|
מקור השם
כִּי-רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי
[^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ט פסוק ל"ב: לב
וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי.
רְאוּבֵן במקרא
רְאוּבֵן היה בנו הבכור של יַעֲקֹב, ואמו היתה לֵאָה בת לָבָן. יַעֲקֹב נאלץ להנשא ללֵאָה, לפני שזכה להנשא גם לרָחֵל אחותה, אשר אותה אהב באמת. כפיצוי ללֵאָה על כך שהיא האישה הפחות מועדפת, ה' נתן לה ללדת את רְאוּבֵן, שִׁמְעוֹן, לֵוִי ויְהוּדָה, בעוד רָחֵל נשארה עקרה. לֵאָה נתנה לרְאוּבֵן את שמו, כיוון שהודתה לה' ש"ראה" את סבלה ונתן לה בן, ועכשיו וודאי בעלה יאהב אותה
בִּימֵי קְצִיר החִטִּים (ראשית הקיץ) רְאוּבֵן הביא לאימו לֵאָה דוּדָאִים מהשדה (צמח המעורר אהבה ופריון). רָחֵל ביקשה לקבל מהם, ולֵאָה הסכימה אחרי שרָחֵל הציעה בתמורה שלֵאָה תשהה לילה עם יַעֲקֹב. כך היה, ובעקבות אותו לילה לֵאָה ילדה עוד את יִשָּׂשכָר ואח"כ גם את זְבֻלוּן ואת הבת דִּינָה. גם רָחֵל (שנעזרה אולי בדוּדָאִים שקיבלה) ילדה סוף סוף בן - את יוֹסֵף, בנו האהוב של יַעֲקֹב
כשהמשפחה כבר היתה בארץ, רְאוּבֵן שכב עם בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו במִגְדַּל עֵדֶר (מקום שלא זוהה על הדרך בין בֵּית לָחֶם לחֶבְרוֹן). רָחֵל קיבלה מלָבָן אָבִיהָ את בִּלְהָה להיות לה לשִׁפְחָה. בימים בהם רָחֵל היתה עוד עקרה היא קינאה בלֵאָה אם הבנים, ונתנה ליַעֲקֹב את בִּלְהָה להיות לו לפִּילֶגֶשׁ, ובִּלְהָה ילדה לו את דָּן ואת נַפְתָּלִי. יַעֲקֹב שמע על חטאו של רְאוּבֵן, אך בכל זאת המשיך למנות את רְאוּבֵן יחד עם 12 בניו
אֲחֵי יוֹסֵף שנאו אותו, כיוון שהיה הבן המועדף על יַעֲקֹב אביהם, ובגלל חלומותיו השחצניים. כשהם התחילו לתכנן להרוג אותו בדֹתָן, רְאוּבֵן שכנע אותם להסתפק בהשלכתו לבּוֹר, כדי שיוכל לחזור מאוחר יותר ולהציל אותו. האחים אמנם השליכו את יוֹסֵף לבור, אך בהעדרו של רְאוּבֵן הם מכרו אותו לסוחרים ישמעלים שעוברים במקום. כשרְאוּבֵן חזר, הוא התאבל על העלמו של יוֹסֵף מהבּוֹר
כשיַעֲקֹב היה בערוב ימיו ואמר את דבריו האחרונים לבניו, הוא פתח עם דבריו לרְאוּבֵן. רְאוּבֵן הוא הבכור והתוצר הראשון של האוֹנוּת המינית של יַעֲקֹב. הוא נישא מעל אֶחָיו וגובר עליהם בתעוזה. אך הוא גם פזיז ונמהר כמו מים שועטים, והוא לא יזכה להיות בעל יתרון על אֶחָיו, כיוון שחילל את מיטת יַעֲקֹב (כששכב עם בִּלְהָה פלגש אָבִיו)
נחלת שבט רְאוּבֵן היתה ממזרח לירדן, והגבולות והערים שלה מפורטים ב וב
[^]בְּרֵאשִׁית פרק כ"ט פסוק ל"ב: לב
וַתַּהַר לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן וַתִּקְרָא שְׁמוֹ רְאוּבֵן כִּי אָמְרָה כִּי רָאָה יְהוָה בְּעָנְיִי כִּי עַתָּה יֶאֱהָבַנִי אִישִׁי.
.
בִּימֵי קְצִיר החִטִּים (ראשית הקיץ) רְאוּבֵן הביא לאימו לֵאָה דוּדָאִים מהשדה (צמח המעורר אהבה ופריון). רָחֵל ביקשה לקבל מהם, ולֵאָה הסכימה אחרי שרָחֵל הציעה בתמורה שלֵאָה תשהה לילה עם יַעֲקֹב. כך היה, ובעקבות אותו לילה לֵאָה ילדה עוד את יִשָּׂשכָר ואח"כ גם את זְבֻלוּן ואת הבת דִּינָה. גם רָחֵל (שנעזרה אולי בדוּדָאִים שקיבלה) ילדה סוף סוף בן - את יוֹסֵף, בנו האהוב של יַעֲקֹב
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל פסוקים י"ד-כ"ד: יד
וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן בִּימֵי קְצִיר חִטִּים וַיִּמְצָא דוּדָאִים בַּשָּׂדֶה וַיָּבֵא אֹתָם אֶל לֵאָה אִמּוֹ וַתֹּאמֶר רָחֵל אֶל לֵאָה תְּנִי נָא לִי מִדּוּדָאֵי בְּנֵךְ.
טו
וַתֹּאמֶר לָהּ הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי וַתֹּאמֶר רָחֵל לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ.
טז
וַיָּבֹא יַעֲקֹב מִן הַשָּׂדֶה בָּעֶרֶב וַתֵּצֵא לֵאָה לִקְרָאתוֹ וַתֹּאמֶר אֵלַי תָּבוֹא כִּי שָׂכֹר שְׂכַרְתִּיךָ בְּדוּדָאֵי בְּנִי וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ בַּלַּיְלָה הוּא.
יז
וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים אֶל לֵאָה וַתַּהַר וַתֵּלֶד לְיַעֲקֹב בֵּן חֲמִישִׁי.
יח
וַתֹּאמֶר לֵאָה נָתַן אֱלֹהִים שְׂכָרִי אֲשֶׁר נָתַתִּי שִׁפְחָתִי לְאִישִׁי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ יִשָּׂשכָר.
יט
וַתַּהַר עוֹד לֵאָה וַתֵּלֶד בֵּן שִׁשִּׁי לְּיַעֲקֹב.
כ
וַתֹּאמֶר לֵאָה זְבָדַנִי אֱלֹהִים אֹתִי זֵבֶד טוֹב הַפַּעַם יִזְבְּלֵנִי אִישִׁי כִּי יָלַדְתִּי לוֹ שִׁשָּׁה בָנִים וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ זְבֻלוּן.
כא
וְאַחַר יָלְדָה בַּת וַתִּקְרָא אֶת שְׁמָהּ דִּינָה.
כב
וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ.
כג
וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי.
כד
וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְהוָה לִי בֵּן אַחֵר.
.
כשהמשפחה כבר היתה בארץ, רְאוּבֵן שכב עם בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו במִגְדַּל עֵדֶר (מקום שלא זוהה על הדרך בין בֵּית לָחֶם לחֶבְרוֹן). רָחֵל קיבלה מלָבָן אָבִיהָ את בִּלְהָה להיות לה לשִׁפְחָה. בימים בהם רָחֵל היתה עוד עקרה היא קינאה בלֵאָה אם הבנים, ונתנה ליַעֲקֹב את בִּלְהָה להיות לו לפִּילֶגֶשׁ, ובִּלְהָה ילדה לו את דָּן ואת נַפְתָּלִי. יַעֲקֹב שמע על חטאו של רְאוּבֵן, אך בכל זאת המשיך למנות את רְאוּבֵן יחד עם 12 בניו
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"ה פסוקים כ"א-כ"ב: כא
וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וַיֵּט אָהֳלֹה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל עֵדֶר.
כב
וַיְהִי בִּשְׁכֹּן יִשְׂרָאֵל בָּאָרֶץ הַהִוא וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל וַיִּהְיוּ בְנֵי יַעֲקֹב שְׁנֵים עָשָׂר.
.
אֲחֵי יוֹסֵף שנאו אותו, כיוון שהיה הבן המועדף על יַעֲקֹב אביהם, ובגלל חלומותיו השחצניים. כשהם התחילו לתכנן להרוג אותו בדֹתָן, רְאוּבֵן שכנע אותם להסתפק בהשלכתו לבּוֹר, כדי שיוכל לחזור מאוחר יותר ולהציל אותו. האחים אמנם השליכו את יוֹסֵף לבור, אך בהעדרו של רְאוּבֵן הם מכרו אותו לסוחרים ישמעלים שעוברים במקום. כשרְאוּבֵן חזר, הוא התאבל על העלמו של יוֹסֵף מהבּוֹר
[^]בְּרֵאשִׁית פרק ל"ז פסוקים כ"א-כ"ב, כ"ט-ל: כא
וַיִּשְׁמַע רְאוּבֵן וַיַּצִּלֵהוּ מִיָּדָם וַיֹּאמֶר לֹא נַכֶּנּוּ נָפֶשׁ.
כב
וַיֹּאמֶר אֲלֵהֶם רְאוּבֵן אַל תִּשְׁפְּכוּ דָם הַשְׁלִיכוּ אֹתוֹ אֶל הַבּוֹר הַזֶּה אֲשֶׁר בַּמִּדְבָּר וְיָד אַל תִּשְׁלְחוּ בוֹ לְמַעַן הַצִּיל אֹתוֹ מִיָּדָם לַהֲשִׁיבוֹ אֶל אָבִיו.
... כט
וַיָּשָׁב רְאוּבֵן אֶל הַבּוֹר וְהִנֵּה אֵין יוֹסֵף בַּבּוֹר וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו.
ל
וַיָּשָׁב אֶל אֶחָיו וַיֹּאמַר הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא.
. מספר שנים אח"כ, כשהאחים הסתבכו במִצְרָיִם, רְאוּבֵן הזכיר להם שהוא ניסה להציל את חיי יוֹסֵף, והם כולם נענשים עכשיו בגלל מה שעוללו לו[^]בְּרֵאשִׁית פרק מ"ב פסוק כ"ב: כב
וַיַּעַן רְאוּבֵן אֹתָם לֵאמֹר הֲלוֹא אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם לֵאמֹר אַל תֶּחֶטְאוּ בַיֶּלֶד וְלֹא שְׁמַעְתֶּם וְגַם דָּמוֹ הִנֵּה נִדְרָשׁ.
.
כשיַעֲקֹב היה בערוב ימיו ואמר את דבריו האחרונים לבניו, הוא פתח עם דבריו לרְאוּבֵן. רְאוּבֵן הוא הבכור והתוצר הראשון של האוֹנוּת המינית של יַעֲקֹב. הוא נישא מעל אֶחָיו וגובר עליהם בתעוזה. אך הוא גם פזיז ונמהר כמו מים שועטים, והוא לא יזכה להיות בעל יתרון על אֶחָיו, כיוון שחילל את מיטת יַעֲקֹב (כששכב עם בִּלְהָה פלגש אָבִיו)
[^]בְּרֵאשִׁית פרק מ"ט פסוקים ג-ד: ג
רְאוּבֵן בְּכֹרִי אַתָּה כֹּחִי וְרֵאשִׁית אוֹנִי יֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר עָז.
ד
פַּחַז כַּמַּיִם אַל תּוֹתַר כִּי עָלִיתָ מִשְׁכְּבֵי אָבִיךָ אָז חִלַּלְתָּ יְצוּעִי עָלָה.
. אמנם אח"כ נאמר שבעקבות חטאו זה של רְאוּבֵן, הוא איבד את בכורתו לטובת בני יוֹסֵף, למרות שבפועל יְהוּדָה היה הראשי שביניהם[^]דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ה פסוקים א-ב: א
וּבְנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל כִּי הוּא הַבְּכוֹר וּבְחַלְּלוֹ יְצוּעֵי אָבִיו נִתְּנָה בְּכֹרָתוֹ לִבְנֵי יוֹסֵף בֶּן יִשְׂרָאֵל וְלֹא לְהִתְיַחֵשׂ לַבְּכֹרָה.
ב
כִּי יְהוּדָה גָּבַר בְּאֶחָיו וּלְנָגִיד מִמֶּנּוּ וְהַבְּכֹרָה לְיוֹסֵף.
.
נחלת שבט רְאוּבֵן היתה ממזרח לירדן, והגבולות והערים שלה מפורטים ב וב
[^]דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ה פסוקים ט-י: ט
וְלַמִּזְרָח יָשַׁב עַד לְבוֹא מִדְבָּרָה לְמִן הַנָּהָר פְּרָת כִּי מִקְנֵיהֶם רָבוּ בְּאֶרֶץ גִּלְעָד.
י
וּבִימֵי שָׁאוּל עָשׂוּ מִלְחָמָה עִם הַהַגְרִאִים וַיִּפְּלוּ בְּיָדָם וַיֵּשְׁבוּ בְּאָהֳלֵיהֶם עַל כָּל פְּנֵי מִזְרָח לַגִּלְעָד.
. דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ה פסוקים ג-חדִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ה פסוקים ג-ח: ג
בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכוֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרוֹן וְכַרְמִי.
ד
בְּנֵי יוֹאֵל שְׁמַעְיָה בְנוֹ גּוֹג בְּנוֹ שִׁמְעִי בְנוֹ.
ה
מִיכָה בְנוֹ רְאָיָה בְנוֹ בַּעַל בְּנוֹ.
ו
בְּאֵרָה בְנוֹ אֲשֶׁר הֶגְלָה תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשֻּׁר הוּא נָשִׂיא לָראוּבֵנִי.
ז
וְאֶחָיו לְמִשְׁפְּחֹתָיו בְּהִתְיַחֵשׂ לְתֹלְדוֹתָם הָרֹאשׁ יְעִיאֵל וּזְכַרְיָהוּ.
ח
וּבֶלַע בֶּן עָזָז בֶּן שֶׁמַע בֶּן יוֹאֵל הוּא יוֹשֵׁב בַּעֲרֹעֵר וְעַד נְבוֹ וּבַעַל מְעוֹן.
כולל פירוט של בני רְאוּבֵן, ואת שושלת בנו יוֹאֵל, עד לימי הגליית בְּאֵרָה נשיא השבט (וכנראה רבים נוספים) בימי תִּלְּגַת פִּלְנְאֶסֶר\פְּלֶסֶר מלך אַשּׁוּר. רשימות מוגבלות יותר של בני רְאוּבֵן מופיעות ב[^]בְּרֵאשִׁית פרק מ"ו פסוק ט: ט
וּבְנֵי רְאוּבֵן חֲנוֹךְ וּפַלּוּא וְחֶצְרוֹן וְכַרְמִי.
וב[^]שְׁמוֹת פרק ו פסוק י"ד: יד
אֵלֶּה רָאשֵׁי בֵית אֲבֹתָם בְּנֵי רְאוּבֵן בְּכֹר יִשְׂרָאֵל חֲנוֹךְ וּפַלּוּא חֶצְרוֹן וְכַרְמִי אֵלֶּה מִשְׁפְּחֹת רְאוּבֵן.
.
פרקים המזכירים את רְאוּבֵן
ציטוטים נבחרים
משפחת יַעֲקֹב