פרטי היוצר\ת
תל אפק, סוזן כהן גלמן Pikiwiki Israel [CC-BY-2.5], via Wikimedia Commons
וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת כָּל מַחֲנֵיהֶם אֲפֵקָה (א)
|
|
סיכום
צבא הפלישתים מתכנס באֲפֵק וצועד באלפיו לכוון צבא ישראל בעין יִזְרְעֶאל. שרי הצבא הפלישתי מתנגדים לנוכחות דָוִד איתם ואָכִישׁ בלית ברירה שולח אותו בחזרה.
תקציר
| הפלישתים מתאספים באֲפֵק, והסרנים מתנגדים לנוכחות דָוִד: הפלישתים אוספים את כוחותיהם באֲפֵק [*]מדובר כנראה באותה אֲפֵק שבשָּׁרוֹן, בצפון ארץ פלשיתים, שבה נהגו הפלישתים להתכנס לפני יציאה לקרב, כמו למשל גם לפני קרב אֶבֶן הָעֵזֶר בעוד צבא ישראל חונה בעין יִזְרְעֶאל. הסרנים הפלישתים
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק ד פסוק א: א
וַיְהִי דְבַר שְׁמוּאֵל לְכָל יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה וַיַּחֲנוּ עַל הָאֶבֶן הָעֵזֶר וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בַאֲפֵק.
[*]הסרנים הם המושלים של 5 הערים הראשיות של הפְלִשְׁתִּים, שנקראו גם בעצמן "חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים" - עַזָּה, אַשְׁדּוֹד, אַשְׁקְלוֹן, גַּת ועֶקְרוֹן מובילים את אלפי החיילים שלהם כשדָוִד ואֲנָשָׁיו צועדים אחרונים יחד עם אָכִישׁ
[^]
יְהוֹשֻׁעַ פרק י"ג פסוק ג: ג
מִן הַשִּׁיחוֹר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי מִצְרַיִם וְעַד גְּבוּל עֶקְרוֹן צָפוֹנָה לַכְּנַעֲנִי תֵּחָשֵׁב חֲמֵשֶׁת סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים הָעַזָּתִי וְהָאַשְׁדּוֹדִי הָאֶשְׁקְלוֹנִי הַגִּתִּי וְהָעֶקְרוֹנִי וְהָעַוִּים.
[*]מלך\סרן גַת . |
| א וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת כָּל מַחֲנֵיהֶם אֲפֵקָה וְיִשְׂרָאֵל חֹנִים בַּעַיִן אֲשֶׁר בְּיִזְרְעֶאל. ב וְסַרְנֵי פְלִשְׁתִּים עֹבְרִים לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עֹבְרִים בָּאַחֲרֹנָה עִם אָכִישׁ. |
| שָׂרֵי הפלישתים מתלוננים על נוכחות של בני ישראל\הָעִבְרִים אויביהם בצבאם, ואָכִישׁ עונה שדָוִד הוא עבדו (הנמלט) של שָׁאוּל והוא כבר יושב אצל אָכִישׁ שנים\ימים ואָכִישׁ לא מצא בו כל חוסר נאמנות מאז ששכן\נפל אצל אָכִישׁ ועד היום. |
| ג וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים מָה הָעִבְרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים הֲלוֹא זֶה דָוִד עֶבֶד שָׁאוּל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הָיָה אִתִּי זֶה יָמִים אוֹ זֶה שָׁנִים וְלֹא מָצָאתִי בוֹ מְאוּמָה מִיּוֹם נָפְלוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה. ד וַיִּקְצְפוּ עָלָיו שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לוֹ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים הָשֵׁב אֶת הָאִישׁ וְיָשֹׁב אֶל מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הִפְקַדְתּוֹ שָׁם וְלֹא יֵרֵד עִמָּנוּ בַּמִּלְחָמָה וְלֹא יִהְיֶה לָּנוּ לְשָׂטָן בַּמִּלְחָמָה וּבַמֶּה יִתְרַצֶּה זֶה אֶל אֲדֹנָיו הֲלוֹא בְּרָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים הָהֵם. |
| הסרנים כועסים\קוצפים ודורשים מאָכִישׁ להשיב את דָוִד למקומו (בצִקְלָג) ולא מסכימים שיֵרֵד איתם למלחמה ויהיה להם שם למכשול\לשָׂטָן, כי הרי באיזה דרך הוא ינסה לפייס\לרצות שוב את שָׁאוּל אדונו אם לא בכך שיביא לו את ראשי החיילים הפלישתים? הלא מדובר באותו דָוִד אשר עליו שרו\רננו\ענו הנשים בריקודים\מְּחֹלוֹת ששָׁאוּל הפיל אלפי פלישתים ודָוִד עשרות-אלפים\רבבות [^]שְׁמוּאֵל-א פרק י"ח פסוקים ו-ז: ו
וַיְהִי בְּבוֹאָם בְּשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַתֵּצֶאנָה הַנָּשִׁים מִכָּל עָרֵי יִשְׂרָאֵל לשור [לָשִׁיר] וְהַמְּחֹלוֹת לִקְרַאת שָׁאוּל הַמֶּלֶךְ בְּתֻפִּים בְּשִׂמְחָה וּבְשָׁלִשִׁים.
ז
וַתַּעֲנֶינָה הַנָּשִׁים הַמְשַׂחֲקוֹת וַתֹּאמַרְןָ הִכָּה שָׁאוּל באלפו [בַּאֲלָפָיו] וְדָוִד בְּרִבְבֹתָיו.
. |
| ד וַיִּקְצְפוּ עָלָיו שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים וַיֹּאמְרוּ לוֹ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים הָשֵׁב אֶת הָאִישׁ וְיָשֹׁב אֶל מְקוֹמוֹ אֲשֶׁר הִפְקַדְתּוֹ שָׁם וְלֹא יֵרֵד עִמָּנוּ בַּמִּלְחָמָה וְלֹא יִהְיֶה לָּנוּ לְשָׂטָן בַּמִּלְחָמָה וּבַמֶּה יִתְרַצֶּה זֶה אֶל אֲדֹנָיו הֲלוֹא בְּרָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים הָהֵם. ה הֲלוֹא זֶה דָוִד אֲשֶׁר יַעֲנוּ לוֹ בַּמְּחֹלוֹת לֵאמֹר הִכָּה שָׁאוּל בַּאֲלָפָיו וְדָוִד ברבבתו [בְּרִבְבֹתָיו]. |
| אָכִישׁ מבקש מדָּוִד לעזוב: אָכִישׁ קורא לדָוִד ונשבע לו (בשם ה', אלוהיו של דָוִד) שדָוִד תמיד התנהג באופן ישר, ושמבחינת אָכִישׁ טוב היה אם דָוִד היה יוצא איתו יחד עם צבאו כי הוא לא מצא בו כל דבר רע מאז שבא אליו לגַת, אך בעיני שאר סרני הפלישתים דָוִד אינו טוב. לכן, אָכִישׁ שולח את דָוִד מהצבא בברכת שלום, כדי שבעיני הסרנים לפחות הוא לא יעשה דברים רעים. |
| ו וַיִּקְרָא אָכִישׁ אֶל דָּוִד וַיֹּאמֶר אֵלָיו חַי יְהוָה כִּי יָשָׁר אַתָּה וְטוֹב בְּעֵינַי צֵאתְךָ וּבֹאֲךָ אִתִּי בַּמַּחֲנֶה כִּי לֹא מָצָאתִי בְךָ רָעָה מִיּוֹם בֹּאֲךָ אֵלַי עַד הַיּוֹם הַזֶּה וּבְעֵינֵי הַסְּרָנִים לֹא טוֹב אָתָּה. ז וְעַתָּה שׁוּב וְלֵךְ בְּשָׁלוֹם וְלֹא תַעֲשֶׂה רָע בְּעֵינֵי סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים. |
| דָוִד מתלונן שמאז שבא לשהות אצל אָכִישׁ ועד היום אָכִישׁ לא יכול להצביע על כל דבר רע שהוא עשה כלפיו, אשר יכול להצדיק את אי השתתפותו במלחמה באויבי הַמֶּלֶךְ. |
| ח וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה מָּצָאתָ בְעַבְדְּךָ מִיּוֹם אֲשֶׁר הָיִיתִי לְפָנֶיךָ עַד הַיּוֹם הַזֶּה כִּי לֹא אָבוֹא וְנִלְחַמְתִּי בְּאֹיְבֵי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ. |
| אָכִישׁ מודה שדָוִד טוב בעיניו כאילו היה שליח\מלאך ה' שבא אליו, אך לצערו שָׂרֵי הפְלִשְׁתִּים לא מסכימים שילחם לצידם. לכן, אָכִישׁ מבקש שלמחרת מוקדם בבוקר כשכבר יהיה מספיק אוֹר למסע, דָוִד ושאר אנשיו, שגם הם למעשה עבדי שָׁאוּל אדונו, ישכימו לעזוב את המחנה. |
| ט וַיַּעַן אָכִישׁ וַיֹּאמֶר אֶל דָּוִד יָדַעְתִּי כִּי טוֹב אַתָּה בְּעֵינַי כְּמַלְאַךְ אֱלֹהִים אַךְ שָׂרֵי פְלִשְׁתִּים אָמְרוּ לֹא יַעֲלֶה עִמָּנוּ בַּמִּלְחָמָה. י וְעַתָּה הַשְׁכֵּם בַּבֹּקֶר וְעַבְדֵי אֲדֹנֶיךָ אֲשֶׁר בָּאוּ אִתָּךְ וְהִשְׁכַּמְתֶּם בַּבֹּקֶר וְאוֹר לָכֶם וָלֵכוּ. |
| דָּוִד ואֲנָשָׁיו אמנם עוזבים בבוקר בחזרה לצִקְלָג שבארץ פְּלִשְׁתִּים, בעוד הפְּלִשְׁתִּים יוצאים אל מול צבא יִשְׂרָאֵל ביִזְרְעֶאל [*]ראו פסוק א . |
| יא וַיַּשְׁכֵּם דָּוִד הוּא וַאֲנָשָׁיו לָלֶכֶת בַּבֹּקֶר לָשׁוּב אֶל אֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים וּפְלִשְׁתִּים עָלוּ יִזְרְעֶאל. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ב | סַרְנֵי פְלִשְׁתִּים עֹבְרִים לְמֵאוֹת וְלַאֲלָפִים, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עֹבְרִים בָּאַחֲרֹנָה עִם אָכִישׁ. |