וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה. וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵיהוָה מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ (ב-ג)
חורבות בתֵּל יִזְרְעֶאל
|
|
סיכום
נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי מסרב לבקשת אַחְאָב לקנות ממנו את כַּרְמוֹ, ואִיזֶבֶל גורמת להוצאתו להורג אחרי משפט מבויים. אֵלִיָּהוּ כועס על העוול ומנבא שביתו יושמד ושכלבים ילקקו את דמו ויאכלו את גופת אִיזֶבֶל.
תקציר
| נָבוֹת מסרב להצעת אַחְאָב לרכוש את הכֶּרֶם שלו: לנָבוֹת תושב יִזְרְעֶאל היתה ביִזְרְעֶאל כֶּרֶם בסמוך\אצל לארמון\הֵיכַל אַחְאָב מלך יִשְׂרָאֵל [*]ממלכת יִשְׂרָאֵל נקראת כאן על שם הבִּירָה שֹׁמְרוֹן . אחרי הפרשה שסופרה בפרק הקודם, פנה אַחְאָב לְנָבוֹת וביקש שיתן לו את הכֶּרֶם כדי שאַחְאָב יעשה ממנה גן לגידול ירקות שישמש את ביתו הסמוך, ואַחְאָב יתן לו בתמורה כֶּרֶם טוֹב יותר. אם נָבוֹת יעדיף זאת, אז אַחְאָב יוכל גם לשלם לו את מחיר הכֶּרֶם בכֶסֶף. |
| א וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן. ב וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק כִּי הוּא קָרוֹב אֵצֶל בֵּיתִי וְאֶתְּנָה לְךָ תַּחְתָּיו כֶּרֶם טוֹב מִמֶּנּוּ אִם טוֹב בְּעֵינֶיךָ אֶתְּנָה לְךָ כֶסֶף מְחִיר זֶה. |
| נָבוֹת עונה שהוא לא יעז למסור לידי אַחְאָב את הכֶּרֶם שהיא נחלת אבותיו. אַחְאָב שב לבֵּיתוֹ עצוב\סר וזועף בעקבות דברי נָבוֹת, והוא שוכב על מִטָּתוֹ כשפניו אל הקיר ומסרב לאכול. |
| ג וַיֹּאמֶר נָבוֹת אֶל אַחְאָב חָלִילָה לִּי מֵיהוָה מִתִּתִּי אֶת נַחֲלַת אֲבֹתַי לָךְ. ד וַיָּבֹא אַחְאָב אֶל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף עַל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת נַחֲלַת אֲבוֹתָי וַיִּשְׁכַּב עַל מִטָּתוֹ וַיַּסֵּב אֶת פָּנָיו וְלֹא אָכַל לָחֶם. |
| אִיזֶבֶל אשת אַחְאָב [^]מְלָכִים-א פרק ט"ז פסוק ל"א: לא
וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ.
באה אל בעלה ושואלת מה הסיבה למצב רוחו ולכך שאינו אוכל? אַחְאָב מספר לאשתו שזה בעקבות כך שהציע לנָבוֹת לקנות את כַּרְמוֹ בכסף או לתת לו כֶּרֶם אחר במקומו, אך נָבוֹת סירב למסור לו את הכֶּרֶם. |
| ה וַתָּבֹא אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ וַתְּדַבֵּר אֵלָיו מַה זֶּה רוּחֲךָ סָרָה וְאֵינְךָ אֹכֵל לָחֶם. ו וַיְדַבֵּר אֵלֶיהָ כִּי אֲדַבֵּר אֶל נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי וָאֹמַר לוֹ תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ בְּכֶסֶף אוֹ אִם חָפֵץ אַתָּה אֶתְּנָה לְךָ כֶרֶם תַּחְתָּיו וַיֹּאמֶר לֹא אֶתֵּן לְךָ אֶת כַּרְמִי. |
| אִיזֶבֶל עונה שכעת הוא יתחיל לנהוג כמו שצריך לנהוג מלך על יִשְׂרָאֵל. היא קוראת לו לקום מהמיטה ולאכול, כי היא תדאג לתת לו את כֶּרֶם נָבוֹת. |
| ז וַתֹּאמֶר אֵלָיו אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ אַתָּה עַתָּה תַּעֲשֶׂה מְלוּכָה עַל יִשְׂרָאֵל קוּם אֱכָל לֶחֶם וְיִטַב לִבֶּךָ אֲנִי אֶתֵּן לְךָ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי. |
| אִיזֶבֶל מארגנת משפט מבויים שבו נָבוֹת מוּצָא להורג, ואַחְאָב יורש את כַּרְמוֹ: אִיזֶבֶל שולחת מכתבים\סְפָרִים חתומים בחותמת המלך [*]כאילו באו מאַחְאָב עצמו ושולחת אתם למנהיגי העיר בה ישב נָבוֹת[*]כלומר ליִּזְרְעֵאל. הזקנים הם נכבדי העיר והַחֹרִים הם השָׂרִים השולטים בעיר. . |
| ח וַתִּכְתֹּב סְפָרִים בְּשֵׁם אַחְאָב וַתַּחְתֹּם בְּחֹתָמוֹ וַתִּשְׁלַח הספרים [סְפָרִים] אֶל הַזְקֵנִים וְאֶל הַחֹרִים אֲשֶׁר בְּעִירוֹ הַיֹּשְׁבִים אֶת נָבוֹת. |
| במכתבים מבקשת אִיזֶבֶל ממנהיגי העיר לקרוא לצוֹם צִיבּוּרִי ולארגן אספת עָם שבה יושיבו את נָבוֹת במקום המכובד ביותר בקָהָל. על מנהיגי העיר גם להושיב בקהל שני אנשים מנוולים [*]לפי חוקי התורה, נדרשים שני עדים לגזור מוות על נאשם שיעידו כנגד נָבוֹת שהוא קִילֵּל\בֵּרֵךְ
[^]
דְּבָרִים פרק י"ז פסוק ו: ו
עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אוֹ שְׁלֹשָׁה עֵדִים יוּמַת הַמֵּת לֹא יוּמַת עַל פִּי עֵד אֶחָד.
. בְּנֵי בְלִיַּעַל הוא כינוי נפוץ במקרא לאנשים מנוולים, חסרי ערך או תועלת לעצמם ולסביבתם. ראו למשל בדְּבָרִים פרק י"ג פסוק י"ד
[^]
דְּבָרִים פרק י"ג פסוק י"ד: יד
יָצְאוּ אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל מִקִּרְבֶּךָ וַיַּדִּיחוּ אֶת יֹשְׁבֵי עִירָם לֵאמֹר נֵלְכָה וְנַעַבְדָה אֱלֹהִים אֲחֵרִים אֲשֶׁר לֹא יְדַעְתֶּם.
, בשׁוֹפְטִים פרק י"ט פסוק כ"ב
[^]
שׁוֹפְטִים פרק י"ט פסוק כ"ב: כב
הֵמָּה מֵיטִיבִים אֶת לִבָּם וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת הַבַּיִת מִתְדַּפְּקִים עַל הַדָּלֶת וַיֹּאמְרוּ אֶל הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן לֵאמֹר הוֹצֵא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ.
ובמקומות רבים נוספים.[*]כוונת "בֵּרַכְתָּ" כאן היא "קִלַּלְתָּ", וזאת כדי לשמור על לשון נקייה בהקשר של ה' את ה' ואת אַחְאָב, ויוציאו אותו מהאספה כדי לסקול אותו למוות. |
| ט וַתִּכְתֹּב בַּסְּפָרִים לֵאמֹר קִרְאוּ צוֹם וְהוֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם. י וְהוֹשִׁיבוּ שְׁנַיִם אֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל נֶגְדּוֹ וִיעִדֻהוּ לֵאמֹר בֵּרַכְתָּ אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וְהוֹצִיאֻהוּ וְסִקְלֻהוּ וְיָמֹת. |
| מנהיגי העיר פועלים כפי שכתבה להם אִיזָבֶל במכתבים ששלחה. הם קוראים לצום ומושיבים את נָבוֹת בראש הקהל. שני המנוולים באים ויושבים להעיד כנגד נָבוֹת אל מול\נֶגֶד כל הָעָם וטוענים שהוא קִילֵּל\בֵּרֵךְ את ה' ואת אַחְאָב. האחראים מוציאים את נָבוֹת מהאספה וסוקלים אותו למוות. |
| יא וַיַּעֲשׂוּ אַנְשֵׁי עִירוֹ הַזְּקֵנִים וְהַחֹרִים אֲשֶׁר הַיֹּשְׁבִים בְּעִירוֹ כַּאֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם אִיזָבֶל כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בַּסְּפָרִים אֲשֶׁר שָׁלְחָה אֲלֵיהֶם. יב קָרְאוּ צוֹם וְהֹשִׁיבוּ אֶת נָבוֹת בְּרֹאשׁ הָעָם. יג וַיָּבֹאוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים בְּנֵי בְלִיַּעַל וַיֵּשְׁבוּ נֶגְדּוֹ וַיְעִדֻהוּ אַנְשֵׁי הַבְּלִיַּעַל אֶת נָבוֹת נֶגֶד הָעָם לֵאמֹר בֵּרַךְ נָבוֹת אֱלֹהִים וָמֶלֶךְ וַיֹּצִאֻהוּ מִחוּץ לָעִיר וַיִּסְקְלֻהוּ בָאֲבָנִים וַיָּמֹת. |
| מדווחים לאִיזֶבֶל שנָבוֹת הומת בסקילה, וכשהיא שומעת זאת היא קוראת לאַחְאָב לקום ולרשת את כֶּרֶם נָבוֹת אשר סרב למכור לו את הכֶּרֶם, כי נָבוֹת אינו חי עוד [*]משתמע שהמלך זכאי לרשת את רכוש המורשעים בבגידה כנגדו או כנגד ה' . כשאַחְאָב שומע שנָבוֹת מת הוא קם ויורד[*]ארמון אַחְאָב היה כנראה במקום הגבוה ביותר בעיר לכֶּרֶם כדי לרשת אותו. |
| יד וַיִּשְׁלְחוּ אֶל אִיזֶבֶל לֵאמֹר סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת. טו וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אִיזֶבֶל כִּי סֻקַּל נָבוֹת וַיָּמֹת וַתֹּאמֶר אִיזֶבֶל אֶל אַחְאָב קוּם רֵשׁ אֶת כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר מֵאֵן לָתֶת לְךָ בְכֶסֶף כִּי אֵין נָבוֹת חַי כִּי מֵת. טז וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אַחְאָב כִּי מֵת נָבוֹת וַיָּקָם אַחְאָב לָרֶדֶת אֶל כֶּרֶם נָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי לְרִשְׁתּוֹ. |
| אֵלִיָּהוּ מנבא נבואת זעם לאַחְאָב בעקבות רצח נָבוֹת: ה' מוסר לאֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי [*]כך הוצג אֵלִיָּהוּ גם בראשונה דברים לאמר לאַחְאָב. על אֵלִיָּהוּ ללכת לאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל\שֹׁמְרוֹן אשר כרגע ירד לרשת את כֶּרֶם נָבוֹת שביִזְרְעֶאל, ולהאשימו בדברים - "כֹּה אָמַר יְהוָה: הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?". על אֵלִיָּהוּ להודיע לאַחְאָב שבמקום שבו ליקקו הַכְּלָבִים את דמו של נָבוֹת שהוצא להורג, שם צפויים הַכְּלָבִים גם לְלַקֵּק גם את דמו של אַחְאָב
[^]
מְלָכִים-א פרק י"ז פסוק א: א
וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי מִתֹּשָׁבֵי גִלְעָד אֶל אַחְאָב חַי יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְבָרִי.
, אך האתר של עירו הגלעדית של אֵלִיָּהוּ לא זוהה[*]דמו של נָבוֹת נשפך ביִזְרְעֶאל שם נסקל למוות, ודמו של אַחְאָב הפצוע בקרב ישפך בבריכה שבשֹׁמְרוֹן .
[^]
מְלָכִים-א פרק כ"ב פסוק ל"ח: לח
וַיִּשְׁטֹף אֶת הָרֶכֶב עַל בְּרֵכַת שֹׁמְרוֹן וַיָּלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמוֹ וְהַזֹּנוֹת רָחָצוּ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֵּר.
. לכן יש המפרשים את המילים "בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים..." במובן של "כתמורה\כעונש-מתאים על כך שלָקְקוּ הַכְּלָבִים..." |
| יז וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר. יח קוּם רֵד לִקְרַאת אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּשֹׁמְרוֹן הִנֵּה בְּכֶרֶם נָבוֹת אֲשֶׁר יָרַד שָׁם לְרִשְׁתּוֹ. יט וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר כֹּה אָמַר יְהוָה בִּמְקוֹם אֲשֶׁר לָקְקוּ הַכְּלָבִים אֶת דַּם נָבוֹת יָלֹקּוּ הַכְּלָבִים אֶת דָּמְךָ גַּם אָתָּה. |
| אַחְאָב גוער באֵלִיָּהוּ על שמצא אותו שוב כדי להציק לו, כאילו היה אויב הרודף אחריו. אֵלִיָּהוּ עונה שאמנם תפש\מצא אותו כיוון שאַחְאָב מָכַר את עצמו [*]אַחְאָב כביכול מָכַר\מסר את עצמו לעבדות שבה הוא חוזר ועושה מעשים רעים לעשיית מעשים רעים בעיני ה'. |
| כ וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֶל אֵלִיָּהוּ הַמְצָאתַנִי אֹיְבִי וַיֹּאמֶר מָצָאתִי יַעַן הִתְמַכֶּרְךָ לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה. |
| אֵלִיָּהוּ מודיע לְאַחְאָב שה' עומד להביא עליו דברים רעים, ולהשמיד את ביתו כמו באש השורפת הכל אחריה. ה' ישמיד\יכרית מבית אַחְאָב כל "מַשְׁתִּין בְּקִיר" [*]אולי במשמעות של "כל זָכָר", או אולי אף כל כֶּלֶב שהיה שייך לבני ביתו של אַחְאָב. וכל "עָצוּר וְעָזוּב" מבני ביתו[*]גם זה ביטוי לא ברור המופיע מספר פעמים במקרא במשמעות של השמדה מלאה של כולם. יש נסיונות רבים לפרש את מקור הביטוי, כולל שמדובר בכולם - מהעבד ה"עָצוּר" ועד לבן-החורין ה"עָזוּב" לנפשו, או שמדובר גם במי שעדיין עָצוּר ברחם אימו ועוד לא נולד וגם במי שכבר נולד. . כך יעשה ה' לבית אַחְאָב כפי שעשה לבתי יָרָבְעָם ובַּעְשָׁא, מלכי יִשְׂרָאֵל הקודמים[*]נבואות זעם בסגנון דומה נמסרו גם ליָרָבְעָם , וזאת כיוון שהכעיס את ה' במעשיו הרעים ובחטאי הפולחן שבהם גם החטיא את עם יִשְׂרָאֵל
[^]
מְלָכִים-א פרק י"ד פסוק י: י
לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל בֵּית יָרָבְעָם וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית יָרָבְעָם כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל עַד תֻּמּוֹ.
ולבַּעְשָׁא
[^]
מְלָכִים-א פרק ט"ז פסוקים ג-ד: ג
הִנְנִי מַבְעִיר אַחֲרֵי בַעְשָׁא וְאַחֲרֵי בֵיתוֹ וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט.
ד
הַמֵּת לְבַעְשָׁא בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת לוֹ בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם.
, והנבואות הללו התממשו במלואן
[^]
מְלָכִים-א פרק ט"ו פסוקים כ"ט-ל: כט
וַיְהִי כְמָלְכוֹ הִכָּה אֶת כָּל בֵּית יָרָבְעָם לֹא הִשְׁאִיר כָּל נְשָׁמָה לְיָרָבְעָם עַד הִשְׁמִדוֹ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד עַבְדּוֹ אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי.
ל
עַל חַטֹּאות יָרָבְעָם אֲשֶׁר חָטָא וַאֲשֶׁר הֶחֱטִיא אֶת יִשְׂרָאֵל בְּכַעְסוֹ אֲשֶׁר הִכְעִיס אֶת יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
[^]
מְלָכִים-א פרק ט"ז פסוק י"א: יא
וַיְהִי בְמָלְכוֹ כְּשִׁבְתּוֹ עַל כִּסְאוֹ הִכָּה אֶת כָּל בֵּית בַּעְשָׁא לֹא הִשְׁאִיר לוֹ מַשְׁתִּין בְּקִיר וְגֹאֲלָיו וְרֵעֵהוּ.
.[*]עם עידוד הפולחן לבָּעַל ולאֲשֵׁרָה .
[^]
מְלָכִים-א פרק ט"ז פסוקים ל-ל"ג: ל
וַיַּעַשׂ אַחְאָב בֶּן עָמְרִי הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה מִכֹּל אֲשֶׁר לְפָנָיו.
לא
וַיְהִי הֲנָקֵל לֶכְתּוֹ בְּחַטֹּאות יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וַיִּקַּח אִשָּׁה אֶת אִיזֶבֶל בַּת אֶתְבַּעַל מֶלֶךְ צִידֹנִים וַיֵּלֶךְ וַיַּעֲבֹד אֶת הַבַּעַל וַיִּשְׁתַּחוּ לוֹ.
לב
וַיָּקֶם מִזְבֵּחַ לַבָּעַל בֵּית הַבַּעַל אֲשֶׁר בָּנָה בְּשֹׁמְרוֹן.
לג
וַיַּעַשׂ אַחְאָב אֶת הָאֲשֵׁרָה וַיּוֹסֶף אַחְאָב לַעֲשׂוֹת לְהַכְעִיס אֶת יְהֹוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִכֹּל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנָיו.
|
| כא הִנְנִי מבי [מֵבִיא] אֵלֶיךָ רָעָה וּבִעַרְתִּי אַחֲרֶיךָ וְהִכְרַתִּי לְאַחְאָב מַשְׁתִּין בְּקִיר וְעָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל. כב וְנָתַתִּי אֶת בֵּיתְךָ כְּבֵית יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וּכְבֵית בַּעְשָׁא בֶן אֲחִיָּה אֶל הַכַּעַס אֲשֶׁר הִכְעַסְתָּ וַתַּחֲטִא אֶת יִשְׂרָאֵל. |
| אֵלִיָּהוּ מוסר גם את דברי הזעם של ה' לאִיזֶבֶל, ולפיהם הַכְּלָבִים צפויים לאכול את גופתה בחומת\חֵל העיר יִזְרְעֶאל [*]בגרסת מְלָכִים-ב בתיאור של מימוש הנבואה נמסר שהַכְּלָבִים אכלו את גופת אִיזֶבֶל לא "בְּחֵל יִזְרְעֶאל" אלא "בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל", כלומר בחלקת השדה של העיר . את גוויות המתים מבית אַחְאָב שישארו בעיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים ואת הגוויות שישארו בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ העופות הדורסים
[^]
מְלָכִים-ב פרק ט פסוק י: י
וְאֶת אִיזֶבֶל יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים בְּחֵלֶק יִזְרְעֶאל וְאֵין קֹבֵר וַיִּפְתַּח הַדֶּלֶת וַיָּנֹס.
[*]דברים דומים נובאו גם ליָרָבְעָם, כעונש על חטאים דומים .
[^]
מְלָכִים-א פרק י"ד פסוק י"א: יא
הַמֵּת לְיָרָבְעָם בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם כִּי יְהוָה דִּבֵּר.
|
| כג וְגַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל. כד הַמֵּת לְאַחְאָב בָּעִיר יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם. |
| כי לא היה אף אחד שמכר את עצמו לעשיית מעשים רעים בְּעֵינֵי ה' כפי שעשה אַחְאָב בהשפעת אִשְׁתּוֹ אִיזֶבֶל שהסיתה אותו לעשות לכך. אַחְאָב עשה מעשי תועבה רבים כשהלך לעבוד פסילים\גִּלֻּלִים כמנהג הָאֱמֹרִים, תושבי כנען הקודמים שה' הכניע בידי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אשר ירשו את אדמתם. |
| כה רַק לֹא הָיָה כְאַחְאָב אֲשֶׁר הִתְמַכֵּר לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה אֲשֶׁר הֵסַתָּה אֹתוֹ אִיזֶבֶל אִשְׁתּוֹ. כו וַיַּתְעֵב מְאֹד לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַגִּלֻּלִים כְּכֹל אֲשֶׁר עָשׂוּ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. |
| אַחְאָב שומע את דברי אֵלִיָּהוּ ונוהג מנהגי אבלות, כשהוא קורע את בגדיו, צָם, ושם על עצמו שַׂק שבו הוא מתהלך באיטיות. ה' אומר לאֵלִיָּהוּ שוודאי ראה שאַחְאָב נכנע לפני ה', ולכן ה' לא יביא את נבואת הזעם על אַחְאָב בימיו אלא בימי בְנוֹ [*]הוא יוֹרָם\יְהוֹרָם בן אַחְאָב שנרצח בידי יֵהוּא, אשר עלה למלוכה במקומו והשמיד את כל בית אַחְאָב .
[^]
מְלָכִים-ב פרק י פסוק י"ז: יז
וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹן וַיַּךְ אֶת כָּל הַנִּשְׁאָרִים לְאַחְאָב בְּשֹׁמְרוֹן עַד הִשְׁמִידוֹ כִּדְבַר יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל אֵלִיָּהוּ.
|
| כז וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אַחְאָב אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיִּקְרַע בְּגָדָיו וַיָּשֶׂם שַׂק עַל בְּשָׂרוֹ וַיָּצוֹם וַיִּשְׁכַּב בַּשָּׂק וַיְהַלֵּךְ אַט. כח וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל אֵלִיָּהוּ הַתִּשְׁבִּי לֵאמֹר. כט הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי יַעַן כִּי נִכְנַע מִפָּנַי לֹא אבי [אָבִיא] הָרָעָה בְּיָמָיו בִּימֵי בְנוֹ אָבִיא הָרָעָה עַל בֵּיתוֹ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| א- ב | כֶּרֶם הָיָה לְנָבוֹת הַיִּזְרְעֵאלִי אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל, אֵצֶל הֵיכַל אַחְאָב מֶלֶךְ שֹׁמְרוֹן. וַיְדַבֵּר אַחְאָב אֶל נָבוֹת לֵאמֹר: "תְּנָה לִּי אֶת כַּרְמְךָ וִיהִי לִי לְגַן יָרָק |
| י"ט | וְדִבַּרְתָּ אֵלָיו לֵאמֹר: 'כֹּה אָמַר יְהוָה: הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ?' |
| כ"ג | וְגַם לְאִיזֶבֶל דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר: "הַכְּלָבִים יֹאכְלוּ אֶת אִיזֶבֶל בְּחֵל יִזְרְעֶאל" |