עַלַמַּפָּה

מספר ישובים סמוכים למקורות\אפיקי מים במקרא נקראו בשם אֲפֵק או בשמות דומים כמו אֲפִיק\אֲפֵק של שבט אָשֵׁר , אֲפֵקָה ביְהוּדָה, אֲפֵק בגולן, אֲפֵקָה הצפונית בלבנון, ואֲפֵק הקשורה בשָּׁרוֹן שבה חנו הפְלִשְׁתִּים ושבה מדובר כאן.

ברשימת מלכי הארץ שהכה יְהוֹשֻׁעַ ממערב לירדן, נזכרים "מֶלֶךְ אֲפֵק אֶחָד מֶלֶךְ לַשָּׁרוֹן אֶחָד". בנוסח של תרגום ה-70 נכתב במקום זאת "מֶלֶךְ אֲפֵק לַשָּׁרוֹן אֶחָד" - כלומר אֲפֵק שבאזור הַשָּׁרוֹן, שמצפון לאֶרֶץ פְּלִשְׁתִּים. התוספת "לַשָּׁרוֹן" כנראה נועדה להבהיר באיזה מהערים ששמן אֲפֵק מדובר כאן.

לקראת הקרב בין הפְּלִשְׁתִּים לבני ישראל בימי עֵלִי, הפְלִשְׁתִּים נערכו בַאֲפֵק ובני ישראל באֶבֶן הָעֵזֶר. בסוף הקרב המכריע בו נצחו הפְּלִשְׁתִּים, רץ שליח משדה הַמַּעֲרָכָה לדווח על דבר התבוסה לעֵלִי בשִׁלֹה, ומכאן שהמחנה באֲפֵק לא היה במרחק רב מדי משִׁלֹה.

ב נאמר שלקראת הקרב המכריע בין צבאות הפְלִשְׁתִּים וצבא שָׁאוּל שנערך בסופו של דבר בגִּלְבֹּעַ, נערכו צבאות הפְלִשְׁתִּים בשׁוּנֵם (שבעמק יִזְרְעֶאל) וצבא שָׁאוּל חנה בגִּלְבֹּעַ. מאוחר יותר נאמר שצבאות הפְלִשְׁתִּים התקבצו באֲפֵקָה, וצבא שָׁאוּל חנה ליד המעיין הסמוך ליִזְרְעֶאל. יש המפרשים כדרך הפשט שמדובר באֲפֵקָה כלשהי בעמק יִזְרְעֶאל, אך יש המפרשים שמדובר באותו מקום כינוס קבוע של צבאות הפְלִשְׁתִּים בַאֲפֵק שבשָּׁרוֹן שבו הם חנו לפני קרב אֶבֶן הָעֵזֶר. לפי פירוש זה האזכור בפרק כ"ט מתייחס לאתר התכנסות צבאות הפְלִשְׁתִּים בשָּׁרוֹן לקראת היציאה מפְלֶשֶׁת צפונה לעמק יִזְרְעֶאל, בעוד האזכור בפרק כ"ח מתייחס למקום אליו הגיעו וחנו לפני הקרב עצמו.

אֲפֵק שבה חנו צבאות הפְלִשְׁתִּים היא כאמור כמשוער אֲפֵק שבשָּׁרוֹן, ומשמה משתמע ששכנה סמוך למקורות מים בדומה לשאר הערים שכונו בשם אֲפֵק. הזיהוי המקובל של העיר הוא עם תל רַאס אֶל-עֵין שליד מקורות הירקון - כיום תל-אֲפֵק או אַנְטִיפַּטְרִיס, כשם העיר והמבצר שבנה הורדוס במקום, ושאותם קרא על שם אביו אַנְטִיפַּטְרִיס.

נחל היַּרְקוֹן הרחב חוצה את כל מישור החוף כמעט עד אזור ההר שממזרח לראש העין, וכך הִוָּה מכשול לעוברים באזור. גם אדמות החול והכורכר ובעיקר הביצות שבאזור השָּׁרוֹן שמצפון הקשו על ההתיישבות והמעבר באזור. לכן, "דרך הים" (דרך מסחר קדומה שהובילה ממצרים צפונה לאזור סוריה) נאלצה לעקוף את הַיַּרְקוֹן ממזרח, והעיר אֲפֵק שבקצה המזרחי של הנחל נהנתה מהשליטה על המעבר הצר יחסית שבין מקורות היַּרְקוֹן להר. מאֲפֵק עלתה גם בימי קדם דרך רוחב חשובה לאזור בֵּית-אֵל, ואח"כ גם לגוֹפְנָא.

תל אֲפֵק משתרע על שטח נרחב של כ-120 דונם ובחפירות שהתקיימו בו לאורך השנים נמצאו עדויות להתיישבות כמעט רציפה במשך אלפי שנים. על פי חרסים שנמצאו באתר מסתבר שהיה יישוב במקום כבר בתקופה הכלכוליתית (אלף 4-5 לפנה"ס) וסביב ראשית האלף ה-3 לפנה"ס (ברונזה קדומה) כבר היה במקום יישוב עירוני מבוצר בחומה. בתחילת האלף ה-2 (ברונזה תיכונה) העיר ידעה פריחה מחודשת, כולל חומה חדשה ועבה יותר, וכמה ארמונות כולל אחד בראש התל (האקרופוליס). בארמון זה ישב אולי מושל העיר "ינכאל" אשר נזכר יחד עם אויבי מצרים בכתבי המְאֵרוֹת .

בסדרת מסעות מלחמה של פרעה תחותימס ה-3 ושל בנו אמנחותפ ה-2 (מאמצע מאה 15 לפנה"ס) התבסס השלטון המצרי בארץ, שהמשיך להתקיים עוד כמה מאות שנים (תקופת הברונזה המאוחרת). תחותימס ואח"כ גם בנו הובילו את צבאותיהם על דרך הים ואֲפֵק נזכרת (בשם אפקנ) בכתובות קדומות שונות המביאות את רשימות הערים שבהן עברו מסעות המלחמה. מתקופה זו נמצאו באֲפֵק שרידי ארמון גדול בראש התל, ועדויות לנוכחות המצרית באתר כולל כתובת למקדש איזיס המזכירה את שמו של רעמסס ה-2 (מאה 13 לפנה"ס).

בתקופת הברזל אֲפֵק היתה תחת שלטון הפלישתים שארצם הגיעה צפונה עד לירקון, ובתל נמצאו כמה ממצאים פלישתים מתקופה זו (מאה 12 לפנה"ס). לתקופה מאוחרת יותר שייכים שרידי מבנים מסוג ארבע-מרחבים המאפיינים גם את סגנון הבנייה הישראלית של התקופה. כתובת של אֵסַרְחַדּוֹן מלך אַשּׁוּר מתעדת את מסעו דרומה על דרך הים דרך אֲפֵק (אפקו) ורפיח בדרך לכיבוש מצרים (671 לפנה"ס) והעיר נכללה בסופו של דבר בפחוות שומרון האשורית. מכתב כתוב ארמית שנמצא במצרים נשלח כמשוער ע"י מלך אַשְׁקְלוֹן אשר ביקש עזרה כנגד צבא בָּבֶל שככר הגיע לאֲפֵק (כנראה בזמן הכיבוש הבבלי של האזור בשנת 604 לפנה"ס).

בתקופה ההלניסטית שכנה במקום העיר "פגאיי" (מעיינות ביוונית) ונבנתנה מצודה בראש התל. בימי הורדוס העיר שכנה על הדרך שחיברה את שתי הערים החשובות בארץ - יְרוּשָׁלַיִם וקיסריה, ויוסף בן מתיתיהו הזכיר כאמור את הקמת אַנְטִיפַּטְרִיס ע"י הורדוס ואח"כ שוב סיפר על מגדל אֲפֵק שבו התכנסו היהודים המורדים במהלך המרד הגדול ברומאים. בעיר הרומית היה רחוב ראשי (הקארדו) וסביבו חנויות ומבני ציבור ומגורים מפוארים, והוא חיבר בין המבצר בראש התל לכיכר העיר (הפורום) ולתיאטרון קטן להופעות מוזיקליות (האודיאון). העיר המשיכה לשגשג אך חרבה ברעידת אדמה בשנת 363 לסה״נ. המבצר ששרידיו ניכרים כיום בתל נבנה בתקופה העות'מאנית (1571–1574) - ראו צילום.