וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם (ו)
וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד.. (י"ב)
|
|
סיכום
העם מתלונן על צמא, מֹשֶׁה מכה עם המַטֵּה בסלע בהר חֹרֵב ויוצאים ממנו מים. עֲמָלֵק תוקף את יִשְׂרָאֵל, אשר גובר עליו כל עוד ידי מֹשֶׁה מורמות. אַהֲרֹן וחוּר תומכים בידיו ויְהוֹשֻׁעַ מנצח. ה' אומר שימחה את זכר עֲמָלֵק.
תקציר
| משה מוציא מַיִם מהסלע במַסָּה וּמְרִיבָה: ה' ממשיך להוביל את העם מִמִּדְבַּר סִין [*]ראו הסבר בפרק הקודם פסוק א לרְפִידִים[*]מקומה של רְפִידִים אינו ידוע, כמו גם מקומם של התחנות הקודמות באֵילִם ובמִדְבַּר סִין, והיעד הבא של העַם בהַר סִינַי. הצעות הזיהוי השונות הן בגדר השערות המותאמות לתיאוריות המתחרות של זיהוי מסלול הנדודים של העַם בַּמִּדְבָּר (ראו בעמוד של ספר שְׁמוֹת). , וְלא נמצאו שם מַיִם.כך, חסידי התיאוריה "הצפונית" מזהים את אֵילִם עם אל-עריש, את הַר סִינַי עם הר הלל\חלאל שממזרח לקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ, ואת מִדְבַּר סִין עם האזור המדברי שביניהם, ואת רְפִידִים עם וואדי או ג'בל רפאיד מדרום מזרח לאל-עריש. חסידי התיאוריה "הדרומית" מזהים את אֵילִם עם עין ע'רנדל במישור החוף המזרחי של מפרץ סואץ, את הַר סִינַי עם ג'בל מוסה, ואת רְפִידִים בוואדי פיראן שביניהם [*]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ז, עמוד 426 . |
| א וַיִּסְעוּ כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִמִּדְבַּר סִין לְמַסְעֵיהֶם עַל פִּי יְהוָה וַיַּחֲנוּ בִּרְפִידִים וְאֵין מַיִם לִשְׁתֹּת הָעָם. |
| העַם רב עם מֹשֶׁה על שהוא הביא אותם למות בצמא, ודורש ממנו להשיג להם מים (בְּנֵס). מֹשֶׁה טוען שאל להם לריב איתו (כיוון שהוא אינו האחראי למצבם) אבל גם גוער בהם על שהם מעיזים לנסות את כוחו של ה'. בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אינם מִתְרַצִּים, וטוענים שוב שמֹשֶׁה הביא אותם למות בַּצָּמָא יחד עם הבנים והמִקְנֶה שלהם. |
| ב וַיָּרֶב הָעָם עִם מֹשֶׁה וַיֹּאמְרוּ תְּנוּ לָנוּ מַיִם וְנִשְׁתֶּה וַיֹּאמֶר לָהֶם מֹשֶׁה מַה תְּרִיבוּן עִמָּדִי מַה תְּנַסּוּן אֶת יְהוָה. ג וַיִּצְמָא שָׁם הָעָם לַמַּיִם וַיָּלֶן הָעָם עַל מֹשֶׁה וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה הֶעֱלִיתָנוּ מִמִּצְרַיִם לְהָמִית אֹתִי וְאֶת בָּנַי וְאֶת מִקְנַי בַּצָּמָא. |
| מֹשֶׁה מבקש עצה מה' ואומר שהעם עומד להרוג אותו בסקילה. ה' מצווה עליו לצאת עם כמה מזקני העַם, ועם המַטֵּה שבו הכה את הַיְאֹר [^]שְׁמוֹת פרק ז פסוק כ: כ
וַיַּעֲשׂוּ כֵן מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה וַיָּרֶם בַּמַּטֶּה וַיַּךְ אֶת הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְעֵינֵי פַרְעֹה וּלְעֵינֵי עֲבָדָיו וַיֵּהָפְכוּ כָּל הַמַּיִם אֲשֶׁר בַּיְאֹר לְדָם.
אל סלע\צּוּר בהר חֹרֵב שה' יעמוד לפניו. מֹשֶׁה מכה בסלע עם המַטֵּה ויוצאים ממנו מים. |
| ד וַיִּצְעַק מֹשֶׁה אֶל יְהוָה לֵאמֹר מָה אֶעֱשֶׂה לָעָם הַזֶּה עוֹד מְעַט וּסְקָלֻנִי. ה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה עֲבֹר לִפְנֵי הָעָם וְקַח אִתְּךָ מִזִּקְנֵי יִשְׂרָאֵל וּמַטְּךָ אֲשֶׁר הִכִּיתָ בּוֹ אֶת הַיְאֹר קַח בְּיָדְךָ וְהָלָכְתָּ. ו הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם וַיַּעַשׂ כֵּן מֹשֶׁה לְעֵינֵי זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל. |
| מֹשֶׁה קורא למקום מַסָּה (כיוון ששם "נִיסָּה" העַם לבדוק אם ה' באמת נמצא איתם) וּמְרִיבָה (כיוון ששם העַם רָב איתו ועם ה') [*]ראו פסוק ב . |
| ז וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְהוָה לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְהוָה בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן. |
| מלחמת בני יִשְׂרָאֵל בעֲמָלֵק: עֲמָלֵק תוקף את יִשְׂרָאֵל, ומֹשֶׁה ממנה את יְהוֹשֻׁעַ להקים צבא ולהלחם בהם, בעוד הוא יעלה לגבעה עם המַטֵּה ובְּלִוְיַת אַהֲרֹן וחוּר [*]בנו של כָּלֵב בן חֶצְרוֹן מצאצאי יְהוּדָה ומשם הם יִצְפוּ בקרב.
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ב פסוק י"ט: יט
וַתָּמָת עֲזוּבָה וַיִּקַּח לוֹ כָלֵב אֶת אֶפְרָת וַתֵּלֶד לוֹ אֶת חוּר.
|
| ח וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם. ט וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ בְּחַר לָנוּ אֲנָשִׁים וְצֵא הִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק מָחָר אָנֹכִי נִצָּב עַל רֹאשׁ הַגִּבְעָה וּמַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדִי. |
| כך קורה, וכשמֹשֶׁה מרים את ידיו יִשְׂרָאֵל גוברים, וכשהוא מוריד את ידיו עֲמָלֵק גוברים. ידי מֹשֶׁה כבדות עליו, ואַהֲרֹן וחוּר תומכים בידיו עד שקיעת\בֹּא השמש, ויְהוֹשֻׁעַ מכה\מחליש את עֲמָלֵק. |
| י וַיַּעַשׂ יְהוֹשֻׁעַ כַּאֲשֶׁר אָמַר לוֹ מֹשֶׁה לְהִלָּחֵם בַּעֲמָלֵק וּמֹשֶׁה אַהֲרֹן וְחוּר עָלוּ רֹאשׁ הַגִּבְעָה. יא וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק. יב וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ. יג וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ לְפִי חָרֶב. |
| ה' מצווה לרשום בספר וגם לאמר ליְהוֹשֻׁעַ שה' ידאג למחות את זכר עֲמָלֵק. מֹשֶׁה בונה מזבח, וקורא לו "ה' נִסִּי" (כלומר ה' הוא הדגל שלי), כי ידו של ה' היושב על כֵּס מלכותו נשבעת לַנֶּצַח להלחם את מלחמת ה' בַּעֲמָלֵק, או שהמזבח הוא מצבה\יָד לזכר הנס שעשה ה' ותזכורת נצחית להלחם בַּעֲמָלֵק. |
| יד וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם. טו וַיִּבֶן מֹשֶׁה מִזְבֵּחַ וַיִּקְרָא שְׁמוֹ יְהוָה נִסִּי. טז וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיהוָה בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ו | "..הִנְנִי עֹמֵד לְפָנֶיךָ שָּׁם עַל הַצּוּר בְּחֹרֵב, וְהִכִּיתָ בַצּוּר וְיָצְאוּ מִמֶּנּוּ מַיִם וְשָׁתָה הָעָם" |
| י"א- י"ב | וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ, וְגָבַר יִשְׂרָאֵל, וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק. וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ, וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו, מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד |