פרטי היוצר\ת
Solomon dedicates the temple, By UNKNOWN; Illustrator of Henry Davenport Northrop's 'Treasures of the Bible', 1894 (see page for more information on the source and author) [CC-BY-3.0], via Wikimedia Commons
וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם (כ"ב)
|
סיכום
אֲרוֹן הבְּרִית מובא לפני חג הסוּכּוֹת מעִיר דָּוִד אל הדְּבִיר שבבית המקדש. שְׁלֹמֹה מברך את ה' על שקיים את דברו לדָוִד, מתפלל לה' ומבקש שיאזין במקדש לכל תפילות הָעָם, ומברך את הָעָם שה' שומר עליו. שְׁלֹמֹה והָעָם חוגגים את חֲנוּכַּת הַבַּיִת ואת חג הסוּכּוֹת עם זבחים רבים בחצר המקדש, ולבסוף כולם חוזרים לבתיהם שמחים.
תקציר
הבאת הָאָרוֹן וכניסת כְבוֹד ה' למקדש: אָז, אחרי בניית הַמקדש והארמון, שְׁלֹמֹה קורא אליו ליְרוּשָׁלַיִם את מנהיגי\זקני הָעָם, את ראשי השבטים\הַמַּטּוֹת וראשי בתי האב הראשיים, כדי לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן הבְּרִית מֵעִיר דָּוִד [*]דָּוִד העלה לפני ימים רבים את האֲרוֹן ליְרוּשָׁלַיִם בתהלוכה חגיגית מבֵּית אֲבִינָדָב שבַּגִּבְעָה של קִרְיַת יְעָרִים, דרך בֵּית עֹבֵד אֱדוֹם ואח"כ משם לעִיר דָּוִד אל למקדש שבהר הבית, וכל הָעָם אמנם נאסף אצל שְׁלֹמֹה בחודש\יֶרַח תִּשְׁרֵי
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ו פסוקים ג, י"א-י"ב: ג
וַיַּרְכִּבוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים אֶל עֲגָלָה חֲדָשָׁה וַיִּשָּׂאֻהוּ מִבֵּית אֲבִינָדָב אֲשֶׁר בַּגִּבְעָה וְעֻזָּא וְאַחְיוֹ בְּנֵי אֲבִינָדָב נֹהֲגִים אֶת הָעֲגָלָה חֲדָשָׁה.
... יא
וַיֵּשֶׁב אֲרוֹן יְהוָה בֵּית עֹבֵד אֱדֹם הַגִּתִּי שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים וַיְבָרֶךְ יְהוָה אֶת עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל בֵּיתוֹ.
יב
וַיֻּגַּד לַמֶּלֶךְ דָּוִד לֵאמֹר בֵּרַךְ יְהוָה אֶת בֵּית עֹבֵד אֱדֹם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ בַּעֲבוּר אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיֵּלֶךְ דָּוִד וַיַּעַל אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִבֵּית עֹבֵד אֱדֹם עִיר דָּוִד בְּשִׂמְחָה.
[*]תִּשְׁרֵי נקרא כאן באחד משמותיו הקדומים - יֶרַח הָאֵתָנִים הוא החודש ה-7 לכבוד החָג (סוּכּוֹת). |
א אָז יַקְהֵל שְׁלֹמֹה אֶת זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת כָּל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת נְשִׂיאֵי הָאָבוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה יְרוּשָׁלִָם לְהַעֲלוֹת אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה מֵעִיר דָּוִד הִיא צִיּוֹן. ב וַיִּקָּהֲלוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל בְּיֶרַח הָאֵתָנִים בֶּחָג הוּא הַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי. |
באים כל מנהיגי הָעָם, והַכֹּהֲנִים הם שנושאים את הָאָרוֹן ומעלים אותו יחד עם אֹהֶל מוֹעֵד וכל כלי הַקֹּדֶשׁ שבו [*]ראו את תאור עשיית אֹהֶל מוֹעֵד\המִּשְׁכָּן וכליו בשְׁמוֹת פרק ל"ז-שְׁמוֹת פרק ל"ח יחד עם הַלְוִיִּם. במהלך התהלוכה שְׁלֹמֹה וקהל הנאספים\נּוֹעָדִים צועדים לפני הָאָרוֹן וזובחים קורבנות צֹאן וּבָקָר רבים מִסְפוֹר. |
ג וַיָּבֹאוּ כֹּל זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּשְׂאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת הָאָרוֹן. ד וַיַּעֲלוּ אֶת אֲרוֹן יְהוָה וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת כָּל כְּלֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בָּאֹהֶל וַיַּעֲלוּ אֹתָם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם. ה וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וְכָל עֲדַת יִשְׂרָאֵל הַנּוֹעָדִים עָלָיו אִתּוֹ לִפְנֵי הָאָרוֹן מְזַבְּחִים צֹאן וּבָקָר אֲשֶׁר לֹא יִסָּפְרוּ וְלֹא יִמָּנוּ מֵרֹב. |
הַכֹּהֲנִים מביאים את האֲרוֹן למְקוֹמוֹ בדְּבִיר [*]ראו על חלל הדְּבִיר שבמקדש בפרק ו'מְלָכִים-א פרק ו פסוקים י"ט-ל"ב מתחת לכַּנְפֵי הַכְּרוּבִים. הַכְּרוּבִים פרשו את כנפיהם
[^]
מְלָכִים-א פרק ו פסוקים י"ט-ל"ב: יט
וּדְבִיר בְּתוֹךְ הַבַּיִת מִפְּנִימָה הֵכִין לְתִתֵּן שָׁם אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה.
כ
וְלִפְנֵי הַדְּבִיר עֶשְׂרִים אַמָּה אֹרֶךְ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רֹחַב וְעֶשְׂרִים אַמָּה קוֹמָתוֹ וַיְצַפֵּהוּ זָהָב סָגוּר וַיְצַף מִזְבֵּחַ אָרֶז.
כא
וַיְצַף שְׁלֹמֹה אֶת הַבַּיִת מִפְּנִימָה זָהָב סָגוּר וַיְעַבֵּר ברתיקות [בְּרַתּוּקוֹת] זָהָב לִפְנֵי הַדְּבִיר וַיְצַפֵּהוּ זָהָב.
כב
וְאֶת כָּל הַבַּיִת צִפָּה זָהָב עַד תֹּם כָּל הַבָּיִת וְכָל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לַדְּבִיר צִפָּה זָהָב.
כג
וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ.
כד
וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית עֶשֶׂר אַמּוֹת מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו.
כה
וְעֶשֶׂר בָּאַמָּה הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים.
כו
קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר בָּאַמָּה וְכֵן הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי.
כז
וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל כָּנָף.
כח
וַיְצַף אֶת הַכְּרוּבִים זָהָב.
כט
וְאֵת כָּל קִירוֹת הַבַּיִת מֵסַב קָלַע פִּתּוּחֵי מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים מִלִּפְנִים וְלַחִיצוֹן.
ל
וְאֶת קַרְקַע הַבַּיִת צִפָּה זָהָב לִפְנִימָה וְלַחִיצוֹן.
לא
וְאֵת פֶּתַח הַדְּבִיר עָשָׂה דַּלְתוֹת עֲצֵי שָׁמֶן הָאַיִל מְזוּזוֹת חֲמִשִׁית.
לב
וּשְׁתֵּי דַּלְתוֹת עֲצֵי שֶׁמֶן וְקָלַע עֲלֵיהֶם מִקְלְעוֹת כְּרוּבִים וְתִמֹרוֹת וּפְטוּרֵי צִצִּים וְצִפָּה זָהָב וַיָּרֶד עַל הַכְּרוּבִים וְעַל הַתִּמֹרוֹת אֶת הַזָּהָב.
[*]בתיאור עשיית הַכְּרוּבִים נמסר ששני הכרובים המוזהבים פרשו את כנפיהם לצדדים. רוחב כל כנף היה 5 אַמּוֹת כך שבסה"כ 4 הכנפיים של שני הכְּרוּבִים שניצבו זה לצד זה נפרשו לרוחב כל 20 האַמּוֹת של רוחב החדר של הדְבִיר, כך שכל כנף נגעה באחד הקירות או בכנף של הכְּרוּב השנימְלָכִים-א פרק ו פסוקים כ"ג-כ"ח מעל מקום האֲרוֹן וסוככו מלמעלה עליו ועל המוטות\בַּדִּים שבהם נשאו אותו
[^]
מְלָכִים-א פרק ו פסוקים כ"ג-כ"ח: כג
וַיַּעַשׂ בַּדְּבִיר שְׁנֵי כְרוּבִים עֲצֵי שָׁמֶן עֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ.
כד
וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הָאֶחָת וְחָמֵשׁ אַמּוֹת כְּנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִית עֶשֶׂר אַמּוֹת מִקְצוֹת כְּנָפָיו וְעַד קְצוֹת כְּנָפָיו.
כה
וְעֶשֶׂר בָּאַמָּה הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי מִדָּה אַחַת וְקֶצֶב אֶחָד לִשְׁנֵי הַכְּרֻבִים.
כו
קוֹמַת הַכְּרוּב הָאֶחָד עֶשֶׂר בָּאַמָּה וְכֵן הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי.
כז
וַיִּתֵּן אֶת הַכְּרוּבִים בְּתוֹךְ הַבַּיִת הַפְּנִימִי וַיִּפְרְשׂוּ אֶת כַּנְפֵי הַכְּרֻבִים וַתִּגַּע כְּנַף הָאֶחָד בַּקִּיר וּכְנַף הַכְּרוּב הַשֵּׁנִי נֹגַעַת בַּקִּיר הַשֵּׁנִי וְכַנְפֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַבַּיִת נֹגְעֹת כָּנָף אֶל כָּנָף.
כח
וַיְצַף אֶת הַכְּרוּבִים זָהָב.
.[*]באֲרוֹן הבְּרִית היו 4 טבעות בצלעות שבהן הוחדרו באופן קבוע 2 מוטות\בַדֵּי נשיאה מעץ שִׁטִּים מוּזְהָב .
[^]
שְׁמוֹת פרק כ"ה פסוקים י"ג-ט"ו: יג
וְעָשִׂיתָ בַדֵּי עֲצֵי שִׁטִּים וְצִפִּיתָ אֹתָם זָהָב.
יד
וְהֵבֵאתָ אֶת הַבַּדִּים בַּטַּבָּעֹת עַל צַלְעֹת הָאָרֹן לָשֵׂאת אֶת הָאָרֹן בָּהֶם.
טו
בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ.
. |
ו וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֶל מְקוֹמוֹ אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים. ז כִּי הַכְּרוּבִים פֹּרְשִׂים כְּנָפַיִם אֶל מְקוֹם הָאָרוֹן וַיָּסֹכּוּ הַכְּרֻבִים עַל הָאָרוֹן וְעַל בַּדָּיו מִלְמָעְלָה. |
המוטות של הארון שבדְּבִיר היו ארוכים מספיק כך שראו את קצותיהם\ראשיהם מההֵיכַל\הַקֹּדֶשׁ [*]ההֵיכַל היה החלל המרכזי של המקדש, והוא מכונה כאן "הַקֹּדֶשׁ" כדי להבדילו מהַדְּבִיר שהוא מקום קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים. , אך לא ראו את המוטות מחוץ למקדש, והמוטות נמצאים שם עד הַיּוֹם[*]בתוך הטבעות שבצלעות הארון, לפי מצוות ה' . בָּאָרוֹן אין דבר מלבד שני לֻחוֹת הבְּרִית מאבן
[^]
שְׁמוֹת פרק כ"ה פסוק ט"ו: טו
בְּטַבְּעֹת הָאָרֹן יִהְיוּ הַבַּדִּים לֹא יָסֻרוּ מִמֶּנּוּ.
[^]
שְׁמוֹת פרק ל"ד פסוקים א-ד, י: א
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה פְּסָל לְךָ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וְכָתַבְתִּי עַל הַלֻּחֹת אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר הָיוּ עַל הַלֻּחֹת הָרִאשֹׁנִים אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ.
ב
וֶהְיֵה נָכוֹן לַבֹּקֶר וְעָלִיתָ בַבֹּקֶר אֶל הַר סִינַי וְנִצַּבְתָּ לִי שָׁם עַל רֹאשׁ הָהָר.
ג
וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ וְגַם אִישׁ אַל יֵרָא בְּכָל הָהָר גַּם הַצֹּאן וְהַבָּקָר אַל יִרְעוּ אֶל מוּל הָהָר הַהוּא.
ד
וַיִּפְסֹל שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים כָּרִאשֹׁנִים וַיַּשְׁכֵּם מֹשֶׁה בַבֹּקֶר וַיַּעַל אֶל הַר סִינַי כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֹתוֹ וַיִּקַּח בְּיָדוֹ שְׁנֵי לֻחֹת אֲבָנִים.
... י
וַיֹּאמֶר הִנֵּה אָנֹכִי כֹּרֵת בְּרִית נֶגֶד כָּל עַמְּךָ אֶעֱשֶׂה נִפְלָאֹת אֲשֶׁר לֹא נִבְרְאוּ בְכָל הָאָרֶץ וּבְכָל הַגּוֹיִם וְרָאָה כָל הָעָם אֲשֶׁר אַתָּה בְקִרְבּוֹ אֶת מַעֲשֵׂה יְהוָה כִּי נוֹרָא הוּא אֲשֶׁר אֲנִי עֹשֶׂה עִמָּךְ.
, כפי שהניח אותם שם מֹשֶׁה בהַר סִינַי\חֹרֵב. אלה הלוחות אשר העידו על הבְּרִית שנכרתה שם בין ה' לבין הָעָם שיצא אז ממִצְרָיִם. |
ח וַיַּאֲרִכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים מִן הַקֹּדֶשׁ עַל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה וַיִּהְיוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ט אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. |
כשהַכֹּהֲנִים יצאו מהַמקדש אחרי שהשאירו את הארון בדְּבִיר, מילא הֶעָנָן את המקדש, והַכֹּהֲנִים לא יכלו למלא את תפקידם ולְשָׁרֵת במקדש בגלל שהעָנָן וכְבוֹד ה' מילא את כל המקדש. |
י וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית יְהוָה. יא וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד יְהוָה אֶת בֵּית יְהוָה. |
שְׁלֹמֹה מברך את ה' בתודה על שקיים את דברו אליו: אָז, כשכְבוֹד ה' מילא בעָנָן את המקדש, הכריז שְׁלֹמֹה שנראה שה' החליט לשכון בָּעֲרָפֶל והנה הוא בנה לו בֵּית\מעון\זְבֻל אשר כונן\נוסד כמקום שבתו של ה' לנצח. שְׁלֹמֹה מסב את פָּנָיו כלפי הקהל העומד [*]שְׁלֹמֹה ניצב בחזית המקדש והפנה את ההכרזה הקודמת אל מול ה' במקדש, וכעת הוא מסתובב לכוון הקהל הגדול הניצב בחצרות שמול המקדש ומברך אותו. |
יב אָז אָמַר שְׁלֹמֹה יְהוָה אָמַר לִשְׁכֹּן בָּעֲרָפֶל. יג בָּנֹה בָנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ מָכוֹן לְשִׁבְתְּךָ עוֹלָמִים. יד וַיַּסֵּב הַמֶּלֶךְ אֶת פָּנָיו וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל עֹמֵד. |
שְׁלֹמֹה מברך גם את ה' אשר הבטיח בְּמוֹ פִּיו דברים לדָּוִד אביו והנה הוא קיים\מִלֵּא בְּמוֹ יָדָיו את הדברים שאמר [*]הכוונה בין השאר להבטחה של ה' לדָּוִד שבנו יזכה לבנות את המקדש . מיום יציאת מִּצְרַיִם, ה' לא בחר בעיר מסויימת מבין כל הערים של בני יִשְׂרָאֵל כדי לבנות בה בַּיִת לשכן בו את שְׁמוֹ, וכך היה עד שבחר בדָוִד למלוך על עַמּוֹ ודָוִד ביקש לבנות לו בַּיִת כדי לְשַׁכֵּן בו את שְׁמוֹ
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ז פסוקים י"ב-י"ג: יב
כִּי יִמְלְאוּ יָמֶיךָ וְשָׁכַבְתָּ אֶת אֲבֹתֶיךָ וַהֲקִימֹתִי אֶת זַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ וַהֲכִינֹתִי אֶת מַמְלַכְתּוֹ.
יג
הוּא יִבְנֶה בַּיִת לִשְׁמִי וְכֹנַנְתִּי אֶת כִּסֵּא מַמְלַכְתּוֹ עַד עוֹלָם.
, כפי שיובהר להלן[*]שְׁלֹמֹה מצטט כאן את הדברים שאמר ה' לדָוִד אביו אחרי שדָוִד ביקש לבנות לו בית .
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ז פסוקים ב, ו-ז: ב
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל נָתָן הַנָּבִיא רְאֵה נָא אָנֹכִי יוֹשֵׁב בְּבֵית אֲרָזִים וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים יֹשֵׁב בְּתוֹךְ הַיְרִיעָה.
... ו
כִּי לֹא יָשַׁבְתִּי בְּבַיִת לְמִיּוֹם הַעֲלֹתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה וָאֶהְיֶה מִתְהַלֵּךְ בְּאֹהֶל וּבְמִשְׁכָּן.
ז
בְּכֹל אֲשֶׁר הִתְהַלַּכְתִּי בְּכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הֲדָבָר דִּבַּרְתִּי אֶת אַחַד שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר צִוִּיתִי לִרְעוֹת אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר לָמָּה לֹא בְנִיתֶם לִי בֵּית אֲרָזִים.
|
טו וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִד אָבִי וּבְיָדוֹ מִלֵּא לֵאמֹר. טז מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶת עַמִּי אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם לֹא בָחַרְתִּי בְעִיר מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל לִבְנוֹת בַּיִת לִהְיוֹת שְׁמִי שָׁם וָאֶבְחַר בְּדָוִד לִהְיוֹת עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל. יז וַיְהִי עִם לְבַב דָּוִד אָבִי לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. |
ה' ענה אז לדָוִד שכיוון שביקש בְּלִבּוֹ להקים בַּיִת לִשְׁמוֹ, הרי היתה זאת מחשבה טובה. אבל\רק לא הוא זה שיזכה לבנות את הַבָּיִת, אלא בנו יוצא מוֹתְנָיו\חֲלָצָיו [*]מקום אוֹנוֹ של הגבר יזכה לבנות את הבַּיִת לִשְׁמוֹ. |
יח וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל דָּוִד אָבִי יַעַן אֲשֶׁר הָיָה עִם לְבָבְךָ לִבְנוֹת בַּיִת לִשְׁמִי הֱטִיבֹתָ כִּי הָיָה עִם לְבָבֶךָ. יט רַק אַתָּה לֹא תִבְנֶה הַבָּיִת כִּי אִם בִּנְךָ הַיֹּצֵא מֵחֲלָצֶיךָ הוּא יִבְנֶה הַבַּיִת לִשְׁמִי. |
וה' אמנם קיים את דבריו לדָוִד, וכששְׁלֹמֹה קם למלוך במקום\תַּחַת דָּוִד וישב על כס המלכות, הוא זכה לבנות את הבַּיִת לִשְׁמוֹ של ה' כפי שהבטיח ה'. ושְׁלֹמֹה הכין\שם גם מקום לָאָרוֹן שם נמצאים לוחות הבְּרִית המעידים על הבְּרִית שכרת ה' עם אבות הָעָם בימי יציאת מִצְרָיִם [*]ראו פסוק ט' .
[^]
מְלָכִים-א פרק ח פסוק ט: ט
אֵין בָּאָרוֹן רַק שְׁנֵי לֻחוֹת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִנִּחַ שָׁם מֹשֶׁה בְּחֹרֵב אֲשֶׁר כָּרַת יְהוָה עִם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּצֵאתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
|
כ וַיָּקֶם יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. כא וָאָשִׂם שָׁם מָקוֹם לָאָרוֹן אֲשֶׁר שָׁם בְּרִית יְהוָה אֲשֶׁר כָּרַת עִם אֲבֹתֵינוּ בְּהוֹצִיאוֹ אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. |
תפילת שְׁלֹמֹה: שְׁלֹמֹה עומד לפני המִזְבַּח [*]מדובר במִזְבַּח הנְחֹשֶׁת הענק שניצב בחצר שמול חזית המקדש אל מול הקהל ופורש את ידיו לשָּׁמָיִם בתפילה. הוא מהלל את ה' שאין עוד אֱלֹהִים אחרים כמוהו בַּשָּׁמַיִם או באָרֶץ אשר שומר את הַבְּרִית עם הָעָם בכך שהוא מתמיד בחסדים שהוא עושה לעבדיו אשר הולכים בדרכו בְּלֵב שלם.
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ד פסוק א: א
וַיַּעַשׂ מִזְבַּח נְחֹשֶׁת עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רָחְבּוֹ וְעֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ.
וששימש להקרבת הקורבנות - ראו פסוק ס"ד
[^]
מְלָכִים-א פרק ח פסוק ס"ד: סד
בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית יְהוָה כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים.
|
כב וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם. כג וַיֹּאמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵין כָּמוֹךָ אֱלֹהִים בַּשָּׁמַיִם מִמַּעַל וְעַל הָאָרֶץ מִתָּחַת שֹׁמֵר הַבְּרִית וְהַחֶסֶד לַעֲבָדֶיךָ הַהֹלְכִים לְפָנֶיךָ בְּכָל לִבָּם. |
הוא ה' אשר שומר לקיים\למלא לדָּוִד בְּמוֹ יָדָיו את הדברים שהבטיח לדָּוִד בְּמוֹ פִּיו [*]שְׁלֹמֹה חוזר כאן על דברי התודה שאמר בפסוק ט"ו . כי כעת ה' שומר לקיים לדָוִד גם את הבטחתו שאף אחד מיורשיו לא יושמד\יִגְדַּע\יִכָּרֵת משושלת המלכות של בית דָוִד, ובתנאי שצאצאיו יקפידו\ישמרו ללכת בדרכי ה' כפי שדָוִד הלך
[^]
מְלָכִים-א פרק ח פסוק ט"ו: טו
וַיֹּאמֶר בָּרוּךְ יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּפִיו אֵת דָּוִד אָבִי וּבְיָדוֹ מִלֵּא לֵאמֹר.
[*]ראו למשל את דברי הצוואה של דָּוִד לשְׁלֹמֹה . וכעת שְׁלֹמֹה מבקש שאמנם ה' יקיים בנאמנות את הדבר הזה שאמר לדָּוִד.
[^]
מְלָכִים-א פרק ב פסוק ד: ד
לְמַעַן יָקִים יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר עָלַי לֵאמֹר אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי בֶּאֱמֶת בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מֵעַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל.
ואת דברי ה' עצמו לשְׁלֹמֹה בחלום שחלם בגִּבְעוֹן
[^]
מְלָכִים-א פרק ג פסוק י"ד: יד
וְאִם תֵּלֵךְ בִּדְרָכַי לִשְׁמֹר חֻקַּי וּמִצְוֹתַי כַּאֲשֶׁר הָלַךְ דָּוִיד אָבִיךָ וְהַאַרַכְתִּי אֶת יָמֶיךָ.
|
כד אֲשֶׁר שָׁמַרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לוֹ וַתְּדַבֵּר בְּפִיךָ וּבְיָדְךָ מִלֵּאתָ כַּיּוֹם הַזֶּה. כה וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שְׁמֹר לְעַבְדְּךָ דָוִד אָבִי אֵת אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לּוֹ לֵאמֹר לֹא יִכָּרֵת לְךָ אִישׁ מִלְּפָנַי יֹשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל רַק אִם יִשְׁמְרוּ בָנֶיךָ אֶת דַּרְכָּם לָלֶכֶת לְפָנַי כַּאֲשֶׁר הָלַכְתָּ לְפָנָי. כו וְעַתָּה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יֵאָמֶן נָא דבריך [דְּבָרְךָ] אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ לְעַבְדְּךָ דָּוִד אָבִי. |
אבל האם באמת ניתן לחשוב שה' שוכן בבַּיִת שבאָרֶץ? הרי כל הַשָּׁמַיִם, וגם הַשָּׁמַיִם של הַשָּׁמַיִם [*]כלומר הַשָּׁמַיִם העליונים ביותר לא גדולים מספיק בשביל להכיל\לכלכל את ה', ועל אחת כמה וכמה שגם בית המקדש הזה שבנה שְׁלֹמֹה לא יכול להכילו[*]ולכן הודגש בכל הדברים למעלה מספר פעמים שהבית נבנה להשכין את כְבוֹד ה' ואת שְׁמוֹ ולא את ה' עצמו .
[^]
מְלָכִים-א פרק ח פסוקים י"א, כ: יא
וְלֹא יָכְלוּ הַכֹּהֲנִים לַעֲמֹד לְשָׁרֵת מִפְּנֵי הֶעָנָן כִּי מָלֵא כְבוֹד יְהוָה אֶת בֵּית יְהוָה.
... כ
וַיָּקֶם יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֵּר וָאָקֻם תַּחַת דָּוִד אָבִי וָאֵשֵׁב עַל כִּסֵּא יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וָאֶבְנֶה הַבַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל.
|
כז כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי. |
אבל שְׁלֹמֹה מבקש שה' יפנה את פניו לשמוע את התפילה\תחינה\דברים\שירת-תפילה\רִינָּה שהוא מִתְפַּלֵּל אליו כעת, והיא שה' תמיד\ביום-ובלילה יפתח את עיניו לראות את המתרחש בבַּיִת הַזֶּה, שהוא כאמור המקום שהחליט לשכן בו את שְׁמוֹ, וישמע את התפילות ששְׁלֹמֹה וכל הָעָם יתפללו אליו מהמקדש. כך ה' ישמע גם הרחק במקום שִׁבְתּוֹ שבשָּׁמַיִים את התחינות והתפילות היוצאות מהמקום הזה ויסלח למתפללים ויעזור להם. |
כח וּפָנִיתָ אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנָּתוֹ יְהוָה אֱלֹהָי לִשְׁמֹעַ אֶל הָרִנָּה וְאֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר עַבְדְּךָ מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ הַיּוֹם. כט לִהְיוֹת עֵינֶךָ פְתֻחוֹת אֶל הַבַּיִת הַזֶּה לַיְלָה וָיוֹם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אָמַרְתָּ יִהְיֶה שְׁמִי שָׁם לִשְׁמֹעַ אֶל הַתְּפִלָּה אֲשֶׁר יִתְפַּלֵּל עַבְדְּךָ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה. ל וְשָׁמַעְתָּ אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְאַתָּה תִּשְׁמַע אֶל מְקוֹם שִׁבְתְּךָ אֶל הַשָּׁמַיִם וְשָׁמַעְתָּ וְסָלָחְתָּ. |
רשימת המקרים שאת התפילות בעניינם ישמע ה': אם אדם מסויים חוטא לאחר\לְרֵעֵהוּ, והאדם שטוען שחטאו כנגדו מוציא קְלָלָה\אָלָה כדי לקלל את החוטא כלפיו והקללה מבוטאת לפני המִזְבַּח הזה שבמקדש, אז ה' ישמע את הדברים מהַשָּׁמַיִם וישפוט את עבדיו וירשיע את הרשע בכך שיביא על ראשו את מה שנהג לעשות לקורבנו, ויצדיק את הצד הצודק שבעניין ויתן לו את הגמול המגיע לו בהתאם לצִדְקָתוֹ. |
לא אֵת אֲשֶׁר יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ וְנָשָׁא בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה. לב וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְעָשִׂיתָ וְשָׁפַטְתָּ אֶת עֲבָדֶיךָ לְהַרְשִׁיעַ רָשָׁע לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ. |
אם הָעָם יובס\יִנָּגֵף לפני האוֹיֵב בגלל שהם יחטאו לה', אבל אז הם ישובו לה' ויודו לִשְׁמוֹ ויתפללו ויתחננו לסליחה בבית המקדש הזה, אז ה' ישמע את תחינתם מהַשָּׁמַיִם ויסלח לעמו וישיב אותם [*]את השבויים או את הגולים לארץ שנתן לאבות האומה. |
לג בְּהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב אֲשֶׁר יֶחֶטְאוּ לָךְ וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה. לד וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וַהֲשֵׁבֹתָם אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לַאֲבוֹתָם. |
אם השָׁמַיִם יעצרו מלהוריד גֶּשֶׁם\מָטָר בגלל שבני הָעָם יחטאו לה', אבל אז הם יתפללו לה' במָּקוֹם הַזֶּה ויודו לִשְׁמוֹ וישובו בתשובה מחטאיהם אחרי שה' יֵעָנֶה אותם בגלל אותם חטאים, אז ה' ישמע את הווידוי שלהם מהַשָּׁמַיִם ויסלח לחטאיהם, ויראה להם את הַדֶּרֶךְ הטובה שעליהם ללכת בה, ואז יתן שוב גשם על הארץ שנתן לעמו להתנחל בה. |
לה בְּהֵעָצֵר שָׁמַיִם וְלֹא יִהְיֶה מָטָר כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ וְהִתְפַּלְלוּ אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ וּמֵחַטָּאתָם יְשׁוּבוּן כִּי תַעֲנֵם. לו וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עֲבָדֶיךָ וְעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל כִּי תוֹרֵם אֶת הַדֶּרֶךְ הַטּוֹבָה אֲשֶׁר יֵלְכוּ בָהּ וְנָתַתָּה מָטָר עַל אַרְצְךָ אֲשֶׁר נָתַתָּה לְעַמְּךָ לְנַחֲלָה. |
אם יהיה רָעָב בָאָרֶץ בעקבות מחלת הדֶּבֶר, או שִׁדָּפוֹן [*]מַכַּת-רוח שתייבש את הגידולים , יֵרָקוֹן[*]מחלת דגן כלשהי , אַרְבֶּה, או חָסִיל
[^]
עָמוֹס פרק ד פסוק ט: ט
הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן הַרְבּוֹת גַּנּוֹתֵיכֶם וְכַרְמֵיכֶם וּתְאֵנֵיכֶם וְזֵיתֵיכֶם יֹאכַל הַגָּזָם וְלֹא שַׁבְתֶּם עָדַי נְאֻם יְהוָה.
[^]
חַגַּי פרק ב פסוק י"ז: יז
הִכֵּיתִי אֶתְכֶם בַּשִּׁדָּפוֹן וּבַיֵּרָקוֹן וּבַבָּרָד אֵת כָּל מַעֲשֵׂה יְדֵיכֶם וְאֵין אֶתְכֶם אֵלַי נְאֻם יְהוָה.
[*]מין של אַרְבֶּה. ראו למשל ביוֹאֵל פרק א פסוק ד , או שהאויב ישים מצור על שערי הערים, או כל נֶגַע או מַחֲלָה אחרים, ואז אדם כלשהו מעם ישראל ישא תפילה או תחינה בעניין הנֶגַע הפרטי שלו עליו הוא יודע בלבו ויפרוש את ידיו לכוון בית המקדש הזה...
[^]
יוֹאֵל פרק א פסוק ד: ד
יֶתֶר הַגָּזָם אָכַל הָאַרְבֶּה וְיֶתֶר הָאַרְבֶּה אָכַל הַיָּלֶק וְיֶתֶר הַיֶּלֶק אָכַל הֶחָסִיל.
. |
לז רָעָב כִּי יִהְיֶה בָאָרֶץ דֶּבֶר כִּי יִהְיֶה שִׁדָּפוֹן יֵרָקוֹן אַרְבֶּה חָסִיל כִּי יִהְיֶה כִּי יָצַר לוֹ אֹיְבוֹ בְּאֶרֶץ שְׁעָרָיו כָּל נֶגַע כָּל מַחֲלָה. לח כָּל תְּפִלָּה כָל תְּחִנָּה אֲשֶׁר תִהְיֶה לְכָל הָאָדָם לְכֹל עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יֵדְעוּן אִישׁ נֶגַע לְבָבוֹ וּפָרַשׂ כַּפָּיו אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. |
... אז ה' ישמע את התפילה ממקום שבתו שבשָּׁמַיִם ויסלח לאותו אדם ויתן לו כפי שמגיע לו בהתאם לדרכי התנהגותו אשר ה' וודאי יודע, כי ה' הרי יודע מה שבלבם של כָּל בְּנֵי הָאָדָם. וה' יעשה כך כדי שבני עמו יהיו מלאי יראה כלפיו במהלך כל חייהם על הארץ שנתן כנחלה לאבות האומה. |
לט וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְסָלַחְתָּ וְעָשִׂיתָ וְנָתַתָּ לָאִישׁ כְּכָל דְּרָכָיו אֲשֶׁר תֵּדַע אֶת לְבָבוֹ כִּי אַתָּה יָדַעְתָּ לְבַדְּךָ אֶת לְבַב כָּל בְּנֵי הָאָדָם. מ לְמַעַן יִרָאוּךָ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הֵם חַיִּים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבֹתֵינוּ. |
גם במקרה של נָּכְרִי שאינו מבני יִשְׂרָאֵל ואשר בא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה בשביל ה' שעל שמו הוא שמע (כי גם מרחוק שמעו על שמו הגדול של ה' ועל ידו החזקה שבה הושיע את עמו [*]כמו שנאמר למשל בדְּבָרִים פרק ה פסוק י"ד ), ואותו נָּכְרִי בא להתפלל בבית המקדש הזה...
[^]
דְּבָרִים פרק ה פסוק י"ד: יד
וְזָכַרְתָּ כִּי עֶבֶד הָיִיתָ בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וַיֹּצִאֲךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִשָּׁם בְּיָד חֲזָקָה וּבִזְרֹעַ נְטוּיָה עַל כֵּן צִוְּךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לַעֲשׂוֹת אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת.
|
מא וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ. מב כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. |
... אז ה' ישמע גם את תפילתו של הנָּכְרִי ממשכנו שבשָּׁמַיִם ויעשה את בקשתו, וזאת כדי שכל האומות יכירו את שמו של ה' ויפחדו\יִרְאוּ ממנו, כפי שמכירים אותו כבר גם בני יִשְׂרָאֵל, וכך הם ידעו שאמנם המקדש הזה שבנה שְׁלֹמֹה נקרא על שם ה' [*]כי שמו של המקדש הוא בֵּית ה', כמו למשל במְלָכִים-א פרק ח פסוק י .
[^]
מְלָכִים-א פרק ח פסוק י: י
וַיְהִי בְּצֵאת הַכֹּהֲנִים מִן הַקֹּדֶשׁ וְהֶעָנָן מָלֵא אֶת בֵּית יְהוָה.
. |
מג אַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתֶּךָ וְעָשִׂיתָ כְּכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא אֵלֶיךָ הַנָּכְרִי לְמַעַן יֵדְעוּן כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ אֶת שְׁמֶךָ לְיִרְאָה אֹתְךָ כְּעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל וְלָדַעַת כִּי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי. |
אם בני הָעָם יֵצְאוּ לַמִּלְחָמָה ויעשו זאת בדרכי ה', ויתפללו לה' במקדש שביְרוּשָׁלַיִם, אז ה' ישמע את תְּפִלָּתָם ותְּחִנָּתָם זאת וישפוט אותם בצדק. |
מד כִּי יֵצֵא עַמְּךָ לַמִּלְחָמָה עַל אֹיְבוֹ בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר תִּשְׁלָחֵם וְהִתְפַּלְלוּ אֶל יְהוָה דֶּרֶךְ הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ בָּהּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בָּנִתִי לִשְׁמֶךָ. מה וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם. |
וכך יעשה ה' גם אם בני הָעָם יחטאו לו, כי הרי אין אָדָם נקי לגמרי מכל חטא. לכן, אם ה' יכעס\יאנף עליהם ויפיל אותם בפני האוֹיֵב אשר יחזיק אותם בשְׁבִי בארצו הרחוקה או הקרובה, ואם השבויים יחזרו בתשובה בעודם שבויים באותה ארץ ויתחננו משם לה' ויודו שהם חטאו\הֶעֱווּ\רשעו, וישובו לה' בכל לִבָּם בעודם באותה ארץ אויב, ויתפללו לה' דרך הארץ המובטחת והעיר יְרוּשָׁלַיִם והמקדש [*]כלומר השבויים יכוונו את תפילתם ממקומם בגלות לכוון המקדש שביְרוּשָׁלַיִם ... |
מו כִּי יֶחֶטְאוּ לָךְ כִּי אֵין אָדָם אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא וְאָנַפְתָּ בָם וּנְתַתָּם לִפְנֵי אוֹיֵב וְשָׁבוּם שֹׁבֵיהֶם אֶל אֶרֶץ הָאוֹיֵב רְחוֹקָה אוֹ קְרוֹבָה. מז וְהֵשִׁיבוּ אֶל לִבָּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבּוּ שָׁם וְשָׁבוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בְּאֶרֶץ שֹׁבֵיהֶם לֵאמֹר חָטָאנוּ וְהֶעֱוִינוּ רָשָׁעְנוּ. מח וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בְּכָל לְבָבָם וּבְכָל נַפְשָׁם בְּאֶרֶץ אֹיְבֵיהֶם אֲשֶׁר שָׁבוּ אֹתָם וְהִתְפַּלְלוּ אֵלֶיךָ דֶּרֶךְ אַרְצָם אֲשֶׁר נָתַתָּה לַאֲבוֹתָם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתָּ וְהַבַּיִת אֲשֶׁר בנית [בָּנִיתִי] לִשְׁמֶךָ. |
...אז ה' ישמע את תפילתם ותחינתם ממקום שִׁבְתּוֹ שבשָּׁמַיִם ויתן להם דין צדק, ויסלח לעמו שחטא לו על כל הפשעים שעשו לו ויגרום לשוביהם לרחם עליהם. כי הרי עם יִשְׂרָאֵל הוא עמו של ה' ונחלתו, ואותם הוא הוציא מִמִּצְרַיִם מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל [*]ארץ מִּצְרַיִם נקראת "כּוּר הַבַּרְזֶל", כיוון שהיא היתה לעַם כמו כּוּר היתוך של סבל והתגבשות כעַם. ראו גם בדְּבָרִים פרק ד פסוק כ .
[^]
דְּבָרִים פרק ד פסוק כ: כ
וְאֶתְכֶם לָקַח יְהוָה וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה.
. |
מט וְשָׁמַעְתָּ הַשָּׁמַיִם מְכוֹן שִׁבְתְּךָ אֶת תְּפִלָּתָם וְאֶת תְּחִנָּתָם וְעָשִׂיתָ מִשְׁפָּטָם. נ וְסָלַחְתָּ לְעַמְּךָ אֲשֶׁר חָטְאוּ לָךְ וּלְכָל פִּשְׁעֵיהֶם אֲשֶׁר פָּשְׁעוּ בָךְ וּנְתַתָּם לְרַחֲמִים לִפְנֵי שֹׁבֵיהֶם וְרִחֲמוּם. נא כִּי עַמְּךָ וְנַחֲלָתְךָ הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתָ מִמִּצְרַיִם מִתּוֹךְ כּוּר הַבַּרְזֶל. |
לכן שְׁלֹמֹה מבקש שה' יפתח את עיניו לראות שהוא\עבדו מתחנן אליו כעת, וישמע גם את התחינות של בני עַמּוֹ בכל נושא שבעניינו הם יקראו לעזרתו. כי הרי ה' הבדיל את עם יִשְׂרָאֵל משאר העמים כדי שיהיו לו לְנַחֲלָה, כפי שאמר למֹשֶׁה כשהוציא את אבות האומה מִמִּצְרַיִם [^]דְּבָרִים פרק ד פסוק כ: כ
וְאֶתְכֶם לָקַח יְהוָה וַיּוֹצִא אֶתְכֶם מִכּוּר הַבַּרְזֶל מִמִּצְרָיִם לִהְיוֹת לוֹ לְעַם נַחֲלָה כַּיּוֹם הַזֶּה.
. |
נב לִהְיוֹת עֵינֶיךָ פְתֻחוֹת אֶל תְּחִנַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תְּחִנַּת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִשְׁמֹעַ אֲלֵיהֶם בְּכֹל קָרְאָם אֵלֶיךָ. נג כִּי אַתָּה הִבְדַּלְתָּם לְךָ לְנַחֲלָה מִכֹּל עַמֵּי הָאָרֶץ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדֶּךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת אֲבֹתֵינוּ מִמִּצְרַיִם אֲדֹנָי יְהוִה. |
שְׁלֹמֹה מברך את קְהַל יִשְׂרָאֵל: אחרי ששְׁלֹמֹה סיים לְהִתְפַּלֵּל לה' את התפילה שהובאה למעלה, הוא קָם מִלִּפְנֵי המִזְבַּח שם הוא כרע עד כה על ברכיו עם כפות ידיו פרושות לשָּׁמָיִם [*]ראו פסוק כ"ה ואז הוא נעמד ומברך את הקהל בקוֹל גָּדוֹל עם הדברים הבאים:
[^]
מְלָכִים-א פרק ח פסוק כ"ב: כב
וַיַּעֲמֹד שְׁלֹמֹה לִפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיִם.
|
נד וַיְהִי כְּכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה אֵת כָּל הַתְּפִלָּה וְהַתְּחִנָּה הַזֹּאת קָם מִלִּפְנֵי מִזְבַּח יְהוָה מִכְּרֹעַ עַל בִּרְכָּיו וְכַפָּיו פְּרֻשׂוֹת הַשָּׁמָיִם. נה וַיַּעְמֹד וַיְבָרֶךְ אֵת כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל קוֹל גָּדוֹל לֵאמֹר. |
שְׁלֹמֹה מברך את ה' על שנתן מְנוּחָה לְעַמּוֹ מכל אויביו [^]מְלָכִים-א פרק ה פסוקים ה, ט"ז-י"ח: ה
וַיֵּשֶׁב יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל לָבֶטַח אִישׁ תַּחַת גַּפְנוֹ וְתַחַת תְּאֵנָתוֹ מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כֹּל יְמֵי שְׁלֹמֹה.
... טז
וַיִּשְׁלַח שְׁלֹמֹה אֶל חִירָם לֵאמֹר.
יז
אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת דָּוִד אָבִי כִּי לֹא יָכֹל לִבְנוֹת בַּיִת לְשֵׁם יְהוָה אֱלֹהָיו מִפְּנֵי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר סְבָבֻהוּ עַד תֵּת יְהוָה אֹתָם תַּחַת כַּפּוֹת רגלו [רַגְלָי].
יח
וְעַתָּה הֵנִיחַ יְהוָה אֱלֹהַי לִי מִסָּבִיב אֵין שָׂטָן וְאֵין פֶּגַע רָע.
, ולא חסר\נָפַל דָּבָר אחד שלא נעשה מכל הדברים הטובים שה' אמר למֹשֶׁה שהוא יעשה לעַמּוֹ[*]למשל בשְׁמוֹת פרק ג פסוק ח . שְׁלֹמֹה מקווה שה' ימשיך להיות עם הָעָם כפי שהיה בעבר עם האבות, ולא יעזוב\ינטוש אותו, ושה' יטה את לב הָעָם לרצות ללכת בדרכים שהִתְוָה ה' ולשמור על מִצְוֹתָיו\חֻקָּיו\מִשְׁפָּטָיו אשר מסר לאבות האומה.
[^]
שְׁמוֹת פרק ג פסוק ח: ח
וָאֵרֵד לְהַצִּילוֹ מִיַּד מִצְרַיִם וּלְהַעֲלֹתוֹ מִן הָאָרֶץ הַהִוא אֶל אֶרֶץ טוֹבָה וּרְחָבָה אֶל אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ אֶל מְקוֹם הַכְּנַעֲנִי וְהַחִתִּי וְהָאֱמֹרִי וְהַפְּרִזִּי וְהַחִוִּי וְהַיְבוּסִי.
|
נו בָּרוּךְ יְהוָה אֲשֶׁר נָתַן מְנוּחָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר דִּבֵּר לֹא נָפַל דָּבָר אֶחָד מִכֹּל דְּבָרוֹ הַטּוֹב אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד מֹשֶׁה עַבְדּוֹ. נז יְהִי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ עִמָּנוּ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אֲבֹתֵינוּ אַל יַעַזְבֵנוּ וְאַל יִטְּשֵׁנוּ. נח לְהַטּוֹת לְבָבֵנוּ אֵלָיו לָלֶכֶת בְּכָל דְּרָכָיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו וְחֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו אֲשֶׁר צִוָּה אֶת אֲבֹתֵינוּ. |
שְׁלֹמֹה מקווה גם שכל הבקשות שהתחנן מה' לקבל [*]בתפילתו שהובאה למעלה - פסוקים כ"ד-נ"ג יהיו קרובים לה' ביום ובלילה, ושה' ישפוט בצדק את שְׁלֹמֹה עבדו ואת עַמּוֹ ושיתן להם מה שצריך בכל יום. וזאת כדי שכל האומות ידעו שה' הוא הָאֱלֹהִים היחידי, וכדי שלִבָּם של בני הָעָם יהיה היום בשלמותו עם ה' וכך הם יקפידו לשמור על חֻקָּיו\מִצְוֹתָיו. |
נט וְיִהְיוּ דְבָרַי אֵלֶּה אֲשֶׁר הִתְחַנַּנְתִּי לִפְנֵי יְהוָה קְרֹבִים אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ יוֹמָם וָלָיְלָה לַעֲשׂוֹת מִשְׁפַּט עַבְדּוֹ וּמִשְׁפַּט עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ. ס לְמַעַן דַּעַת כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ כִּי יְהוָה הוּא הָאֱלֹהִים אֵין עוֹד. סא וְהָיָה לְבַבְכֶם שָׁלֵם עִם יְהוָה אֱלֹהֵינוּ לָלֶכֶת בְּחֻקָּיו וְלִשְׁמֹר מִצְוֹתָיו כַּיּוֹם הַזֶּה. |
חגיגות חנוכת הַבַּיִת: שְׁלֹמֹה וכל הָעָם שהצטרף זובחים במזבח שמול בית ה'. שְׁלֹמֹה מקריב קורבנות שְּׁלָמִים של 22,000 בָּקָר ו-120,000 צֹאן וכך שְׁלֹמֹה והָעָם חונכים את המקדש [*]שְׁלָמִים הם כמה סוגי קורבנות של בָּקָר, כֶּבֶשׂ, או עֵז כמו שְׁלָמִים של תּוֹדָה, נֶדֶר או נְדָבָה, אשר נאכלים ברובם ע"י מביא הקורבן. . שְׁלֹמֹה מקדש גם את החצר הפנימית שבחזית המקדש, כי הוא נאלץ גם להקריב קורבנות על אדמת החצר (כולל אֶת הָעֹלָה[*]הָעֹלָה היא סוג קורבן הנשרף כולו על המזבח ולכן אינו משמש למאכל וְאֶת הַמִּנְחָה[*]המִּנְחָה היא קורבן מן הצומח, כמו סֹלֶת מבושלת בשמן או בבושם וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים[*]קורבן הַשְּׁלָמִים נאכל כאמור ברובו ע"י מביא הקורבן, מלבד הַחֵלֶב (שומן הבשר) הנשרף וניתן לה'. וראו פרטים נוספים על כל סוגי הקורבנות הנזכרים כאן (שְּׁלָמִים, עֹלָה ומִּנְחָה) בדף ספר וַיִּקְרָא. ) כי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת הענק[*]המִזְבַּח היה ברוחב ובאורך של 20 אַמּוֹת ובגובה של 10 אַמּוֹת שבחזית המקדש היה קטן מלהכיל את הקורבנות הרבים שהוקרבו במהלך החגיגות.
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק ד פסוק א: א
וַיַּעַשׂ מִזְבַּח נְחֹשֶׁת עֶשְׂרִים אַמָּה אָרְכּוֹ וְעֶשְׂרִים אַמָּה רָחְבּוֹ וְעֶשֶׂר אַמּוֹת קוֹמָתוֹ.
, כשכל אַמָּה משוערת כאורך של כחצי מטר. |
סב וְהַמֶּלֶךְ וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ זֹבְחִים זֶבַח לִפְנֵי יְהוָה. סג וַיִּזְבַּח שְׁלֹמֹה אֵת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר זָבַח לַיהוָה בָּקָר עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶלֶף וְצֹאן מֵאָה וְעֶשְׂרִים אָלֶף וַיַּחְנְכוּ אֶת בֵּית יְהוָה הַמֶּלֶךְ וְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. סד בַּיּוֹם הַהוּא קִדַּשׁ הַמֶּלֶךְ אֶת תּוֹךְ הֶחָצֵר אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵית יְהוָה כִּי עָשָׂה שָׁם אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים כִּי מִזְבַּח הַנְּחֹשֶׁת אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה קָטֹן מֵהָכִיל אֶת הָעֹלָה וְאֶת הַמִּנְחָה וְאֵת חֶלְבֵי הַשְּׁלָמִים. |
שְׁלֹמֹה ערך אז את ארועי הֶחָג [*]מהציון שהחָג נערך בחודש ה-7 (תִּשְׁרֵי - ראו פסוק א'), ומכך שהחגיגות הסתיימו בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי משתמע שמדובר בחג הסוּכּוֹת שבהם השתתף קהל גדול של חוגגים מהָעָם שבא מכל רחבי הארץ, מִלְּבוֹא חֲמָת בצפון ועד נַחַל מִצְרַיִם בדרום[*]לְּבוֹא חֲמָת ונַחַל מִצְרַיִם מציינים במספר מקומות את הגבול הצפוני והדרומי בהתאמה של הארץ המובטחת . הקהל חגג לפני ה' שבמקדש במשך 7 יָמִים ואז עוד 7 יָמִים נוספים וביום ה-8 שְׁלֹמֹה שחרר את החוגגים
[^]
בַּמִּדְבָּר פרק ל"ד פסוקים ג-ה, ח-ט: ג
וְהָיָה לָכֶם פְּאַת נֶגֶב מִמִּדְבַּר צִן עַל יְדֵי אֱדוֹם וְהָיָה לָכֶם גְּבוּל נֶגֶב מִקְצֵה יָם הַמֶּלַח קֵדְמָה.
ד
וְנָסַב לָכֶם הַגְּבוּל מִנֶּגֶב לְמַעֲלֵה עַקְרַבִּים וְעָבַר צִנָה והיה [וְהָיוּ] תּוֹצְאֹתָיו מִנֶּגֶב לְקָדֵשׁ בַּרְנֵעַ וְיָצָא חֲצַר אַדָּר וְעָבַר עַצְמֹנָה.
ה
וְנָסַב הַגְּבוּל מֵעַצְמוֹן נַחְלָה מִצְרָיִם וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו הַיָּמָּה.
... ח
מֵהֹר הָהָר תְּתָאוּ לְבֹא חֲמָת וְהָיוּ תּוֹצְאֹת הַגְּבֻל צְדָדָה.
ט
וְיָצָא הַגְּבֻל זִפְרֹנָה וְהָיוּ תוֹצְאֹתָיו חֲצַר עֵינָן זֶה יִהְיֶה לָכֶם גְּבוּל צָפוֹן.
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק י"ג פסוק ה: ה
וַיַּקְהֵל דָּוִיד אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל מִן שִׁיחוֹר מִצְרַיִם וְעַד לְבוֹא חֲמָת לְהָבִיא אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים מִקִּרְיַת יְעָרִים.
[*]כלומר החגיגות החלו שבוע לפני הסוּכּוֹת ואז חגגו עוד את 7 ימי חג הסוּכּוֹת והחגיגות הסתיימו בשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת , וכולם ברכו את שְׁלֹמֹה ושבו לבתיהם\אָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְמרוצים מכל הטוב שהרעיף ה' על דָוִד ועל עם יִשְׂרָאֵל.
[^]
וַיִּקְרָא פרק כ"ג פסוק ל"ו: לו
שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
|
סה וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם. סו בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ. |
ציטוטים נבחרים
פסוקים | |
---|---|
ו | וַיָּבִאוּ הַכֹּהֲנִים אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֶל מְקוֹמוֹ, אֶל דְּבִיר הַבַּיִת אֶל קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים, אֶל תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּרוּבִים. |
כ"ז | כִּי הַאֻמְנָם יֵשֵׁב אֱלֹהִים עַל הָאָרֶץ, הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ, אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי. |
מ"א- מ"ב | וְגַם אֶל הַנָּכְרִי אֲשֶׁר לֹא מֵעַמְּךָ יִשְׂרָאֵל הוּא, וּבָא מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה לְמַעַן שְׁמֶךָ. כִּי יִשְׁמְעוּן אֶת שִׁמְךָ הַגָּדוֹל וְאֶת יָדְךָ הַחֲזָקָה וּזְרֹעֲךָ הַנְּטוּיָה, וּבָא וְהִתְפַּלֵּל אֶל הַבַּיִת הַזֶּה. |
ס"ו | בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ, וַיֵּלְכוּ לְאָהֳלֵיהֶם שְׂמֵחִים וְטוֹבֵי לֵב עַל כָּל הַטּוֹבָה אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוָה לְדָוִד עַבְדּוֹ וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ. |