וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה. אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן יְהוָה לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ. (כ"ו-כ"ז)
|
|
סיכום
לאֶלְקָנָה יש שתי נשים - פְּנִנָּה בעלת הילדים וחַנָּה העקרה והאהובה. פְּנִנָּה לועגת לחַנָּה על עקרותה וחַנָּה מתפללת בשִׁלֹה לפני עֵלִי הכהן שתזכה לבן, ונודרת נדר שתקדיש את הילד לה'. כששְׁמוּאֵל נולד, חַנָּה מבקשת לאפשר לתינוק להגמל, ואז באים בני הזוג עם מנחה ו"משאילים" את שְׁמוּאֵל לה' כמשרת לעֵלִי.
תקציר
| חַנָּה בשִׁלֹה: לאֶלְקָנָה מהָרָמָתַיִם צוֹפִים יש שתי נשים - פְּנִנָּה בעלת הילדים וחַנָּה העקרה והאהובה. |
| א וַיְהִי אִישׁ אֶחָד מִן הָרָמָתַיִם צוֹפִים מֵהַר אֶפְרָיִם וּשְׁמוֹ אֶלְקָנָה בֶּן יְרֹחָם בֶּן אֱלִיהוּא בֶּן תֹּחוּ בֶן צוּף אֶפְרָתִי. ב וְלוֹ שְׁתֵּי נָשִׁים שֵׁם אַחַת חַנָּה וְשֵׁם הַשֵּׁנִית פְּנִנָּה וַיְהִי לִפְנִנָּה יְלָדִים וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים. |
| אֶלְקָנָה נהג כל שנה לעלות לשִׁלֹה להשתחוות מול ה' [*]ששכן שם במשכן ולזבוח לו עם בני עֵלִי הכהן שכיהנו שם. אֶלְקָנָה נתן מהזבחים[*]זבחי השְׁלָמִים נאכלים ברובם ע"י מביא הקורבן - ראו בדף ספר וַיִּקְרָא לפְּנִנָּה וְלִילָדֶיהָ, ולחַנָּה הוא נתן "מָנָה אַחַת אַפָּיִם"[*]משמעות המילה "אַפָּיִם" אינה ברורה, ויש המפרשים אותה במובן "כפליים" או במובן אף\גם, כלומר שאף לחַנָּה הוא נתן מָנָה למרות שהיתה עקרה כי היא היתה חביבה עליו וצר היה לו על עקרותה. אך פְּנִנָּה צָרָתָהּ[*]פְּנִנָּה היתה צָרָתָהּ של חַנָּה, וחַנָּה היתה צָרָתָהּ של פְּנִנָּה, בהיותן נשים לאותו הבעל היתה מכעיסה את חַנָּה כדי לגרום לה לתרעומת\להַרְּעִמָהּ על כך שה' סגר את רחמה. |
| ג וְעָלָה הָאִישׁ הַהוּא מֵעִירוֹ מִיָּמִים יָמִימָה לְהִשְׁתַּחֲוֹת וְלִזְבֹּחַ לַיהוָה צְבָאוֹת בְּשִׁלֹה וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי חָפְנִי וּפִנְחָס כֹּהֲנִים לַיהוָה. ד וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ מָנוֹת. ה וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וַיהוָה סָגַר רַחְמָהּ. |
| כך היה קורה כל שנה, וחַנָּה היתה בוכה בעקבות הלעג של פְּנִנָּה ומסרבת לאכול. אֶלְקָנָה ניסה לנחמה שהרי הוא טוֹב לה אף מ-10 בנים. |
| ז וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית יְהוָה כֵּן תַּכְעִסֶנָּה וַתִּבְכֶּה וְלֹא תֹאכַל. ח וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ חַנָּה לָמֶה תִבְכִּי וְלָמֶה לֹא תֹאכְלִי וְלָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים. |
| פעם אחת קמה חַנָּה אחרי שכולם סיימו לאכול ולשתות ובצערה החלה לבכות ולהתפלל לה', ונדרה לו נדר שאם יראה את צערה ויתן לה בן-זכר\זֶרַע-אֲנָשִׁים אז היא תקדיש אותו לה' והוא לעולם לא יסתפר [*]מוֹרָה\תַּעַר לא יעלה על ראשו, כמנהג נזיר, כפי שצווה המלאך את אמו של שִׁמְשׁוֹן כשהיתה עדיין עקרה .
[^]
שׁוֹפְטִים פרק י"ג פסוק ה: ה
כִּי הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ כִּי נְזִיר אֱלֹהִים יִהְיֶה הַנַּעַר מִן הַבָּטֶן וְהוּא יָחֵל לְהוֹשִׁיעַ אֶת יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים.
|
| ט וַתָּקָם חַנָּה אַחֲרֵי אָכְלָה בְשִׁלֹה וְאַחֲרֵי שָׁתֹה וְעֵלִי הַכֹּהֵן יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא עַל מְזוּזַת הֵיכַל יְהוָה. י וְהִיא מָרַת נָפֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּל עַל יְהוָה וּבָכֹה תִבְכֶּה. יא וַתִּדֹּר נֶדֶר וַתֹּאמַר יְהוָה צְבָאוֹת אִם רָאֹה תִרְאֶה בָּעֳנִי אֲמָתֶךָ וּזְכַרְתַּנִי וְלֹא תִשְׁכַּח אֶת אֲמָתֶךָ וְנָתַתָּה לַאֲמָתְךָ זֶרַע אֲנָשִׁים וּנְתַתִּיו לַיהוָה כָּל יְמֵי חַיָּיו וּמוֹרָה לֹא יַעֲלֶה עַל רֹאשׁוֹ. |
| עֵלִי הַכֹּהֵן, שיושב לצד מזוזות הפתח להיכל במשכן [*]כפי שצויין בפסוק ט' למעלה , שם לב שפִּיהָ של חַנָּה נע אך אינו מוציא קול וחושב שחַנָּה השתכרה. |
| יב וְהָיָה כִּי הִרְבְּתָה לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי יְהוָה וְעֵלִי שֹׁמֵר אֶת פִּיהָ. יג וְחַנָּה הִיא מְדַבֶּרֶת עַל לִבָּהּ רַק שְׂפָתֶיהָ נָּעוֹת וְקוֹלָהּ לֹא יִשָּׁמֵעַ וַיַּחְשְׁבֶהָ עֵלִי לְשִׁכֹּרָה. |
| עֵלִי קורא לחַנָּה לחדול משתיית יין, והיא עונה לו שלא שתתה יין אלא שנפל עליה מצב רוח קשה ולכן היא שפכה את ליבה לפי ה'. אל לעֵלִי לחשוב שהיא שיכורה כאישה מושחתת\בַּת-בְּלִיָּעַל [*]כמו בשׁוֹפְטִים פרק י"ט פסוק כ"ב כי התנהגותה נובעת מרוב צער\שיח
[^]
שׁוֹפְטִים פרק י"ט פסוק כ"ב: כב
הֵמָּה מֵיטִיבִים אֶת לִבָּם וְהִנֵּה אַנְשֵׁי הָעִיר אַנְשֵׁי בְנֵי בְלִיַּעַל נָסַבּוּ אֶת הַבַּיִת מִתְדַּפְּקִים עַל הַדָּלֶת וַיֹּאמְרוּ אֶל הָאִישׁ בַּעַל הַבַּיִת הַזָּקֵן לֵאמֹר הוֹצֵא אֶת הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּא אֶל בֵּיתְךָ וְנֵדָעֶנּוּ.
[*]שיח הוא אנחת צער כמו באִיּוֹב פרק ז פסוק י"ג וכעס על עקרותה.
[^]
אִיּוֹב פרק ז פסוק י"ג: יג
כִּי אָמַרְתִּי תְּנַחֲמֵנִי עַרְשִׂי יִשָּׂא בְשִׂיחִי מִשְׁכָּבִי.
|
| יד וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ עֵלִי עַד מָתַי תִּשְׁתַּכָּרִין הָסִירִי אֶת יֵינֵךְ מֵעָלָיִךְ. טו וַתַּעַן חַנָּה וַתֹּאמֶר לֹא אֲדֹנִי אִשָּׁה קְשַׁת רוּחַ אָנֹכִי וְיַיִן וְשֵׁכָר לֹא שָׁתִיתִי וָאֶשְׁפֹּךְ אֶת נַפְשִׁי לִפְנֵי יְהוָה. טז אַל תִּתֵּן אֶת אֲמָתְךָ לִפְנֵי בַּת בְּלִיָּעַל כִּי מֵרֹב שִׂיחִי וְכַעְסִי דִּבַּרְתִּי עַד הֵנָּה. |
| עֵלִי נפרד ממנה לשלום ומאחל לה שה' יעניק לה את משאלתה. חַנָּה מתעודדת מדבריו ופניה לא מביעים עוד צער. בני הזוג שבים בבוקר לביתם שברָמָה, אֶלְקָנָה שוכב עם חַנָּה וה' זוכר את מבוקשה. |
| יז וַיַּעַן עֵלִי וַיֹּאמֶר לְכִי לְשָׁלוֹם וֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל יִתֵּן אֶת שֵׁלָתֵךְ אֲשֶׁר שָׁאַלְתְּ מֵעִמּוֹ. יח וַתֹּאמֶר תִּמְצָא שִׁפְחָתְךָ חֵן בְּעֵינֶיךָ וַתֵּלֶךְ הָאִשָּׁה לְדַרְכָּהּ וַתֹּאכַל וּפָנֶיהָ לֹא הָיוּ לָהּ עוֹד. יט וַיַּשְׁכִּמוּ בַבֹּקֶר וַיִּשְׁתַּחֲווּ לִפְנֵי יְהוָה וַיָּשֻׁבוּ וַיָּבֹאוּ אֶל בֵּיתָם הָרָמָתָה וַיֵּדַע אֶלְקָנָה אֶת חַנָּה אִשְׁתּוֹ וַיִּזְכְּרֶהָ יְהוָה. |
| חַנָּה יולדת את שְׁמוּאֵל ומוסרת אותו לעֵלִי: כעבור תקופת הזמן המתאימה הרתה חַנָּה וילדה בן וקראה לו שְׁמוּאֵל, "כִּי מֵה' שְׁאִלְתִּיו". |
| כ וַיְהִי לִתְקֻפוֹת הַיָּמִים וַתַּהַר חַנָּה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שְׁמוּאֵל כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו. |
| אֶלְקָנָה עולה יחד עם משפחתו לזבוח בשִׁלֹה כמנהגו מדי שנה\יָּמִים אך חַנָּה אינה מצטרפת הפעם כי היא מבקשת עוד לגמול את הילד [*]מִיְּנִיקָה לפני שתקיים את נדרה ותשאיר שם את שְׁמוּאֵל לשארית חייו. אֶלְקָנָה מאפשר לה לנהוג כבקשתה תוך תקווה שה' יקיים את דְּבָרוֹ[*]ויתן לחַנָּה את משאלתה, כפי שאמר עֵלִי הַכֹּהֵן בפסוק י"ז . |
| כא וַיַּעַל הָאִישׁ אֶלְקָנָה וְכָל בֵּיתוֹ לִזְבֹּחַ לַיהוָה אֶת זֶבַח הַיָּמִים וְאֶת נִדְרוֹ. כב וְחַנָּה לֹא עָלָתָה כִּי אָמְרָה לְאִישָׁהּ עַד יִגָּמֵל הַנַּעַר וַהֲבִאֹתִיו וְנִרְאָה אֶת פְּנֵי יְהוָה וְיָשַׁב שָׁם עַד עוֹלָם. כג וַיֹּאמֶר לָהּ אֶלְקָנָה אִישָׁהּ עֲשִׂי הַטּוֹב בְּעֵינַיִךְ שְׁבִי עַד גָּמְלֵךְ אֹתוֹ אַךְ יָקֵם יְהוָה אֶת דְּבָרוֹ וַתֵּשֶׁב הָאִשָּׁה וַתֵּינֶק אֶת בְּנָהּ עַד גָמְלָהּ אֹתוֹ. |
| אחרי ששְׁמוּאֵל נגמל, עלתה חַנָּה לשִׁלֹה עם שְׁמוּאֵל הנער, והביאה קורבנות תודה של 3 פָרִים, אֵיפָה [*]האֵיפָה היא מידת נפח לחומר יבש, המוערכת כמעל 20 ליטר של קֶמַח ונֵבֶל[*]כלי להכלת נוזלים, בדומה למייימיה של ימינו עם יַיִן (לנֵסֶךְ). אחרי הזבחים מציגה חַנָּה את שְׁמוּאֵל לפני עֵלִי. |
| כד וַתַּעֲלֵהוּ עִמָּהּ כַּאֲשֶׁר גְּמָלַתּוּ בְּפָרִים שְׁלֹשָׁה וְאֵיפָה אַחַת קֶמַח וְנֵבֶל יַיִן וַתְּבִאֵהוּ בֵית יְהוָה שִׁלוֹ וְהַנַּעַר נָעַר. כה וַיִּשְׁחֲטוּ אֶת הַפָּר וַיָּבִיאוּ אֶת הַנַּעַר אֶל עֵלִי. |
| חַנָּה מזכירה לעֵלִי שהיא האישה שהתפללה לבן וה' אמנם נתן לה את משאלתה כפי שחזה עֵלִי, ולכן היא תקיים את נדרה ותשאיל את שְׁמוּאֵל לה'. |
| כו וַתֹּאמֶר בִּי אֲדֹנִי חֵי נַפְשְׁךָ אֲדֹנִי אֲנִי הָאִשָּׁה הַנִּצֶּבֶת עִמְּכָה בָּזֶה לְהִתְפַּלֵּל אֶל יְהוָה. כז אֶל הַנַּעַר הַזֶּה הִתְפַּלָּלְתִּי וַיִּתֵּן יְהוָה לִי אֶת שְׁאֵלָתִי אֲשֶׁר שָׁאַלְתִּי מֵעִמּוֹ. כח וְגַם אָנֹכִי הִשְׁאִלְתִּהוּ לַיהוָה כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר הָיָה הוּא שָׁאוּל לַיהוָה וַיִּשְׁתַּחוּ שָׁם לַיהוָה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ד- ה | וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ וּלְכָל בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ, מָנוֹת. וּלְחַנָּה יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם, כִּי אֶת חַנָּה אָהֵב וַיהוָה סָגַר רַחְמָהּ. |
| ח | לָמֶה יֵרַע לְבָבֵךְ? הֲלוֹא אָנֹכִי טוֹב לָךְ מֵעֲשָׂרָה בָּנִים |
| כ | וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ 'שְׁמוּאֵל', "כִּי מֵיְהוָה שְׁאִלְתִּיו" |
שושלות שמואל ועלי