שְׁמוּאֵל-א כ”ח

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Witch of Endor, By Nikiforovich Dmitry Martynov (1826-1889) ([1]) [Public domain], via Wikimedia Commons

וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל (י"ד)

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Hirbet Zaphzaphot, identified as the Biblical town of the witch at Endor. By Aaadir, [CC0], via Wikimedia Commons

חרבת צפצפות המזוהה עם עֵין דּוֹר המקראית

סיכום

שָׁאוּל פוחד מצבא הפְלִשְׁתִּים והולך לבעלת אוב בעֵין דּוֹר כדי להעלות את שְׁמוּאֵל, אשר מופיע ומודיע לו שלמחרת הוא ובניו ימותו ושצבא ישראל יינגף בקרב.

תקציר

הקדמה: הפְלִשְׁתִּים מכנסים את כל כוחותיהם כדי לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל, ואָכִישׁ מודיע לדָוִד שעליו להצטרף עם אנשיו למחנהו. דָוִד מתחייב שאָכִישׁ יִוָּכַח עוד במעשיו ואָכִישׁ מתרשם מהדברים וממנה את דָוִד לשומר ראשו.

א וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּקְבְּצוּ פְלִשְׁתִּים אֶת מַחֲנֵיהֶם לַצָּבָא לְהִלָּחֵם בְּיִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד יָדֹעַ תֵּדַע כִּי אִתִּי תֵּצֵא בַמַּחֲנֶה אַתָּה וַאֲנָשֶׁיךָ. ב וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אָכִישׁ לָכֵן אַתָּה תֵדַע אֵת אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה עַבְדֶּךָ וַיֹּאמֶר אָכִישׁ אֶל דָּוִד לָכֵן שֹׁמֵר לְרֹאשִׁי אֲשִׂימְךָ כָּל הַיָּמִים.

המחבר מזכיר שוב ששְׁמוּאֵל מת, ושכל העם בא לספוד וללוות אותו בקבורתו ברמָה שם היה ביתו, ומציין גם ששָׁאוּל הסיר את כל המעלים-באוֹב\הָאֹבוֹת ואת הַיִּדְּעֹנִים מהארץ.

ג וּשְׁמוּאֵל מֵת וַיִּסְפְּדוּ לוֹ כָּל יִשְׂרָאֵל וַיִּקְבְּרֻהוּ בָרָמָה וּבְעִירוֹ וְשָׁאוּל הֵסִיר הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִים מֵהָאָרֶץ.

שָׁאוּל בא אל בַּעֲלַת האוֹב: כוחות הפלישתים מתאחדים וחונים בשׁוּנֵם, ושָׁאוּל אוסף את כוחותיו וחונה בגִּלְבֹּעַ. שָׁאוּל נתקף פחד למראה צבא הפְלִשְׁתִּים, ומנסה להתייעץ עם ה' בדרכים המותרות - בחלומות, בָּאוּרִים ובַּנְּבִיאִים, אך ה' אינו עונה לו. שָׁאוּל מצווה על עבדיו לחפש\לבקש לו בַּעֲלַת אוֹב כדי שיוכל ללכת ולהתייעץ בעזרתה במתים, והם מציינים שיש אחת כזאת בעֵין דּוֹר.

ד וַיִּקָּבְצוּ פְלִשְׁתִּים וַיָּבֹאוּ וַיַּחֲנוּ בְשׁוּנֵם וַיִּקְבֹּץ שָׁאוּל אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְבֹּעַ. ה וַיַּרְא שָׁאוּל אֶת מַחֲנֵה פְלִשְׁתִּים וַיִּרָא וַיֶּחֱרַד לִבּוֹ מְאֹד. ו וַיִּשְׁאַל שָׁאוּל בַּיהוָה וְלֹא עָנָהוּ יְהוָה גַּם בַּחֲלֹמוֹת גַּם בָּאוּרִים גַּם בַּנְּבִיאִם. ז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַעֲבָדָיו בַּקְּשׁוּ לִי אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב וְאֵלְכָה אֵלֶיהָ וְאֶדְרְשָׁה בָּהּ וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו הִנֵּה אֵשֶׁת בַּעֲלַת אוֹב בְּעֵין דּוֹר.

שָׁאוּל בא אליה מחופש בלילה עם עוד שני אנשים, ומבקש ממנה להעלות בָּאוֹב מישהו. היא מתלוננת ששָׁאוּל הרג\הכרית את המַעֲלִים באוֹב ואת היִּדְּעֹנִים, ולכן בקשתו שָׂמָה בפניה מוקש שעלול להביא למותה. שָׁאוּל נשבע בה' שלא יקרה לה כל דבר רע\עָו‍ֹן בעקבות בקשתו.

ח וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה וַיֹּאמֶר קסומי [קָסֳמִי] נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךְ. ט וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֵלָיו הִנֵּה אַתָּה יָדַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה שָׁאוּל אֲשֶׁר הִכְרִית אֶת הָאֹבוֹת וְאֶת הַיִּדְּעֹנִי מִן הָאָרֶץ וְלָמָה אַתָּה מִתְנַקֵּשׁ בְּנַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי. י וַיִּשָּׁבַע לָהּ שָׁאוּל בַּיהוָה לֵאמֹר חַי יְהוָה אִם יִקְּרֵךְ עָו‍ֹן בַּדָּבָר הַזֶּה.

שְׁמוּאֵל עולה מהמתים ודובר עם שָׁאוּל: הָאִשָּׁה מסכימה ושואלת את מי שָׁאוּל מבקש שתעלה לו מהאוֹב, והוא מבקש את שְׁמוּאֵל. כשהיא רואה את שְׁמוּאֵל עולה מהמתים היא מבינה שהמחופש הוא שָׁאוּל וזועקת על שרימה אותה כשהסתיר את זהותו. שָׁאוּל מרגיע אותה ומבקש לשמוע מה היא רואה. היא מתארת שראתה כאילו את אֱלֹהִים עצמו עולה מהאדמה.

יא וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶת מִי אַעֲלֶה לָּךְ וַיֹּאמֶר אֶת שְׁמוּאֵל הַעֲלִי לִי. יב וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה אֶת שְׁמוּאֵל וַתִּזְעַק בְּקוֹל גָּדוֹל וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל לֵאמֹר לָמָּה רִמִּיתָנִי וְאַתָּה שָׁאוּל. יג וַיֹּאמֶר לָהּ הַמֶּלֶךְ אַל תִּירְאִי כִּי מָה רָאִית וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ.

שָׁאוּל מבקש פרטים על מראהו\תָּאֳרוֹ, וכשהיא מציינת שמדובר בזקן עטוי מְעִיל שָׁאוּל מבין שאמנם מדובר בשְׁמוּאֵל ומשתחווה לפניו על הארץ. שְׁמוּאֵל מתלונן שניערו\הרגיזו אותו ממנוחתו, ושָׁאוּל עונה שהוא נמצא בקושי גדול כי הפלישתים עולים עליו, וה' עזב אותו ולא ענה לו גם כשניסה לפנות אליו בדרכים המקובלות, ולכן הוא קרא לשְׁמוּאֵל כדי שיגיד לו מה לעשות.

יד וַיֹּאמֶר לָהּ מַה תָּאֳרוֹ וַתֹּאמֶר אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ. טו וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל שָׁאוּל לָמָּה הִרְגַּזְתַּנִי לְהַעֲלוֹת אֹתִי וַיֹּאמֶר שָׁאוּל צַר לִי מְאֹד וּפְלִשְׁתִּים נִלְחָמִים בִּי וֵאלֹהִים סָר מֵעָלַי וְלֹא עָנָנִי עוֹד גַּם בְּיַד הַנְּבִיאִם גַּם בַּחֲלֹמוֹת וָאֶקְרָאֶה לְךָ לְהוֹדִיעֵנִי מָה אֶעֱשֶׂה.

שְׁמוּאֵל מתלונן ששָׁאוּל מתייעץ איתו, למרות שהוא בעצמו מודה שה' היה לו לאויב\צר\ער. ה' עשה לשָׁאוּל בדיוק כפי שאמר לשְׁמוּאֵל שהוא עומד לעשות לו כששָׁאוּל לא שמע בקולו כדי לקיים את הכעס\חרון-האף של ה' על בני עֲמָלֵק, ולכן ה' נתן בידי דָוִד רֵעוֹ את הממלכה שאותה קרע מידיו. כך ה' גם ימסור את בני יִשְׂרָאֵל נתיני שָׁאוּל בְּיַד הפְּלִשְׁתִּים, יחד עם בניו של שָׁאוּל ושאר צבאו.

טז וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל וְלָמָּה תִּשְׁאָלֵנִי וַיהוָה סָר מֵעָלֶיךָ וַיְהִי עָרֶךָ. יז וַיַּעַשׂ יְהוָה לוֹ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיָדִי וַיִּקְרַע יְהוָה אֶת הַמַּמְלָכָה מִיָּדֶךָ וַיִּתְּנָהּ לְרֵעֲךָ לְדָוִד. יח כַּאֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה וְלֹא עָשִׂיתָ חֲרוֹן אַפּוֹ בַּעֲמָלֵק עַל כֵּן הַדָּבָר הַזֶּה עָשָׂה לְךָ יְהוָה הַיּוֹם הַזֶּה. יט וְיִתֵּן יְהוָה גַּם אֶת יִשְׂרָאֵל עִמְּךָ בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּמָחָר אַתָּה וּבָנֶיךָ עִמִּי גַּם אֶת מַחֲנֵה יִשְׂרָאֵל יִתֵּן יְהוָה בְּיַד פְּלִשְׁתִּים.

שָׁאוּל קוֹרֵס ועוזב את המקום: שָׁאוּל נופל לארץ לכל גובהו מפחד מהדברים הקשים שניבא שְׁמוּאֵל וגם מחולשה כיוון שלא אכל לחם כבר יממה שלמה. הָאִשָּׁה רואה את הבהלה שאחזה בשָׁאוּל, ואומרת לו שכפי שהיא שמעה בקולו ואף סיכנה בכך את נפשה, כך היא מבקשת שהוא עכשיו ישמע בקולה ויסכים לאכול לֶחֶם, כדי שיאזור כח לקראת הצעדה הצפויה לו כעת בחזרה לאזור הקרב.

כ וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה. כא וַתָּבוֹא הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל וַתֵּרֶא כִּי נִבְהַל מְאֹד וַתֹּאמֶר אֵלָיו הִנֵּה שָׁמְעָה שִׁפְחָתְךָ בְּקוֹלֶךָ וָאָשִׂים נַפְשִׁי בְּכַפִּי וָאֶשְׁמַע אֶת דְּבָרֶיךָ אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ אֵלָי. כב וְעַתָּה שְׁמַע נָא גַם אַתָּה בְּקוֹל שִׁפְחָתֶךָ וְאָשִׂמָה לְפָנֶיךָ פַּת לֶחֶם וֶאֱכוֹל וִיהִי בְךָ כֹּחַ כִּי תֵלֵךְ בַּדָּרֶךְ.

שָׁאוּל לא מסכים לבקשתה שיאכל, אך עבדיו והאישה מפצירים בו שיאכל עד שהוא שומע בקולם, קם מהארץ ויושב על הַמִּטָּה כדי לאכול. לָאִשָּׁה היה בבית עֵגֶל שפּוּטַּם במַרְבֵּק, והיא ממהרת לזבוח אותו למאכל, וגם לָשָׁה בצק מקֶמַח ואופה ממנו בחופזה מַצּוֹת. לבסוף היא מגישה את האוכל לשָׁאוּל ולעֲבָדָיו וכולם סועדים והולכים בחזרה עוד באותו הלילה.

כג וַיְמָאֵן וַיֹּאמֶר לֹא אֹכַל וַיִּפְרְצוּ בוֹ עֲבָדָיו וְגַם הָאִשָּׁה וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם וַיָּקָם מֵהָאָרֶץ וַיֵּשֶׁב אֶל הַמִּטָּה. כד וְלָאִשָּׁה עֵגֶל מַרְבֵּק בַּבַּיִת וַתְּמַהֵר וַתִּזְבָּחֵהוּ וַתִּקַּח קֶמַח וַתָּלָשׁ וַתֹּפֵהוּ מַצּוֹת. כה וַתַּגֵּשׁ לִפְנֵי שָׁאוּל וְלִפְנֵי עֲבָדָיו וַיֹּאכֵלוּ וַיָּקֻמוּ וַיֵּלְכוּ בַּלַּיְלָה הַהוּא.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
ח	וַיִּתְחַפֵּשׂ שָׁאוּל וַיִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וַיֵּלֶךְ הוּא וּשְׁנֵי אֲנָשִׁים עִמּוֹ וַיָּבֹאוּ אֶל הָאִשָּׁה לָיְלָה, וַיֹּאמֶר: "(קסומי) קָסֳמִי נָא לִי בָּאוֹב וְהַעֲלִי לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלָיִךְ"
י"ג- י"ד	וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה אֶל שָׁאוּל: "אֱלֹהִים רָאִיתִי עֹלִים מִן הָאָרֶץ". וַיֹּאמֶר לָהּ: "מַה תָּאֳרוֹ?" וַתֹּאמֶר: "אִישׁ זָקֵן עֹלֶה וְהוּא עֹטֶה מְעִיל", וַיֵּדַע שָׁאוּל כִּי שְׁמוּאֵל הוּא וַיִּקֹּד אַפַּיִם אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ.
כ	וַיְמַהֵר שָׁאוּל וַיִּפֹּל מְלֹא קוֹמָתוֹ אַרְצָה וַיִּרָא מְאֹד מִדִּבְרֵי שְׁמוּאֵל, גַּם כֹּחַ לֹא הָיָה בוֹ, כִּי לֹא אָכַל לֶחֶם כָּל הַיּוֹם וְכָל הַלָּיְלָה.