סיכום
ה' מוסר למֹשֶׁה את המצווה שלא לשחוט בהמת קורבן (שׁוֹר, כֶּבֶשׂ, או עֵז) שלא כחלק מהבאתה לקורבן מול המִשְׁכַּן. זאת כדי למנוע זבח קורבנות ברחבי הארץ, דבר הנחשב כעבודת אלילים. נאסרת גם אכילת דָּם (עם הַבָּשָׂר) כיוון שהדָּם הוא מקום הנֶפֶשׁ, ולכן התזתו על המזבח מְכַפֶּרֶת על נפשו של המקריב. העובר על מִצְווֹת אלה מבני העַם או מהגֵּר החי עם העַם נפשו\חייו תִּכָּרֵת ע"י ה'. מאכל בשר נְבֵלָה או טְרֵפָה הינו מְטַמֵּא ודורש הִטָּהֲרוּת.
תקציר
| ריכוז השחיטה והפולחן: ה' מורה למֹשֶׁה לצוות על הכוהנים ועל העַם שלא לשחוט בהמת קורבן (שׁוֹר, כֶּבֶשׂ, או עֵז) שלא כחלק מהבאתה לקורבן מול המִשְׁכַּן. מי שיעשה כך יחשב כרוצח שופך דם ויענש בעונש חָמוּר של "כָּרֵת" [*]עונש קשה המוטל על מי שעובר על האיסורים השונים הנמסרים בפרק זה, ונזכר גם כעונש על מספר חטאים חֲמוּרִים נוספים הנזכרים במקרא. מהות העונש לא מפורשת, אך יש המשערים שמדובר בחרם או בגירוש, או בעונש שלא בידי אדם אלא מה' שבו יכרתו חייו של החוטא, או שתכרת מורשתו כך שלא יבואו ממנו עוד צאצאים. . |
| א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵיהֶם זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לֵאמֹר. ג אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז בַּמַּחֲנֶה אוֹ אֲשֶׁר יִשְׁחַט מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. ד וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא הֱבִיאוֹ לְהַקְרִיב קָרְבָּן לַיהוָה לִפְנֵי מִשְׁכַּן יְהוָה דָּם יֵחָשֵׁב לָאִישׁ הַהוּא דָּם שָׁפָךְ וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מִקֶּרֶב עַמּוֹ. |
| העַם חייב להפסיק לזבוח את חיות הקורבן בשָּׂדֶה, אלא להביאם לאֹהֶל מוֹעֵד כדי שהכוהן יזבח אותם כקורבן שְׁלָמִים [*]הנאכל ברובו ע"י מביא הקורבן - ראו וַיִּקְרָא פרק ג ויבצע כראוי את התזת הַדָּם ושריפת הַחֵלֶב\שומן. |
| ה לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַיהוָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַיהוָה אוֹתָם. ו וְזָרַק הַכֹּהֵן אֶת הַדָּם עַל מִזְבַּח יְהוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְטִיר הַחֵלֶב לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה. |
| כך העַם יפסיק לעולם לזבוח ברחבי הארץ לאלילי העזים\שְּׂעִירִם. על מֹשֶׁה להזהיר אותם שמי שיזבח כך עֹלָה [*]זבח קורבן המיועד להשרף במלואו - ראו וַיִּקְרָא פרק א אוֹ כל זָבַח אחר בלי להביא את הקורבן למִשְׁכַּן ייענש ב"כָּרֵת", בין אם הוא מהעַם או גֵּר החי עם העַם. |
| ז וְלֹא יִזְבְּחוּ עוֹד אֶת זִבְחֵיהֶם לַשְּׂעִירִם אֲשֶׁר הֵם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם חֻקַּת עוֹלָם תִּהְיֶה זֹּאת לָהֶם לְדֹרֹתָם. ח וַאֲלֵהֶם תֹּאמַר אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר אֲשֶׁר יָגוּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יַעֲלֶה עֹלָה אוֹ זָבַח. ט וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא יְבִיאֶנּוּ לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ לַיהוָה וְנִכְרַת הָאִישׁ הַהוּא מֵעַמָּיו. |
| איסור אכילת דָּם: בן העַם או גֵּר שיאכל דָּם (עם הַבָּשָׂר) יענש ע"י ה' שיַפְנֶה אליו את פניו ויעניש אותו ב"כָּרֵת". זאת כיוון שהדָּם הוא מקום הנֶפֶשׁ, ולכן התזתו על המזבח מְכַפֶּרֶת על נפשו של המקריב. |
| י וְאִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יֹאכַל כָּל דָּם וְנָתַתִּי פָנַי בַּנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת אֶת הַדָּם וְהִכְרַתִּי אֹתָהּ מִקֶּרֶב עַמָּהּ. יא כִּי נֶפֶשׁ הַבָּשָׂר בַּדָּם הִוא וַאֲנִי נְתַתִּיו לָכֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לְכַפֵּר עַל נַפְשֹׁתֵיכֶם כִּי הַדָּם הוּא בַּנֶּפֶשׁ יְכַפֵּר. יב עַל כֵּן אָמַרְתִּי לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל כָּל נֶפֶשׁ מִכֶּם לֹא תֹאכַל דָּם וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם לֹא יֹאכַל דָּם. |
| לכן גם בן העַם או גֵּר שיָצוּד חיה למאכל חייב לשפוך את דמה ולכסותו בעפר, כי הנֶפֶשׁ היא בדַּם, ולכן כל מי שיאכל את הדַּם ייענש ב"כָּרֵת". |
| יג וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּעָפָר. יד כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ בְנַפְשׁוֹ הוּא וָאֹמַר לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת. |
| בן העַם או גֵּר האוכל בשר נְבֵלָה או טְרֵפָה (חַיָּה שנטרפה ע"י חַיָּה) חייב לכבס את בגדיו ולרחוץ, והוא נחשב טמא עד הָעֶרֶב [*]ראו גם וַיִּקְרָא פרק י"א פסוקים ל"ט-מ . מי שלא יעשה כך ימשיך לשאת על עצמו את חטאו (ויענש).
[^]
וַיִּקְרָא פרק י"א פסוקים ל"ט-מ: לט
וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב.
מ
וְהָאֹכֵל מִנִּבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב וְהַנֹּשֵׂא אֶת נִבְלָתָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.
|
| טו וְכָל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל נְבֵלָה וּטְרֵפָה בָּאֶזְרָח וּבַגֵּר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעֶרֶב וְטָהֵר. טז וְאִם לֹא יְכַבֵּס וּבְשָׂרוֹ לֹא יִרְחָץ וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"ד | דַּם כָּל בָּשָׂר לֹא תֹאכֵלוּ כִּי נֶפֶשׁ כָּל בָּשָׂר דָּמוֹ הִוא כָּל אֹכְלָיו יִכָּרֵת. |