדְרְכוּ וַיַּעֲשׂוּ הִלּוּלִים וַיָּבֹאוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיְקַלְלוּ אֶת אֲבִימֶלֶךְ. |
| גַּעַל שואל את הנוכחים מיהו בכלל אֲבִימֶלֶךְ שעליהם לעבוד אותו, ומה הקשר שלו לשְׁכֶם? הרי ראוי יותר לעבוד את צאצאי השליטים המקוריים של העיר אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם [*]ששלטו למשל בימי יַעֲקֹב מאשר לעבוד את זְבֻל שאותו הפקיד אֲבִימֶלֶךְ על השלטון בשְׁכֶם. גַּעַל מבטיח שאם יקבל את השלטון באנשי שְׁכֶם הוא יסיר מעליהם את עולו של אֲבִימֶלֶךְ. לבסוף גַּעַל קורא לאֲבִימֶלֶךְ להרבות את צבאו כפי שירצה ולצאת להלחם מולו.
[^]
בְּרֵאשִׁית פרק ל"ג פסוק י"ט: יט
וַיִּקֶן אֶת חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר נָטָה שָׁם אָהֳלוֹ מִיַּד בְּנֵי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם בְּמֵאָה קְשִׂיטָה.
|
| כח וַיֹּאמֶר גַּעַל בֶּן עֶבֶד מִי אֲבִימֶלֶךְ וּמִי שְׁכֶם כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא בֶן יְרֻבַּעַל וּזְבֻל פְּקִידוֹ עִבְדוּ אֶת אַנְשֵׁי חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם וּמַדּוּעַ נַעַבְדֶנּוּ אֲנָחְנוּ. כט וּמִי יִתֵּן אֶת הָעָם הַזֶּה בְּיָדִי וְאָסִירָה אֶת אֲבִימֶלֶךְ וַיֹּאמֶר לַאֲבִימֶלֶךְ רַבֶּה צְבָאֲךָ וָצֵאָה. |
| זְבֻל שומע את דברי גַּעַל, כועס, ושולח שליחים לדווח על המתרחש לאֲבִימֶלֶךְ שישב בְּתָרְמָה [*]כנראה מדובר בשיבוש שמה של ארוּמָה הנזכרת כמקום מושבו של אֲבִימֶלֶךְ בפסוק מ"א להלן . |
| ל וַיִּשְׁמַע זְבֻל שַׂר הָעִיר אֶת דִּבְרֵי גַּעַל בֶּן עָבֶד וַיִּחַר אַפּוֹ. לא וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בְּתָרְמָה לֵאמֹר הִנֵּה גַעַל בֶּן עֶבֶד וְאֶחָיו בָּאִים שְׁכֶמָה וְהִנָּם צָרִים אֶת הָעִיר עָלֶיךָ. לב וְעַתָּה קוּם לַיְלָה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ וֶאֱרֹב בַּשָּׂדֶה. לג וְהָיָה בַבֹּקֶר כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ תַּשְׁכִּים וּפָשַׁטְתָּ עַל הָעִיר וְהִנֵּה הוּא וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ יֹצְאִים אֵלֶיךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ. |
| זְבֻל מייעץ לאֲבִימֶלֶךְ לשים מארב בלילה עם אנשיו בשדה שסביב העיר, ובבוקר לפשוט על הָעִיר ועל כוחותיו של גַּעַל ולפגוע בו עד כמה שיצליח. אֲבִימֶלֶךְ מקבל את העצה ושם מארב בלילה עם אנשיו שאותם הוא מחלק ל-4 קבוצות. |
| לב וְעַתָּה קוּם לַיְלָה אַתָּה וְהָעָם אֲשֶׁר אִתָּךְ וֶאֱרֹב בַּשָּׂדֶה. לג וְהָיָה בַבֹּקֶר כִּזְרֹחַ הַשֶּׁמֶשׁ תַּשְׁכִּים וּפָשַׁטְתָּ עַל הָעִיר וְהִנֵּה הוּא וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ יֹצְאִים אֵלֶיךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר תִּמְצָא יָדֶךָ. לד וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְכָל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לָיְלָה וַיֶּאֶרְבוּ עַל שְׁכֶם אַרְבָּעָה רָאשִׁים. |
| גַּעַל יוצא בבוקר לשער העיר, רואה משם את כוחות אֲבִימֶלֶךְ שקמו מהמארב ומדווח לזְבֻל שהוא רואה המוני אדם יורדים מהֶהָרִים, אך זְבֻל מרגיע אותו שמדובר רק בצֵל הֶהָרִים שהוא מדמיין כאנשים. |
| לה וַיֵּצֵא גַּעַל בֶּן עֶבֶד וַיַּעֲמֹד פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וַיָּקָם אֲבִימֶלֶךְ וְהָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ מִן הַמַּאְרָב. לו וַיַּרְא גַּעַל אֶת הָעָם וַיֹּאמֶר אֶל זְבֻל הִנֵּה עָם יוֹרֵד מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים. |
| גַּעַל ממשיך לדווח על המונים היורדים מטַבּוּר הָאָרֶץ [*]יש המפרשים כמקום גבוה בראש ההרים, ויש המפרשים כמקום ביניים באזור מחצית גובה ההר, כטַבּוּר שבגוף האדם ועל עוד קבוצה המתקרבת מכוון עץ האַלּוֹן המפורסם שתחתיו פעלו נביאים\מְעוֹנְנִים. עכשיו זְבֻל חושף את פניו ולועג לגַּעַל, שהרי הצבא שגַּעַל נבהל ממנו כעת הוא צבאו של אותו אֲבִימֶלֶךְ שקודם לכן זלזל גַּעַל בכושרו להנהיג, ומורכב מאותם האנשים שגַּעַל זלזל קודם בכוחם[*]ראו פסוק כ"ח . |
| לז וַיֹּסֶף עוֹד גַּעַל לְדַבֵּר וַיֹּאמֶר הִנֵּה עָם יוֹרְדִים מֵעִם טַבּוּר הָאָרֶץ וְרֹאשׁ אֶחָד בָּא מִדֶּרֶךְ אֵלוֹן מְעוֹנְנִים. לח וַיֹּאמֶר אֵלָיו זְבֻל אַיֵּה אֵפוֹא פִיךָ אֲשֶׁר תֹּאמַר מִי אֲבִימֶלֶךְ כִּי נַעַבְדֶנּוּ הֲלֹא זֶה הָעָם אֲשֶׁר מָאַסְתָּה בּוֹ צֵא נָא עַתָּה וְהִלָּחֶם בּוֹ. |
| גַּעַל יוצא מול כוחות אֲבִימֶלֶךְ ומובס בקרבות שמגיעים עד אזור שָּׁעַר העיר. אֲבִימֶלֶךְ חזר לשבת בארוּמָה וזְבֻל מגרש את גַּעַל ואנשיו משְׁכֶם. |
| לט וַיֵּצֵא גַעַל לִפְנֵי בַּעֲלֵי שְׁכֶם וַיִּלָּחֶם בַּאֲבִימֶלֶךְ. מ וַיִּרְדְּפֵהוּ אֲבִימֶלֶךְ וַיָּנָס מִפָּנָיו וַיִּפְּלוּ חֲלָלִים רַבִּים עַד פֶּתַח הַשָּׁעַר. מא וַיֵּשֶׁב אֲבִימֶלֶךְ בָּארוּמָה וַיְגָרֶשׁ זְבֻל אֶת גַּעַל וְאֶת אֶחָיו מִשֶּׁבֶת בִּשְׁכֶם. |
| למחרת כשבני שְׁכֶם יוצאים מהעיר לעבוד את אדמתם, אֲבִימֶלֶךְ מבקש לנקום בהם. הוא מפצל את כוחות ל-3 קבוצות, וכשהוא רואה את התושבים יוצאים מהעיר הוא עולה לתקוף אותם. |
| מב וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֵּצֵא הָעָם הַשָּׂדֶה וַיַּגִּדוּ לַאֲבִימֶלֶךְ. מג וַיִּקַּח אֶת הָעָם וַיֶּחֱצֵם לִשְׁלֹשָׁה רָאשִׁים וַיֶּאֱרֹב בַּשָּׂדֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הָעָם יֹצֵא מִן הָעִיר וַיָּקָם עֲלֵיהֶם וַיַּכֵּם. |
| אֲבִימֶלֶךְ שם קבוצה אחת כדי לחסום את שער העיר מפני הבורחים בחזרה, בזמן ששתי הקבוצות הנותרות מכות את האנשים שבשדה. הוא לוכד את העיר, טובח את תושביה, מנתץ את בתיהם וזורע מלח בשדותיהם [*]כדי למנוע שימוש בהם בעתיד . |
| מד וַאֲבִימֶלֶךְ וְהָרָאשִׁים אֲשֶׁר עִמּוֹ פָּשְׁטוּ וַיַּעַמְדוּ פֶּתַח שַׁעַר הָעִיר וּשְׁנֵי הָרָאשִׁים פָּשְׁטוּ עַל כָּל אֲשֶׁר בַּשָּׂדֶה וַיַּכּוּם. מה וַאֲבִימֶלֶךְ נִלְחָם בָּעִיר כֹּל הַיּוֹם הַהוּא וַיִּלְכֹּד אֶת הָעִיר וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הָרָג וַיִּתֹּץ אֶת הָעִיר וַיִּזְרָעֶהָ מֶלַח. |
| התושבים ששלטו במִגְדַּל שְׁכֶם התבצרו בצריח של מקדש\בֵּית האל בעל בְּרִית [*]ראו שופטים פרק ח פסוק ל"ג , ואֲבִימֶלֶךְ עולה עם אנשיו על הַר צַלְמוֹן
[^]
שופטים פרק ח פסוק ל"ג: לג
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר מֵת גִּדְעוֹן וַיָּשׁוּבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים וַיָּשִׂימוּ לָהֶם בַּעַל בְּרִית לֵאלֹהִים.
[*]הר שלא זוהה בוודאות אך משוער כאחד מהשלוחות של ההרים הסמוכים לשְׁכֶם, כמו של הר עֵיבָל או הר גְּרִזִים ושם הוא משתמש בגרזנים\קַּרְדֻּמּוֹת כדי לחטוב קבוצת-ענפים\שׂוֹכַת עֵצִים ונושא אותה על שכמו ומצווה על אנשיו למהר ולעשות כך גם כן. כולם הולכים כך בעקבות אֲבִימֶלֶךְ עם הענפים, מכסים בהם את הצריח, מציתים אותם וכך שורפים את הצריח על 1000 הגברים והנשים שישבו בו. |
| מו וַיִּשְׁמְעוּ כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל שְׁכֶם וַיָּבֹאוּ אֶל צְרִיחַ בֵּית אֵל בְּרִית. מז וַיֻּגַּד לַאֲבִימֶלֶךְ כִּי הִתְקַבְּצוּ כָּל בַּעֲלֵי מִגְדַּל שְׁכֶם. מח וַיַּעַל אֲבִימֶלֶךְ הַר צַלְמוֹן הוּא וְכָל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיִּקַּח אֲבִימֶלֶךְ אֶת הַקַּרְדֻּמּוֹת בְּיָדוֹ וַיִּכְרֹת שׂוֹכַת עֵצִים וַיִּשָּׂאֶהָ וַיָּשֶׂם עַל שִׁכְמוֹ וַיֹּאמֶר אֶל הָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ מָה רְאִיתֶם עָשִׂיתִי מַהֲרוּ עֲשׂוּ כָמוֹנִי. מט וַיִּכְרְתוּ גַם כָּל הָעָם אִישׁ שׂוֹכֹה וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵי אֲבִימֶלֶךְ וַיָּשִׂימוּ עַל הַצְּרִיחַ וַיַּצִּיתוּ עֲלֵיהֶם אֶת הַצְּרִיחַ בָּאֵשׁ וַיָּמֻתוּ גַּם כָּל אַנְשֵׁי מִגְדַּל שְׁכֶם כְּאֶלֶף אִישׁ וְאִשָּׁה. |
| הקרב על תֵּבֵץ: אֲבִימֶלֶךְ חונה עם צבאו מול תֵּבֵץ ולוכד אותה. והפליטים בורחים למגדל העוז שבעיר, נועלים אותו ומתבצרים בגג המגדל. אֲבִימֶלֶךְ בא להלחם על המגדל וניגש לפתח המבנה כדי להעלותו באש, אבל אישה אחת מפילה עליו מהגג פֶּלַח\שבר של רֶכֶב [*]האבן העליונה מבין אבני הרחיים . |
| נ וַיֵּלֶךְ אֲבִימֶלֶךְ אֶל תֵּבֵץ וַיִּחַן בְּתֵבֵץ וַיִּלְכְּדָהּ. נא וּמִגְדַּל עֹז הָיָה בְתוֹךְ הָעִיר וַיָּנֻסוּ שָׁמָּה כָּל הָאֲנָשִׁים וְהַנָּשִׁים וְכֹל בַּעֲלֵי הָעִיר וַיִּסְגְּרוּ בַּעֲדָם וַיַּעֲלוּ עַל גַּג הַמִּגְדָּל. נב וַיָּבֹא אֲבִימֶלֶךְ עַד הַמִּגְדָּל וַיִּלָּחֶם בּוֹ וַיִּגַּשׁ עַד פֶּתַח הַמִּגְדָּל לְשָׂרְפוֹ בָאֵשׁ. נג וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ. |
| בעודו גוסס קורא אֲבִימֶלֶךְ לנערו להרגו כדי שלא יאמר שנהרג בידי אישה. כך השיב ה' על ראשם את המעשים הרעים שעשו אֲבִימֶלֶךְ ואַנְשֵׁי שְׁכֶם לגִּדְעוֹן, ובכך התקיימה בהם קללת יוֹתָם [*]ראו פסוק כ . |
| נד וַיִּקְרָא מְהֵרָה אֶל הַנַּעַר נֹשֵׂא כֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹף חַרְבְּךָ וּמוֹתְתֵנִי פֶּן יֹאמְרוּ לִי אִשָּׁה הֲרָגָתְהוּ וַיִּדְקְרֵהוּ נַעֲרוֹ וַיָּמֹת. נה וַיִּרְאוּ אִישׁ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵת אֲבִימֶלֶךְ וַיֵּלְכוּ אִישׁ לִמְקֹמוֹ. נו וַיָּשֶׁב אֱלֹהִים אֵת רָעַת אֲבִימֶלֶךְ אֲשֶׁר עָשָׂה לְאָבִיו לַהֲרֹג אֶת שִׁבְעִים אֶחָיו. נז וְאֵת כָּל רָעַת אַנְשֵׁי שְׁכֶם הֵשִׁיב אֱלֹהִים בְּרֹאשָׁם וַתָּבֹא אֲלֵיהֶם קִלֲלַת יוֹתָם בֶּן יְרֻבָּעַל. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ד | וַיִּשְׂכֹּר בָּהֶם אֲבִימֶלֶךְ אֲנָשִׁים רֵיקִים וּפֹחֲזִים וַיֵּלְכוּ אַחֲרָיו. |
| ח- ט | הָלוֹךְ הָלְכוּ הָעֵצִים לִמְשֹׁחַ עֲלֵיהֶם מֶלֶךְ, וַיֹּאמְרוּ לַזַּיִת: "(מלוכה) מָלְכָה עָלֵינוּ". וַיֹּאמֶר לָהֶם הַזַּיִת: "הֶחֳדַלְתִּי אֶת דִּשְׁנִי אֲשֶׁר בִּי יְכַבְּדוּ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים, וְהָלַכְתִּי לָנוּעַ עַל הָעֵצִים?" |
| ל"ו | "אֵת צֵל הֶהָרִים אַתָּה רֹאֶה כָּאֲנָשִׁים" |
| נ"ג | וַתַּשְׁלֵךְ אִשָּׁה אַחַת פֶּלַח רֶכֶב, עַל רֹאשׁ אֲבִימֶלֶךְ, וַתָּרִץ אֶת גֻּלְגָּלְתּוֹ. |
אילן יוחסין