מְלָכִים-א ח

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Solomon dedicates the temple, By UNKNOWN; Illustrator of Henry Davenport Northrop's 'Treasures of the Bible', 1894 (see page for more information on the source and author) [CC-BY-3.0], via Wikimedia Commons

וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם (כ"ב)

סיכום

אֲרוֹן הבְּרִית מובא לפני חג הסוּכּוֹת מעִיר דָּוִד אל הדְּבִיר שבבית המקדש. שְׁלֹמֹה מברך את ה' על שקיים את דברו לדָוִד, מתפלל לה' ומבקש שיאזין במקדש לכל תפילות הָעָם, ומברך את הָעָם שה' שומר עליו. שְׁלֹמֹה והָעָם חוגגים את חֲנוּכַּת הַבַּיִת ואת חג הסוּכּוֹת עם זבחים רבים בחצר המקדש, ולבסוף כולם חוזרים לבתיהם שמחים.

תקציר

הבאת הָאָרוֹן וכניסת כְבוֹד ה' למקדש: אָז, אחרי בניית הַמקדש והארמון, שְׁלֹמֹה קורא אליו ליְרוּשָׁלַיִם את מנהיגי\זקני הָעָם, את ראשי השבטים\הַמַּטּוֹת וראשי בתי האב הראשיים, כדי לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן הבְּרִית מֵעִיר דָּוִד אל למקדש שבהר הבית, וכל הָעָם אמנם נאסף אצל שְׁלֹמֹה בחודש\יֶרַח תִּשְׁרֵי הוא החודש ה-7 לכבוד החָג (סוּכּוֹת).

א אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלָ‍ִם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן. ב וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי.

באים כל מנהיגי הָעָם, והַכֹּהֲנִים הם שנושאים את הָאָרוֹן ומעלים אותו יחד עם אֹהֶל מוֹעֵד וכל כלי הַקֹּדֶשׁ שבו יחד עם הַלְוִיִּם. במהלך התהלוכה שְׁלֹמֹה וקהל הנאספים\נּוֹעָדִים צועדים לפני הָאָרוֹן וזובחים קורבנות צֹאן וּבָקָר רבים מִסְפוֹר.

ג וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן. ד וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם. ה וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב.

הַכֹּהֲנִים מביאים את האֲרוֹן למְקוֹמוֹ בדְּבִיר מתחת לכַּנְפֵי הַכְּרוּבִים. הַכְּרוּבִים פרשו את כנפיהם מעל מקום האֲרוֹן וסוככו מלמעלה עליו ועל המוטות\בַּדִּים שבהם נשאו אותו.

ו וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים. ז כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה.

המוטות של הארון שבדְּבִיר היו ארוכים מספיק כך שראו את קצותיהם\ראשיהם מההֵיכַל\הַקֹּדֶשׁ, אך לא ראו את המוטות מחוץ למקדש, והמוטות נמצאים שם עד הַיּוֹם. בָּאָרוֹן אין דבר מלבד שני לֻחוֹת הבְּרִית מאבן, כפי שהניח אותם שם מֹשֶׁה בהַר סִינַי\חֹרֵב. אלה הלוחות אשר העידו על הבְּרִית שנכרתה שם בין ה' לבין הָעָם שיצא אז ממִצְרָיִם.

ח וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ט אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

כשהַכֹּהֲנִים יצאו מהַמקדש אחרי שהשאירו את הארון בדְּבִיר, מילא הֶעָנָן את המקדש, והַכֹּהֲנִים לא יכלו למלא את תפקידם ולְשָׁרֵת במקדש בגלל שהעָנָן וכְבוֹד ה' מילא את כל המקדש.

י וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית יְהוָה. יא וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד יְהוָה אֶת בֵּית יְהוָה.

שְׁלֹמֹה מברך את ה' בתודה על שקיים את דברו אליו: אָז, כשכְבוֹד ה' מילא בעָנָן את המקדש, הכריז שְׁלֹמֹה שנראה שה' החליט לשכון בָּעֲרָפֶל והנה הוא בנה לו בֵּית\מעון\זְבֻל אשר כונן\נוסד כמקום שבתו של ה' לנצח. שְׁלֹמֹה מסב את פָּנָיו כלפי הקהל העומד ומברך אותו.

יב אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְהוָה אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל. יג בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים. יד וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד.

שְׁלֹמֹה מברך גם את ה' אשר הבטיח בְּמוֹ פִּיו דברים לדָּוִד אביו והנה הוא קיים\מִלֵּא בְּמוֹ יָדָיו את הדברים שאמר. מיום יציאת מִּצְרַיִם, ה' לא בחר בעיר מסויימת מבין כל הערים של בני יִשְׂרָאֵל כדי לבנות בה בַּיִת לשכן בו את שְׁמוֹ, וכך היה עד שבחר בדָוִד למלוך על עַמּוֹ ודָוִד ביקש לבנות לו בַּיִת כדי לְשַׁכֵּן בו את שְׁמוֹ.

טו וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִד אָבִי וּבְיָדוֹ מִלֵּא לֵאמֹר. טז מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. יז וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.

ה' ענה אז לדָוִד שכיוון שביקש בְּלִבּוֹ להקים בַּיִת לִשְׁמוֹ, הרי היתה זאת מחשבה טובה. אבל\רק לא הוא זה שיזכה לבנות את הַבָּיִת, אלא בנו יוצא מוֹתְנָיו\חֲלָצָיו יזכה לבנות את הבַּיִת לִשְׁמוֹ.

יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל דָּוִד אָבִי יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ. יט רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי.

וה' אמנם קיים את דבריו לדָוִד, וכששְׁלֹמֹה קם למלוך במקום\תַּחַת דָּוִד וישב על כס המלכות, הוא זכה לבנות את הבַּיִת לִשְׁמוֹ של ה' כפי שהבטיח ה'. ושְׁלֹמֹה הכין\שם גם מקום לָאָרוֹן שם נמצאים לוחות הבְּרִית המעידים על הבְּרִית שכרת ה' עם אבות הָעָם בימי יציאת מִצְרָיִם.

כ וַיָּקֶם יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. כא וָאָשִׂם שָׁם מָקוֹם לָאָרוֹן אֲשֶׁר שָׁם בְּרִית יְהוָה אֲשֶׁר כָּרַת עִם אֲבֹתֵינוּ בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.

תפילת שְׁלֹמֹה: שְׁלֹמֹה עומד לפני המִזְבַּח אל מול הקהל ופורש את ידיו לשָּׁמָיִם בתפילה. הוא מהלל את ה' שאין עוד אֱלֹהִים אחרים כמוהו בַּשָּׁמַיִם או באָרֶץ אשר שומר את הַבְּרִית עם הָעָם בכך שהוא מתמיד בחסדים שהוא עושה לעבדיו אשר הולכים בדרכו בְּלֵב שלם.

כב וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם. כג וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכָל לִבָּם.

הוא ה' אשר שומר לקיים\למלא לדָּוִד בְּמוֹ יָדָיו את הדברים שהבטיח לדָּוִד בְּמוֹ פִּיו. כי כעת ה' שומר לקיים לדָוִד גם את הבטחתו שאף אחד מיורשיו לא יושמד\יִגְדַּע\יִכָּרֵת משושלת המלכות של בית דָוִד, ובתנאי שצאצאיו יקפידו\ישמרו ללכת בדרכי ה' כפי שדָוִד הלך. וכעת שְׁלֹמֹה מבקש שאמנם ה' יקיים בנאמנות את הדבר הזה שאמר לדָּוִד.

כד אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה. כה וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל רַק אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְפָנָי. כו וְעַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֵאָמֶן נָא דבריך [דְּבָרְךָ] אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי.

אבל האם באמת ניתן לחשוב שה' שוכן בבַּיִת שבאָרֶץ? הרי כל הַשָּׁמַיִם, וגם הַשָּׁמַיִם של הַשָּׁמַיִם לא גדולים מספיק בשביל להכיל\לכלכל את ה', ועל אחת כמה וכמה שגם בית המקדש הזה שבנה שְׁלֹמֹה לא יכול להכילו.

כז כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי.

אבל שְׁלֹמֹה מבקש שה' יפנה את פניו לשמוע את התפילה\תחינה\דברים\שירת-תפילה\רִינָּה שהוא מִתְפַּלֵּל אליו כעת, והיא שה' תמיד\ביום-ובלילה יפתח את עיניו לראות את המתרחש בבַּיִת הַזֶּה, שהוא כאמור המקום שהחליט לשכן בו את שְׁמוֹ, וישמע את התפילות ששְׁלֹמֹה וכל הָעָם יתפללו אליו מהמקדש. כך ה' ישמע גם הרחק במקום שִׁבְתּוֹ שבשָּׁמַיִים את התחינות והתפילות היוצאות מהמקום הזה ויסלח למתפללים ויעזור להם.

כח וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ יְהוָה אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם. כט לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחוֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. ל וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ.

רשימת המקרים שאת התפילות בעניינם ישמע ה': אם אדם מסויים חוטא לאחר\לְרֵעֵהוּ, והאדם שטוען שחטאו כנגדו מוציא קְלָלָה\אָלָה כדי לקלל את החוטא כלפיו והקללה מבוטאת לפני המִזְבַּח הזה שבמקדש, אז ה' ישמע את הדברים מהַשָּׁמַיִם וישפוט את עבדיו וירשיע את הרשע בכך שיביא על ראשו את מה שנהג לעשות לקורבנו, ויצדיק את הצד הצודק שבעניין ויתן לו את הגמול המגיע לו בהתאם לצִדְקָתוֹ.

לא אֵת אֲשֶׁר יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ וְנָשָׁא בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה. לב וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְעָשִׂיתָ וְשָׁפַטְתָּ אֶת עֲבָדֶיךָ לְהַרְשִׁיעַ רָשָׁע לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ.

אם הָעָם יובס\יִנָּגֵף לפני האוֹיֵב בגלל שהם יחטאו לה', אבל אז הם ישובו לה' ויודו לִשְׁמוֹ ויתפללו ויתחננו לסליחה בבית המקדש הזה, אז ה' ישמע את תחינתם מהַשָּׁמַיִם ויסלח לעמו וישיב אותם לארץ שנתן לאבות האומה.

לג בְּהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב אֲשֶׁר יֶחֶטְאוּ לָךְ וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה. לד וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַהֲשֵׁבֹתָם אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לַאֲבוֹתָם.

אם השָׁמַיִם יעצרו מלהוריד גֶּשֶׁם\מָטָר בגלל שבני הָעָם יחטאו לה', אבל אז הם יתפללו לה' במָּקוֹם הַזֶּה ויודו לִשְׁמוֹ וישובו בתשובה מחטאיהם אחרי שה' יֵעָנֶה אותם בגלל אותם חטאים, אז ה' ישמע את הווידוי שלהם מהַשָּׁמַיִם ויסלח לחטאיהם, ויראה להם את הַדֶּרֶךְ הטובה שעליהם ללכת בה, ואז יתן שוב גשם על הארץ שנתן לעמו להתנחל בה.

לה בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם. לו וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כִּי תוֹרֵם אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה.

אם יהיה רָעָב בָאָרֶץ בעקבות מחלת הדֶּבֶר, או שִׁדָּפוֹן, יֵרָקוֹן, אַרְבֶּה, או חָסִיל, או שהאויב ישים מצור על שערי הערים, או כל נֶגַע או מַחֲלָה אחרים, ואז אדם כלשהו מעם ישראל ישא תפילה או תחינה בעניין הנֶגַע הפרטי שלו עליו הוא יודע בלבו ויפרוש את ידיו לכוון בית המקדש הזה...

לז רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה שִׁדָּפוֹן יֵרָקוֹן אַרְבֶּה חָסִיל כִּי יִהְיֶה כִּי יָצַר לוֹ אֹיְבוֹ בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו כָּל נֶגַע כָּל מַחֲלָה. לח כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה.

... אז ה' ישמע את התפילה ממקום שבתו שבשָּׁמַיִם ויסלח לאותו אדם ויתן לו כפי שמגיע לו בהתאם לדרכי התנהגותו אשר ה' וודאי יודע, כי ה' הרי יודע מה שבלבם של כָּל בְּנֵי הָאָדָם. וה' יעשה כך כדי שבני עמו יהיו מלאי יראה כלפיו במהלך כל חייהם על הארץ שנתן כנחלה לאבות האומה.

לט וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְעָשִׂיתָ וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת לְבַב כָּל בְּנֵי הָאָדָם. מ לְמַעַן יִרָאוּךָ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ.

גם במקרה של נָּכְרִי שאינו מבני יִשְׂרָאֵל ואשר בא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בשביל ה' שעל שמו הוא שמע (כי גם מרחוק שמעו על שמו הגדול של ה' ועל ידו החזקה שבה הושיע את עמו), ואותו נָּכְרִי בא להתפלל בבית המקדש הזה...

מא וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ. מב כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה.

... אז ה' ישמע גם את תפילתו של הנָּכְרִי ממשכנו שבשָּׁמַיִם ויעשה את בקשתו, וזאת כדי שכל האומות יכירו את שמו של ה' ויפחדו\יִרְאוּ ממנו, כפי שמכירים אותו כבר גם בני יִשְׂרָאֵל, וכך הם ידעו שאמנם המקדש הזה שבנה שְׁלֹמֹה נקרא על שם ה'.

מג אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי.

אם בני הָעָם יֵצְאוּ לַמִּלְחָמָה ויעשו זאת בדרכי ה', ויתפללו לה' במקדש שביְרוּשָׁלַיִם, אז ה' ישמע את תְּפִלָּתָם ותְּחִנָּתָם זאת וישפוט אותם בצדק.

מד כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֶל יְהוָה דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ. מה וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם.

וכך יעשה ה' גם אם בני הָעָם יחטאו לו, כי הרי אין אָדָם נקי לגמרי מכל חטא. לכן, אם ה' יכעס\יאנף עליהם ויפיל אותם בפני האוֹיֵב אשר יחזיק אותם בשְׁבִי בארצו הרחוקה או הקרובה, ואם השבויים יחזרו בתשובה בעודם שבויים באותה ארץ ויתחננו משם לה' ויודו שהם חטאו\הֶעֱווּ\רשעו, וישובו לה' בכל לִבָּם בעודם באותה ארץ אויב, ויתפללו לה' דרך הארץ המובטחת והעיר יְרוּשָׁלַיִם והמקדש...

מו כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ הָאוֹיֵב רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה. מז וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם לֵאמֹר חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ. מח וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בנית [בָּנִיתִי] לִשְׁמֶךָ.

...אז ה' ישמע את תפילתם ותחינתם ממקום שִׁבְתּוֹ שבשָּׁמַיִם ויתן להם דין צדק, ויסלח לעמו שחטא לו על כל הפשעים שעשו לו ויגרום לשוביהם לרחם עליהם. כי הרי עם יִשְׂרָאֵל הוא עמו של ה' ונחלתו, ואותם הוא הוציא מִמִּצְרַיִם מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל.

מט וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם. נ וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ וּלְכָל פִּשְׁעֵיהֶם אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בָךְ וּנְתַתָּם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שֹׁבֵיהֶם וְרִחֲמוּם. נא כִּי עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל.

לכן שְׁלֹמֹה מבקש שה' יפתח את עיניו לראות שהוא\עבדו מתחנן אליו כעת, וישמע גם את התחינות של בני עַמּוֹ בכל נושא שבעניינו הם יקראו לעזרתו. כי הרי ה' הבדיל את עם יִשְׂרָאֵל משאר העמים כדי שיהיו לו לְנַחֲלָה, כפי שאמר למֹשֶׁה כשהוציא את אבות האומה מִמִּצְרַיִם.

נב לִהְיוֹת עֵינֶיךָ פְתֻחוֹת אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹעַ אֲלֵיהֶם בְּכֹל קָרְאָם אֵלֶיךָ. נג כִּי אַתָּה הִבְדַּלְתָּם לְךָ לְנַחֲלָה מִכֹּל עַמֵּי הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת אֲבֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם אֲדֹנָי יְהוִה.

שְׁלֹמֹה מברך את קְהַל יִשְׂרָאֵל: אחרי ששְׁלֹמֹה סיים לְהִתְפַּלֵּל לה' את התפילה שהובאה למעלה, הוא קָם מִלִּפְנֵי המִזְבַּח שם הוא כרע עד כה על ברכיו עם כפות ידיו פרושות לשָּׁמָיִם ואז הוא נעמד ומברך את הקהל בקוֹל גָּדוֹל עם הדברים הבאים:

נד וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם. נה וַיַּעְמֹד וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר.

שְׁלֹמֹה מברך את ה' על שנתן מְנוּחָה לְעַמּוֹ מכל אויביו, ולא חסר\נָפַל דָּבָר אחד שלא נעשה מכל הדברים הטובים שה' אמר למֹשֶׁה שהוא יעשה לעַמּוֹ. שְׁלֹמֹה מקווה שה' ימשיך להיות עם הָעָם כפי שהיה בעבר עם האבות, ולא יעזוב\ינטוש אותו, ושה' יטה את לב הָעָם לרצות ללכת בדרכים שהִתְוָה ה' ולשמור על מִצְו‍ֹתָיו\חֻקָּיו\מִשְׁפָּטָיו אשר מסר לאבות האומה.

נו בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ. נז יְהִי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ. נח לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ.

שְׁלֹמֹה מקווה גם שכל הבקשות שהתחנן מה' לקבל יהיו קרובים לה' ביום ובלילה, ושה' ישפוט בצדק את שְׁלֹמֹה עבדו ואת עַמּוֹ ושיתן להם מה שצריך בכל יום. וזאת כדי שכל האומות ידעו שה' הוא הָאֱלֹהִים היחידי, וכדי שלִבָּם של בני הָעָם יהיה היום בשלמותו עם ה' וכך הם יקפידו לשמור על חֻקָּיו\מִצְו‍ֹתָיו.

נט וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְהוָה קְרֹבִים אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. ס לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד. סא וְהָיָה לְבַבְכֶם שָׁלֵם עִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת בְּחֻקָּיו וְלִשְׁמֹר מִצְו‍ֹתָיו כַּיּוֹם הַזֶּה.

חגיגות חנוכת הַבַּיִת: שְׁלֹמֹה וכל הָעָם שהצטרף זובחים במזבח שמול בית ה'. שְׁלֹמֹה מקריב קורבנות שְּׁלָמִים של 22,000 בָּקָר ו-120,000 צֹאן וכך שְׁלֹמֹה והָעָם חונכים את המקדש. שְׁלֹמֹה מקדש גם את החצר הפנימית שבחזית המקדש, כי הוא נאלץ גם להקריב קורבנות על אדמת החצר (כולל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים) כי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת הענק שבחזית המקדש היה קטן מלהכיל את הקורבנות הרבים שהוקרבו במהלך החגיגות.

סב וְהַמֶּלֶךְ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ זֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי יְהוָה. סג וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַיהוָה בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית יְהוָה הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. סד בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית יְהוָה כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים.

שְׁלֹמֹה ערך אז את ארועי הֶחָג שבהם השתתף קהל גדול של חוגגים מהָעָם שבא מכל רחבי הארץ, מִלְּבוֹא חֲמָת בצפון ועד נַחַל מִצְרַיִם בדרום. הקהל חגג לפני ה' שבמקדש במשך 7 יָמִים ואז עוד 7 יָמִים נוספים וביום ה-8 שְׁלֹמֹה שחרר את החוגגים, וכולם ברכו את שְׁלֹמֹה ושבו לבתיהם\אָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְמרוצים מכל הטוב שהרעיף ה' על דָוִד ועל עם יִשְׂרָאֵל.

סה וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם. סו בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
ו	וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֶל מְקוֹמוֹ, אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים.
כ"ז	כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ, הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי.
מ"א- מ"ב	וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא, וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ. כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה, וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה.
ס"ו	בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ.