וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אוֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים (י"א)
|
|
סיכום
תקציר
| רְחַבְעָם עולה למלוכה ומסתכסך עם רבים מהָעָם: רְחַבְעָם בא לשְׁכֶם, ובאים לשם גם כל בני יִשְׂרָאֵל כדי לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ. יָרָבְעָם כאמור ברח מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה למִצְרַיִם ועוד ישב שם כששמע על מות שְׁלֹמֹה [^]מְלָכִים-א פרק י"א פסוק מ: מ
וַיְבַקֵּשׁ שְׁלֹמֹה לְהָמִית אֶת יָרָבְעָם וַיָּקָם יָרָבְעָם וַיִּבְרַח מִצְרַיִם אֶל שִׁישַׁק מֶלֶךְ מִצְרַיִם וַיְהִי בְמִצְרַיִם עַד מוֹת שְׁלֹמֹה.
. תומכיו שלחו אז לקרוא לו והוא הצטרף לקהל שבא לדבר עם רְחַבְעָם בשְׁכֶם. |
| א וַיֵּלֶךְ רְחַבְעָם שְׁכֶם כִּי שְׁכֶם בָּא כָל יִשְׂרָאֵל לְהַמְלִיךְ אֹתוֹ. ב וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וְהוּא עוֹדֶנּוּ בְמִצְרַיִם אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֵּשֶׁב יָרָבְעָם בְּמִצְרָיִם. ג וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ לוֹ ויבאו [וַיָּבֹא] יָרָבְעָם וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיְדַבְּרוּ אֶל רְחַבְעָם לֵאמֹר. |
| הקהל טוען בפני רְחַבְעָם ששְׁלֹמֹה אביו הטיל עליהם עבודה קשה, והם מבקשים כעת שֶׁיָּקֵל עליהם ויסיר מעל גבם את העול הזה ואז הם יעבדו אותו ברצון. רְחַבְעָם מבקש שילכו וישובו בעוד 3 ימים, ואז הוא יתן להם את תשובתו. |
| ד אָבִיךָ הִקְשָׁה אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה עַתָּה הָקֵל מֵעֲבֹדַת אָבִיךָ הַקָּשָׁה וּמֵעֻלּוֹ הַכָּבֵד אֲשֶׁר נָתַן עָלֵינוּ וְנַעַבְדֶךָּ. ה וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם לְכוּ עֹד שְׁלֹשָׁה יָמִים וְשׁוּבוּ אֵלָי וַיֵּלְכוּ הָעָם. |
| בינתיים רְחַבְעָם מתייעץ בזקנים ששימשו כיועצי שְׁלֹמֹה אביו כשעוד היה חי ושואל כיצד הם ממליצים שיענה לבקשת הָעָם. הם עונים לו שאם היום הוא יעשה מה שהָעָם ביקש [*]כאילו היה עבד שעובד את בני הָעָם ועושה כל מה שהם דורשים וידבר אליהם ברוח טובה אז הם יעבדו אותו בתמורה כל הַיָּמִים. |
| ו וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר הָיוּ עֹמְדִים אֶת פְּנֵי שְׁלֹמֹה אָבִיו בִּהְיֹתוֹ חַי לֵאמֹר אֵיךְ אַתֶּם נוֹעָצִים לְהָשִׁיב אֶת הָעָם הַזֶּה דָּבָר. ז וידבר [וַיְדַבְּרוּ] אֵלָיו לֵאמֹר אִם הַיּוֹם תִּהְיֶה עֶבֶד לָעָם הַזֶּה וַעֲבַדְתָּם וַעֲנִיתָם וְדִבַּרְתָּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים טוֹבִים וְהָיוּ לְךָ עֲבָדִים כָּל הַיָּמִים. |
| רְחַבְעָם עזב\לא-קיבל את עצתם והלך להתייעץ עם הנערים שגָּדְלוּ אִתּוֹ ושכעת משרתים אותו לפניו, ושאל גם אותם איך יענה לדברי הָעָם שביקשו שֶׁיָּקֵל על עול העבודה הקשה שהטיל עליהם שְׁלֹמֹה. |
| ח וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ וַיִּוָּעַץ אֶת הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ אֲשֶׁר הָעֹמְדִים לְפָנָיו. ט וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם מָה אַתֶּם נוֹעָצִים וְנָשִׁיב דָּבָר אֶת הָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלַי לֵאמֹר הָקֵל מִן הָעֹל אֲשֶׁר נָתַן אָבִיךָ עָלֵינוּ. |
| הנערים יעצו לו לענות בגסות לבקשה, ולאמר שאפילו אצבעו הקטנה עבה יותר מהמתניים של אביו [*]כלומר הוא חזק בהרבה מאביו ולכן יכול לדרוש מהם לעבוד יותר עבורו . לכן אם בני העם חשבו שהעול של אביו היה כָּבֵד, הרי שהוא יוסיף עוד על העול הזה, ואם אביו יִסַּר אותם בַּשּׁוֹטִים[*]כשהכריח אותם לעבוד - ראו גם במְלָכִים-א פרק ה פסוק ל הרי שהוא ייַסֵּר אותם בָּעַקְרַבִּים
[^]
מְלָכִים-א פרק ה פסוק ל: ל
לְבַד מִשָּׂרֵי הַנִּצָּבִים לִשְׁלֹמֹה אֲשֶׁר עַל הַמְּלָאכָה שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת הָרֹדִים בָּעָם הָעֹשִׂים בַּמְּלָאכָה.
[*]היועצים הצעירים של רְחַבְעָם ממשילים כאן את הייסורים שיטיל רְחַבְעָם לעקיצות הקשות של העקרב, או אולי לכלי ענישה בעל עוקץ או קוצים רבים. . |
| י וַיְדַבְּרוּ אֵלָיו הַיְלָדִים אֲשֶׁר גָּדְלוּ אִתּוֹ לֵאמֹר כֹּה תֹאמַר לָעָם הַזֶּה אֲשֶׁר דִּבְּרוּ אֵלֶיךָ לֵאמֹר אָבִיךָ הִכְבִּיד אֶת עֻלֵּנוּ וְאַתָּה הָקֵל מֵעָלֵינוּ כֹּה תְּדַבֵּר אֲלֵיהֶם קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי. יא וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אוֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים. |
| יָרָבְעָם ושאר הָעָם באים שוב לפני רְחַבְעָם כעבור 3 ימים כפי שביקש, ורְחַבְעָם מדבר אליהם דברים קשים בניגוד לעצת הַזְּקֵנִים וחוזר על הדברים שיועציו הצעירים קראו לו לאמר - כלומר שהוא יוסיף עוד על העומס שעליהם וייַסֵּר אותם בָּעַקְרַבִּים במקום בַּשּׁוֹטִים. |
| יב ויבו [וַיָּבוֹא] יָרָבְעָם וְכָל הָעָם אֶל רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. יג וַיַּעַן הַמֶּלֶךְ אֶת הָעָם קָשָׁה וַיַּעֲזֹב אֶת עֲצַת הַזְּקֵנִים אֲשֶׁר יְעָצֻהוּ. יד וַיְדַבֵּר אֲלֵיהֶם כַּעֲצַת הַיְלָדִים לֵאמֹר אָבִי הִכְבִּיד אֶת עֻלְּכֶם וַאֲנִי אֹסִיף עַל עֻלְּכֶם אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים. |
| הסיבה שרְחַבְעָם נהג כך ולא התייחס לבקשת הָעָם היתה שה' רצה לקיים את הדברים שמסר ליָרָבְעָם באמצעות הנביא אֲחִיָּה משִׁלֹה [*]לפיהם ה' יתן ליָרָבְעָם למלוך על 10 משבטי יִשְׂרָאֵל בגלל ששְׁלֹמֹה והעם חטאו בעבודה זרה .
[^]
מְלָכִים-א פרק י"א פסוקים ל"א-ל"ג: לא
וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים.
לב
וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
לג
יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְלֹא הָלְכוּ בִדְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו.
|
| טו וְלֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֶל הָעָם כִּי הָיְתָה סִבָּה מֵעִם יְהוָה לְמַעַן הָקִים אֶת דְּבָרוֹ אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה בְּיַד אֲחִיָּה הַשִּׁילֹנִי אֶל יָרָבְעָם בֶּן נְבָט. |
| שבטי יִשְׂרָאֵל (מלבד יְהוּדָה) מורדים ברְחַבְעָם: בְנֵי יִשְׂרָאֵל רואים שרְחַבְעָם לא שמע את בקשתם והם עונים לו שהם מבינים שאין\מַה להם חלק\נַחֲלָה בממלכת דָוִד\בֶן-יִשַׁי וקוראים לכל הָעָם לחזור ולדאוג כל אחד לביתו [*]גם שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי יצא בקריאה דומה כשקרא לשבטי יִשְׂרָאֵל למרוד בְּדָוִד . כל שבטי יִשְׂרָאֵל אמנם חוזרים לבתיהם, מלבד תושבי יְהוּדָה שמקבלים עליהם את מלכות רְחַבְעָם.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק כ פסוקים א-ב: א
וְשָׁם נִקְרָא אִישׁ בְּלִיַּעַל וּשְׁמוֹ שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי אִישׁ יְמִינִי וַיִּתְקַע בַּשֹּׁפָר וַיֹּאמֶר אֵין לָנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה לָנוּ בְּבֶן יִשַׁי אִישׁ לְאֹהָלָיו יִשְׂרָאֵל.
ב
וַיַּעַל כָּל אִישׁ יִשְׂרָאֵל מֵאַחֲרֵי דָוִד אַחֲרֵי שֶׁבַע בֶּן בִּכְרִי וְאִישׁ יְהוּדָה דָּבְקוּ בְמַלְכָּם מִן הַיַּרְדֵּן וְעַד יְרוּשָׁלִָם.
|
| טז וַיַּרְא כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי לֹא שָׁמַע הַמֶּלֶךְ אֲלֵיהֶם וַיָּשִׁבוּ הָעָם אֶת הַמֶּלֶךְ דָּבָר לֵאמֹר מַה לָּנוּ חֵלֶק בְּדָוִד וְלֹא נַחֲלָה בְּבֶן יִשַׁי לְאֹהָלֶיךָ יִשְׂרָאֵל עַתָּה רְאֵה בֵיתְךָ דָּוִד וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְאֹהָלָיו. יז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הַיֹּשְׁבִים בְּעָרֵי יְהוּדָה וַיִּמְלֹךְ עֲלֵיהֶם רְחַבְעָם. |
| רְחַבְעָם שולח את אֲדֹרָם הממונה על המיסים [*]במקומות אחרים הוא נקרא אֲדֹנִירָם לגבות מהָעָם את המיסים הקשים שאמר שיגבה
[^]
מְלָכִים-א פרק ד פסוק ו: ו
וַאֲחִישָׁר עַל הַבָּיִת וַאֲדֹנִירָם בֶּן עַבְדָּא עַל הַמַּס.
או הֲדֹרָם
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב פרק י פסוק י"ח: יח
וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת הֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ בוֹ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם.
, והוא היה מופקד על המיסים גם בממשלות של דָוִד
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק כ פסוק כ"ד: כד
וַאֲדֹרָם עַל הַמַּס וִיהוֹשָׁפָט בֶּן אֲחִילוּד הַמַּזְכִּיר.
ושל שְׁלֹמֹה
[^]
מְלָכִים-א פרק ד פסוק ו: ו
וַאֲחִישָׁר עַל הַבָּיִת וַאֲדֹנִירָם בֶּן עַבְדָּא עַל הַמַּס.
[*]הכוונה כנראה למס עבודה הנגבה בצורה של עבודות חובה שונות ובני יִשְׂרָאֵל רוגמים אותו למוות באבנים, ורְחַבְעָם עצמו מצליח בקושי רב לעלות על מרכבתו ולברוח ליְרוּשָׁלַיִם. כך פָּשְׁעוּ\מרדו שבטי יִשְׂרָאֵל בבית המלוכה של דָּוִד והמשיכו במרד זה עד ימינו. |
| יח וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת אֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ כָל יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמֹת וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם. יט וַיִּפְשְׁעוּ יִשְׂרָאֵל בְּבֵית דָּוִד עַד הַיּוֹם הַזֶּה. |
| שבטי יִשְׂרָאֵל שומעים שיָרָבְעָם בעצם כבר חזר ממִצְרַיִם [*]יָרָבְעָם חזר ממִצְרַיִם כבר אחרי ששמע על מות שְׁלֹמֹה ולמעשה נכח באסיפת הָעָם עִם רְחַבְעָם שבה חל הפילוג והם קוראים לו לבוא לפני הָעֵדָה\הָעָם שם הם ממליכים אותו על כל שבטי יִשְׂרָאֵל, ורק שֵׁבֶט יְהוּדָה ממשיך לקבל על עצמו את בֵית דָּוִד. רְחַבְעָם אוסף אליו ליְרוּשָׁלַיִם את כל בני שבטי יְהוּדָה ובִּנְיָמִן שכללו 180,000 לוחמים נבחרים כדי שיצאו לְהִלָּחֵם בשבטי יִשְׂרָאֵל המורדים וישיבו אותם לרְחַבְעָם.
[^]
מְלָכִים-א פרק י"ב פסוקים ב-ג, י"ב: ב
וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ יָרָבְעָם בֶּן נְבָט וְהוּא עוֹדֶנּוּ בְמִצְרַיִם אֲשֶׁר בָּרַח מִפְּנֵי הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה וַיֵּשֶׁב יָרָבְעָם בְּמִצְרָיִם.
ג
וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ לוֹ ויבאו [וַיָּבֹא] יָרָבְעָם וְכָל קְהַל יִשְׂרָאֵל וַיְדַבְּרוּ אֶל רְחַבְעָם לֵאמֹר.
... יב
ויבו [וַיָּבוֹא] יָרָבְעָם וְכָל הָעָם אֶל רְחַבְעָם בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר שׁוּבוּ אֵלַי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי.
|
| כ וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ כָּל יִשְׂרָאֵל כִּי שָׁב יָרָבְעָם וַיִּשְׁלְחוּ וַיִּקְרְאוּ אֹתוֹ אֶל הָעֵדָה וַיַּמְלִיכוּ אֹתוֹ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל לֹא הָיָה אַחֲרֵי בֵית דָּוִד זוּלָתִי שֵׁבֶט יְהוּדָה לְבַדּוֹ. כא ויבאו [וַיָּבֹא] רְחַבְעָם יְרוּשָׁלִַם וַיַּקְהֵל אֶת כָּל בֵּית יְהוּדָה וְאֶת שֵׁבֶט בִּנְיָמִן מֵאָה וּשְׁמֹנִים אֶלֶף בָּחוּר עֹשֵׂה מִלְחָמָה לְהִלָּחֵם עִם בֵּית יִשְׂרָאֵל לְהָשִׁיב אֶת הַמְּלוּכָה לִרְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה. |
| ה' מצווה על שְׁמַעְיָה אִישׁ הָאֱלֹהִים למסור לרְחַבְעָם ולבני יְהוּדָה ובִּנְיָמִן שאִתּוֹ שה' דורש שלא יעלו להלחם עם בני עַמָּם משאר השבטים, אלא שעליהם לשוב כל אחד לביתו כי ה' הוא שגרם לכל ארוע המרד [*]כעונש על חטאי שְׁלֹמֹה והעם בעבודה זרה . רְחַבְעָם ונתיניו שומעים את דברי שְׁמַעְיָה ושבים לביתם כדי לקיים את דבר ה'.
[^]
מְלָכִים-א פרק י"א פסוקים ל"א-ל"ג: לא
וַיֹּאמֶר לְיָרָבְעָם קַח לְךָ עֲשָׂרָה קְרָעִים כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הִנְנִי קֹרֵעַ אֶת הַמַּמְלָכָה מִיַּד שְׁלֹמֹה וְנָתַתִּי לְךָ אֵת עֲשָׂרָה הַשְּׁבָטִים.
לב
וְהַשֵּׁבֶט הָאֶחָד יִהְיֶה לּוֹ לְמַעַן עַבְדִּי דָוִד וּלְמַעַן יְרוּשָׁלִַם הָעִיר אֲשֶׁר בָּחַרְתִּי בָהּ מִכֹּל שִׁבְטֵי יִשְׂרָאֵל.
לג
יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְלֹא הָלְכוּ בִדְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו.
|
| כב וַיְהִי דְּבַר הָאֱלֹהִים אֶל שְׁמַעְיָה אִישׁ הָאֱלֹהִים לֵאמֹר. כג אֱמֹר אֶל רְחַבְעָם בֶּן שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יְהוּדָה וְאֶל כָּל בֵּית יְהוּדָה וּבִנְיָמִין וְיֶתֶר הָעָם לֵאמֹר. כד כֹּה אָמַר יְהוָה לֹא תַעֲלוּ וְלֹא תִלָּחֲמוּן עִם אֲחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שׁוּבוּ אִישׁ לְבֵיתוֹ כִּי מֵאִתִּי נִהְיָה הַדָּבָר הַזֶּה וַיִּשְׁמְעוּ אֶת דְּבַר יְהוָה וַיָּשֻׁבוּ לָלֶכֶת כִּדְבַר יְהוָה. |
| יָרָבְעָם מנהיג פולחן מתחרה ליְרוּשָׁלַיִם בבֵית אֵל ובדָן: יָרָבְעָם בונה את שְׁכֶם שבהַר אֶפְרַיִם ויושב בה, ומשם יוצא לבנות גם בפְּנוּאֵל שבעבר הירדן. הוא חושש שהַמַּמְלָכָה תשוב לְבֵית דָּוִד אם נתיניו ימשיכו לעלות ולזבוח במקדש שביְרוּשָׁלַיִם, כי אז הם ישובו בסופו של דבר לאהוד בלִבָּם את רְחַבְעָם שהיה אדונם ושמולך ביְרוּשָׁלַיִם ויהרגו את יָרָבְעָם. |
| כה וַיִּבֶן יָרָבְעָם אֶת שְׁכֶם בְּהַר אֶפְרַיִם וַיֵּשֶׁב בָּהּ וַיֵּצֵא מִשָּׁם וַיִּבֶן אֶת פְּנוּאֵל. כו וַיֹּאמֶר יָרָבְעָם בְּלִבּוֹ עַתָּה תָּשׁוּב הַמַּמְלָכָה לְבֵית דָּוִד. כז אִם יַעֲלֶה הָעָם הַזֶּה לַעֲשׂוֹת זְבָחִים בְּבֵית יְהוָה בִּירוּשָׁלִַם וְשָׁב לֵב הָעָם הַזֶּה אֶל אֲדֹנֵיהֶם אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה וַהֲרָגֻנִי וְשָׁבוּ אֶל רְחַבְעָם מֶלֶךְ יְהוּדָה. |
| יָרָבְעָם התייעץ עם יועציו והחליט לעשות שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב ולאמר לנתיניו שיפסיקו לעלות ליְרוּשָׁלַיִם, כי הנה כאן בפסלים נמצא ה' אלוהיהם שהעלה את העם ממִצְרָיִם [*]כדברים שאמר אַהֲרֹן אשר גם כן עשה עֵגֶל זָּהָב כשמֹשֶׁה בושש לרדת מהר סִינַי . יָרָבְעָם שָׂם עֵגֶל אחד בבֵית אֵל ואת השני בדָן, וזה היה מקור לחטא קבוע של הָעָם שהיה עולה עַד לדָּן כדי לקיים פולחן מול העֵגֶל.
[^]
שְׁמוֹת פרק ל"ב פסוק ד: ד
וַיִּקַּח מִיָּדָם וַיָּצַר אֹתוֹ בַּחֶרֶט וַיַּעֲשֵׂהוּ עֵגֶל מַסֵּכָה וַיֹּאמְרוּ אֵלֶּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם.
|
| כח וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רַב לָכֶם מֵעֲלוֹת יְרוּשָׁלִַם הִנֵּה אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר הֶעֱלוּךָ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם. כט וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן. ל וַיְהִי הַדָּבָר הַזֶּה לְחַטָּאת וַיֵּלְכוּ הָעָם לִפְנֵי הָאֶחָד עַד דָּן. |
| יָרָבְעָם גם הקים מבנה עם בָּמוֹת פולחן ואסף אנשים מכל רחבי הארץ כדי שישמשו שם ככֹּהֲנִים למרות שהם לא היו כלל מִבְּנֵי לֵוִי. יָרָבְעָם גם קבע חָג ב-ט"ו בחֶשְׁוָון [*]בחודש ה-8 הדומה לחג שנחגג בִּיהוּדָה[*]הכוונה לחג הסוּכּוֹת שנחגג מול המקדש ביְרוּשָׁלַיִם מ-ט"ו בתִּשְׁרֵי . יָרָבְעָם עצמו היה עולה עַל הַמִּזְבֵּחַ כדי לזבוח לָעֲגָלִים, ובבֵית-אֵל הוא כאמור העסיק כוהנים שיכהנו בבָּמוֹת שעשה שם. הוא היה גם עולה על הַמִּזְבֵּחַ שעשה בְּבֵית-אֵל כדי לְהַקְטִיר עליו קטורת בכל ט"ו בחֶשְׁוָון בחודש שהמציא בעצמו עבור החָג החדש שקבע לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל.
[^]
וַיִּקְרָא פרק כ"ג פסוקים ל"ד-ל"ו: לד
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה חַג הַסֻּכּוֹת שִׁבְעַת יָמִים לַיהֹוָה.
לה
בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן מִקְרָא קֹדֶשׁ כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
לו
שִׁבְעַת יָמִים תַּקְרִיבוּ אִשֶּׁה לַיהוָה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה עֲצֶרֶת הִוא כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ.
|
| לא וַיַּעַשׂ אֶת בֵּית בָּמוֹת וַיַּעַשׂ כֹּהֲנִים מִקְצוֹת הָעָם אֲשֶׁר לֹא הָיוּ מִבְּנֵי לֵוִי. לב וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ כֶּחָג אֲשֶׁר בִּיהוּדָה וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ כֵּן עָשָׂה בְּבֵית אֵל לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה. לג וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא מלבד [מִלִּבּוֹ] וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעַל עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י- י"א | קָטָנִּי עָבָה מִמָּתְנֵי אָבִי. וְעַתָּה אָבִי הֶעְמִיס עֲלֵיכֶם עֹל כָּבֵד וַאֲנִי אוֹסִיף עַל עֻלְּכֶם, אָבִי יִסַּר אֶתְכֶם בַּשּׁוֹטִים וַאֲנִי אֲיַסֵּר אֶתְכֶם בָּעַקְרַבִּים". |
| י"ח | וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם אֶת אֲדֹרָם אֲשֶׁר עַל הַמַּס וַיִּרְגְּמוּ כָל יִשְׂרָאֵל בּוֹ אֶבֶן וַיָּמֹת, וְהַמֶּלֶךְ רְחַבְעָם הִתְאַמֵּץ לַעֲלוֹת בַּמֶּרְכָּבָה לָנוּס יְרוּשָׁלִָם. |
| כ"ח- כ"ט | וַיִּוָּעַץ הַמֶּלֶךְ וַיַּעַשׂ שְׁנֵי עֶגְלֵי זָהָב... וַיָּשֶׂם אֶת הָאֶחָד בְּבֵית אֵל, וְאֶת הָאֶחָד נָתַן בְּדָן. |