|
מקור השם
הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה
[^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ט פסוק ל"ה: לה
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת.
בת זוג
בת שׁוּעַ
יְהוּדָה במקרא
יְהוּדָה היה בנם הרביעי של של יַעֲקֹב ולֵאָה. כפיצוי ללֵאָה על כך שהיא האישה הפחות מועדפת, ה' נתן לה ללדת את רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי, ויְהוּדָה, בעוד רָחֵל אחותה נשארה עקרה. לֵאָה שמחה שנולד לה עוד בן, ואמרה ש"הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה", ומכאן שמו
אֲחֵי יוֹסֵף שנאו אותו, כיוון שהיה הבן המועדף על יַעֲקֹב אביהם, ובגלל חלומותיו השחצניים. אחרי שהשליכו אותו לבור ללא מַיִם בדֹתָן, יְהוּדָה קרא להם להמנע מלהרוג את יוֹסֵף כיוון שהוא אחיהם. במקום זאת הוא המליץ להם למכור אותו לסוחרים ישמעאלים שעברו במקום, וכך הם עשו
אח"כ יְהוּדָה עזב את משפחתו (בחֶבְרוֹן שבהרי יְהוּדָה) ו"ירד" לגור בעֲדֻלָּם שבשפלת יְהוּדָה, אצל "חִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי". יְהוּדָה נשא שם את בת שׁוּעַ, ממנה נולדו להם עֵר, אוֹנָן, ושֵׁלָה. עֵר נשא את תָּמָר, אך מת. אח"כ אוֹנָן נשא אותה, אך שפך את זרעו כדי שלא יביא בנים לאחיו, ולכן ה' המית גם אותו. יְהוּדָה צווה על תָּמָר להמתין בבית אביה עד ששֵׁלָה יגדל, ואז תִּנָּשֵׂא לו. בסתר, יְהוּדָה חשש שאם תָּמָר תנשא לשֵׁלָה אז גם הוא ימות (ולכן הוא עִכֵּב את הנישואין).
תָּמָר הבינה שכבר לא תינשא לשֵׁלָה. כאשר נודע לה שיְהוּדָה יצא יחד עם חִירָה לגזוז את צאנו בתִּמְנָה, היא יצאה להמתין לו בצד הדרך מחופשת כזוֹנָה מכוסת פנים. יְהוּדָה לא זיהה אותה, והציע לה גדי בעד שירותיה. תָּמָר ביקשה כערבון בינתיים כמה חפצים אישיים של יְהוּדָה, אבל אח"כ, כשיְהוּדָה שב למקום, תָּמָר כבר לא היתה שם.
כעבור 3 חודשים יְהוּדָה גילה שתָּמָר בהריון שלא בנישואין, ורצה לשרוף אותה. תָּמָר הציגה לפניו את החפצים שלו, והוא הבין מה קרה וסלח לה. תָּמָר ילדה תאומים: את זָרַח, שהוציא את ידו ראשון מהבטן, קיבל חוט שני על אצבעו ואז החזיר את היד, כך שאחיו פָּרֶץ הוא שיצא ראשון לבסוף. פָּרֶץ עתיד להיות אב לשושלת שתגיע עד דָוִד המלך
בינתיים יוֹסֵף עלה לגדולה במִצְרַיִם. אָחֵי יוֹסֵף (מלבד בִנְיָמִן) באו למִצְרַיִם לקנות מזון מיוֹסֵף בימי הרעב. יוֹסֵף זיהה אותם בלי שהם זיהו אותו. הוא האשים אותם בריגול, עצר את שִׁמְעוֹן, ודרש שיביאו מהארץ גם את בִנְיָמִן. יַעֲקֹב סירב להפרד מבִנְיָמִן, עד שהרעב בארץ נעשה בלתי נסבל ויְהוּדָה נטל על עצמו את האחריות להשיב את בִנְיָמִן לאביו
כשהאחים חזרו ליוֹסֵף, הוא צווה להחביא גביע כֶּסֶף בשַׂק של בִנְיָמִן, ואז האשים אותו בגניבה, ודרש להשאירו במִצְרָיִם כעבד. יְהוּדָה הציע שכולם יהיו לעבדים ליוֹסֵף, אך יוֹסֵף הודיע שרק בִּנְיָמִן יענש בעַבְדוּת, ושאר האחים יוכלו לשוב לארצם. יְהוּדָה ענה שהוא עָרַב לפני אביו על בִּנְיָמִן ולכן הוא מציע להשאר עבד במקומו. אז יוֹסֵף נשבר וחשף את זהותו בפני אֶחָיו. הוא סלח לכולם והזמין אותם, יחד עם כל בית אביהם יַעֲקֹב לבוא ולהתגורר במִצְרַיִם תחת חסותו.
בערוב ימיו יַעֲקֹב אמר דברים אחרונים לכל אחד מבניו. את יְהוּדָה הוא המשיל לאַרְיֵה שאין להזיזו ממקומו. שרביט-המלוכה לא יפסיק להיות בידי צאצאי יהוּדָה, והוא יזכה גם בציות של עַמִּים אחרים (רמז לממלכת יהוּדָה). הוא ציין גם את גידולי הגֶּפֶן שבהן תהיה נודעת ארץ יְהוּדָה
[^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ט פסוק ל"ה: לה
וַתַּהַר עוֹד וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת יְהוָה עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה וַתַּעֲמֹד מִלֶּדֶת.
. אח"כ לֵאָה ילדה עוד את יִשָּׂשכָר, זְבֻלוּן ואת הבת דִּינָה[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל פסוקים י"ז-כ"א: יז
וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי.
יח
וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר.
יט
וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְּיַעֲקֹב.
כ
וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן.
כא
וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה.
.
אֲחֵי יוֹסֵף שנאו אותו, כיוון שהיה הבן המועדף על יַעֲקֹב אביהם, ובגלל חלומותיו השחצניים. אחרי שהשליכו אותו לבור ללא מַיִם בדֹתָן, יְהוּדָה קרא להם להמנע מלהרוג את יוֹסֵף כיוון שהוא אחיהם. במקום זאת הוא המליץ להם למכור אותו לסוחרים ישמעאלים שעברו במקום, וכך הם עשו
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"ז פסוקים כ"ה-כ"ז: כה
וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכָל לֶחֶם וַיִּשְׂאוּ עֵינֵיהֶם וַיִּרְאוּ וְהִנֵּה אֹרְחַת יִשְׁמְעֵאלִים בָּאָה מִגִּלְעָד וּגְמַלֵּיהֶם נֹשְׂאִים נְכֹאת וּצְרִי וָלֹט הוֹלְכִים לְהוֹרִיד מִצְרָיְמָה.
כו
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל אֶחָיו מַה בֶּצַע כִּי נַהֲרֹג אֶת אָחִינוּ וְכִסִּינוּ אֶת דָּמוֹ.
כז
לְכוּ וְנִמְכְּרֶנּוּ לַיִּשְׁמְעֵאלִים וְיָדֵנוּ אַל תְּהִי בוֹ כִּי אָחִינוּ בְשָׂרֵנוּ הוּא וַיִּשְׁמְעוּ אֶחָיו.
.
אח"כ יְהוּדָה עזב את משפחתו (בחֶבְרוֹן שבהרי יְהוּדָה) ו"ירד" לגור בעֲדֻלָּם שבשפלת יְהוּדָה, אצל "חִירָה רֵעֵהוּ הָעֲדֻלָּמִי". יְהוּדָה נשא שם את בת שׁוּעַ, ממנה נולדו להם עֵר, אוֹנָן, ושֵׁלָה. עֵר נשא את תָּמָר, אך מת. אח"כ אוֹנָן נשא אותה, אך שפך את זרעו כדי שלא יביא בנים לאחיו, ולכן ה' המית גם אותו. יְהוּדָה צווה על תָּמָר להמתין בבית אביה עד ששֵׁלָה יגדל, ואז תִּנָּשֵׂא לו. בסתר, יְהוּדָה חשש שאם תָּמָר תנשא לשֵׁלָה אז גם הוא ימות (ולכן הוא עִכֵּב את הנישואין).
תָּמָר הבינה שכבר לא תינשא לשֵׁלָה. כאשר נודע לה שיְהוּדָה יצא יחד עם חִירָה לגזוז את צאנו בתִּמְנָה, היא יצאה להמתין לו בצד הדרך מחופשת כזוֹנָה מכוסת פנים. יְהוּדָה לא זיהה אותה, והציע לה גדי בעד שירותיה. תָּמָר ביקשה כערבון בינתיים כמה חפצים אישיים של יְהוּדָה, אבל אח"כ, כשיְהוּדָה שב למקום, תָּמָר כבר לא היתה שם.
כעבור 3 חודשים יְהוּדָה גילה שתָּמָר בהריון שלא בנישואין, ורצה לשרוף אותה. תָּמָר הציגה לפניו את החפצים שלו, והוא הבין מה קרה וסלח לה. תָּמָר ילדה תאומים: את זָרַח, שהוציא את ידו ראשון מהבטן, קיבל חוט שני על אצבעו ואז החזיר את היד, כך שאחיו פָּרֶץ הוא שיצא ראשון לבסוף. פָּרֶץ עתיד להיות אב לשושלת שתגיע עד דָוִד המלך
[^]רוּת פרק ד פסוקים י"ח-כ"ב: יח
וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ פֶּרֶץ הוֹלִיד אֶת חֶצְרוֹן.
יט
וְחֶצְרוֹן הוֹלִיד אֶת רָם וְרָם הוֹלִיד אֶת עַמִּינָדָב.
כ
וְעַמִּינָדָב הוֹלִיד אֶת נַחְשׁוֹן וְנַחְשׁוֹן הוֹלִיד אֶת שַׂלְמָה.
כא
וְשַׂלְמוֹן הוֹלִיד אֶת בֹּעַז וּבֹעַז הוֹלִיד אֶת עוֹבֵד.
כב
וְעֹבֵד הוֹלִיד אֶת יִשָׁי וְיִשַׁי הוֹלִיד אֶת דָּוִד.
.
בינתיים יוֹסֵף עלה לגדולה במִצְרַיִם. אָחֵי יוֹסֵף (מלבד בִנְיָמִן) באו למִצְרַיִם לקנות מזון מיוֹסֵף בימי הרעב. יוֹסֵף זיהה אותם בלי שהם זיהו אותו. הוא האשים אותם בריגול, עצר את שִׁמְעוֹן, ודרש שיביאו מהארץ גם את בִנְיָמִן. יַעֲקֹב סירב להפרד מבִנְיָמִן, עד שהרעב בארץ נעשה בלתי נסבל ויְהוּדָה נטל על עצמו את האחריות להשיב את בִנְיָמִן לאביו
[^]בְּרֵאשִׁית פרק מ"ג פסוקים ח-י: ח
וַיֹּאמֶר יְהוּדָה אֶל יִשְׂרָאֵל אָבִיו שִׁלְחָה הַנַּעַר אִתִּי וְנָקוּמָה וְנֵלֵכָה וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת גַּם אֲנַחְנוּ גַם אַתָּה גַּם טַפֵּנוּ.
ט
אָנֹכִי אֶעֶרְבֶנּוּ מִיָּדִי תְּבַקְשֶׁנּוּ אִם לֹא הֲבִיאֹתִיו אֵלֶיךָ וְהִצַּגְתִּיו לְפָנֶיךָ וְחָטָאתִי לְךָ כָּל הַיָּמִים.
י
כִּי לוּלֵא הִתְמַהְמָהְנוּ כִּי עַתָּה שַׁבְנוּ זֶה פַעֲמָיִם.
.
כשהאחים חזרו ליוֹסֵף, הוא צווה להחביא גביע כֶּסֶף בשַׂק של בִנְיָמִן, ואז האשים אותו בגניבה, ודרש להשאירו במִצְרָיִם כעבד. יְהוּדָה הציע שכולם יהיו לעבדים ליוֹסֵף, אך יוֹסֵף הודיע שרק בִּנְיָמִן יענש בעַבְדוּת, ושאר האחים יוכלו לשוב לארצם. יְהוּדָה ענה שהוא עָרַב לפני אביו על בִּנְיָמִן ולכן הוא מציע להשאר עבד במקומו. אז יוֹסֵף נשבר וחשף את זהותו בפני אֶחָיו. הוא סלח לכולם והזמין אותם, יחד עם כל בית אביהם יַעֲקֹב לבוא ולהתגורר במִצְרַיִם תחת חסותו.
בערוב ימיו יַעֲקֹב אמר דברים אחרונים לכל אחד מבניו. את יְהוּדָה הוא המשיל לאַרְיֵה שאין להזיזו ממקומו. שרביט-המלוכה לא יפסיק להיות בידי צאצאי יהוּדָה, והוא יזכה גם בציות של עַמִּים אחרים (רמז לממלכת יהוּדָה). הוא ציין גם את גידולי הגֶּפֶן שבהן תהיה נודעת ארץ יְהוּדָה
[^]בְּרֵאשִׁית פרק מ"ט פסוקים ח-י"ב: ח
יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ יִשְׁתַּחֲוּוּ לְךָ בְּנֵי אָבִיךָ.
ט
גּוּר אַרְיֵה יְהוּדָה מִטֶּרֶף בְּנִי עָלִיתָ כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ.
י
לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה וּמְחֹקֵק מִבֵּין רַגְלָיו עַד כִּי יָבֹא שילה [שִׁילוֹ] וְלוֹ יִקְּהַת עַמִּים.
יא
אֹסְרִי לַגֶּפֶן עירה [עִירוֹ] וְלַשֹּׂרֵקָה בְּנִי אֲתֹנוֹ כִּבֵּס בַּיַּיִן לְבֻשׁוֹ וּבְדַם עֲנָבִים סותה [סוּתוֹ].
יב
חַכְלִילִי עֵינַיִם מִיָּיִן וּלְבֶן שִׁנַּיִם מֵחָלָב.
. גבולות הנחלה של שבט יְהוּדָה נמסרו ביְהוֹשֻׁעַ פרק ט"ו.
פרקים המזכירים את יְהוּדָה
ציטוטים נבחרים
משפחת יַעֲקֹב