רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי כִּי בְּכָרְתִי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ (י"א)
פרטי היוצר\ת
Nubian ibex (Capra nubiana), Israel. By מינוזיג [CC-BY-SA-4.0], via Wikimedia Commons
וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים (ב) בתמונה יעל (נובי) באזור סלעי ליד עין גדי.
|
|
סיכום
שָׁאוּל רודף את דָוִד עד עֵין גֶּדִי ועוצר לעשות את צרכיו במערה שבירכתיה יושבים דָוִד ואנשיו. דָוִד כורת את כנף מעילו של שָׁאוּל בסתר וכששָׁאוּל יוצא, דָוִד מראה לו את כנף המעיל. שָׁאוּל בוכה ומשביע את דָוִד שכשימלוך לא יהרוג את צאצאיו.
תקציר
| דָוִד כורת את כנף מעילו של שָׁאוּל בסתר במערה: שָׁאוּל חוזר מהמרדף אחרי הפלישתים [*]אליו הוא יצא בסוף הפרק הקודם ולומד שדָוִד עדיין מסתתר בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ג פסוקים כ"ז-כ"ח: כז
וּמַלְאָךְ בָּא אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר מַהֲרָה וְלֵכָה כִּי פָשְׁטוּ פְלִשְׁתִּים עַל הָאָרֶץ.
כח
וַיָּשָׁב שָׁאוּל מִרְדֹף אַחֲרֵי דָוִד וַיֵּלֶךְ לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים עַל כֵּן קָרְאוּ לַמָּקוֹם הַהוּא סֶלַע הַמַּחְלְקוֹת.
[*]לשם הלך בסוף הפרק הקודם . שָׁאוּל לוקח 3000 אנשים נבחרים ויוצא לחפש את דָוִד במקומות המחבוא שבאזורי המחייה הסלעיים של הַיְּעֵלִים.
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ג פסוק כ"ט: כט
וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין גֶּדִי.
|
| א וַיְהִי כַּאֲשֶׁר שָׁב שָׁאוּל מֵאַחֲרֵי פְּלִשְׁתִּים וַיַּגִּדוּ לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד בְּמִדְבַּר עֵין גֶּדִי. ב וַיִּקַּח שָׁאוּל שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בָּחוּר מִכָּל יִשְׂרָאֵל וַיֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד וַאֲנָשָׁיו עַל פְּנֵי צוּרֵי הַיְּעֵלִים. |
| הרודפים מגיעים בדרכם עד למתחמים מגודרים של צֹּאן ושָׁאוּל נכנס שם למערה כדי לעשות בה את צרכיו [*]בלשון נקייה - "לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו", כלומר לסוכך על רגליו בזמן שהוא עושה את צרכיו בזמן שדָוִד ואנשיו יושבים בחלק האחורי\בְּיַרְכְּתֵי אותה המערה. אנשי דָוִד מעודדים אותו שהנה הגיע היום שה' הבטיח שיבוא, בו הוא ימסור לידיו את שָׁאוּל אויבו כדי שיעשה בו כרצונו[*]לא ברור מתי, אם בכלל, אמר ה' דברים כאלה לדָוִד, אך אולי הכוונה לדברי יְהוֹנָתָן . דָּוִד קם וקורע\כורת בסתר\בַּלָּט את קצה\כָּנָף המעיל של שָׁאוּל.
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ פסוק ט"ז: טז
וַיִּכְרֹת יְהוֹנָתָן עִם בֵּית דָּוִד וּבִקֵּשׁ יְהוָה מִיַּד אֹיְבֵי דָוִד.
או לדברי ה' לדָּוִד בעניין אויביו הפלישתים
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ג פסוק ד: ד
וַיּוֹסֶף עוֹד דָּוִד לִשְׁאֹל בַּיהוָה וַיַּעֲנֵהוּ יְהוָה וַיֹּאמֶר קוּם רֵד קְעִילָה כִּי אֲנִי נֹתֵן אֶת פְּלִשְׁתִּים בְּיָדֶךָ.
. |
| ג וַיָּבֹא אֶל גִּדְרוֹת הַצֹּאן עַל הַדֶּרֶךְ וְשָׁם מְעָרָה וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים. ד וַיֹּאמְרוּ אַנְשֵׁי דָוִד אֵלָיו הִנֵּה הַיּוֹם אֲשֶׁר אָמַר יְהוָה אֵלֶיךָ הִנֵּה אָנֹכִי נֹתֵן אֶת איביך [אֹיִבְךָ] בְּיָדֶךָ וְעָשִׂיתָ לּוֹ כַּאֲשֶׁר יִטַב בְּעֵינֶיךָ וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל בַּלָּט. |
| אח"כ דָּוִד מתחרט שעשה זאת ואומר לאנשיו שחלילה לו לפגוע כך באדונו שָׁאוּל שנמשח למלוכה ע"י ה' [^]שְׁמוּאֵל-א פרק י פסוק א: א
וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ וַיֹּאמֶר הֲלוֹא כִּי מְשָׁחֲךָ יְהוָה עַל נַחֲלָתוֹ לְנָגִיד.
. הוא קוטע\משסע את דברי השכנוע של אנשיו ומונע מהם לקום ולפגוע בשָׁאוּל, שיוצא בשלום מהמערה והולך לדרכו. |
| ה וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיַּךְ לֵב דָּוִד אֹתוֹ עַל אֲשֶׁר כָּרַת אֶת כָּנָף אֲשֶׁר לְשָׁאוּל. ו וַיֹּאמֶר לַאֲנָשָׁיו חָלִילָה לִּי מֵיהוָה אִם אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה לַאדֹנִי לִמְשִׁיחַ יְהוָה לִשְׁלֹחַ יָדִי בּוֹ כִּי מְשִׁיחַ יְהוָה הוּא. ז וַיְשַׁסַּע דָּוִד אֶת אֲנָשָׁיו בַּדְּבָרִים וְלֹא נְתָנָם לָקוּם אֶל שָׁאוּל וְשָׁאוּל קָם מֵהַמְּעָרָה וַיֵּלֶךְ בַּדָּרֶךְ. |
| נאום ההצטדקות של דָוִד בפני שָׁאוּל: דָוִד יוצא גם הוא אח"כ מהמערה וקורא לשָׁאוּל "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ". שָׁאוּל מביט לעברו ודָוִד משתחווה לפניו על הארץ. דָּוִד שואל את שָׁאוּל מדוע הוא משתכנע מדברי בני-אדם על כוונותיו הרעות של דָּוִד... |
| ח וַיָּקָם דָּוִד אַחֲרֵי כֵן וַיֵּצֵא מן המערה [מֵהַמְּעָרָה] וַיִּקְרָא אַחֲרֵי שָׁאוּל לֵאמֹר אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ וַיַּבֵּט שָׁאוּל אַחֲרָיו וַיִּקֹּד דָּוִד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ. ט וַיֹּאמֶר דָּוִד לְשָׁאוּל לָמָּה תִשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי אָדָם לֵאמֹר הִנֵּה דָוִד מְבַקֵּשׁ רָעָתֶךָ. |
| ... כי הרי שָׁאוּל יכול כעת להשתכנע מעדות שה' עצמו שם מול עיניו [*]ולכן שָׁאוּל אינו זקוק לעדויות של בני אדם , כאשר ה' מסר אותו ביד דָּוִד במערה. כשאמרו לדָּוִד שהוא יכול להרוג את שָׁאוּל, דָּוִד חס עליו וענה שלא ישלח את ידו לפגוע באדונו שנמשח ע"י ה'. דָּוִד קורא לשָׁאוּל "אָבִי", ומראה לו את כנף המעיל שקרע כעדות שאין לו כוונה רעה כלפיו, וזאת בעוד ששָׁאוּל צד אחרי נפשו\חייו של דָּוִד. |
| י הִנֵּה הַיּוֹם הַזֶּה רָאוּ עֵינֶיךָ אֵת אֲשֶׁר נְתָנְךָ יְהוָה הַיּוֹם בְּיָדִי בַּמְּעָרָה וְאָמַר לַהֲרָגֲךָ וַתָּחָס עָלֶיךָ וָאֹמַר לֹא אֶשְׁלַח יָדִי בַּאדֹנִי כִּי מְשִׁיחַ יְהוָה הוּא. יא וְאָבִי רְאֵה גַּם רְאֵה אֶת כְּנַף מְעִילְךָ בְּיָדִי כִּי בְּכָרְתִי אֶת כְּנַף מְעִילְךָ וְלֹא הֲרַגְתִּיךָ דַּע וּרְאֵה כִּי אֵין בְּיָדִי רָעָה וָפֶשַׁע וְלֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה צֹדֶה אֶת נַפְשִׁי לְקַחְתָּהּ. |
| דָּוִד מצהיר שלא ינסה לפגוע בשָׁאוּל בעצמו אלא יתן לה' לשפוט ביניהם ולנקום בשָׁאוּל אם ירצה. כי כפי שנאמר במשל הַקַּדְמֹנִי [*]במשל קדום מימי קדם, או במשל שנאמר ע"י חכם מהמזרח\קדם, כמו בִּלְעָם : "מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע", כלומר הרֶשַׁע בא מרשעים ולכן דָּוִד נמנע ממנו, ואינו מנסה לפגוע באדונו שָׁאוּל
[^]
בַּמִּדְבָּר פרק כ"ג פסוק ז: ז
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל.
, או כפי שנאמר במקומות נוספים
[^]
מְלָכִים-א פרק ה פסוק י: י
וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם וּמִכֹּל חָכְמַת מִצְרָיִם.
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק י"ט פסוק י"א: יא
אַךְ אֱוִלִים שָׂרֵי צֹעַן חַכְמֵי יֹעֲצֵי פַרְעֹה עֵצָה נִבְעָרָה אֵיךְ תֹּאמְרוּ אֶל פַּרְעֹה בֶּן חֲכָמִים אֲנִי בֶּן מַלְכֵי קֶדֶם.
[*]פסוקים י"ב ו-י"ג מסתיימים באותה ההצהרה - "וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ". בפסוק י"ב דָּוִד מצדיק את ההצהרה בכך שהוא מותיר לה' את הנקמה בשָׁאוּל ובפסוק י"ג הוא מצדיק אותה בכך שיהיה זה מעשה מרושע לפגוע בשָׁאוּל בעצמו (כיוון ששָׁאוּל נמשח ע"י ה'). . |
| יב יִשְׁפֹּט יְהוָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּנְקָמַנִי יְהוָה מִמֶּךָּ וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ. יג כַּאֲשֶׁר יֹאמַר מְשַׁל הַקַּדְמֹנִי מֵרְשָׁעִים יֵצֵא רֶשַׁע וְיָדִי לֹא תִהְיֶה בָּךְ. |
| דָּוִד תוהה מדוע שָׁאוּל שהוא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל רודף אותו הקטן, שהוא הרי חשוב ככֶלֶב מת או כפרעוש, וקורא גם לשָׁאוּל להותיר לה' את עשיית הצדק ביניהם ולייצג את דָּוִד לפניו. |
| יד אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד. טו וְהָיָה יְהוָה לְדַיָּן וְשָׁפַט בֵּינִי וּבֵינֶךָ וְיֵרֶא וְיָרֵב אֶת רִיבִי וְיִשְׁפְּטֵנִי מִיָּדֶךָ. |
| שָׁאוּל מתפייס עם דָוִד: שָׁאוּל מזהה את קול דָוִד, פורץ בבכי, ומכיר בכך שדָוִד צַדִּיק ממנו כיוון שהוא גמל לו טובה תחת רעה. כפי שדָּוִד אמר, הוא לא הרג את שָׁאוּל למרות שה' הסגיר אותו בידיו, והרי מי שמע שאדם מוצא את אויבו ושולח אותו לשלום? לכן ה' ישלם לדָוִד את הגמול על המעשה הטוב הזה שעשה לשָׁאוּל. |
| טז וַיְהִי כְּכַלּוֹת דָּוִד לְדַבֵּר אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֶל שָׁאוּל וַיֹּאמֶר שָׁאוּל הֲקֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד וַיִּשָּׂא שָׁאוּל קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ. יז וַיֹּאמֶר אֶל דָּוִד צַדִּיק אַתָּה מִמֶּנִּי כִּי אַתָּה גְּמַלְתַּנִי הַטּוֹבָה וַאֲנִי גְּמַלְתִּיךָ הָרָעָה. יח ואת [וְאַתָּה] הִגַּדְתָּ הַיּוֹם אֵת אֲשֶׁר עָשִׂיתָה אִתִּי טוֹבָה אֵת אֲשֶׁר סִגְּרַנִי יְהוָה בְּיָדְךָ וְלֹא הֲרַגְתָּנִי. יט וְכִי יִמְצָא אִישׁ אֶת אֹיְבוֹ וְשִׁלְּחוֹ בְּדֶרֶךְ טוֹבָה וַיהוָה יְשַׁלֶּמְךָ טוֹבָה תַּחַת הַיּוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה לִי. |
| שָׁאוּל יודע שסופו של דָוִד למלוך, ורק מבקש שדָוִד ישבע לו שכשזה יקרה הוא לא ישמיד את צאצאי שָׁאוּל, ובכך יכרות את שושלת הזרע שלו וימחק את שמו ממשפחתו. דוד נשבע כך וחוזר למצודה [*]לאחת ממְצָדוֹת עֵין גֶּדִי ושָׁאוּל חוזר לבֵּיתוֹ.
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ג פסוק כ"ט: כט
וַיַּעַל דָּוִד מִשָּׁם וַיֵּשֶׁב בִּמְצָדוֹת עֵין גֶּדִי.
|
| כ וְעַתָּה הִנֵּה יָדַעְתִּי כִּי מָלֹךְ תִּמְלוֹךְ וְקָמָה בְּיָדְךָ מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל. כא וְעַתָּה הִשָּׁבְעָה לִּי בַּיהוָה אִם תַּכְרִית אֶת זַרְעִי אַחֲרָי וְאִם תַּשְׁמִיד אֶת שְׁמִי מִבֵּית אָבִי. כב וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לְשָׁאוּל וַיֵּלֶךְ שָׁאוּל אֶל בֵּיתוֹ וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו עָלוּ עַל הַמְּצוּדָה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ג- ד | וַיָּבֹא שָׁאוּל לְהָסֵךְ אֶת רַגְלָיו, וְדָוִד וַאֲנָשָׁיו בְּיַרְכְּתֵי הַמְּעָרָה יֹשְׁבִים...וַיָּקָם דָּוִד וַיִּכְרֹת אֶת כְּנַף הַמְּעִיל אֲשֶׁר לְשָׁאוּל, בַּלָּט. |
| י"ג | אַחֲרֵי מִי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל? אַחֲרֵי מִי אַתָּה רֹדֵף? אַחֲרֵי כֶּלֶב מֵת, אַחֲרֵי פַּרְעֹשׁ אֶחָד? |