פרטי היוצר\ת
Tell Halaf, Syria, northeast palace. Bertramz, [CC-BY-3.0], via Wikimedia Commons
חפירות בארמון הצפון-מזרחי של בתל חלף שנבנה על ידי המלך הארמי כָּפָּרָא
פרטי היוצר\ת
Archäologisches Museum Adana, Südtürkei, Statue eines Gottes aus Tell Halaf. By Ingeborg Simon, [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons
פסל של אל מאזור פולחני בתל חרף
|
|
רמת זיהוי
: 2 - זיהוי מקובל
גּוֹזָן במקרא
גירוש בני יִשְׂרָאֵל לגּוֹזָן נזכר בספר דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א במסגרת סיפור תולדות שבטי עבר הירדן המזרחי (רְאוּבֵן, גָד וְחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה). בני יִשְׂרָאֵל בגדו בה' ולכן ה' גרם לפּוּל, מלך אַשּׁוּר (הוא תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר\פְּלֶסֶר), להגלות את שבטי עבר הירדן "לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה"
בימי מלכות חִזְקִיָּהוּ עלה צבא סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר על ערי יְהוּדָה ושם מצור על יְרוּשָׁלַיִם. אחד משריו הבכירים "הרַב שָׁקֵה" (שר המשקים) עמד לפני חומות יְרוּשָׁלַיִם ונאם לפני תושבי העיר הנצורים וניסה לשכנע אותם להכנע. אח"כ עזב הרַבשָׁקֵה את יְרוּשָׁלַיִם, אך שלח לחִזְקִיָּהוּ מכתב בו הוא חזר והזהיר אותו מהגורל המר של שאר מלכי הארצות שסמכו לשוא על אלוהיהם ונכבשו ונחרבו בידי אַשּׁוּר
[^]דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ה פסוקים כ"ה-כ"ו: כה
וַיִּמְעֲלוּ בֵּאלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֱלֹהִים מִפְּנֵיהֶם.
כו
וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
. שַׁלְמַנְאֶסֶר ה-5 מֶלֶךְ אַשּׁוּר הכניע את ממלכת יִשְׂרָאֵל, ואח"כ כשניסה הוֹשֵׁעַ מלך יִשְׂרָאֵל למרוד, עלה "מֶלֶךְ אַשּׁוּר" על שֹׁמְרוֹן וכבש אותה לאחר 3 שנות מצור. מֶלֶךְ אַשּׁוּר הגלה את תושבי שֹׁמְרוֹן ושאר ממלכת יִשְׂרָאֵל לרחבי האימפריה האַשּׁוּרית, והושיב אותם ב"חְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי"[^]מְלָכִים-ב פרק י"ז פסוקים ג, ה-ו: ג
עָלָיו עָלָה שַׁלְמַנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיְהִי לוֹ הוֹשֵׁעַ עֶבֶד וַיָּשֶׁב לוֹ מִנְחָה.
... ה
וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר בְּכָל הָאָרֶץ וַיַּעַל שֹׁמְרוֹן וַיָּצַר עָלֶיהָ שָׁלֹשׁ שָׁנִים.
ו
בִּשְׁנַת הַתְּשִׁיעִית לְהוֹשֵׁעַ לָכַד מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֶּגֶל אֶת יִשְׂרָאֵל אַשּׁוּרָה וַיֹּשֶׁב אֹתָם בַּחְלַח וּבְחָבוֹר נְהַר גּוֹזָן וְעָרֵי מָדָי.
. אח"כ מֶלֶךְ אַשּׁוּר הושיב בארץ גויים אחרים שהגלה מארצותיהם במקומם של הגולים הישראלים[^]מְלָכִים-ב פרק י"ז פסוק כ"ד: כד וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ.
.
בימי מלכות חִזְקִיָּהוּ עלה צבא סַנְחֵרִיב מלך אַשּׁוּר על ערי יְהוּדָה ושם מצור על יְרוּשָׁלַיִם. אחד משריו הבכירים "הרַב שָׁקֵה" (שר המשקים) עמד לפני חומות יְרוּשָׁלַיִם ונאם לפני תושבי העיר הנצורים וניסה לשכנע אותם להכנע. אח"כ עזב הרַבשָׁקֵה את יְרוּשָׁלַיִם, אך שלח לחִזְקִיָּהוּ מכתב בו הוא חזר והזהיר אותו מהגורל המר של שאר מלכי הארצות שסמכו לשוא על אלוהיהם ונכבשו ונחרבו בידי אַשּׁוּר
[^]מְלָכִים-ב פרק י"ט פסוקים י"א-י"ג: יא
הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֵת אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם וְאַתָּה תִּנָּצֵל.
יב
הַהִצִּילוּ אֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שִׁחֲתוּ אֲבוֹתַי אֶת גּוֹזָן וְאֶת חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַאשָּׂר.
יג
אַיּוֹ מֶלֶךְ חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם הֵנַע וְעִוָּה.
, כולל גּוֹזָן, חָרָן, רֶצֶף, בְנֵי עֶדֶן אשר בתְלַאשָּׂר[*]תְלַאשָּׂר
, חֲמָת, אַרְפָּד, סְפַרְוַיִם הֵנַע וְעִוָּה
[^]
מְלָכִים-ב פרק י"ט פסוק י"ב: יב
הַהִצִּילוּ אֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שִׁחֲתוּ אֲבוֹתַי אֶת גּוֹזָן וְאֶת חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַאשָּׂר.
או תְלַשָּׂר
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק ל"ז פסוק י"ב: יב
הַהִצִּילוּ אוֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ אֲבוֹתַי אֶת גּוֹזָן וְאֶת חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר.
לא זוהתה, אך שכנה אולי בפחוות בְנֵי עֶדֶן, או במקום כלשהו באזור צפון סוריה כמו שאר האתרים הנזכרים כאן, או שאולי מדובר ב"תל אַשּׁוּר" הנזכרת בכתבים אשורים כעיר ששכנה ממזרח לנהר החִידֶּקֶל[*]תורה נביאים כתובים, בעריכת מ.ד. קאסוטו, הוצאת יבנה, תל-אביב, 1992, מלכים, עמוד 157
[*]עולם התנ"ך, ספר מְלָכִים-ב עמ' 173
[*]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ב, עמוד 95-94
.[*]הֵנַע וְעִוָּה לא זוהו בוודאות, ויש המשערים שמדובר אולי בפעלים המתארים את נענוע תושבי סְפַרְוַיִם בידי הכובש האַשּׁוּרי
. הנאום והמכתב מופיעים שוב באופן כמעט זהה בספר יְשַׁעְיָהוּ[*]עולם התנ"ך, ספר מְלָכִים-ב עמ' 171.
. מקובל גם הזיהוי של עִוָּה עם עַוָּא הנזכרת כאחד מהמקומות שאליהם הוגלו שבטי יִשְׂרָאֵל בידי אַשּׁוּר
[^]
מְלָכִים-ב פרק י"ז פסוק כ"ד: כד וַיָּבֵא מֶלֶךְ אַשּׁוּר מִבָּבֶל וּמִכּוּתָה וּמֵעַוָּא וּמֵחֲמָת וּסְפַרְוַיִם וַיֹּשֶׁב בְּעָרֵי שֹׁמְרוֹן תַּחַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּרְשׁוּ אֶת שֹׁמְרוֹן וַיֵּשְׁבוּ בְּעָרֶיהָ.
. בכל מקרה, האתר של עִוָּה\עַוָּא כאמור לא זוהה, אך לפי שמות האלים שאותם עבדו בעַוָּא לפי מְלָכִים-ב פרק י"ז פסוק ל"א
[^]
מְלָכִים-ב פרק י"ז פסוק ל"א: לא
וְהָעַוִּים עָשׂוּ נִבְחַז וְאֶת תַּרְתָּק וְהַסְפַרְוִים שֹׂרְפִים אֶת בְּנֵיהֶם בָּאֵשׁ לְאַדְרַמֶּלֶךְ וַעֲנַמֶּלֶךְ אלה ספרים [אֱלֹהֵי סְפַרְוָיִם].
יש המשערים שמקומה היה במזרח בָּבֶל על גבול עֵילָם[*]עולם התנ"ך, ספר מְלָכִים-ב עמ' 147
.[^]יְשַׁעְיָהוּ פרק ל"ו פסוק י"ט: יט
אַיֵּה אֱלֹהֵי חֲמָת וְאַרְפָּד אַיֵּה אֱלֹהֵי סְפַרְוָיִם וְכִי הִצִּילוּ אֶת שֹׁמְרוֹן מִיָּדִי.
[^]יְשַׁעְיָהוּ פרק ל"ז פסוקים י"א-י"ג: יא
הִנֵּה אַתָּה שָׁמַעְתָּ אֲשֶׁר עָשׂוּ מַלְכֵי אַשּׁוּר לְכָל הָאֲרָצוֹת לְהַחֲרִימָם וְאַתָּה תִּנָּצֵל.
יב
הַהִצִּילוּ אוֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר הִשְׁחִיתוּ אֲבוֹתַי אֶת גּוֹזָן וְאֶת חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַשָּׂר.
יג
אַיֵּה מֶלֶךְ חֲמָת וּמֶלֶךְ אַרְפָּד וּמֶלֶךְ לָעִיר סְפַרְוָיִם הֵנַע וְעִוָּה.
.
זיהוי המקום
גּוֹזָן מזוהה עם העיר ששכנה בתל-חלף שעל גדות נחל חָבוֹר, יובלו העיקרי של נהר הפְּרָת העליון. האתר היה מיושב כבר בתקופה הניאוליתית, ובאלף ה-6 לפנה"ס הגיעה בו לשיאה "תרבות חלף" הייחודית של חרסים מזוגגים וצבועים בצורות גיאומטריות או של דגמי חיות.
היישוב חדל להתקיים לתקופה ארוכה עד שבמאה ה-10 לפנה"ס נוסדה במקום העיר הארמית גּוֹזָן. השושלת הראשונה של העיר הארמית היתה של בני בַחְ'יָן, ובתעודה של אדד-נִרַרִ ה-2 מלך אַשּׁוּר מסתבר שאַבִיסַלָמֻ בן בַחְ'יָן העלה מס לאַשּׁוּר אחרי מסעו של אדד-נִרַרִ באזור (894 לפנה"ס). מלך נוסף מבני בַחְ'יָן העלה מס לאשורנצירפל ה-2 מלך אַשּׁוּר, ונאלץ גם לשלוח חיילים ומרכבות לצבא אַשּׁוּר (882 לפנה"ס). הדווח האחרון של העלאת מס מגּוֹזָן הוא של אַסוּ הגוזני (כנראה כבר לא מבית בַחְ'יָן) שהעלה מס לשלמנאסר ה-3 מלך אַשּׁוּר (858 לפנה"ס)
רוב הממצאים המרשימים שבתל חלף הם מימי העיר הארמית, ובמיוחד שרידי מתחם המצודה של כָּפָּרָא מלך גּוֹזָן. המצודה מתפרשת על שטח של כ-57 דונם על הגדה הדרומית של נחל חָבוֹר. שער הוביל למצודה מכוון דרום, ובתחום המצודה הוקמו ארמון ומקדש, בהם נמצאו עשרות אבני ריבוד (אורתוסטאטים) - לוחות אבן ריבועים גדולים שקישטו את קירות המבנה ועליהם תבליטים אומנותיים. כָּפָּרָא חקק את שמו בארמית על רבים מהפסלים שבמצודה והתגאה בהם על שהגדיל לעשות מאבותיו.
על פי הממצא הארכאולוגי מסתבר שגּוֹזָן נחרבה כליל בסוף המאה ה-9 לפנה"ס, כנראה בעת מסע המלחמה באזור של שַמוּראמַת (סמירמיס), אמו של אדד-נִרַרִ ה-3 מלך אַשּׁוּר (808 לפנה"ס). יש לשער שלחורבן זה של גּוֹזָן התייחס הרַב שָׁקֵה של סַנְחֵרִיב
לעיר אשורית זו מן הסתם הוגלו תושבי ממלכת יִשְׂרָאֵל. תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר ה-3 מֶלֶךְ אַשּׁוּר (745–727 לפנה"ס) כבש את ממלכת ארם דַּמֶּשֶׂק
בתל חלף נמצאו מספר תעודות המעידות על תושבים יהודים בני המקום. כך נזכרים פקידי אוצר בכירים בשמות העברים פלטיהו ונריהו, ונמצאה גם תעודה משפטית מהמאה ה-7 לפנה"ס הקשורה בנסיון של אדם בשם הושע לפדות שבוייה ישראלית בשם דינה מידי בלברך הארמי
היישוב חדל להתקיים לתקופה ארוכה עד שבמאה ה-10 לפנה"ס נוסדה במקום העיר הארמית גּוֹזָן. השושלת הראשונה של העיר הארמית היתה של בני בַחְ'יָן, ובתעודה של אדד-נִרַרִ ה-2 מלך אַשּׁוּר מסתבר שאַבִיסַלָמֻ בן בַחְ'יָן העלה מס לאַשּׁוּר אחרי מסעו של אדד-נִרַרִ באזור (894 לפנה"ס). מלך נוסף מבני בַחְ'יָן העלה מס לאשורנצירפל ה-2 מלך אַשּׁוּר, ונאלץ גם לשלוח חיילים ומרכבות לצבא אַשּׁוּר (882 לפנה"ס). הדווח האחרון של העלאת מס מגּוֹזָן הוא של אַסוּ הגוזני (כנראה כבר לא מבית בַחְ'יָן) שהעלה מס לשלמנאסר ה-3 מלך אַשּׁוּר (858 לפנה"ס)
[2]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ב, עמוד 454-450
.
רוב הממצאים המרשימים שבתל חלף הם מימי העיר הארמית, ובמיוחד שרידי מתחם המצודה של כָּפָּרָא מלך גּוֹזָן. המצודה מתפרשת על שטח של כ-57 דונם על הגדה הדרומית של נחל חָבוֹר. שער הוביל למצודה מכוון דרום, ובתחום המצודה הוקמו ארמון ומקדש, בהם נמצאו עשרות אבני ריבוד (אורתוסטאטים) - לוחות אבן ריבועים גדולים שקישטו את קירות המבנה ועליהם תבליטים אומנותיים. כָּפָּרָא חקק את שמו בארמית על רבים מהפסלים שבמצודה והתגאה בהם על שהגדיל לעשות מאבותיו.
על פי הממצא הארכאולוגי מסתבר שגּוֹזָן נחרבה כליל בסוף המאה ה-9 לפנה"ס, כנראה בעת מסע המלחמה באזור של שַמוּראמַת (סמירמיס), אמו של אדד-נִרַרִ ה-3 מלך אַשּׁוּר (808 לפנה"ס). יש לשער שלחורבן זה של גּוֹזָן התייחס הרַב שָׁקֵה של סַנְחֵרִיב
[^]מְלָכִים-ב פרק י"ט פסוק י"ב: יב
הַהִצִּילוּ אֹתָם אֱלֹהֵי הַגּוֹיִם אֲשֶׁר שִׁחֲתוּ אֲבוֹתַי אֶת גּוֹזָן וְאֶת חָרָן וְרֶצֶף וּבְנֵי עֶדֶן אֲשֶׁר בִּתְלַאשָּׂר.
. האַשּׁוּרים הקימו על חורבות גּוֹזָן עיר אשורית קטנה יותר, ועשו אותה למרכז של פחווה אשורית. הפחה שישב במקום משל בעיר ובמחוז מארמונו שבאזור המזרחי של מתחם המצודה. בתל חלף נמצאו צווים מלכותיים ממלך אַשּׁוּר לפחה בשם מָנֻכִיאַשֻּׁר (793 לפנה"ס), אשר שמו ידוע גם מתעודות עתיקות המביאות את רשימת הפחות של גּוֹזָן, ומכאן חיזוק לזיהוי של גּוֹזָן עם תל חלף.
לעיר אשורית זו מן הסתם הוגלו תושבי ממלכת יִשְׂרָאֵל. תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר ה-3 מֶלֶךְ אַשּׁוּר (745–727 לפנה"ס) כבש את ממלכת ארם דַּמֶּשֶׂק
[^]מְלָכִים-ב פרק ט"ז פסוקים ט-י: ט
וַיִּשְׁמַע אֵלָיו מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּעַל מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶל דַּמֶּשֶׂק וַיִּתְפְּשֶׂהָ וַיַּגְלֶהָ קִירָה וְאֶת רְצִין הֵמִית.
י
וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ אָחָז לִקְרַאת תִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר דּוּמֶּשֶׂק וַיַּרְא אֶת הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר בְּדַמָּשֶׂק וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ אָחָז אֶל אוּרִיָּה הַכֹּהֵן אֶת דְּמוּת הַמִּזְבֵּחַ וְאֶת תַּבְנִיתוֹ לְכָל מַעֲשֵׂהוּ.
וכבש והגלה לגּוֹזָן גם את שבטי עבר הירדן[^]דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ה פסוקים כ"ה-כ"ו: כה
וַיִּמְעֲלוּ בֵּאלֹהֵי אֲבוֹתֵיהֶם וַיִּזְנוּ אַחֲרֵי אֱלֹהֵי עַמֵּי הָאָרֶץ אֲשֶׁר הִשְׁמִיד אֱלֹהִים מִפְּנֵיהֶם.
כו
וַיָּעַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת רוּחַ פּוּל מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת רוּחַ תִּלְּגַת פִּלְנֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר וַיַּגְלֵם לָראוּבֵנִי וְלַגָּדִי וְלַחֲצִי שֵׁבֶט מְנַשֶּׁה וַיְבִיאֵם לַחְלַח וְחָבוֹר וְהָרָא וּנְהַר גּוֹזָן עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
. במְלָכִים-ב פרק י"ז נזכר כאמור ששַׁלְמַנְאֶסֶר ה-5 (727–722 לפנה"ס) בנו של תִּגְלַת-פַּלְאֶסֶר, עלה על שֹׁמְרוֹן והטיל עליה מס, ואח"כ נזכר ש"מֶלֶךְ אַשּׁוּר" לכד את שֹׁמְרוֹן והגלה את תושביה, בין השאר לגּוֹזָן, ואח"כ שוב ש"מֶלֶךְ אַשּׁוּר" הביא תושבים זרים כדי ליישבם בנחלות שתושביהן הוגלו. ב"כרוניקון הבבלי"[*]תעודה היסטורית בבלית מהמאה ה-6 לפנה"ס
נמסר ששַׁלְמַנְאֶסֶר הרס את שֹׁמְרוֹן, אך בכתובת של אחיו סַרְגוֹן ה-2 שמלך אחריו נמסר שסַרְגוֹן הוא שכבש את שֹׁמְרוֹן לאחר מצור. לכן משערים ששַׁלְמַנְאֶסֶר לא הספיק להשלים את כיבוש הארץ ושהגליית תושבי ממלכת יִשְׂרָאֵל החלה רק בימי סַרְגוֹן השני (מלך 705-722 לפנה"ס), ונמשכה גם בימי סַנְחֵרִיב בנו של סַרְגוֹן (680-704 לפנה"ס)[*]כפי שמעידים האנאלים של סַנְחֵרִיב בהם נמסר על הגליית תושבי סְפַרְוַיִם\סִיפָּר וכּוּתָה בימיו
, ובימי אֵסַרְחַדּוֹן בנו של סַנְחֵרִיב (668-680 לפנה"ס) כפי שגם נמסר בספר עֶזְרָא[^]עֶזְרָא פרק ד פסוק ב: ב
וַיִּגְּשׁוּ אֶל זְרֻבָּבֶל וְאֶל רָאשֵׁי הָאָבוֹת וַיֹּאמְרוּ לָהֶם נִבְנֶה עִמָּכֶם כִּי כָכֶם נִדְרוֹשׁ לֵאלֹהֵיכֶם ולא [וְלוֹ] אֲנַחְנוּ זֹבְחִים מִימֵי אֵסַר חַדֹּן מֶלֶךְ אַשּׁוּר הַמַּעֲלֶה אֹתָנוּ פֹּה.
.
בתל חלף נמצאו מספר תעודות המעידות על תושבים יהודים בני המקום. כך נזכרים פקידי אוצר בכירים בשמות העברים פלטיהו ונריהו, ונמצאה גם תעודה משפטית מהמאה ה-7 לפנה"ס הקשורה בנסיון של אדם בשם הושע לפדות שבוייה ישראלית בשם דינה מידי בלברך הארמי
[6]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ב, עמוד 454
. גּוֹזָן המשיכה להתקיים גם אחרי נפילת האימפריה האַשּׁוּרית, והיתה מיושבת עוד בתקופות ההלניסטית, הרומאית, והפרתית.
פרקים המזכירים את גּוֹזָן
ציטוטים נבחרים
ניתן לקרוא עוד על גּוֹזָן באתר של ויקיפדיה.