וַיִּקְרָא כ”ה

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Gruner Veltliner Grapes, uploaded to Wikimedia by Mljacobs6. Author in Wikimedia listed as 'All pictures were privately commissioned by myself to be taken by photographer Daniel Trimboli. I am the sole owner of the copyright for all these pictures'. See more info in link. [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons

שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ (ג)

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Michelangelo's Rebellious Slave, 1513-1515, Paris, Louvre, By Jörg Bittner Unna [CC-BY-SA-3.0], from Wikimedia Commons

וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד (ל"ט) פסל עבד, של מיכאלאנג'לו

סיכום

ה' מוסר למֹשֶׁה בהר סִינַי את הלכות השְׁמִיטָּה: כל שנה שביעית הָאָרֶץ תִּשְׁבּוֹת ואין לְעַבֵּד אותה. את ספיחי הגידולים והעֲנָבִים יכולים לאסוף כולם, כולל החיות. ביום הַכִּפֻּרִים בשנה שאחרי 7 שנות שְׁמִיטָּה (כלומר בשנה ה-50), יש לתקוע בשופר בכל הארץ, ולקדש את שנת היוֹבֵל. אז משוחררים העבדים (העִבְרִים), והנחלות חוזרות לבעליהן המקוריים. אפשר לגאול עֶבֶד או קרקע שנמכרה, ואז יש להחזיר את המחיר לפי משך התקופה מאז המכירה. אסור להלוות בריבית, ולהעביד בְּפָרֶךְ.

תקציר

ה' מוסר למֹשֶׁה בהר סִינַי את הלכות השְׁמִיטָּה שיכנסו לתוקף כשהעַם יגיע לארץ: במשך 6 שנים העַם יעבוד את האדמה (יזרע את השדה ויגזום\יִזְמוֹר את הכרם) והשנה ה-7 תהיה שנת שַׁבָּתוֹן לאדמה ואסור לעבוד אותה. את ספיחי הגידולים והעֲנָבִים שגדלים מעצמם אסור לקצור כמו בשנה רגילה, אלא הם ישארו זמינים לא רק לבעל השדה אלא לכל העַם, כולל לעבדים, לשכירים, לתושבים (חסרי הקרקע), וגם לחיות המבויתות ולחיות השדה.

א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה. ג שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. ד וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר. ה אֵת סְפִיחַ קְצִירְךָ לֹא תִקְצוֹר וְאֶת עִנְּבֵי נְזִירֶךָ לֹא תִבְצֹר שְׁנַת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ. ו וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ. ז וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל.

בשנה שאחרי 7 שנות שמיטה (כלומר בשנה ה-50), יש לתקוע בשופר ביום הַכִּפֻּרִים בכל הארץ, ולקדש את שנת היוֹבֵל. אז יקראו דְּרוֹר\חופש לכל העבדים (בני העַם) שישוחררו וישובו לנחלתם\אֲחֻזָּתם ולמִשְׁפַּחְתם. באופן כללי, הנחלות יחזרו לבעליהן המקוריים שיוכלו לשוב אליהן. בשנת היוֹבֵל יש גם להשבית את האדמה כמו בשנת שמיטה.

ח וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. ט וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם. י וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ. יא יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה תִּהְיֶה לָכֶם לֹא תִזְרָעוּ וְלֹא תִקְצְרוּ אֶת סְפִיחֶיהָ וְלֹא תִבְצְרוּ אֶת נְזִרֶיהָ. יב כִּי יוֹבֵל הִוא קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ אֶת תְּבוּאָתָהּ. יג בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ.

אסור לאָדָם שמוכר את אדמתו לְאַחֵר, להונות את הקונה ולמכור לו את האדמה במכיר מלא כאשר קרובה כבר שנת היוֹבֵל, בה האדמה תוחזר למוכר. מחיר הקרקע יהיה תואם את מספר התבואות שהיא תניב עד שנת היוֹבֵל: אם היוֹבֵל רחוק, המחיר יהיה רב, ואם היוֹבֵל קרוב אז המחיר יהיה מועט. אם העַם יקפיד על מצוות אלה, הוא יזכה לחיות בשלום על אדמתו.

יד וְכִי תִמְכְּרוּ מִמְכָּר לַעֲמִיתֶךָ אוֹ קָנֹה מִיַּד עֲמִיתֶךָ אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו. טו בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ. טז לְפִי רֹב הַשָּׁנִים תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת הוּא מֹכֵר לָךְ. יז וְלֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ כִּי אֲנִי יְהֹוָה אֱלֹהֵיכֶם. יח וַעֲשִׂיתֶם אֶת חֻקֹּתַי וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח. יט וְנָתְנָה הָאָרֶץ פִּרְיָהּ וַאֲכַלְתֶּם לָשֹׂבַע וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ.

אם העַם ישאל מה יאכל בשנת השמיטה שבה לא מגדלים או אוספים גידולים, אז התשובה היא שה' ידאג לכך שהתבואה בשנה ה-6 (הקודמת לשמיטה) תספיק ל-3 שנים: (1): לשנה ה-6, (2): לשנת ה-7, כלומר לשנת השמיטה, ו(3): לשנת ה-8 שגם בה יש באופן טבעי מעט תבואה כי האדמה לא נזרעה בשנת השמיטה. כך העַם יאכל תבואה יְשָׁנָה עד בוא השנה ה-9.

כ וְכִי תֹאמְרוּ מַה נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת תְּבוּאָתֵנוּ. כא וְצִוִּיתִי אֶת בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים. כב וּזְרַעְתֶּם אֵת הַשָּׁנָה הַשְּׁמִינִת וַאֲכַלְתֶּם מִן הַתְּבוּאָה יָשָׁן עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת עַד בּוֹא תְּבוּאָתָהּ תֹּאכְלוּ יָשָׁן.

מכירת הנָחֲלָה לאַחֵר אינה תְּקֵפָה לִצְמִתֻת\לָנֶצַח, כי כל הָאָרֶץ בעצם שייכת לה' והעַם חי בה כמו גֵר וְתוֹשָׁב זרים בארצו. בשנת היוֹבֵל, כאמור, הנחלות נגאלות וחוזרות לבעליהן. אם בן העַם יתרושש\יָמוּךְ ויאלץ למכור את נחלתו, יכול לבוא "גֹאֲלוֹ" שהוא קרוב משפחתו, ולקנות בחזרה את האדמה ובכך "לגאול" אותה בחזרה לְבַעֲלוּת המשפחה. אם למוכר לא ימצא גואל, אבל הוא בעצמו מצליח לגאול בחזרה את האדמה שמכר, אזי עליו לחשב, ולהשאיר בידיו, את החלק במחיר הקרקע המתאים לשָׁנִים שבהן הקונה השתמש בה, ואת העודף להחזיר לקונה. אם לא נמצא אף גואל לאדמה, היא תישאר בידי הקונה עד שנת הַיּוֹבֵל, ואז היא תשוב לבעליה המקוריים.

כג וְהָאָרֶץ לֹא תִמָּכֵר לִצְמִתֻת כִּי לִי הָאָרֶץ כִּי גֵרִים וְתוֹשָׁבִים אַתֶּם עִמָּדִי. כד וּבְכֹל אֶרֶץ אֲחֻזַּתְכֶם גְּאֻלָּה תִּתְּנוּ לָאָרֶץ. כה כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָכַר מֵאֲחֻזָּתוֹ וּבָא גֹאֲלוֹ הַקָּרֹב אֵלָיו וְגָאַל אֵת מִמְכַּר אָחִיו. כו וְאִישׁ כִּי לֹא יִהְיֶה לּוֹ גֹּאֵל וְהִשִּׂיגָה יָדוֹ וּמָצָא כְּדֵי גְאֻלָּתוֹ. כז וְחִשַּׁב אֶת שְׁנֵי מִמְכָּרוֹ וְהֵשִׁיב אֶת הָעֹדֵף לָאִישׁ אֲשֶׁר מָכַר לוֹ וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ. כח וְאִם לֹא מָצְאָה יָדוֹ דֵּי הָשִׁיב לוֹ וְהָיָה מִמְכָּרוֹ בְּיַד הַקֹּנֶה אֹתוֹ עַד שְׁנַת הַיּוֹבֵל וְיָצָא בַּיֹּבֵל וְשָׁב לַאֲחֻזָּתוֹ.

אם אָדָם מוכר בית בעיר מוקפת חומה, הוא זכאי לנסות לגאול אותו תוך שנה ממכירתו. אחרי שנה הבית עובר לבעליו החדשים וליורשיו לַצְּמִיתֻת. אבל בית בישוב חסר חומה (חֲצֵרִים) שקול לקרקע רגילה וישוב בשנת הַיּוֹבֵל לבעליה המקורי. בית עירוני של של בן לֵוִי יכול להיגאל בכל זמן, ויוחזר לבעליו המקורי הַלֵוִי בשנת הַיּוֹבֵל (גם אם נגאל בינתיים ע"י לֵוִי אחר). שדות המרעה של הַלְוִיִּם הם נחלת כל הַלְוִיִּם ולכן אינם ניתנים כלל לְהִמָּכֵר.

כט וְאִישׁ כִּי יִמְכֹּר בֵּית מוֹשַׁב עִיר חוֹמָה וְהָיְתָה גְּאֻלָּתוֹ עַד תֹּם שְׁנַת מִמְכָּרוֹ יָמִים תִּהְיֶה גְאֻלָּתוֹ. ל וְאִם לֹא יִגָּאֵל עַד מְלֹאת לוֹ שָׁנָה תְמִימָה וְקָם הַבַּיִת אֲשֶׁר בָּעִיר אֲשֶׁר לא [לוֹ] חֹמָה לַצְּמִיתֻת לַקֹּנֶה אֹתוֹ לְדֹרֹתָיו לֹא יֵצֵא בַּיֹּבֵל. לא וּבָתֵּי הַחֲצֵרִים אֲשֶׁר אֵין לָהֶם חֹמָה סָבִיב עַל שְׂדֵה הָאָרֶץ יֵחָשֵׁב גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ וּבַיֹּבֵל יֵצֵא. לב וְעָרֵי הַלְוִיִּם בָּתֵּי עָרֵי אֲחֻזָּתָם גְּאֻלַּת עוֹלָם תִּהְיֶה לַלְוִיִּם. לג וַאֲשֶׁר יִגְאַל מִן הַלְוִיִּם וְיָצָא מִמְכַּר בַּיִת וְעִיר אֲחֻזָּתוֹ בַּיֹּבֵל כִּי בָתֵּי עָרֵי הַלְוִיִּם הִוא אֲחֻזָּתָם בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לד וּשְׂדֵה מִגְרַשׁ עָרֵיהֶם לֹא יִמָּכֵר כִּי אֲחֻזַּת עוֹלָם הוּא לָהֶם.

אם בן העַם מתרושש\יָמוּךְ ונשמט מטה ידו, על "אֶחָיו" מבני העַם לתמוך בו כמו גֵּר וְתוֹשָׁב (חסרי קרקע). אין להלוות לו כסף או אוכל ברִיבִּית\תַרְבִּית\מַרְבִּית\נֶשֶׁךְ.

לה וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ וּמָטָה יָדוֹ עִמָּךְ וְהֶחֱזַקְתָּ בּוֹ גֵּר וְתוֹשָׁב וָחַי עִמָּךְ. לו אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ. לז אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ. לח אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לָתֵת לָכֶם אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים.

אם בן העַם מתרושש ונמכר ל"אֶחָיו" מבני העַם, אסור להעבידו כמו עֶבֶד, אלא יש לנהוג בו כְּשָׂכִיר עד שנת היוֹבֵל שאז הוא ישוחרר, ויחזור עם משפחתו לנחלת אֲבֹתָיו. זאת כיוון שבני העַם הם כולם עבדים של ה' אשר הוציא אותם מעַבְדוּת במִצְרָיִם. לכן אין למכור את בן העַם לעבדות רגילה, ואין לִרְדוֹת ב"עֶבֶד" העִבְרִי ולהעבידו בְּפָרֶךְ.

לט וְכִי יָמוּךְ אָחִיךָ עִמָּךְ וְנִמְכַּר לָךְ לֹא תַעֲבֹד בּוֹ עֲבֹדַת עָבֶד. מ כְּשָׂכִיר כְּתוֹשָׁב יִהְיֶה עִמָּךְ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל יַעֲבֹד עִמָּךְ. מא וְיָצָא מֵעִמָּךְ הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ וְשָׁב אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ וְאֶל אֲחֻזַּת אֲבֹתָיו יָשׁוּב. מב כִּי עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם לֹא יִמָּכְרוּ מִמְכֶּרֶת עָבֶד. מג לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ.

אבל מותר לקנות עבדים ושפחות\אַמּוֹת מהַגּוֹיִם השכנים לארץ, ומאלה הַגָּרִים בארץ, ומבני משפחותיהם. עבדים כאלה הם חלק מהנחלה\אֲחֻזָּה של בעליהם, ועוברים בירושה (ולא משוחררים בשנת הַיּוֹבֵל).

מד וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לָךְ מֵאֵת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר סְבִיבֹתֵיכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ עֶבֶד וְאָמָה. מה וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים הַגָּרִים עִמָּכֶם מֵהֶם תִּקְנוּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם אֲשֶׁר עִמָּכֶם אֲשֶׁר הוֹלִידוּ בְּאַרְצְכֶם וְהָיוּ לָכֶם לַאֲחֻזָּה. מו וְהִתְנַחֲלְתֶּם אֹתָם לִבְנֵיכֶם אַחֲרֵיכֶם לָרֶשֶׁת אֲחֻזָּה לְעֹלָם בָּהֶם תַּעֲבֹדוּ וּבְאַחֵיכֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ בְּאָחִיו לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ.

אם בן העַם מתרושש\מָךְ ונמכר לעַבְדוּת לידי גֵּר וְתוֹשָׁב החיים בארץ (או לגֵּר ש"נעקר" ממשפחתו ונספח לעַם?), אזי מותר לקרוב משפחתו לגאול אותו מעַבְדוּת: הזכות לגאול ניתנת קודם לאָח, ואח"כ לדּוֹד, לבן-הדּוֹד, לקרוב משפחה אחר, ולעֶבֶד עצמו אם יצליח.

מז וְכִי תַשִּׂיג יַד גֵּר וְתוֹשָׁב עִמָּךְ וּמָךְ אָחִיךָ עִמּוֹ וְנִמְכַּר לְגֵר תּוֹשָׁב עִמָּךְ אוֹ לְעֵקֶר מִשְׁפַּחַת גֵּר. מח אַחֲרֵי נִמְכַּר גְּאֻלָּה תִּהְיֶה לּוֹ אֶחָד מֵאֶחָיו יִגְאָלֶנּוּ. מט אוֹ דֹדוֹ אוֹ בֶן דֹּדוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ מִשְּׁאֵר בְּשָׂרוֹ מִמִּשְׁפַּחְתּוֹ יִגְאָלֶנּוּ אוֹ הִשִּׂיגָה יָדוֹ וְנִגְאָל.

כשהעֶבֶד נמכר, היה המחיר ששולם עבורו תואם את מספר השנים משנת הִמָּכְרוֹ ועד לשנת הַיּוֹבֵל הבאה. אם נותרו עוד שנים רבות, יש להשיב לקונה העֶבֶד את תמורתם מהכסף ששילם על העֶבֶד, ואם שנת הַיּוֹבֵל כבר קרובה אזי יש לחשב את מחיר השנים הנותרות ולהשיבם לקונה העֶבֶד. על בעל העֶבֶד לנהוג בו כשָׂכִיר ולא לִרְדוֹת ולהעבידו בְּפָרֶךְ. אם העֶבֶד לא נגאל, הוא יֵצֵא לחופשי עם ילדיו בשנת הַיּוֹבֵל. זאת שוב כיוון שבני העַם הם כולם עבדים של ה' אשר הוציא אותם מעַבְדוּת במִצְרָיִם.

נ וְחִשַּׁב עִם קֹנֵהוּ מִשְּׁנַת הִמָּכְרוֹ לוֹ עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְהָיָה כֶּסֶף מִמְכָּרוֹ בְּמִסְפַּר שָׁנִים כִּימֵי שָׂכִיר יִהְיֶה עִמּוֹ. נא אִם עוֹד רַבּוֹת בַּשָּׁנִים לְפִיהֶן יָשִׁיב גְּאֻלָּתוֹ מִכֶּסֶף מִקְנָתוֹ. נב וְאִם מְעַט נִשְׁאַר בַּשָּׁנִים עַד שְׁנַת הַיֹּבֵל וְחִשַּׁב לוֹ כְּפִי שָׁנָיו יָשִׁיב אֶת גְּאֻלָּתוֹ. נג כִּשְׂכִיר שָׁנָה בְּשָׁנָה יִהְיֶה עִמּוֹ לֹא יִרְדֶּנּוּ בְּפֶרֶךְ לְעֵינֶיךָ. נד וְאִם לֹא יִגָּאֵל בְּאֵלֶּה וְיָצָא בִּשְׁנַת הַיֹּבֵל הוּא וּבָנָיו עִמּוֹ. נה כִּי לִי בְנֵי יִשְׂרָאֵל עֲבָדִים עֲבָדַי הֵם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אוֹתָם מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
ד	וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר.
ט- י	בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם. וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם..
ל"ו	אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ.