פרטי היוצר\ת
_(14586362088).jpg){kind=link}
The two sons of Aaron offered 'strange fire' to God and were killed, by Horne, Charles F. (Charles Francis), 1870-1942;
Brewer, Julius August, 1877-1953, joint ed [no known copyright restrictions], from Flickr's The Commons via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.
וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהוָה (ב)
וַיִּקְרְבוּ וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה (ה)
המַּחְתָּה - כלי לנשיאת גחלים. כאן המַּחְתָּה מופיעה בין שאר סמלים יהודים (הכוללים גם שופר, מנורה וארבעת המינים) מתוך פסיפס מהמאה ה-4 בבית הכנסת העתיק בחמת טבריה.
סיכום
נָדָב וַאֲבִיהוּא, בני אַהֲרֹן, לוקחים אֵשׁ זרה (שלא מן המזבח) לקודש הקודשים, וה' מוציא אֵשׁ שהורגת אותם. מֹשֶׁה מצווה על בני עֻזִּיאֵל להוציא את הגופות מהמשכן, ועל אַהֲרֹן להמנע ממנהגי אבלות (כיוון שהוא עדיין משוח בשמן של ימי המִּלֻּאִים). הוא מצווה על מאכל חלקי הקורבנות המגיעים לכוהנים, וכועס כשמתגלה שכל בשר החַטָּאת של העַם נשרף, אך מקבל את ההסבר של אַהֲרֹן, שמדובר בחַטָּאת שהקריבו בניו.
תקציר
| נָדָב וַאֲבִיהוּא, הכוהנים בני אַהֲרֹן [^]שְׁמוֹת פרק ו פסוק כ"ג: כג
וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר.
, לוקחים אֵשׁ במַחְתָּתם[*]כלים המשמשים לגרוף\לחתות את האפר והגחלים, כמו למשל המַחְתֹּת של מִזְבַּח הָעֹלָה , מקטירים עליה, ומביאים את האֵשׁ אל ה' (שבקֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים שבמשכן
[^]
שְׁמוֹת פרק כ"ז פסוק ג: ג
וְעָשִׂיתָ סִּירֹתָיו לְדַשְּׁנוֹ וְיָעָיו וּמִזְרְקֹתָיו וּמִזְלְגֹתָיו וּמַחְתֹּתָיו לְכָל כֵּלָיו תַּעֲשֶׂה נְחֹשֶׁת.
. ראו תמונה.[^]שְׁמוֹת פרק כ"ו פסוק ל"ג: לג
וְנָתַתָּה אֶת הַפָּרֹכֶת תַּחַת הַקְּרָסִים וְהֵבֵאתָ שָׁמָּה מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֵת אֲרוֹן הָעֵדוּת וְהִבְדִּילָה הַפָּרֹכֶת לָכֶם בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין קֹדֶשׁ הַקֳּדָשִׁים.
). ה' מוציא אֵשׁ שהורגת אותם, כיוון שהעזו להכניס למשכן אֵשׁ זרה (שלא באה מהמזבח). מֹשֶׁה מוסר לאַהֲרֹן את דברי ה', שהזכיר שהוא קידש את כוהניו (קרוביו) וכיבד אותם מעל כל העַם[*]ולכן עליהם לשמור על קדושת תפקידם כראוי , ואַהֲרֹן שותק. |
| א וַיִּקְחוּ בְנֵי אַהֲרֹן נָדָב וַאֲבִיהוּא אִישׁ מַחְתָּתוֹ וַיִּתְּנוּ בָהֵן אֵשׁ וַיָּשִׂימוּ עָלֶיהָ קְטֹרֶת וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. ב וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהוָה. ג וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן הוּא אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה לֵאמֹר בִּקְרֹבַי אֶקָּדֵשׁ וְעַל פְּנֵי כָל הָעָם אֶכָּבֵד וַיִּדֹּם אַהֲרֹן. |
| מֹשֶׁה קורא לשני בני עֻזִּיאֵל, דודו של אַהֲרֹן, להוציא את בני אַהֲרֹן המתים מהאוהל אל מחוץ למחנה [*]על בני אַהֲרֹן ועֻזִּיאֵל המוזכרים בפרק זה ראו בשְׁמוֹת פרק ו פסוקים ט"ז-כ"ה . מֹשֶׁה גם מצווה על אַהֲרֹן ועל שני בניו הנותרים להמנע ממנהגי אבל, ומעזיבת מקומם מול האוהל, כדי שלא יענשו במוות ויביאו את כעס ה' על העַם כולו
[^]
שְׁמוֹת פרק ו פסוקים ט"ז-כ"ה: טז
וְאֵלֶּה שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם גֵּרְשׁוֹן וּקְהָת וּמְרָרִי וּשְׁנֵי חַיֵּי לֵוִי שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה.
יז
בְּנֵי גֵרְשׁוֹן לִבְנִי וְשִׁמְעִי לְמִשְׁפְּחֹתָם.
יח
וּבְנֵי קְהָת עַמְרָם וְיִצְהָר וְחֶבְרוֹן וְעֻזִּיאֵל וּשְׁנֵי חַיֵּי קְהָת שָׁלֹשׁ וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה.
יט
וּבְנֵי מְרָרִי מַחְלִי וּמוּשִׁי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַלֵּוִי לְתֹלְדֹתָם.
כ
וַיִּקַּח עַמְרָם אֶת יוֹכֶבֶד דֹּדָתוֹ לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת אַהֲרֹן וְאֶת מֹשֶׁה וּשְׁנֵי חַיֵּי עַמְרָם שֶׁבַע וּשְׁלֹשִׁים וּמְאַת שָׁנָה.
כא
וּבְנֵי יִצְהָר קֹרַח וָנֶפֶג וְזִכְרִי.
כב
וּבְנֵי עֻזִּיאֵל מִישָׁאֵל וְאֶלְצָפָן וְסִתְרִי.
כג
וַיִּקַּח אַהֲרֹן אֶת אֱלִישֶׁבַע בַּת עַמִּינָדָב אֲחוֹת נַחְשׁוֹן לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת נָדָב וְאֶת אֲבִיהוּא אֶת אֶלְעָזָר וְאֶת אִיתָמָר.
כד
וּבְנֵי קֹרַח אַסִּיר וְאֶלְקָנָה וַאֲבִיאָסָף אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת הַקָּרְחִי.
כה
וְאֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן לָקַח לוֹ מִבְּנוֹת פּוּטִיאֵל לוֹ לְאִשָּׁה וַתֵּלֶד לוֹ אֶת פִּינְחָס אֵלֶּה רָאשֵׁי אֲבוֹת הַלְוִיִּם לְמִשְׁפְּחֹתָם.
ובעץ המשפחה שבתחתית העמוד כאן.[*]בשל הפרת כללי ההתנהגות הנדרשים בעודם משוחים בשמן מימי המִּלֻּאִים . |
| ד וַיִּקְרָא מֹשֶׁה אֶל מִישָׁאֵל וְאֶל אֶלְצָפָן בְּנֵי עֻזִּיאֵל דֹּד אַהֲרֹן וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם קִרְבוּ שְׂאוּ אֶת אֲחֵיכֶם מֵאֵת פְּנֵי הַקֹּדֶשׁ אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. ה וַיִּקְרְבוּ וַיִּשָּׂאֻם בְּכֻתֳּנֹתָם אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר מֹשֶׁה. ו וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וּלְאֶלְעָזָר וּלְאִיתָמָר בָּנָיו רָאשֵׁיכֶם אַל תִּפְרָעוּ וּבִגְדֵיכֶם לֹא תִפְרֹמוּ וְלֹא תָמֻתוּ וְעַל כָּל הָעֵדָה יִקְצֹף וַאֲחֵיכֶם כָּל בֵּית יִשְׂרָאֵל יִבְכּוּ אֶת הַשְּׂרֵפָה אֲשֶׁר שָׂרַף יְהוָה. ז וּמִפֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד לֹא תֵצְאוּ פֶּן תָּמֻתוּ כִּי שֶׁמֶן מִשְׁחַת יְהוָה עֲלֵיכֶם וַיַּעֲשׂוּ כִּדְבַר מֹשֶׁה. |
| מֹשֶׁה מצווה על אַהֲרֹן (ועל בניו הכוהנים) להמנע מיַיִן וְשֵׁכָר [*]משקה מְשַׁכֵּר באֹהֶל מוֹעֵד. עליהם גם לדעת להבחין בין קֹּדֶשׁ וחֹל וּבֵין טָּמֵא וטָּהוֹר, ולחנך את העַם בתורה. |
| ח וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. ט יַיִן וְשֵׁכָר אַל תֵּשְׁתְּ אַתָּה וּבָנֶיךָ אִתָּךְ בְּבֹאֲכֶם אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְלֹא תָמֻתוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם. י וּלֲהַבְדִּיל בֵּין הַקֹּדֶשׁ וּבֵין הַחֹל וּבֵין הַטָּמֵא וּבֵין הַטָּהוֹר. יא וּלְהוֹרֹת אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל הַחֻקִּים אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֲלֵיהֶם בְּיַד מֹשֶׁה. |
| מֹשֶׁה מצווה על אַהֲרֹן ובניו לאכול את שארית הַמִּנְחָה ליד המזבח, כיוון שהַמִּנְחָה היא קורבן מדרגת הקדושה הגבוהה של קֹדֶשׁ קָדָשִׁים [*]ולכן היא נאכלת רק ע"י זכרי הכוהנים ורק בְּמָקוֹם קָדֹשׁ . עליהם גם לאכול את השׁוֹק והחֲזֵה הנמסרים לכוהנים מקורבן השְׁלָמִים
[^]
וַיִּקְרָא פרק ו פסוק ט: ט
וְהַנּוֹתֶרֶת מִמֶּנָּה יֹאכְלוּ אַהֲרֹן וּבָנָיו מַצּוֹת תֵּאָכֵל בְּמָקוֹם קָדֹשׁ בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד יֹאכְלוּהָ.
[^]וַיִּקְרָא פרק ז פסוקים ל"ב-ל"ד: לב
וְאֵת שׁוֹק הַיָּמִין תִּתְּנוּ תְרוּמָה לַכֹּהֵן מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיכֶם.
לג
הַמַּקְרִיב אֶת דַּם הַשְּׁלָמִים וְאֶת הַחֵלֶב מִבְּנֵי אַהֲרֹן לוֹ תִהְיֶה שׁוֹק הַיָּמִין לְמָנָה.
לד
כִּי אֶת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה לָקַחְתִּי מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵיהֶם וָאֶתֵּן אֹתָם לְאַהֲרֹן הַכֹּהֵן וּלְבָנָיו לְחָק עוֹלָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
, אשר העַם הקריב יחד עם הַחֲלָבִים[*]שומני הבשר של חיות הקורבן שהוקרבו כזבח אִשֵּׁה[*]זבח הנשרף באש . כך ינהגו הכוהנים גם בעתיד. |
| יב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל אַהֲרֹן וְאֶל אֶלְעָזָר וְאֶל אִיתָמָר בָּנָיו הַנּוֹתָרִים קְחוּ אֶת הַמִּנְחָה הַנּוֹתֶרֶת מֵאִשֵּׁי יְהוָה וְאִכְלוּהָ מַצּוֹת אֵצֶל הַמִּזְבֵּחַ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא. יג וַאֲכַלְתֶּם אֹתָהּ בְּמָקוֹם קָדֹשׁ כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ הִוא מֵאִשֵּׁי יְהוָה כִּי כֵן צֻוֵּיתִי. יד וְאֵת חֲזֵה הַתְּנוּפָה וְאֵת שׁוֹק הַתְּרוּמָה תֹּאכְלוּ בְּמָקוֹם טָהוֹר אַתָּה וּבָנֶיךָ וּבְנֹתֶיךָ אִתָּךְ כִּי חָקְךָ וְחָק בָּנֶיךָ נִתְּנוּ מִזִּבְחֵי שַׁלְמֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. טו שׁוֹק הַתְּרוּמָה וַחֲזֵה הַתְּנוּפָה עַל אִשֵּׁי הַחֲלָבִים יָבִיאוּ לְהָנִיף תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה וְהָיָה לְךָ וּלְבָנֶיךָ אִתְּךָ לְחָק עוֹלָם כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה. |
| מֹשֶׁה ביקש לקבל את בשר שְׂעִיר הַחַטָּאת של העַם שהוא (כמו הַמִּנְחָה) מדרגת הקדושה הגבוהה של קֹדֶשׁ קָדָשִׁים ולכן הוא ניתן למאכל הכוהנים בְּמָקוֹם קָדֹשׁ [^]וַיִּקְרָא פרק ו פסוק י"ט: יט
הַכֹּהֵן הַמְחַטֵּא אֹתָהּ יֹאכֲלֶנָּה בְּמָקוֹם קָדֹשׁ תֵּאָכֵל בַּחֲצַר אֹהֶל מוֹעֵד.
. זאת בניגוד לפַּר החַטָּאת של הכוהן הגדול (אַהֲרֹן) שמהדַּם שלו אמורים להתיז בתוך האוהל[^]וַיִּקְרָא פרק ד פסוקים ה-ו: ה
וְלָקַח הַכֹּהֵן הַמָּשִׁיחַ מִדַּם הַפָּר וְהֵבִיא אֹתוֹ אֶל אֹהֶל מוֹעֵד.
ו
וְטָבַל הַכֹּהֵן אֶת אֶצְבָּעוֹ בַּדָּם וְהִזָּה מִן הַדָּם שֶׁבַע פְּעָמִים לִפְנֵי יְהוָה אֶת פְּנֵי פָּרֹכֶת הַקֹּדֶשׁ.
, והַבָּשָׂר אמור להישרף מחוץ למחנה[^]וַיִּקְרָא פרק ד פסוק י"ב: יב
וְהוֹצִיא אֶת כָּל הַפָּר אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה אֶל מָקוֹם טָהוֹר אֶל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן וְשָׂרַף אֹתוֹ עַל עֵצִים בָּאֵשׁ עַל שֶׁפֶךְ הַדֶּשֶׁן יִשָּׂרֵף.
. אבל הוא מגלה שכל הַבָּשָׂר נשרף, וכועס\קוצף על בני אַהֲרֹן. |
| טז וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת דָּרֹשׁ דָּרַשׁ מֹשֶׁה וְהִנֵּה שֹׂרָף וַיִּקְצֹף עַל אֶלְעָזָר וְעַל אִיתָמָר בְּנֵי אַהֲרֹן הַנּוֹתָרִם לֵאמֹר. יז מַדּוּעַ לֹא אֲכַלְתֶּם אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הַקֹּדֶשׁ כִּי קֹדֶשׁ קָדָשִׁים הִוא וְאֹתָהּ נָתַן לָכֶם לָשֵׂאת אֶת עֲוֹן הָעֵדָה לְכַפֵּר עֲלֵיהֶם לִפְנֵי יְהוָה. יח הֵן לֹא הוּבָא אֶת דָּמָהּ אֶל הַקֹּדֶשׁ פְּנִימָה אָכוֹל תֹּאכְלוּ אֹתָהּ בַּקֹּדֶשׁ כַּאֲשֶׁר צִוֵּיתִי. |
| אַהֲרֹן מתרץ את אי אכילת הַבָּשָׂר בכך שמדובר בחַטָּאת שהקריבו בניו שחטאו, ולכן חשב שה' לא ירצה שיאכל ממנו. מֹשֶׁה מקבל את ההסבר. |
| יט וַיְדַבֵּר אַהֲרֹן אֶל מֹשֶׁה הֵן הַיּוֹם הִקְרִיבוּ אֶת חַטָּאתָם וְאֶת עֹלָתָם לִפְנֵי יְהוָה וַתִּקְרֶאנָה אֹתִי כָּאֵלֶּה וְאָכַלְתִּי חַטָּאת הַיּוֹם הַיִּיטַב בְּעֵינֵי יְהוָה. כ וַיִּשְׁמַע מֹשֶׁה וַיִּיטַב בְּעֵינָיו. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| א- ב | וַיַּקְרִבוּ לִפְנֵי יְהוָה אֵשׁ זָרָה אֲשֶׁר לֹא צִוָּה אֹתָם. וַתֵּצֵא אֵשׁ מִלִּפְנֵי יְהוָה וַתֹּאכַל אוֹתָם וַיָּמֻתוּ לִפְנֵי יְהוָה. |
שְׁמוֹת בְּנֵי לֵוִי לְתֹלְדֹתָם