מְלָכִים-ב ז

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Leprous Beggars. From Internet Archive Book Images, originally posted to Flickr - No restrictions, via Wikimedia Commons

וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר...(ג)

סיכום

אֱלִישָׁע מבשר שלמחרת סולת ושְּׂעֹרִים ימכרו בזול, אך שָּׁלִישׁ המלך אינו מאמין לו. 4 מצורעים מגלים את מחנה אֲרָם נטוש ואח"כ נמצא ציודם הזרוק לאורך כל הדרך ליַרְדֵּן. מחנה אֲרָם נבזז ומחיר הסולת והשְּׂעֹרִים הוא כפי שניבא אֱלִישָׁע, והשָּׁלִישׁ נרמס למוות ע"י ההמון.

תקציר

אֱלִישָׁע מנבא את תום הרעב: אֱלִישָׁע קורא לשמוע את דבר ה' שבישר שלמחרת סְאַת סֹלֶת תימכר בְּשֶׁקֶל ושתי סְאוֹת שְּׂעֹרִים ימכרו גם כן בְּשֶׁקֶל בשער העיר שֹׁמְרוֹן.

א וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר יְהוָה כֹּה אָמַר יְהוָה כָּעֵת מָחָר סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן.

הַשָּׁלִישׁ המלווה את מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עונה לאֱלִישָׁע\אִישׁ-הָאֱלֹהִים ושואל איך תתכן נבואתו אפילו אם ה' יפתח אפילו כעת את ארובות השמיים כדי להוריד גשם? אֱלִישָׁע אומר לו שיווכח במו עיניו בהתגשמות הנבואה אך לא יזכה לאכול בעצמו משפע האוכל הצפוי.

ב וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ נִשְׁעָן עַל יָדוֹ אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר הִנֵּה יְהוָה עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה הַדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִנְּכָה רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל.

4 מצורעים מגלים שמחנה אֲרָם ננטש: 4 מצורעים היושבים בפתח שער העיר שֹׁמְרוֹן שואלים זה את זה מה הטעם שישבו שם עד שימותו? כי אם יסכימו ביניהם להכנס לעִיר הרי הם ימותו מהָרָעָב שם, ואם ימשיכו לשבת בשער הרי גם שם הם ימותו.

ג וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים הָיוּ מְצֹרָעִים פֶּתַח הַשָּׁעַר וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מָה אֲנַחְנוּ יֹשְׁבִים פֹּה עַד מָתְנוּ. ד אִם אָמַרְנוּ נָבוֹא הָעִיר וְהָרָעָב בָּעִיר וָמַתְנוּ שָׁם וְאִם יָשַׁבְנוּ פֹה וָמָתְנוּ וְעַתָּה לְכוּ וְנִפְּלָה אֶל מַחֲנֵה אֲרָם אִם יְחַיֻּנוּ נִחְיֶה וְאִם יְמִיתֻנוּ וָמָתְנוּ.

לכן הם מחליטים כעת לרדת למַחֲנֵה צבא אֲרָם אשר צר על העיר, ולחיות או למות לפי החלטת אנשי המחנה. הם מגיעים עד לקְצֵה המחנה ומוצאים אותו ריק מאדם.

ה וַיָּקוּמוּ בַנֶּשֶׁף לָבוֹא אֶל מַחֲנֵה אֲרָם וַיָּבֹאוּ עַד קְצֵה מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ.

המחנה התרוקן אחרי שה'\אדֹנָי השמיע ליושביו קולות של מרכבות וסוסים ושל צבא גדול, ויושבי המחנה אמרו זה לזה שוודאי אלה קולותיהם של חילות שכירים ממַלְכֵי הַחִתִּים ומִצְרַיִם שמֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל גייס כנגדם.

ו וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב קוֹל סוּס קוֹל חַיִל גָּדוֹל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו הִנֵּה שָׂכַר עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת מַלְכֵי מִצְרַיִם לָבוֹא עָלֵינוּ.

תושבי המחנה קמו וברחו בערב\נֶּשֶׁף והשאירו את האוהלים, הסוסים והחמורים שלהם במחנה כפי שהיו, ונסו כדי להציל את נַפְשָׁם.

ז וַיָּקוּמוּ וַיָּנוּסוּ בַנֶּשֶׁף וַיַּעַזְבוּ אֶת אָהֳלֵיהֶם וְאֶת סוּסֵיהֶם וְאֶת חֲמֹרֵיהֶם הַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר הִיא וַיָּנֻסוּ אֶל נַפְשָׁם.

כש-4 הַמְצֹרָעִים מגיעים לקצה המחנה הם נכנסים לאוהל אחד ואוכלים ושותים מהאוכל שננטש שם, ולוקחים משם גם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים, ומסתירים\מטמינים אותם. אח"כ הם שבים לעשות כך גם באוהל נוסף.

ח וַיָּבֹאוּ הַמְצֹרָעִים הָאֵלֶּה עַד קְצֵה הַמַּחֲנֶה וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אֶחָד וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם כֶּסֶף וְזָהָב וּבְגָדִים וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל אֹהֶל אַחֵר וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם וַיֵּלְכוּ וַיַּטְמִנוּ.

אז הם אומרים זה לזה שהמעשה שהם עושים אינו נכון\כן, כי היום הוא יום שקרה בו נס שיש לבשר עליו. אם הם ישתקו בעניין וימתינו עד הזריחה הרי שתושבי העיר ימצאו בהם חטא\עוון, ולכן עליהם ללכת עכשיו ולבוא לארמון הַמֶּלֶךְ ולספר שם מה קרה.

ט וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ לֹא כֵן אֲנַחְנוּ עֹשִׂים הַיּוֹם הַזֶּה יוֹם בְּשֹׂרָה הוּא וַאֲנַחְנוּ מַחְשִׁים וְחִכִּינוּ עַד אוֹר הַבֹּקֶר וּמְצָאָנוּ עָווֹן וְעַתָּה לְכוּ וְנָבֹאָה וְנַגִּידָה בֵּית הַמֶּלֶךְ.

הַמְצֹרָעִים חוזרים לעיר וקוראים לשוערים השומרים בשער העיר, ומספרים להם שבאו למַחֲנֵה אֲרָם ומצאו אותו ריק מאדם ומקולות אדם, ומצאו שם רק את הסוסים והחמורים שעדיין היו קשורים\אסורים, וגם את האוהלים שנשארו מלאים בציוד כפי שהיו. אחרי שהַמְצֹרָעִים קוראים כך לשוערים, ממהרים השוערים למסור את הדברים למֶּלֶךְ היושב בלב הארמון.

י וַיָּבֹאוּ וַיִּקְרְאוּ אֶל שֹׁעֵר הָעִיר וַיַּגִּידוּ לָהֶם לֵאמֹר בָּאנוּ אֶל מַחֲנֵה אֲרָם וְהִנֵּה אֵין שָׁם אִישׁ וְקוֹל אָדָם כִּי אִם הַסּוּס אָסוּר וְהַחֲמוֹר אָסוּר וְאֹהָלִים כַּאֲשֶׁר הֵמָּה. יא וַיִּקְרָא הַשֹּׁעֲרִים וַיַּגִּידוּ בֵּית הַמֶּלֶךְ פְּנִימָה.

מבשרים למֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל על נטישת האֲרַמִּים אך הוא חושד בתחבולה: הַמֶּלֶךְ קם לקבל את הבשורה, ואומר לאנשיו שלדעתו האֲרַמִּים נטשו את המחנה כי הם ידעו על הרעב של תושבי הָעִיר ורק יצאו מהמחנה כדי להתחבא בשדה מסביב לעיר. כך, כשתושבי הָעִיר יֵצְאוּ מהָעִיר לחפש מזון, יתפסו אותם האֲרַמִּים בחיים ויפלשו לעִיר הפתוחה.

יב וַיָּקָם הַמֶּלֶךְ לַיְלָה וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו אַגִּידָה נָּא לָכֶם אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ לָנוּ אֲרָם יָדְעוּ כִּי רְעֵבִים אֲנַחְנוּ וַיֵּצְאוּ מִן הַמַּחֲנֶה לְהֵחָבֵה בהשדה [בַשָּׂדֶה] לֵאמֹר כִּי יֵצְאוּ מִן הָעִיר וְנִתְפְּשֵׂם חַיִּים וְאֶל הָעִיר נָבֹא.

אחד מאנשי המֶלֶךְ מציע שיקחו 5 מהסוסים שנותרו בעיר וישלחו איתם 5 פרשים אל מחוץ לעיר כדי לראות את המצב שם. הפרשים אמנם מסתכנים במוות, אבל בכך הם דומים לכל שאר המון התושבים הישראלים שנותרו בעיר, או כמו המון התושבים שכבר מתו\תמו.

יג וַיַּעַן אֶחָד מֵעֲבָדָיו וַיֹּאמֶר וְיִקְחוּ נָא חֲמִשָּׁה מִן הַסּוּסִים הַנִּשְׁאָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בָהּ הִנָּם כְּכָל ההמון [הֲמוֹן] יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בָהּ הִנָּם כְּכָל הֲמוֹן יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר תָּמּוּ וְנִשְׁלְחָה וְנִרְאֶה.

אנשי הַמֶּלֶךְ לוקחים זוג מרכבות וסוסים והמלך שולח עליהם פרשים למַחֲנֵה אֲרָם כדי שיראו מה המצב שם. הפרשים רוכבים אחרי העקבות של האֲרַמִּים ומגיעים עד ליַרְדֵּן, ולאורך כל הדרך הם מוצאים בְגָדִים וְכֵלִים רבים שהשליכו האֲרַמִּים בזמן שברחו בחוֹפְזָה. השליחים\מַּלְאָכִים הרכובים שבו לַמֶּלֶךְ ודווחו לו את מה שראו.

יד וַיִּקְחוּ שְׁנֵי רֶכֶב סוּסִים וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אַחֲרֵי מַחֲנֵה אֲרָם לֵאמֹר לְכוּ וּרְאוּ. טו וַיֵּלְכוּ אַחֲרֵיהֶם עַד הַיַּרְדֵּן וְהִנֵּה כָל הַדֶּרֶךְ מְלֵאָה בְגָדִים וְכֵלִים אֲשֶׁר הִשְׁלִיכוּ אֲרָם בהחפזם [בְּחָפְזָם] וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים וַיַּגִּדוּ לַמֶּלֶךְ.

נבואת אֱלִישָׁע מתגשמת במלואה: תושבי שֹׁמְרוֹן יוצאים מהָעִיר ובוזזים את מַחֲנֵה אֲרָם הנטוש. הם לוקחים גם כל כך הרבה מזון שסְאַת סֹלֶת נמכרת בְּשֶׁקֶל ושתי סְאוֹת שְּׂעֹרִים נמכרות גם כן בְּשֶׁקֶל כפי שאמר ה' לאֱלִישָׁע.

טז וַיֵּצֵא הָעָם וַיָּבֹזּוּ אֵת מַחֲנֵה אֲרָם וַיְהִי סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל כִּדְבַר יְהוָה.

הַמֶּלֶךְ מפקיד בינתיים את הַשָּׁלִישׁ המלווה אותו על הסדר בשַּׁעַר, והמון הָעָם ששׁוֹעֵט אל מחוץ לעיר כדי לבזוז את המַחֲנֵה רומס את הַשָּׁלִישׁ למוות, וכך הַשָּׁלִישׁ חזה בהתגשמות נבואת אֱלִישָׁע אך לא זכה לאכול בעצמו משפע האוכל, בדיוק כפי שניבא אֱלִישָׁע כשהַמֶּלֶךְ ירד אליו.

יז וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִיד אֶת הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר נִשְׁעָן עַל יָדוֹ עַל הַשַּׁעַר וַיִּרְמְסֻהוּ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּרֶדֶת הַמֶּלֶךְ אֵלָיו.

כך התגשמו במלואם דברי אֱלִישָׁע אל הַמֶּלֶךְ אתמול, בנוגע למחיר הסֹלֶת והשְׂעֹרִים בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן היום, וגם התגשמה נבואתו לשָּׁלִישׁ שלא האמין לאֱלִישָׁע ושאל איך תתכן נבואתו אפילו אם ה' יפתח את ארובות השמיים כדי להוריד גשם, וכעת נרמס למוות בְּשַׁעַר הָעִיר ולא זכה לאכול בעצמו משפע האוכל.

יח וַיְהִי כְּדַבֵּר אִישׁ הָאֱלֹהִים אֶל הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר סָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל וּסְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל יִהְיֶה כָּעֵת מָחָר בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן. יט וַיַּעַן הַשָּׁלִישׁ אֶת אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמַר וְהִנֵּה יְהוָה עֹשֶׂה אֲרֻבּוֹת בַּשָּׁמַיִם הֲיִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה וַיֹּאמֶר הִנְּךָ רֹאֶה בְּעֵינֶיךָ וּמִשָּׁם לֹא תֹאכֵל. כ וַיְהִי לוֹ כֵּן וַיִּרְמְסוּ אֹתוֹ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
א	וַיֹּאמֶר אֱלִישָׁע שִׁמְעוּ דְּבַר יְהוָה: "כֹּה אָמַר יְהוָה: כָּעֵת מָחָר, סְאָה סֹלֶת בְּשֶׁקֶל, וְסָאתַיִם שְׂעֹרִים בְּשֶׁקֶל, בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן".
ו- ז	וַאדֹנָי הִשְׁמִיעַ אֶת מַחֲנֵה אֲרָם קוֹל רֶכֶב, קוֹל סוּס, קוֹל חַיִל גָּדוֹל, וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו: "הִנֵּה שָׂכַר עָלֵינוּ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֶת מַלְכֵי הַחִתִּים וְאֶת מַלְכֵי מִצְרַיִם לָבוֹא עָלֵינוּ". וַיָּקוּמוּ וַיָּנוּסוּ...
י"ז	וְהַמֶּלֶךְ הִפְקִיד אֶת הַשָּׁלִישׁ אֲשֶׁר נִשְׁעָן עַל יָדוֹ עַל הַשַּׁעַר, וַיִּרְמְסֻהוּ הָעָם בַּשַּׁעַר וַיָּמֹת