וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין תִּתְּנוּ תְרוּמָה לַכֹּהֵן מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם (ל"ב) בתמונה - שׁוֹק כבש, אחד מסוגי הַשְּׁלָמִים (ראו פרק ג')
פרטי היוצר\ת
Sinai Egypt - By Tommy from Arad [CC-BY-2.0], via Wikimedia Commons
בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לַיהוָה בְּמִדְבַּר סִינָי (ל"ח)
|
|
סיכום
הפרק מוסיף פרטים על קורבן ה"אָשָׁם" (קורבן של אַיִל הבא לכפר לאָדָם על אשמה כלשהי) - האַיִל נשחט מול האוהל, הַחֵלֶב\שומן מוקטר על המזבח, והשאר נמסר לכוהן. נוספים גם פרטים על קורבן ה"עֹלָה" (שבו הקורבן נשרף כולו), על קורבן המִנְחָה (קורבן מן הצומח הנאכל ברובו ע"י הכוהנים), ועל הלכות הזבח והאכילה של קורבן ה"שְׁלָמִים" (שבו הקורבן נאכל ברובו ע"י מביא הקורבן).
תקציר
| הפרק מוסיף פרטים מעבר לתיאור בפרק ה על קורבן ה"אָשָׁם" - קורבן של אַיִל [*]זכר הַכְּבָשִׂים הבא לכפר לאָדָם על אשמה כלשהי[^]וַיִּקְרָא פרק ה פסוק ט"ו: טו
נֶפֶשׁ כִּי תִמְעֹל מַעַל וְחָטְאָה בִּשְׁגָגָה מִקָּדְשֵׁי יְהוָה וְהֵבִיא אֶת אֲשָׁמוֹ לַיהוָה אַיִל תָּמִים מִן הַצֹּאן בְּעֶרְכְּךָ כֶּסֶף שְׁקָלִים בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ לְאָשָׁם.
. כאן מובהר שהאָשָׁם הוא בדרגת קְדוּשָׁה גבוהה של קֹדֶשׁ קָדָשִׁים (כמו גם החַטָּאת[^]וַיִּקְרָא פרק ו פסוקים י"ט, כ"ב: יט
הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכֲלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד.
... כב
כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכַל אֹתָהּ קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא.
והמִנְחָה[^]וַיִּקְרָא פרק ו פסוקים ט-י"א: ט
וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ.
י
לֹא תֵאָפֶה חָמֵץ חֶלְקָם נָתַתִּי אֹתָהּ מֵאִשָּׁי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא כַּחַטָּאת וְכָאָשָׁם.
יא
כָּל זָכָר בִּבְנֵי אַהֲרֹן יֹאכֲלֶנָּה חָק עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם מֵאִשֵּׁי יְהוָה כֹּל אֲשֶׁר יִגַּע בָּהֶם יִקְדָּשׁ.
), ולכן הוא כמוהם נאכל רק ע"י זכרי הכוהנים, ורק במקום קדוש[*]בחצר הַמִּשְׁכָּן . את הקורבן יש לשחוט מול האוהל, ולזרוק את הדם סביב משטח מזבח הָעֹלָה, כמו שנעשה עם קורבן הָעֹלָה[^]וַיִּקְרָא פרק א פסוקים ג-ה: ג
אִם עֹלָה קָרְבָּנוֹ מִן הַבָּקָר זָכָר תָּמִים יַקְרִיבֶנּוּ אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד יַקְרִיב אֹתוֹ לִרְצֹנוֹ לִפְנֵי יְהוָה.
ד
וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ הָעֹלָה וְנִרְצָה לוֹ לְכַפֵּר עָלָיו.
ה
וְשָׁחַט אֶת בֶּן הַבָּקָר לִפְנֵי יְהוָה וְהִקְרִיבוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם וְזָרְקוּ אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב אֲשֶׁר פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.
. את הַחֵלֶב[*]שומן הבשר , כולל זה שבזנב האַיִל - הנקרא "הָאַלְיָה" ואת האיברים הפנימיים הכוהן יקריב על המזבח[*]כמו בקורבן החַטָּאת , ושאר הבשר ינתן כאמור לכוהן המקריב.
[^]
וַיִּקְרָא פרק ד פסוקים ח-ט: ח
וְאֶת כָּל חֵלֶב פַּר הַחַטָּאת יָרִים מִמֶּנּוּ אֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה עַל הַקֶּרֶב וְאֵת כָּל הַחֵלֶב אֲשֶׁר עַל הַקֶּרֶב.
ט
וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיוֹת יְסִירֶנָּה.
, וראו הסבר שם על האיברים של החיה המוקרבת |
| א וְזֹאת תּוֹרַת הָאָשָׁם קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא. ב בִּמְקוֹם אֲשֶׁר יִשְׁחֲטוּ אֶת הָעֹלָה יִשְׁחֲטוּ אֶת הָאָשָׁם וְאֶת דָּמוֹ יִזְרֹק עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב. ג וְאֵת כָּל חֶלְבּוֹ יַקְרִיב מִמֶּנּוּ אֵת הָאַלְיָה וְאֶת הַחֵלֶב הַמְכַסֶּה אֶת הַקֶּרֶב. ד וְאֵת שְׁתֵּי הַכְּלָיֹת וְאֶת הַחֵלֶב אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן אֲשֶׁר עַל הַכְּסָלִים וְאֶת הַיֹּתֶרֶת עַל הַכָּבֵד עַל הַכְּלָיֹת יְסִירֶנָּה. ה וְהִקְטִיר אֹתָם הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה אִשֶּׁה לַיהוָה אָשָׁם הוּא. ו כָּל זָכָר בַּכֹּהֲנִים יֹאכְלֶנּוּ בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ יֵאָכֵל קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הוּא. ז כַּחַטָּאת כָּאָשָׁם תּוֹרָה אַחַת לָהֶם הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יְכַפֶּר בּוֹ לוֹ יִהְיֶה. |
| ב פרק א פסוק ווַיִּקְרָא פרק א פסוק ו: ו
וְהִפְשִׁיט אֶת הָעֹלָה וְנִתַּח אֹתָהּ לִנְתָחֶיהָ.
צויין שמביא הָעֹלָה מפשיט את עור חיית הקורבן, וכאן נוסף הפרט שהעור ניתן לכוהן המקריב את הָעֹלָה. גם סוגי המִנְחָה השונים (ראו פרק ב) מחולקים לכוהנים (אחרי שהקריבו קומץ מהמִנְחָה). המִנְחָה האפויה במַּרְחֶשֶׁת או במַחֲבַת[^]וַיִּקְרָא פרק ב פסוקים ה-ז: ה
וְאִם מִנְחָה עַל הַמַּחֲבַת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן מַצָּה תִהְיֶה.
ו
פָּתוֹת אֹתָהּ פִּתִּים וְיָצַקְתָּ עָלֶיהָ שָׁמֶן מִנְחָה הִוא.
ז
וְאִם מִנְחַת מַרְחֶשֶׁת קָרְבָּנֶךָ סֹלֶת בַּשֶּׁמֶן תֵּעָשֶׂה.
נמסרת לכוהן המקריב, והמִנְחָה המעורבת בשמן או היבשה\חֲרֵבָה מחולקת לכלל הכוהנים. |
| ח וְהַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֶת עֹלַת אִישׁ עוֹר הָעֹלָה אֲשֶׁר הִקְרִיב לַכֹּהֵן לוֹ יִהְיֶה. ט וְכָל מִנְחָה אֲשֶׁר תֵּאָפֶה בַּתַּנּוּר וְכָל נַעֲשָׂה בַמַּרְחֶשֶׁת וְעַל מַחֲבַת לַכֹּהֵן הַמַּקְרִיב אֹתָהּ לוֹ תִהְיֶה. י וְכָל מִנְחָה בְלוּלָה בַשֶּׁמֶן וַחֲרֵבָה לְכָל בְּנֵי אַהֲרֹן תִּהְיֶה אִישׁ כְּאָחִיו. |
| מכאן והלאה הפרק כולל בעיקר פרטים נוספים על הלכות קורבן ה"שְׁלָמִים" שבו הקורבן נאכל ברובו ע"י מביא הקורבן, מלבד הַחֵלֶב (שומן הבשר) הנשרף וניתן לה' והחֲזֵה והשׁוֹק הנמסרים לכוהן המקריב (השְׁלָמִים תוארו גם בפרק ג). בפסקה זאת נאמר שבמקרה של שְׁלָמִים של "תּוֹדָה" [*]על עזרה כלשהי שקיבל המקריב מה' , המקריב יביא סוגי מאפים בנוסף לחַיַּת הקורבן[*]"עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו" - בָּקָר, כֶּבֶשׂ, או עֵז. ראו וַיִּקְרָא פרק ג . המאפים כוללים חַלּוֹת ורְקִיקֵי מַצּוֹת וסֹלֶת מעורבת עם פיסות חלות, והם מעורבים או משוחים בַּשָּׁמֶן. יש להביא גם לֶחֶם חָמֵץ[*]המאפים לא מועלים על המזבח, כך שאין סתירה עם איסור מנחת החמץ שבוַיִּקְרָא פרק ב פסוק י"א . המקריב יתרום מאפה מכל סוג לכוהן האחראי על זריקת דם השְׁלָמִים סביב הַמִּזְבֵּחַ
[^]
וַיִּקְרָא פרק ב פסוק י"א: יא
כָּל הַמִּנְחָה אֲשֶׁר תַּקְרִיבוּ לַיהוָה לֹא תֵעָשֶׂה חָמֵץ כִּי כָל שְׂאֹר וְכָל דְּבַשׁ לֹא תַקְטִירוּ מִמֶּנּוּ אִשֶּׁה לַיהוָה.
[^]וַיִּקְרָא פרק ג פסוק ב: ב
וְסָמַךְ יָדוֹ עַל רֹאשׁ קָרְבָּנוֹ וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְזָרְקוּ בְּנֵי אַהֲרֹן הַכֹּהֲנִים אֶת הַדָּם עַל הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.
. |
| יא וְזֹאת תּוֹרַת זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר יַקְרִיב לַיהוָה. יב אִם עַל תּוֹדָה יַקְרִיבֶנּוּ וְהִקְרִיב עַל זֶבַח הַתּוֹדָה חַלּוֹת מַצּוֹת בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן וּרְקִיקֵי מַצּוֹת מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן וְסֹלֶת מֻרְבֶּכֶת חַלֹּת בְּלוּלֹת בַּשָּׁמֶן. יג עַל חַלֹּת לֶחֶם חָמֵץ יַקְרִיב קָרְבָּנוֹ עַל זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו. יד וְהִקְרִיב מִמֶּנּוּ אֶחָד מִכָּל קָרְבָּן תְּרוּמָה לַיהוָה לַכֹּהֵן הַזֹּרֵק אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים לוֹ יִהְיֶה. |
| את בשר זבח שְׁלָמֵי ה"תּוֹדָה" יש לסיים לאכול ביום הקרבתם. שְׁלָמִים של "נֶדֶר" [*]שבועה להקריב קורבן אם תתקבל עזרה או "נְדָבָה"[*]קורבן רשות מתוך נדבת הלב של המקריב יכולים להיאכל גם יום אחרי הקורבן. אבל את השאריות שנותרות ביום השלישי יש לשרוף ולא לאכול כי בשר כזה הוא מאוס\טמא\פִּגּוּל. מי שיאכל ממנו בכל זאת ביום השלישי הדבר יחשב לו לעֲווֹן, וקורבן השְׁלָמִים לא יתקבל ברצון ע"י ה'. |
| טו וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. טז וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה זֶבַח קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל. יז וְהַנּוֹתָר מִבְּשַׂר הַזָּבַח בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף. יח וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יֵרָצֶה הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא. |
| בשר שנטמא אין לאכול אלא יש להשמידו באש. רק אדם במצב של טוהרה יכול לאכול את הבשר הזבח. אדם שאוכל מהשְׁלָמִים כשאינו במצב טוהרה, למשל אם נטמא במגע עם אָדָם או בהמה טמאים, יענש בעונש חָמוּר של "כָּרֵת" [*]עונש קשה המוטל על החוטא במספר חטאים חֲמוּרִים הנזכרים במקרא. מהות העונש לא מפורשת, אך יש המשערים שמדובר בחרם או בגירוש, או בעונש שלא בידי אדם אלא מה' שבו יכרתו חייו של החוטא, או שתכרת מורשתו כך שלא יבואו ממנו עוד צאצאים. . |
| יט וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכָל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף וְהַבָּשָׂר כָּל טָהוֹר יֹאכַל בָּשָׂר. כ וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל בָּשָׂר מִזֶּבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַיהוָה וְטֻמְאָתוֹ עָלָיו וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ. כא וְנֶפֶשׁ כִּי תִגַּע בְּכָל טָמֵא בְּטֻמְאַת אָדָם אוֹ בִּבְהֵמָה טְמֵאָה אוֹ בְּכָל שֶׁקֶץ טָמֵא וְאָכַל מִבְּשַׂר זֶבַח הַשְּׁלָמִים אֲשֶׁר לַיהוָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ. |
| אסור לאכול את החֵלֶב\שומן של החיות שהחֵלֶב שלהן מיועד להיות זבח-נשרף\אִשֵּׁה לה' כשהן מוקרבות כשְׁלָמִים (בָּקָר, כֶּבֶשׂ, ועֵז - ראו פרק ג), והאוכל כך יענש ב"כָּרֵת" [*]ראו הסבר על עונש הכָּרֵת בפסקה הקודמת . כך גם יֵעָנֵשׁ האוכל מהדָּם של חַיָּה כלשהי[*]כלומר חוק איסור אכילת הדם תקף לגבי כל חַיָּה, ולא רק לחיות הראויות לקורבן ה"שְׁלָמִים" כמו בחוק איסור אכילת החֵלֶב . לעומת זאת, החֵלֶב של בשר טמא - בשר נְבֵלָה וטְרֵפָה (חיה שנטרפה חלקית) מותר בשימוש אבל לא למאכל. |
| כב וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כג דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר כָּל חֵלֶב שׁוֹר וְכֶשֶׂב וָעֵז לֹא תֹאכֵלוּ. כד וְחֵלֶב נְבֵלָה וְחֵלֶב טְרֵפָה יֵעָשֶׂה לְכָל מְלָאכָה וְאָכֹל לֹא תֹאכְלֻהוּ. כה כִּי כָּל אֹכֵל חֵלֶב מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר יַקְרִיב מִמֶּנָּה אִשֶּׁה לַיהוָה וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מֵעַמֶּיהָ. כו וְכָל דָּם לֹא תֹאכְלוּ בְּכֹל מוֹשְׁבֹתֵיכֶם לָעוֹף וְלַבְּהֵמָה. כז כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל כָּל דָּם וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ. |
| מביא השְׁלָמִים יביא את הבשר למזבח בעצמו. הוא ישא בידיו את החֵלֶב\שומן של החַיָּה [*]אשר מיועד להיות הזבח-הנשרף\אִשֵּׁה לה' , כמו גם את הֶחָזֶה[*]"עַל הֶחָזֶה" , וייתן לכוהנים את חלקם - הֶחָזֶה של חַיַּת הקורבן אשר יונף מעל המזבח. |
| כח וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כט דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר הַמַּקְרִיב אֶת זֶבַח שְׁלָמָיו לַיהוָה יָבִיא אֶת קָרְבָּנוֹ לַיהוָה מִזֶּבַח שְׁלָמָיו. ל יָדָיו תְּבִיאֶינָה אֵת אִשֵּׁי יְהוָה אֶת הַחֵלֶב עַל הֶחָזֶה יְבִיאֶנּוּ אֵת הֶחָזֶה לְהָנִיף אֹתוֹ תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה. לא וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן אֶת הַחֵלֶב הַמִּזְבֵּחָה וְהָיָה הֶחָזֶה לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו. |
| הכוהן שמקריב את השְׁלָמִים [*]כלומר הכוהן שזורק את הדם על המזבח (ראו פסוק י"ד) והמקריב את הַחֵלֶב יזכה בשׁוֹק ימין של בשר הקורבן, והֶחָזֶה יינתן לכלל הכוהנים. אלה הן זכויות\חוק הכוהנים בני אַהֲרֹן כפי שהוסדרו לתמיד עוד בימי משיחת אַהֲרֹן ובניו לכהונה[*]ראו בפרקים הבאים להלן . |
| לב וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין תִּתְּנוּ תְרוּמָה לַכֹּהֵן מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם. לג הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים וְאֶת הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהֲרֹן לוֹ תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין לְמָנָה. לד כִּי אֶת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה לָקַחְתִּי מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לה זֹאת מִשְׁחַת אַהֲרֹן וּמִשְׁחַת בָּנָיו מֵאִשֵּׁי יְהוָה בְּיוֹם הִקְרִיב אֹתָם לְכַהֵן לַיהוָה. לו אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה לָתֵת לָהֶם בְּיוֹם מָשְׁחוֹ אֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם. לז זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים. לח אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לַיהוָה בְּמִדְבַּר סִינָי. |
| סיכום הלכות הקורבנות שתוארו עד כה [*]בפרקים א-ז , כולל קורבנות העֹלָה, המִּנְחָה, החַטָּאת, האָשָׁם, הַשְּׁלָמִים, והמִּלּוּאִים[*]שיתוארו בפרקים הבאים להלן , כפי שנמסרו למֹשֶׁה ולבְּנֵי יִשְׂרָאֵל בסִינָי. |
| לז זֹאת הַתּוֹרָה לָעֹלָה לַמִּנְחָה וְלַחַטָּאת וְלָאָשָׁם וְלַמִּלּוּאִים וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים. לח אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לַיהוָה בְּמִדְבַּר סִינָי. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ט"ו | וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר. |
| כ"ז | כָּל נֶפֶשׁ אֲשֶׁר תֹּאכַל כָּל דָּם וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מֵעַמֶּיהָ. |