עַלַמַּפָּה

נְחֶמְיָה מזכיר את נֹב כעיר בנחלת בִנְיָמִן, בין עֲנָתוֹת לעֲנָנְיָה ברשימה של 16 ערים של בני בִנְיָמִן שמחוץ לירוּשָׁלָ‍ִם אליהם שבו בני בִנְיָמִן מהגולה, וברשימה נזכרות ערים נוספות מצפון ליְרוּשָׁלַיִם וגם מהַשְּׁפֵלָה. הנביא יְשַׁעְיָהוּ תיאר את מהלך מסע הכיבוש של מֶלֶךְ אַשּׁוּר (סַנְחֵרִיב?) ביְהוּדָה והביא רשימה של אתרים המסודרים מצפון לדרום - עַי, מִגְרוֹן, מִכְמָשׂ, גֶּבַע, הָרָמָה, גִּבְעָה, בַּת גַּלִּים, לַיְשָׁה, עֲנָתוֹת, מַדְמֵנָה, ולבסוף נֹב, שבה הכובש "יְנֹפֵף יָדוֹ הַר בַּת צִיּוֹן גִּבְעַת יְרוּשָׁלָ‍ִם" - כלומר משתמע שנֹב קרובה ליְרוּשָׁלָ‍ִם ואולי אף צופה עליה.

בימי מלכות שָׁאוּל היתה נֹב עיר כֹּהֲנִים שבה ישב אֲחִימֶלֶךְ הַכֹּהֵן, בֶן אֲחִטוּב בֶּן פִּינְחָס בֶּן עֵלִי הכֹּהֵן משִׁלֹה. יחד עם אֲחִימֶלֶךְ ומשפחתו ישבו בנֹב גם עוד 85 כֹּהֲנִים נושאי אֵפוֹד בָּד, ומשפחות רגילות של בני היישוב.

דָוִד ברח לנֹב מאימת שָׁאוּל שרדף אחריו, ואֲחִימֶלֶךְ נבהל לראותו לבדו. אֲחִימֶלֶךְ פחד לעזור לדָוִד, אך אחרי השתדלות קצרה הוא הסכים לתת לו לֶחֶם. דָוִד ביקש לעזוב במהרה, וביקש גם כלי נשק מאֲחִימֶלֶךְ. אֲחִימֶלֶךְ ענה הנשק היחידי שברשותו הוא חרב גָּלְיָת אותו הכה דָוִד בְּעֵמֶק הָאֵלָה, אך דָוִד לקח אִתּוֹ את החרב ברצון. אח"כ דֹּאֵג הָאֲדֹמִי סיפר לשָׁאוּל שראה את כל זאת, ושָׁאוּל זעם על עזרת אֲחִימֶלֶךְ לדָּוִד וצווה על הוצאתו להורג יחד עם כל ביתו ועם כל שאר כהני נֹב. עבדי שָׁאוּל סירבו לבצע את ההוצאות להורג, ושָׁאוּל הטיל את המשימה על דֹּאֵג שהרג את 85 הכהנים, ואת כל יושבי נֹב ואף את החיות שבה, מלבד את אֶבְיָתָר בן אֲחִימֶלֶךְ שהצליח לברוח לדָוִד.

יש המפרשים ש"נְבוֹ" הנזכרת בספרי עֶזְרָא ונְחֶמְיָה היא נֹב. בכל אופן בעֶזְרָא ונְחֶמְיָה נזכרים 52 בְּנֵי נְבוֹ ברשימת השבים מגלות בבל , ועֶזְרָא גם מזכיר את בְּנֵי הַכֹּהֲנִים מנְבוֹ שנישאו לנָשִׁים נָכְרִיּוֹת.

אֲחִימֶלֶךְ מבית עֵלִי הקים כמשוער עיר כֹּהֲנִים בנֹב אחרי נפילת שִׁלֹה ומות עֵלִי בעקבות המפלה בקרב אֶבֶן הָעֵזֶר. שָׁאוּל אולי טָבַח בכֹּהֲנִים של נֹב מתוך רצון להשמיד את בית עֵלִי שייצג את ההנהגה הקודמת של העם, ואשר תמך בהתנגדות של שְׁמוּאֵל ושל דָוִד למלכות שָׁאוּל. נֹב בכל אופן שימשה בתקופה זו, שלפני המעבר ליְרוּשָׁלַיִם, מרכז דתי בו פעלו כֹּהֲנִים נושאי אֵפוֹד, במקביל לקִרְיַת יְעָרִים שם שכן ארון הברית, ל"גִּבְעַת הָאֱלֹהִים" (כנראה גִּבְעַת שָׁאוּל) בה ניצבה הַבָּמָה שבה התנבאו חֶבֶל נְבִיאִים, ואח"כ גם לגִּבְעוֹן אשר שם הותיר דָוִד באופן זמני את המִשְׁכַּן ואת הפולחן הקשור בו תחת השגחת צָדוֹק הַכֹּהֵן.

נֹב כאמור שכנה בנחלת בִנְיָמִן, בין עֲנָתוֹת לעֲנָנְיָה (אשר יש המשערים ששכנה בכפר אלעיזריה ממזרח להר הזיתים). על פי יְשַׁעְיָהוּ שכנה נֹב בסמוך ליְרוּשָׁלַיִם, בתחנה האחרונה של מסע מלך אַשּׁוּר דרומה אל העיר, ומדרום לגִּבְעָה ולעֲנָתוֹת, במקום בו כבר ניתן "לנופף את היד" אל עבר יְרוּשָׁלַיִם ואולי אף לראות אותה. גם מהעובדה שנֹב היתה מרכז דתי ניתן לשער ששכנה במקום נישא הנראה למרחוק.

למרות כל הרמזים הללו ולמרות היותה של נֹב מרכז דתי חשוב בתקופת ראשית המלוכה, עדיין לא נמצא זיהוי מבוסס ומוסכם לאתר של העיר. קיימות בכל זאת כמה הצעות זיהוי באתרים מתאימים המשקיפים על יְרוּשָׁלַיִם, ובעיקר באזור הר הצופים מצפון ליְרוּשָׁלַיִם והר הזיתים ממזרח לה. כך, יש המשערים שהאתר של נֹב היה באזור הכפר עִיסָוִּיֶּה שעל הר הצופים אשר בה נמצאו גם חרסים מתקופת הברזל (הישראלית), אך למעשה אי אפשר להשקיף מאתר זה על יְרוּשָׁלַיִם, והחרסים שנמצאו גבוה יותר בהר אינם מעידים על מקום יישוב משמעותי. גם בפסגת הר הצופים (ראס אל-משארף) לא נמצאו עדויות ארכאולוגיות מתאימות, וכך גם לא באזור שהוצע על רכס שֻעפאט שמצפון-מערב להר הצופים. לפיכך יש המציעים לחפש את נֹב באתר כלשהו על הר הזיתים, למשל באזור שכונת אַ-טּוּר, למרות שגם שם לא נמצא בינתיים ממצא מתאים .