וַיִּקְרָא כ”ב

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Kapłaństwo Izraelitów w Przybytku Przymierza, unknown artist from Carl Poellath's atelier. See page for more info. [Public domain], via Wikimedia Commons

אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהוָה לְעֹלָה (י"ח)

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

An injured cow. By Ansh Mishra [CC-BY-SA-4.0], via Wikimedia Commons

כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם (כ)

סיכום

ה' רשימת מצוות ואיסורים הקשורים לקורבנות: אסור לכוהנים לאכול את בשר הקורבנות שמביא העַם בעוד הם (הכוהנים) במצב של טומאה. בשר הקורבנות הניתן לכוהנים מותר לאכילה רק ע"י הכוהנים, משפחתם הקרובה, ועבדיהם. חיית הקורבן חייבת להיות חסרת מוּם\פגם, והיא חייבת לשהות אצל אִמָּהּ לפחות 7 ימים לפני שתוקרב. אין להקריב שׁוֹר אוֹ שֶׂה עם בְּנוֹ. זבח תּוֹדָה חייב להאכל ביום הקרבתו.

תקציר

רק כוהנים במצב טוהרה יכולים לאכול מהקורבנות: ה' אומר למֹשֶׁה למסור לכוהנים שעליהם להמנע\להתנזר מלאכול את בשר הקורבנות שמביא העַם בעוד הם (הכוהנים) במצב של טומאה. אחרת, הם יחללו את הקורבנות הקדושים ויענשו בכָּרֵת.

א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְיִנָּזְרוּ מִקָּדְשֵׁי בְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי אֲשֶׁר הֵם מַקְדִּשִׁים לִי אֲנִי יְהוָה. ג אֱמֹר אֲלֵהֶם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִקְרַב מִכָּל זַרְעֲכֶם אֶל הַקֳּדָשִׁים אֲשֶׁר יַקְדִּישׁוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לַיהוָה וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִלְּפָנַי אֲנִי יְהוָה.

ולהלן סוגי הטומאה שמונעת מכוהן מלאכול את הקורבנות: אם הכוהן טמא כתוצאה מצָּרַעַת או זִיבָה, עליו להטהר על פי המְצֻוֶּה- לפני שיאכל מהקורבנות. כוהן שנוגע באדם או בדבר טמא (באיש שנגע במֵת\נֶפֶשׁ, באיש שפלט זָרַע, או בשֶׁרֶץ מטמא) יִטָּמֵא בעצמו עד הערב וחייב לרחוץ לפני שיִטַּהֵר עם השקיעה (בוא הַשֶּׁמֶשׁ), אז הוא יוכל שוב לאכול מהקורבנות. לכוהן אסור לאכול חיות נבלות או טרופות. כוהן שיאכל קודשים בעודו טמא יחלל את מִשְׂרָתוֹ ויומת (ע"י ה').

ד אִישׁ אִישׁ מִזֶּרַע אַהֲרֹן וְהוּא צָרוּעַ אוֹ זָב בַּקֳּדָשִׁים לֹא יֹאכַל עַד אֲשֶׁר יִטְהָר וְהַנֹּגֵעַ בְּכָל טְמֵא נֶפֶשׁ אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע. ה אוֹ אִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל שֶׁרֶץ אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ אוֹ בְאָדָם אֲשֶׁר יִטְמָא לוֹ לְכֹל טֻמְאָתוֹ. ו נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תִּגַּע בּוֹ וְטָמְאָה עַד הָעָרֶב וְלֹא יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי אִם רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם. ז וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי לַחְמוֹ הוּא. ח נְבֵלָה וּטְרֵפָה לֹא יֹאכַל לְטָמְאָה בָהּ אֲנִי יְהוָה. ט וְשָׁמְרוּ אֶת מִשְׁמַרְתִּי וְלֹא יִשְׂאוּ עָלָיו חֵטְא וּמֵתוּ בוֹ כִּי יְחַלְּלֻהוּ אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשָׁם.

בשר הקורבנות הניתן לכוהנים אסור למאכל ע"י זָר (שאינו קרוב של הכוהן), וגם לא ע"י דייר בביתו, או שָׂכִיר שלו. אבל עבד של הכוהן וילדי העבד כן זכאים לאכול מהקורבנות. בַת כֹּהֵן שנישאה לזָר כבר אינה זכאית לאכול מהקורבנות של אביה, אבל היא תהיה שוב זכאית לכך אם תשוב לבית אביה אחרי שהתאלמנה או התגרשה, בעודה חסרת ילדים שיתמכו בה.

י וְכָל זָר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ תּוֹשַׁב כֹּהֵן וְשָׂכִיר לֹא יֹאכַל קֹדֶשׁ. יא וְכֹהֵן כִּי יִקְנֶה נֶפֶשׁ קִנְיַן כַּסְפּוֹ הוּא יֹאכַל בּוֹ וִילִיד בֵּיתוֹ הֵם יֹאכְלוּ בְלַחְמוֹ. יב וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה לְאִישׁ זָר הִוא בִּתְרוּמַת הַקֳּדָשִׁים לֹא תֹאכֵל. יג וּבַת כֹּהֵן כִּי תִהְיֶה אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה וְזֶרַע אֵין לָהּ וְשָׁבָה אֶל בֵּית אָבִיהָ כִּנְעוּרֶיהָ מִלֶּחֶם אָבִיהָ תֹּאכֵל וְכָל זָר לֹא יֹאכַל בּוֹ.

אָדָם שאוכל בטעות מבשר הקורבנות חייב לתרום את ערכו בתוספת רִבִּית של חמישית (לפי עליו גם להוסיף אֵיל אָשָׁם). זאת כדי שלא לחלל את הקורבנות המובאים בידי העַם.

יד וְאִישׁ כִּי יֹאכַל קֹדֶשׁ בִּשְׁגָגָה וְיָסַף חֲמִשִׁיתוֹ עָלָיו וְנָתַן לַכֹּהֵן אֶת הַקֹּדֶשׁ. טו וְלֹא יְחַלְּלוּ אֶת קָדְשֵׁי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת אֲשֶׁר יָרִימוּ לַיהוָה. טז וְהִשִּׂיאוּ אוֹתָם עֲו‍ֹן אַשְׁמָה בְּאָכְלָם אֶת קָדְשֵׁיהֶם כִּי אֲנִי יְהוָה מְקַדְּשָׁם.

המגבלות על חיות הקורבן: ה' אומר למֹשֶׁה למסור לעַם וגם לגֵּרים שקורבנות הנֶדֶר והנְדָבָה שלהם מהבָּקָר או הצֹּאן והמיועדים לְעֹלָה או לשְׁלָמִים חייבים להיות חסרי מוּם, ובמקרה של עֹלָה - עליהם גם להיות ממין זָכָר. כל קורבן אחר יהיה חסר תועלת כי לא יתקבל ברצון ע"י ה'.

יז וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יח דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאֶל בָּנָיו וְאֶל כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ לְכָל נִדְרֵיהֶם וּלְכָל נִדְבוֹתָם אֲשֶׁר יַקְרִיבוּ לַיהוָה לְעֹלָה. יט לִרְצֹנְכֶם תָּמִים זָכָר בַּבָּקָר בַּכְּשָׂבִים וּבָעִזִּים. כ כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם. כא וְאִישׁ כִּי יַקְרִיב זֶבַח שְׁלָמִים לַיהוָה לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ לִנְדָבָה בַּבָּקָר אוֹ בַצֹּאן תָּמִים יִהְיֶה לְרָצוֹן כָּל מוּם לֹא יִהְיֶה בּוֹ.

רשימת המוּמִים האסורים בקורבנות, כולל בקורבנות "אִשֵּׁה", דּוֹמָה ברובה לרשימת המוּמִים האסורים בכוהנים המקריבים אותם: אסור לקורבן להיות עִוֵּר, בעל שֶׁבֶר (בעצמות), חָרוּץ, בעל יַבֶּלֶת בולטת, גָרָב או יַלֶּפֶת. שׁוֹר או שֶׂה בעל מוּם (שָׂרוּעַ, קָלוּט) מותר כקורבן נְדָבָה, אך אסור כקורבן נֵדֶר.

כב עַוֶּרֶת אוֹ שָׁבוּר אוֹ חָרוּץ אוֹ יַבֶּלֶת אוֹ גָרָב אוֹ יַלֶּפֶת לֹא תַקְרִיבוּ אֵלֶּה לַיהוָה וְאִשֶּׁה לֹא תִתְּנוּ מֵהֶם עַל הַמִּזְבֵּחַ לַיהוָה. כג וְשׁוֹר וָשֶׂה שָׂרוּעַ וְקָלוּט נְדָבָה תַּעֲשֶׂה אֹתוֹ וּלְנֵדֶר לֹא יֵרָצֶה.

אסור לְסָרֵס חיות קורבן, ובוודאי שלא להקריב קורבן מְסוֹרָס (או בעל מומים שונים באיברי מינו - מָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק). קורבנות פגומים שכאלה אסורים גם מידי נוכרים (שלא מהעַם), כי קורבנות מושחתים לא יתקבלו ברצון.

כד וּמָעוּךְ וְכָתוּת וְנָתוּק וְכָרוּת לֹא תַקְרִיבוּ לַיהוָה וּבְאַרְצְכֶם לֹא תַעֲשׂוּ. כה וּמִיַּד בֶּן נֵכָר לֹא תַקְרִיבוּ אֶת לֶחֶם אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל אֵלֶּה כִּי מָשְׁחָתָם בָּהֶם מוּם בָּם לֹא יֵרָצוּ לָכֶם.

שׁוֹר, כבש, אוֹ עֵז חייבים לשהות אצל אִמּם לפחות 7 ימים מיום הִוָּלְדָם לפני שיוכלו לְהִלָּקַח לקורבן. אסור לשחוט שׁוֹר אוֹ שֶׂה וגם את בְּנוֹ באותו היום. זֶבַח תּוֹדָה יש לסיים לאכול ביום הקורבן.

כו וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כז שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ וּמִיּוֹם הַשְּׁמִינִי וָהָלְאָה יֵרָצֶה לְקָרְבַּן אִשֶּׁה לַיהוָה. כח וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד. כט וְכִי תִזְבְּחוּ זֶבַח תּוֹדָה לַיהוָה לִרְצֹנְכֶם תִּזְבָּחוּ. ל בַּיּוֹם הַהוּא יֵאָכֵל לֹא תוֹתִירוּ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר אֲנִי יְהוָה.

סִכּוּם הפרק: יש לשמור על המצוות (כמו אלה שפורטו למעלה), ולא לחלל בטומאה את שֵׁם ה', אשר נמצא בין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מאז שהוציא אותם ממִצְרַיִם.

לא וּשְׁמַרְתֶּם מִצְו‍ֹתַי וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם אֲנִי יְהוָה. לב וְלֹא תְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי וְנִקְדַּשְׁתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲנִי יְהוָה מְקַדִּשְׁכֶם. לג הַמּוֹצִיא אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהוָה.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
כ	כֹּל אֲשֶׁר בּוֹ מוּם לֹא תַקְרִיבוּ כִּי לֹא לְרָצוֹן יִהְיֶה לָכֶם.
כ"ז	שׁוֹר אוֹ כֶשֶׂב אוֹ עֵז כִּי יִוָּלֵד וְהָיָה שִׁבְעַת יָמִים תַּחַת אִמּוֹ..