|
|
סיכום
מצווה על יְשַׁעְיָהוּ לחרוט את המילים "לְמַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז" על גליון גדול ואז לקרוא כך לבנו. עד שהבן גדל, עזבו צבאות אֲרָם ויִשְׂרָאֵל את הארץ. אַשּׁוּר תפלוש, אך כל הפולשים ליהודה לא יצליחו כי "עִמָּנוּ אֵל". יְשַׁעְיָהוּ מאמין בעזרת ה' אך יש הפונים למכשפים למיניהם. הם יסבלו ויִשְׂרָאֵל תיפול.
תקציר
| ה' מצווה על יְשַׁעְיָהוּ לחרוט את המילים "לְמַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז" על גליון גדול, והוא עושה זאת מול עדים. אח"כ אישתו יולדת בן וה' מצווה לקרוא לו כך. בטרם הילד גָּדַל מספיק כדי לקרוא 'אָבִי וְאִמִּי', כבר עזבו צבאות אֲרָם ויִשְׂרָאֵל את הארץ בשל פלישת אַשּׁוּר (בדומה לנבואה מהפרק הקודם). |
| א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קַח לְךָ גִּלָּיוֹן גָּדוֹל וּכְתֹב עָלָיו בְּחֶרֶט אֱנוֹשׁ לְמַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז. ב וְאָעִידָה לִּי עֵדִים נֶאֱמָנִים אֵת אוּרִיָּה הַכֹּהֵן וְאֶת זְכַרְיָהוּ בֶּן יְבֶרֶכְיָהוּ. ג וָאֶקְרַב אֶל הַנְּבִיאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַיֹּאמֶר יְהוָה אֵלַי קְרָא שְׁמוֹ מַהֵר שָׁלָל חָשׁ בַּז. ד כִּי בְּטֶרֶם יֵדַע הַנַּעַר קְרֹא אָבִי וְאִמִּי יִשָּׂא אֶת חֵיל דַּמֶּשֶׂק וְאֵת שְׁלַל שֹׁמְרוֹן לִפְנֵי מֶלֶךְ אַשּׁוּר. |
| ה' מודיע ליְשַׁעְיָהוּ שהעם זונח את המי השילוח (סמל לבית דוד או לירושלים?) ושש לקראת רְצִין ופֶּקַח בֶן רְמַלְיָהוּ מלכי אֲרָם ויִשְׂרָאֵל שבאו לקשור נגד בית דוד (או שהעם שמח על נפילתם בידי אַשּׁוּר), ולכן ה' ישלח עליהם את אַשּׁוּר שימלא כנָּהָר וב"כְּנָפָיו" את כל הארץ. |
| ה וַיֹּסֶף יְהוָה דַּבֵּר אֵלַי עוֹד לֵאמֹר. ו יַעַן כִּי מָאַס הָעָם הַזֶּה אֵת מֵי הַשִּׁלֹחַ הַהֹלְכִים לְאַט וּמְשׂוֹשׂ אֶת רְצִין וּבֶן רְמַלְיָהוּ. ז וְלָכֵן הִנֵּה אֲדֹנָי מַעֲלֶה עֲלֵיהֶם אֶת מֵי הַנָּהָר הָעֲצוּמִים וְהָרַבִּים אֶת מֶלֶךְ אַשּׁוּר וְאֶת כָּל כְּבוֹדוֹ וְעָלָה עַל כָּל אֲפִיקָיו וְהָלַךְ עַל כָּל גְּדוֹתָיו. ח וְחָלַף בִּיהוּדָה שָׁטַף וְעָבַר עַד צַוָּאר יַגִּיעַ וְהָיָה מֻטּוֹת כְּנָפָיו מְלֹא רֹחַב אַרְצְךָ עִמָּנוּ אֵל. ט רֹעוּ עַמִּים וָחֹתּוּ וְהַאֲזִינוּ כֹּל מֶרְחַקֵּי אָרֶץ הִתְאַזְּרוּ וָחֹתּוּ הִתְאַזְּרוּ וָחֹתּוּ. |
| אבל פלישת אַשּׁוּר לא תצלח כי "עִמָּנוּ אֵל". כל הפולשים ליהודה לא יצליחו בתחבולותיהם. ה' ציווה על יְשַׁעְיָהוּ לא להצטרף לשאיפות המרד של העם (בבית דוד?) ולא לחשוש מהפולשים, כי רק מה' יש טעם לחשוש. הוא יציל את העם ויהיה להם למִקְדָּשׁ ולכל הפולשים יהיה כמכשול שיגן על יִשְׂרָאֵל ועל יְרוּשָׁלִָם. |
| י עֻצוּ עֵצָה וְתֻפָר דַּבְּרוּ דָבָר וְלֹא יָקוּם כִּי עִמָּנוּ אֵל. יא כִּי כֹה אָמַר יְהוָה אֵלַי כְּחֶזְקַת הַיָּד וְיִסְּרֵנִי מִלֶּכֶת בְּדֶרֶךְ הָעָם הַזֶּה לֵאמֹר. יב לֹא תֹאמְרוּן קֶשֶׁר לְכֹל אֲשֶׁר יֹאמַר הָעָם הַזֶּה קָשֶׁר וְאֶת מוֹרָאוֹ לֹא תִירְאוּ וְלֹא תַעֲרִיצוּ. יג אֶת יְהוָה צְבָאוֹת אֹתוֹ תַקְדִּישׁוּ וְהוּא מוֹרַאֲכֶם וְהוּא מַעֲרִצְכֶם. יד וְהָיָה לְמִקְדָּשׁ וּלְאֶבֶן נֶגֶף וּלְצוּר מִכְשׁוֹל לִשְׁנֵי בָתֵּי יִשְׂרָאֵל לְפַח וּלְמוֹקֵשׁ לְיוֹשֵׁב יְרוּשָׁלִָם. טו וְכָשְׁלוּ בָם רַבִּים וְנָפְלוּ וְנִשְׁבָּרוּ וְנוֹקְשׁוּ וְנִלְכָּדוּ. |
| ה' מצווה על יְשַׁעְיָהוּ לכתוב את נבואתו בתעודה ולהסתירה. יְשַׁעְיָהוּ עדיין מקווה לעזרת ה' לעם. האותות שיש לו לכך הם ילדיו שקיבל מה'. אך במקום לסמוך על ה', העם פונה לשָׁוְא למעלי מתים באוב ולשאר נביאי שקר, כפי שנובא בתעודה. |
| טז צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי. יז וְחִכִּיתִי לַיהוָה הַמַּסְתִּיר פָּנָיו מִבֵּית יַעֲקֹב וְקִוֵּיתִי לוֹ. יח הִנֵּה אָנֹכִי וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר נָתַן לִי יְהוָה לְאֹתוֹת וּלְמוֹפְתִים בְּיִשְׂרָאֵל מֵעִם יְהוָה צְבָאוֹת הַשֹּׁכֵן בְּהַר צִיּוֹן. יט וְכִי יֹאמְרוּ אֲלֵיכֶם דִּרְשׁוּ אֶל הָאֹבוֹת וְאֶל הַיִּדְּעֹנִים הַמְצַפְצְפִים וְהַמַּהְגִּים הֲלוֹא עַם אֶל אֱלֹהָיו יִדְרֹשׁ בְּעַד הַחַיִּים אֶל הַמֵּתִים. כ לְתוֹרָה וְלִתְעוּדָה אִם לֹא יֹאמְרוּ כַּדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר אֵין לוֹ שָׁחַר. |
| אדם (שפנה לנביאי השקר?) סובל קושי ורעב עד שהוא מקלל את מלכו ואת אלוהיו. אם יפנה לשמים או לארץ יראה רק צרות, חושך, עייפות ומצוקה, כי ה' הגורם למצוקה לעולם לא יתעייף ממנה. קודם יִפָּגְעוּ שבטי הצפון (זְבֻלוּן ונַפְתָּלִי) ואז דרך הים, עבר הירדן, ואזור הגליל. |
| כא וְעָבַר בָּהּ נִקְשֶׁה וְרָעֵב וְהָיָה כִי יִרְעַב וְהִתְקַצַּף וְקִלֵּל בְּמַלְכּוֹ וּבֵאלֹהָיו וּפָנָה לְמָעְלָה. כב וְאֶל אֶרֶץ יַבִּיט וְהִנֵּה צָרָה וַחֲשֵׁכָה מְעוּף צוּקָה וַאֲפֵלָה מְנֻדָּח. כג כִּי לֹא מוּעָף לַאֲשֶׁר מוּצָק לָהּ כָּעֵת הָרִאשׁוֹן הֵקַל אַרְצָה זְבֻלוּן וְאַרְצָה נַפְתָּלִי וְהָאַחֲרוֹן הִכְבִּיד דֶּרֶךְ הַיָּם עֵבֶר הַיַּרְדֵּן גְּלִיל הַגּוֹיִם. |
ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים