וַאֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקָח וּשְׁנֵי בְנֵי עֵלִי מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס (י"א)
|
|
סיכום
בני ישראל לוקחים את אֲרוֹן הבְּרִית לאֶבֶן הָעֵזֶר לקראת הקרב עם הפְּלִשְׁתִּים, אך הפְּלִשְׁתִּים מנצחים, בני עֵלִי נופלים והאֲרוֹן נופל בשבי. כשעֵלִי שומע על גורל האֲרוֹן הוא נופל אחורה מכסאו, שובר את מפרקתו ומת.
תקציר
| הקרבות באֶבֶן הָעֵזֶר ומפלת בני עֵלִי והאֲרוֹן: נבואת שְׁמוּאֵל לעם מתחילה להתממש כשהעם יוצא למלחמה עם הפְּלִשְׁתִּים וחונה באֶבֶן הָעֵזֶר בעוד הפְּלִשְׁתִּים חונים באֲפֵק. במלחמה שנטשת מוכים ונופלים כ-4000 איש מבני יִשְׂרָאֵל. |
| א וַיְהִי דְבַר שְׁמוּאֵל לְכָל יִשְׂרָאֵל וַיֵּצֵא יִשְׂרָאֵל לִקְרַאת פְּלִשְׁתִּים לַמִּלְחָמָה וַיַּחֲנוּ עַל הָאֶבֶן הָעֵזֶר וּפְלִשְׁתִּים חָנוּ בַאֲפֵק. ב וַיַּעַרְכוּ פְלִשְׁתִּים לִקְרַאת יִשְׂרָאֵל וַתִּטֹּשׁ הַמִּלְחָמָה וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וַיַּכּוּ בַמַּעֲרָכָה בַּשָּׂדֶה כְּאַרְבַּעַת אֲלָפִים אִישׁ. |
| זקני ישראל מייעצים לקחת לקרב הבא את אֲרוֹן הבְּרִית, כדי שכך ה' יהיה בתוך הצבא הלוחם ובְּוַדַּאי יושיע את העם מיד אויביו. הָעָם שולח שליחים למשכן בשִׁלֹה כדי לשאת משם את האֲרוֹן בו שוכן ה' בין הַכְּרֻבִים [*]יצורים פלאיים עשויים זהב שניצבו על האֲרוֹן והביטו זה אל זה ועליו שומרים שני בני עֵלִי.
[^]
שְׁמוֹת פרק כ"ה פסוקים י"ח-כ: יח
וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים זָהָב מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם מִשְּׁנֵי קְצוֹת הַכַּפֹּרֶת.
יט
וַעֲשֵׂה כְּרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה וּכְרוּב אֶחָד מִקָּצָה מִזֶּה מִן הַכַּפֹּרֶת תַּעֲשׂוּ אֶת הַכְּרֻבִים עַל שְׁנֵי קְצוֹתָיו.
כ
וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל הַכַּפֹּרֶת וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו אֶל הַכַּפֹּרֶת יִהְיוּ פְּנֵי הַכְּרֻבִים.
|
| ג וַיָּבֹא הָעָם אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לָמָּה נְגָפָנוּ יְהוָה הַיּוֹם לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים נִקְחָה אֵלֵינוּ מִשִּׁלֹה אֶת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה וְיָבֹא בְקִרְבֵּנוּ וְיֹשִׁעֵנוּ מִכַּף אֹיְבֵינוּ. ד וַיִּשְׁלַח הָעָם שִׁלֹה וַיִּשְׂאוּ מִשָּׁם אֵת אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה צְבָאוֹת יֹשֵׁב הַכְּרֻבִים וְשָׁם שְׁנֵי בְנֵי עֵלִי עִם אֲרוֹן בְּרִית הָאֱלֹהִים חָפְנִי וּפִינְחָס. |
| כשהאֲרוֹן מגיע למחנה מריעים לו כל העם עד שהָאָרֶץ הומה ברעש, והקולות נשמעו גם במחנה הפְּלִשְׁתִּים שתהו על מקורם עד שגילו שמדובר בהגעת האֲרוֹן עם ה' למַּחֲנֶה יִשְׂרָאֵל. |
| ה וַיְהִי כְּבוֹא אֲרוֹן בְּרִית יְהוָה אֶל הַמַּחֲנֶה וַיָּרִעוּ כָל יִשְׂרָאֵל תְּרוּעָה גְדוֹלָה וַתֵּהֹם הָאָרֶץ. ו וַיִּשְׁמְעוּ פְלִשְׁתִּים אֶת קוֹל הַתְּרוּעָה וַיֹּאמְרוּ מֶה קוֹל הַתְּרוּעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת בְּמַחֲנֵה הָעִבְרִים וַיֵּדְעוּ כִּי אֲרוֹן יְהוָה בָּא אֶל הַמַּחֲנֶה. |
| הפְּלִשְׁתִּים חוששים שהקרב הבא כבר לא יהיה כמו הקודם כי הפעם מצטרף ה' לאויביהם, הוא האֱלֹהִים שהכה את מִצְרַיִם בַּמִּדְבָּר [*]אולי הפְּלִשְׁתִּים מתכוונים לטביעת צבא מִצְרַיִם בים סוף, או שהם חשבו בטעות שכל מכות מִצְרַיִם נפלו עליהם בַּמִּדְבָּר . הפְּלִשְׁתִּים בכל אופן מחליטים לאזור אומץ אל מול הסכנה הגדולה וללחום כמו אֲנָשִׁים אמיצים כדי שלא יאלצו לעבוד את העִבְרִים\בני-יִשְׂרָאֵל כמו שהעִבְרִים עבדו קודם אותם[^]שׁוֹפְטִים פרק י"ג פסוק א: א
וַיֹּסִפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲשׂוֹת הָרַע בְּעֵינֵי יְהוָה וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיַד פְּלִשְׁתִּים אַרְבָּעִים שָׁנָה.
. |
| ז וַיִּרְאוּ הַפְּלִשְׁתִּים כִּי אָמְרוּ בָּא אֱלֹהִים אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמְרוּ אוֹי לָנוּ כִּי לֹא הָיְתָה כָּזֹאת אֶתְמוֹל שִׁלְשֹׁם. ח אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה אֵלֶּה הֵם הָאֱלֹהִים הַמַּכִּים אֶת מִצְרַיִם בְּכָל מַכָּה בַּמִּדְבָּר. ט הִתְחַזְּקוּ וִהְיוּ לַאֲנָשִׁים פְּלִשְׁתִּים פֶּן תַּעַבְדוּ לָעִבְרִים כַּאֲשֶׁר עָבְדוּ לָכֶם וִהְיִיתֶם לַאֲנָשִׁים וְנִלְחַמְתֶּם. |
| כך לוחמים שוב הפְלִשְׁתִּים ושוב מביסים את בני יִשְׂרָאֵל שנסים בחזרה כל אחד לְאֹהָלָיו, והפְלִשְׁתִּים מפילים מהם 30,000 איש כולל את בני עֵלִי ושובים את האֲרוֹן. |
| י וַיִּלָּחֲמוּ פְלִשְׁתִּים וַיִּנָּגֶף יִשְׂרָאֵל וַיָּנֻסוּ אִישׁ לְאֹהָלָיו וַתְּהִי הַמַּכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיִּפֹּל מִיִּשְׂרָאֵל שְׁלֹשִׁים אֶלֶף רַגְלִי. יא וַאֲרוֹן אֱלֹהִים נִלְקָח וּשְׁנֵי בְנֵי עֵלִי מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס. |
| השמועה על המפלה מגיעה לשִׁלֹה - מות עֵלִי: איש בנימין רץ משדה הקרב לשִׁלֹה עם מדים קרועים ואדמה על ראשו. עֵלִי יושב ליד הדרך ומְצַפֶּה בחרדה לשמוע על שלום האֲרוֹן. השליח עובר קודם בעיר ומדווח שם על המפלה, ופורצות שם צעקות שבר. |
| יב וַיָּרָץ אִישׁ בִּנְיָמִן מֵהַמַּעֲרָכָה וַיָּבֹא שִׁלֹה בַּיּוֹם הַהוּא וּמַדָּיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ. יג וַיָּבוֹא וְהִנֵּה עֵלִי יֹשֵׁב עַל הַכִּסֵּא יך [יַד] דֶּרֶךְ מְצַפֶּה כִּי הָיָה לִבּוֹ חָרֵד עַל אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְהָאִישׁ בָּא לְהַגִּיד בָּעִיר וַתִּזְעַק כָּל הָעִיר. |
| עֵלִי, שהיה כבר בן 98 ועוור, שואל לפֵּשֶׁר הקולות והשליח ממהר כדי לספר גם לו על המפלה. |
| יד וַיִּשְׁמַע עֵלִי אֶת קוֹל הַצְּעָקָה וַיֹּאמֶר מֶה קוֹל הֶהָמוֹן הַזֶּה וְהָאִישׁ מִהַר וַיָּבֹא וַיַּגֵּד לְעֵלִי. טו וְעֵלִי בֶּן תִּשְׁעִים וּשְׁמֹנֶה שָׁנָה וְעֵינָיו קָמָה וְלֹא יָכוֹל לִרְאוֹת. |
| הַמְבַשֵּׂר דווח קודם שברח משדה הקרב, וכשעֵלִי שואל מדוע, השליח מוסיף שכל העם ברח מהפְלִשְׁתִּים בעקבות המפלה הגדולה בה נפלו גם שני בניו, ונלקח האֲרוֹן. כשעֵלִי שומע על האֲרוֹן הוא נופל אחורה מכסאו ליד השער, שובר את מפרקתו ומת, אחרי ששפט את יִשְׂרָאֵל 40 שנה. |
| טז וַיֹּאמֶר הָאִישׁ אֶל עֵלִי אָנֹכִי הַבָּא מִן הַמַּעֲרָכָה וַאֲנִי מִן הַמַּעֲרָכָה נַסְתִּי הַיּוֹם וַיֹּאמֶר מֶה הָיָה הַדָּבָר בְּנִי. יז וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם וְגַם שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ חָפְנִי וּפִינְחָס וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה. יח וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיִּפֹּל מֵעַל הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת כִּי זָקֵן הָאִישׁ וְכָבֵד וְהוּא שָׁפַט אֶת יִשְׂרָאֵל אַרְבָּעִים שָׁנָה. |
| מות אשת פִּינְחָס: אשת פִּינְחָס בן עֵלִי ההרה ללדת שומעת על לקיחת האֲרוֹן ועל מות בעלה\אִישָׁהּ ואביו\חָמִיהָ מקבלת צירי לידה וכורעת ללדת. |
| יט וְכַלָּתוֹ אֵשֶׁת פִּינְחָס הָרָה לָלַת וַתִּשְׁמַע אֶת הַשְּׁמֻעָה אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וּמֵת חָמִיהָ וְאִישָׁהּ וַתִּכְרַע וַתֵּלֶד כִּי נֶהֶפְכוּ עָלֶיהָ צִרֶיהָ. |
| בעודה גוססת מעודדות אותה המיילדות על שילדה בן, אך היא אינה שמה\שָׁתָה את לִבָּהּ לדברים, והיא קוראת לבנה 'אִיכָבוֹד' כיוון שגָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל יחד עם האֲרוֹן ובעקבות נפילת קרוביה. |
| כ וּכְעֵת מוּתָהּ וַתְּדַבֵּרְנָה הַנִּצָּבוֹת עָלֶיהָ אַל תִּירְאִי כִּי בֵן יָלָדְתְּ וְלֹא עָנְתָה וְלֹא שָׁתָה לִבָּהּ. כא וַתִּקְרָא לַנַּעַר אִי כָבוֹד לֵאמֹר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל אֶל הִלָּקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וְאֶל חָמִיהָ וְאִישָׁהּ. כב וַתֹּאמֶר גָּלָה כָבוֹד מִיִּשְׂרָאֵל כִּי נִלְקַח אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"ז | וַיַּעַן הַמְבַשֵּׂר וַיֹּאמֶר: "נָס יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי פְלִשְׁתִּים, וְגַם מַגֵּפָה גְדוֹלָה הָיְתָה בָעָם, וְגַם שְׁנֵי בָנֶיךָ מֵתוּ, חָפְנִי וּפִינְחָס, וַאֲרוֹן הָאֱלֹהִים נִלְקָחָה". |
| י"ח | וַיְהִי כְּהַזְכִּירוֹ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים וַיִּפֹּל מֵעַל הַכִּסֵּא אֲחֹרַנִּית בְּעַד יַד הַשַּׁעַר, וַתִּשָּׁבֵר מַפְרַקְתּוֹ וַיָּמֹת |