מְלָכִים-א כ

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

The Israelites Slaughter the Syrians, Gustave Doré, 1866 [Public domain], via Wikimedia Commons

וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת הַסּוּס וְאֶת הָרָכֶב וְהִכָּה בַאֲרָם מַכָּה גְדוֹלָה (כ"א)

סיכום

בֶּן הֲדַד מלך אֲרָם דַמָּשֶׂק עולה על ממלכת יִשְׂרָאֵל עם צבא גדול ודורש בשחצנות את כניעת אַחְאָב. אַחְאָב מכה אותו בשֹׁמְרוֹן ושנה אח"כ באֲפֵק וכורת איתו ברית. בן נביאים כועס על הברית ומנבא עונש לאַחְאָב ולעָם.

תקציר

בֶּן הֲדַד מאיים על אַחְאָב: בֶּן הֲדַד (השני) מלך אֲרָם אוסף את כל צבאו יחד עם 32 מלכים ומרכבות סוסים ועולה להלחם בממלכת יִשְׂרָאֵל ולשים מצור על שֹׁמְרוֹן הבירה. הוא שולח שליחים\מַלְאָכִים לאַחְאָב בשֹׁמְרוֹן ומצהיר שכל הכסף, הזהב, הנשים וטוֹבֵי בָּנָיו שייכים לו. אַחְאָב עונה ומאשר שאמנם הוא עצמו וכל מה ששייך לו הם של בֶּן הֲדַד.

א וּבֶן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם קָבַץ אֶת כָּל חֵילוֹ וּשְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ אִתּוֹ וְסוּס וָרָכֶב וַיַּעַל וַיָּצַר עַל שֹׁמְרוֹן וַיִּלָּחֶם בָּהּ. ב וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל הָעִירָה. ג וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ לִי הוּא וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים לִי הֵם. ד וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ לְךָ אֲנִי וְכָל אֲשֶׁר לִי.

שליחי בֶּן הֲדַד חוזרים לאַחְאָב ומבהירים שבֶּן הֲדַד התכוון שהוא דורש מאַחְאָב למסור כעת את הכסף, הזהב, הנשים והבָּנִים. אם אַחְאָב לא ימסור את אלה כעת אז למחרת יבואו אנשי בֶּן הֲדַד לקחת אותם בעצמם, אחרי שיחפשו בבתים של אַחְאָב ושל אנשיו ויקחו כל מה שימצא חן בעיניהם שם.

ה וַיָּשֻׁבוּ הַמַּלְאָכִים וַיֹּאמְרוּ כֹּה אָמַר בֶּן הֲדַד לֵאמֹר כִּי שָׁלַחְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ לִי תִתֵּן. ו כִּי אִם כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֶת עֲבָדַי אֵלֶיךָ וְחִפְּשׂוּ אֶת בֵּיתְךָ וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ וְהָיָה כָּל מַחְמַד עֵינֶיךָ יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ.

אַחְאָב קורא למנהיגי-הציבור\זִקְנֵי-הָאָרֶץ ומדווח להם על כוונותיו הרעות של בֶּן הֲדַד כלפיהם, ומוסיף שכל עוד בֶּן הֲדַד ביקש רק את רכושו ואנשיו של אַחְאָב הסכים אַחְאָב לדרישתו.

ז וַיִּקְרָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְכָל זִקְנֵי הָאָרֶץ וַיֹּאמֶר דְּעוּ נָא וּרְאוּ כִּי רָעָה זֶה מְבַקֵּשׁ כִּי שָׁלַח אֵלַי לְנָשַׁי וּלְבָנַי וּלְכַסְפִּי וְלִזְהָבִי וְלֹא מָנַעְתִּי מִמֶּנּוּ.

הַזְּקֵנִים ושאר הָעָם שבעיר מבקשים שאַחְאָב לא יִשָּׁמַע לדרישות בֶּן הֲדַד ולא יסכים\יאבֶה להם. אַחְאָב אומר לשליחי בֶּן הֲדַד למסור לו שכל מה שביקש במשלחת הראשונה הוא יכול לעשות, אך את הדרישה של המשלחת השנייה הוא לא יוכל לעשות. השליחים חוזרים לבֶּן הֲדַד ומוסרים לו את תשובת אַחְאָב.

ח וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו כָּל הַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם אַל תִּשְׁמַע וְלוֹא תֹאבֶה. ט וַיֹּאמֶר לְמַלְאֲכֵי בֶן הֲדַד אִמְרוּ לַאדֹנִי הַמֶּלֶךְ כֹּל אֲשֶׁר שָׁלַחְתָּ אֶל עַבְדְּךָ בָרִאשֹׁנָה אֶעֱשֶׂה וְהַדָּבָר הַזֶּה לֹא אוּכַל לַעֲשׂוֹת וַיֵּלְכוּ הַמַּלְאָכִים וַיְשִׁבֻהוּ דָּבָר.

בֶּן הֲדַד נשבע שכל העֲפַר בשֹׁמְרוֹן לא יספיק למלא את כפות-ידיהם\שְׁעָלִים של אנשי הצבא הענק שתחת פיקודו. אַחְאָב עונה שעדיף למפקד שרק חוגר את חגורת הנשק שלו לקראת הקרב לא להתגאות\להתהלל כמו מפקד שפותח את חגורתו אחרי שניצח כבר.

י וַיִּשְׁלַח אֵלָיו בֶּן הֲדַד וַיֹּאמֶר כֹּה יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִפוּ אִם יִשְׂפֹּק עֲפַר שֹׁמְרוֹן לִשְׁעָלִים לְכָל הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי. יא וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ.

בֶּן הֲדַד תוקף את אַחְאָב בהרים ומובס: בֶן הֲדַד שומע את תשובת אַחְאָב מפי השליחים בעודו עסוק בשתייה יחד עם שאר המלכים באוהלים-הצבאיים\בסֻּכּוֹת שלהם, והוא מצווה מייד על אנשיו לשים מצור על שֹׁמְרוֹן וכך הם עושים.

יב וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְהוּא שֹׁתֶה הוּא וְהַמְּלָכִים בַּסֻּכּוֹת וַיֹּאמֶר אֶל עֲבָדָיו שִׂימוּ וַיָּשִׂימוּ עַל הָעִיר.

נָבִיא אֶחָד ניגש אל אַחְאָב ומוסר לו את דבר ה', ולפיו ה' עומד למסור לידיו את כל הָמוֹן חיילי האויב שהוא רואה, וכך אַחְאָב יֵדַע שהוא אמנם ה'. אַחְאָב שואל בידי מי ימסור ה' את חיילי האויב והנָבִיא עונה שהוא ימסור אותם בידי המשרתים\נערים של מושלי המחוזות של הממלכה. אַחְאָב שואל עוד איזה צד יפתח במלחמה, והנָבִיא עונה שאַחְאָב יעשה זאת.

יג וְהִנֵּה נָבִיא אֶחָד נִגַּשׁ אֶל אַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה הְרָאִיתָ אֵת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה הִנְנִי נֹתְנוֹ בְיָדְךָ הַיּוֹם וְיָדַעְתָּ כִּי אֲנִי יְהוָה. יד וַיֹּאמֶר אַחְאָב בְּמִי וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה בְּנַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וַיֹּאמֶר מִי יֶאְסֹר הַמִּלְחָמָה וַיֹּאמֶר אָתָּה.

אַחְאָב עורך מפקד לכוחות ה"נערים" ומסתבר שיש 232 מהם. אח"כ הוא פוקד גם את שאר הצבא ומסתבר שגודלו 7000 איש. כוחות אַחְאָב פותחים בקרב בשעת הצהריים בעוד בֶן הֲדַד שותה עד שוכרה בַּסֻּכּוֹת יחד עם 32 המלכים בעלי בריתו.

טו וַיִּפְקֹד אֶת נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וַיִּהְיוּ מָאתַיִם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים וְאַחֲרֵיהֶם פָּקַד אֶת כָּל הָעָם כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל שִׁבְעַת אֲלָפִים. טז וַיֵּצְאוּ בַּצָּהֳרָיִם וּבֶן הֲדַד שֹׁתֶה שִׁכּוֹר בַּסֻּכּוֹת הוּא וְהַמְּלָכִים שְׁלֹשִׁים וּשְׁנַיִם מֶלֶךְ עֹזֵר אֹתוֹ.

כוחות הנערים של אַחְאָב יוצאים לפני שאר הצבא וכשבֶן הֲדַד שולח שליחים לברר את המצב הם מדווחים לו שיצאו כמה אֲנָשִׁים מִשֹּׁמְרוֹן. בֶן הֲדַד מצווה שאם האֲנָשִׁים יצאו מהעיר בכוונות שלום אז על שליחיו לתפוס אותם בעודם בחיים, אך אם הם מראים כוונות מלחמה אז על שליחיו לתפוס את חייהם

יז וַיֵּצְאוּ נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת בָּרִאשֹׁנָה וַיִּשְׁלַח בֶּן הֲדַד וַיַּגִּידוּ לוֹ לֵאמֹר אֲנָשִׁים יָצְאוּ מִשֹּׁמְרוֹן. יח וַיֹּאמֶר אִם לְשָׁלוֹם יָצָאוּ תִּפְשׂוּם חַיִּים וְאִם לְמִלְחָמָה יָצָאוּ חַיִּים תִּפְשׂוּם.

אחרי שהנערים מסיימים לצאת מהעיר, יוצא שאר הצבא של אַחְאָב אחריהם. כל איש צבא של אַחְאָב מצליח להכות את חייל האויב שלוחם כנגדו, וצבא אֲרָם בורח משדה הקרב כשצבא יִשְׂרָאֵל רודף אחריהם. בֶּן הֲדַד מצליח להמלט על סוסו יחד הפָרָשִׁים שֶׁלִּוּוּ אותו.

יט וְאֵלֶּה יָצְאוּ מִן הָעִיר נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת וְהַחַיִל אֲשֶׁר אַחֲרֵיהֶם. כ וַיַּכּוּ אִישׁ אִישׁוֹ וַיָּנֻסוּ אֲרָם וַיִּרְדְּפֵם יִשְׂרָאֵל וַיִּמָּלֵט בֶּן הֲדַד מֶלֶךְ אֲרָם עַל סוּס וּפָרָשִׁים.

גם אַחְאָב יוצא לקרב ומכה את צבא המרכבות של אֲרָם מַכָּה גְדוֹלָה. הַנָּבִיא שניבא קודם את נצחונו ניגש שוב לאַחְאָב וקורא לו לחזק שוב את כוחותיו ולחשוב היטב מה עליו לעשות כדי להתכונן, כי כשתשוב עונת הקרבות של השנה הבאה יעלה עליו שוב מֶלֶךְ אֲרָם להלחם בו.

כא וַיֵּצֵא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיַּךְ אֶת הַסּוּס וְאֶת הָרָכֶב וְהִכָּה בַאֲרָם מַכָּה גְדוֹלָה. כב וַיִּגַּשׁ הַנָּבִיא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר לוֹ לֵךְ הִתְחַזַּק וְדַע וּרְאֵה אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כִּי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה מֶלֶךְ אֲרָם עֹלֶה עָלֶיךָ.

בֶּן הֲדַד תוקף את אַחְאָב בַּמִּישׁוֹר ומובס: אנשי בֶן הֲדַד אומרים לו שה' הוא אלוהי ההרים ולכן צבא יִשְׂרָאֵל גבר עליהם בקרב הקודם, אבל אם הם ילחמו שוב בַּמִּישׁוֹר הרי שבוודאי צבא בֶן הֲדַד יגבר עליהם.

כג וְעַבְדֵי מֶלֶךְ אֲרָם אָמְרוּ אֵלָיו אֱלֹהֵי הָרִים אֱלֹהֵיהֶם עַל כֵּן חָזְקוּ מִמֶּנּוּ וְאוּלָם נִלָּחֵם אִתָּם בַּמִּישׁוֹר אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם.

הם ממליצים לו גם להעביר את 32 המלכים מתפקיד הפיקוד שלהם ולמנות במקומם את מושלי\פַּחוֹת הממלכה, ולגייס חיילים, סוסים ומרכבות חדשים כמספר החיילים, הסוסים והמרכבות שנפלו לו, ואם הוא ילחם כך בבני יִשְׂרָאֵל הרי וודאי שיגבר עליהם. בֶן הֲדַד שומע לקול אנשיו ונוהג לפי המלצתם.

כד וְאֶת הַדָּבָר הַזֶּה עֲשֵׂה הָסֵר הַמְּלָכִים אִישׁ מִמְּקֹמוֹ וְשִׂים פַּחוֹת תַּחְתֵּיהֶם. כה וְאַתָּה תִמְנֶה לְךָ חַיִל כַּחַיִל הַנֹּפֵל מֵאוֹתָךְ וְסוּס כַּסּוּס וְרֶכֶב כָּרֶכֶב וְנִלָּחֲמָה אוֹתָם בַּמִּישׁוֹר אִם לֹא נֶחֱזַק מֵהֶם וַיִּשְׁמַע לְקֹלָם וַיַּעַשׂ כֵּן.

כשחלפה שנה מאז הקרב הקודם, פוקד בֶּן הֲדַד את צבאו ועולה על אֲפֵק כדי להלחם שם בבְנֵי יִשְׂרָאֵל. גם בני יִשְׂרָאֵל מתפקדים ומצטיידים\כָלְכְּלוּ והולכים לקראת צבא בֶן הֲדַד. כוחות בני יִשְׂרָאֵל מעטים כמו שני עדרים\חֲשִׂיפִים קטנים של עִזִּים לעומת כוחות אֲרָם שממלאים את כל הארץ.

כו וַיְהִי לִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה וַיִּפְקֹד בֶּן הֲדַד אֶת אֲרָם וַיַּעַל אֲפֵקָה לַמִּלְחָמָה עִם יִשְׂרָאֵל. כז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל הָתְפָּקְדוּ וְכָלְכְּלוּ וַיֵּלְכוּ לִקְרָאתָם וַיַּחֲנוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגְדָּם כִּשְׁנֵי חֲשִׂפֵי עִזִּים וַאֲרָם מִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ.

אִישׁ הָאֱלֹהִים ניגש שוב לאַחְאָב מוסר לו את דבר ה', שבגלל שבני אֲרָם טענו שה' הוא רק אלוהי ההרים ולא אלוהי העֲמָקִים אז הוא ימסור את כל ההָמוֹן הַגָּדוֹל הזה של צבא אֲרָם ביד אַחְאָב, כדי שכך ידעו אַחְאָב וכל עם יִשְׂרָאֵל שהוא ה' אלוהיהם.

כח וַיִּגַּשׁ אִישׁ הָאֱלֹהִים וַיֹּאמֶר אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר כֹּה אָמַר יְהוָה יַעַן אֲשֶׁר אָמְרוּ אֲרָם אֱלֹהֵי הָרִים יְהוָה וְלֹא אֱלֹהֵי עֲמָקִים הוּא וְנָתַתִּי אֶת כָּל הֶהָמוֹן הַגָּדוֹל הַזֶּה בְּיָדֶךָ וִידַעְתֶּם כִּי אֲנִי יְהוָה.

צבאות אֲרָם ויִשְׂרָאֵל חונים אלה מול אלה במשך שבוע וביום השביעי קרבו הכוחות הלוחמים אלה לאלה, ובְנֵי יִשְׂרָאֵל מכים את בני אֲרָם כך שנופלים מהם באותו היום 100 אלף חיילים רגלים. שאר כוחות אֲרָם בורחים להתבצר בתוך העיר אֲפֵק, אבל חומת העיר נופלת על 27 אלף הנותרים מצבא אֲרָם, ובֶן הֲדַד עצמו בורח ומסתתר בחדר פנימי ונסתר בתוך אחד הבתים שבעיר.

כט וַיַּחֲנוּ אֵלֶּה נֹכַח אֵלֶּה שִׁבְעַת יָמִים וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַתִּקְרַב הַמִּלְחָמָה וַיַּכּוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת אֲרָם מֵאָה אֶלֶף רַגְלִי בְּיוֹם אֶחָד. ל וַיָּנֻסוּ הַנּוֹתָרִים אֲפֵקָה אֶל הָעִיר וַתִּפֹּל הַחוֹמָה עַל עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אֶלֶף אִישׁ הַנּוֹתָרִים וּבֶן הֲדַד נָס וַיָּבֹא אֶל הָעִיר חֶדֶר בְּחָדֶר.

אַחְאָב כורת ברית עם בֶּן הֲדַד: אנשי בֶן הֲדַד אומרים לו ששמעו שמַלְכֵי יִשְׂרָאֵל ידועים כרַבֵּי חֶסֶד ורחמים, ולכן הם ממליצים לו שיֵצְאוּ לאַחְאָב לבושים בשַׂקִּים ועם חֲבָלִים על ראשם וכך יואיל אולי אַחְאָב להשאיר את בֶן הֲדַד בחיים. הם אמנם מופיעים כך לפני אַחְאָב ומצהירים שבֶּן הֲדַד הוא עבדו ומבקשים שישאיר אותו בחיים. אַחְאָב שומע ומצהיר שהוא שמח לשמוע שאחיו בֶן הֲדַד עדיין חי.

לא וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עֲבָדָיו הִנֵּה נָא שָׁמַעְנוּ כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אוּלַי יְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ. לב וַיַּחְגְּרוּ שַׂקִּים בְּמָתְנֵיהֶם וַחֲבָלִים בְּרָאשֵׁיהֶם וַיָּבֹאוּ אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ עַבְדְּךָ בֶן הֲדַד אָמַר תְּחִי נָא נַפְשִׁי וַיֹּאמֶר הַעוֹדֶנּוּ חַי אָחִי הוּא.

אנשי בֶּן הֲדַד מנחשים לפי דברי אַחְאָב את המשך הדברים הטובים שעומדים לבוא ממנו ומחליטים במהירה לענות שאמנם בֶן הֲדַד הוא אחיו. אַחְאָב קורא לאנשי בֶּן הֲדַד לבוא ולקחת אותו, וכשבֶּן הֲדַד יוצא אליו, מעלה אותו אַחְאָב מתוך כבוד על מרכבתו. בֶן הֲדַד מציע להשיב לאַחְאָב את הערים שכבש ממנו אביו ולהקים שווקים בבִּירָה דַמֶּשֶׂק לסוחרים בני יִשְׂרָאֵל כמו השווקים שהקים אביו לסוחרים בני אֲרָם בבִּירָה שֹׁמְרוֹן, ומציע לאַחְאָב לכרות איתו ברית שלום. אַחְאָב מסכים ושולח את בֶּן הֲדַד בשלום.

לג וְהָאֲנָשִׁים יְנַחֲשׁוּ וַיְמַהֲרוּ וַיַּחְלְטוּ הֲמִמֶּנּוּ וַיֹּאמְרוּ אָחִיךָ בֶן הֲדַד וַיֹּאמֶר בֹּאוּ קָחֻהוּ וַיֵּצֵא אֵלָיו בֶּן הֲדַד וַיַּעֲלֵהוּ עַל הַמֶּרְכָּבָה. לד וַיֹּאמֶר אֵלָיו הֶעָרִים אֲשֶׁר לָקַח אָבִי מֵאֵת אָבִיךָ אָשִׁיב וְחוּצוֹת תָּשִׂים לְךָ בְדַמֶּשֶׂק כַּאֲשֶׁר שָׂם אָבִי בְּשֹׁמְרוֹן וַאֲנִי בַּבְּרִית אֲשַׁלְּחֶךָּ וַיִּכְרָת לוֹ בְרִית וַיְשַׁלְּחֵהוּ.

נבואת הזעם של בֶּן הנְּבִיאִים: בֶּן נְּבִיאִים אחד מבקש מחברו להכות אותו בהתאם לצו ה', אך החבר מסרב להכות אותו. בֶּן הנְּבִיאִים אומר לחברו שכיוון שלא שמע בקול ה' אז אַרְיֵה יהרוג\יכה אותו כשיִפָּרֵד ממנו עכשיו. ואמנם כשהחבר נפרד מבֶּן הנְּבִיאִים הוא נתקל באַרְיֵה שהורג אותו. בֶּן נְּבִיאִים פוגש באיש נוסף ומבקש גם ממנו להכות אותו והפעם האיש מכה ופוצע את בֶּן הנְּבִיאִים.

לה וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים אָמַר אֶל רֵעֵהוּ בִּדְבַר יְהוָה הַכֵּינִי נָא וַיְמָאֵן הָאִישׁ לְהַכֹּתוֹ. לו וַיֹּאמֶר לוֹ יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה הִנְּךָ הוֹלֵךְ מֵאִתִּי וְהִכְּךָ הָאַרְיֵה וַיֵּלֶךְ מֵאֶצְלוֹ וַיִּמְצָאֵהוּ הָאַרְיֵה וַיַּכֵּהוּ. לז וַיִּמְצָא אִישׁ אַחֵר וַיֹּאמֶר הַכֵּינִי נָא וַיַּכֵּהוּ הָאִישׁ הַכֵּה וּפָצֹעַ.

הַנָּבִיא מסתיר את עיניו באֲפֵר כדי שאַחְאָב לא יזהה אותו, ויוצא לעמוד כך בדרך המלך. כשאַחְאָב עובר במקום הַנָּבִיא זועק אליו ומתלונן שֶׁכְּשֶׁיָּצָא לקרב שהסתיים זה עתה, ניגש אליו איש אחד ומסר בידיו שבוי אחד כדי שישמור עליו, והזהיר אותו שאם השבוי יעלם\יִפָּקֵד ממנו אז חיי הַנָּבִיא ילקחו ממנו במקום חיי השבוי, והוא יוכל לפדות את חייו רק במחיר של כֶּסֶף במשקל כִּיכָּר אחת.

לח וַיֵּלֶךְ הַנָּבִיא וַיַּעֲמֹד לַמֶּלֶךְ עַל הַדָּרֶךְ וַיִּתְחַפֵּשׂ בָּאֲפֵר עַל עֵינָיו. לט וַיְהִי הַמֶּלֶךְ עֹבֵר וְהוּא צָעַק אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר עַבְדְּךָ יָצָא בְקֶרֶב הַמִּלְחָמָה וְהִנֵּה אִישׁ סָר וַיָּבֵא אֵלַי אִישׁ וַיֹּאמֶר שְׁמֹר אֶת הָאִישׁ הַזֶּה אִם הִפָּקֵד יִפָּקֵד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ אוֹ כִכַּר כֶּסֶף תִּשְׁקוֹל.

הַנָּבִיא מוסיף שהיה עסוק במעשיו והתרחק מהמקום וכשחזר הסתבר לו שהשבוי כבר אֵינֶנּוּ שם. אַחְאָב עונה שהַנָּבִיא חרץ בעצמו את דינו כשהסכים לשלם בחייו את מחיר החיים של השבוי שברח. הַנָּבִיא מסיר במהירות את המסכה מעל עֵינָיו ואַחְאָב מזהה אותו, כי היה אחד מֵהַנְּבִאִים שהיו מוכרים לו.

מ וַיְהִי עַבְדְּךָ עֹשֵׂה הֵנָּה וָהֵנָּה וְהוּא אֵינֶנּוּ וַיֹּאמֶר אֵלָיו מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כֵּן מִשְׁפָּטֶךָ אַתָּה חָרָצְתָּ. מא וַיְמַהֵר וַיָּסַר אֶת הָאֲפֵר מעל [מֵעֲלֵי] עֵינָיו וַיַּכֵּר אֹתוֹ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כִּי מֵהַנְּבִאִים הוּא.

הַנָּבִיא מוסר לאַחְאָב מפי ה' את הנמשל של המשל על אובדן השבוי, ומנבא שכיוון שאַחְאָב שחרר מיָדוֹ את האדם שאותו ה' ביקש להחרים\להשמיד, אז אַחְאָב יאלץ לשלם בנפשו את מחיר נפשו של בֶן הֲדַד ובני יִשְׂרָאֵל ישלמו בחייהם את מחיר חייהם של בני אֲרָם המובסים. אַחְאָב חוזר עצוב\סר וזועף לביתו בשֹׁמְרוֹן.

מב וַיֹּאמֶר אֵלָיו כֹּה אָמַר יְהוָה יַעַן שִׁלַּחְתָּ אֶת אִישׁ חֶרְמִי מִיָּד וְהָיְתָה נַפְשְׁךָ תַּחַת נַפְשׁוֹ וְעַמְּךָ תַּחַת עַמּוֹ. מג וַיֵּלֶךְ מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל בֵּיתוֹ סַר וְזָעֵף וַיָּבֹא שֹׁמְרוֹנָה.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
י"א	וַיַּעַן מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר: "דַּבְּרוּ: אַל יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ".
ל"א	וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו עֲבָדָיו הִנֵּה נָא שָׁמַעְנוּ כִּי מַלְכֵי בֵּית יִשְׂרָאֵל כִּי מַלְכֵי חֶסֶד הֵם, נָשִׂימָה נָּא שַׂקִּים בְּמָתְנֵינוּ וַחֲבָלִים בְּרֹאשֵׁנוּ וְנֵצֵא אֶל מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, אוּלַי יְחַיֶּה אֶת נַפְשֶׁךָ.
ל"ה- ל"ו	וְאִישׁ אֶחָד מִבְּנֵי הַנְּבִיאִים אָמַר אֶל רֵעֵהוּ בִּדְבַר יְהוָה: "הַכֵּינִי נָא", וַיְמָאֵן הָאִישׁ לְהַכֹּתוֹ. וַיֹּאמֶר לוֹ: "יַעַן אֲשֶׁר לֹא שָׁמַעְתָּ בְּקוֹל יְהוָה, הִנְּךָ הוֹלֵךְ מֵאִתִּי וְהִכְּךָ הָאַרְיֵה"