דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב ל”ה

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

The death of King Josiah, Antonio Zanchi, ~1700 [Public domain], via Wikimedia Commons. Original image size reduced by Allon Adir.

וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ, וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד (כ"ג)

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Bronze kneeling statuette of the pharaoh Necho, Brooklyn Museum By Marku1988, derivative work: JMCC1. See page for author. [CC-BY-2.5 / CC-BY-SA-3.0 / GFDL], via Wikimedia Commons

פַּרְעֹה נְכוֹ

סיכום

בשנת 18 למלכות יֹאשִׁיָּהוּ, הוא מזמין את כל העַם (כולל משבטי יִשְׂרָאֵל) לחגוג את הַפֶּסַח בירושלים, עם זבחים רבים. פַרְעֹה נְכוֹ עולה לאזור הפרת (להלחם בבָּבֶל). יֹאשִׁיָּהוּ יוצא לתקוף אותו (למרות שפַרְעֹה טוען שנשלח בידי ה') ונפגע אנושות מפגיעת חצים במְגִדּוֹ. הוא מובא לירושלים ושם הוא מת ונקבר עם אבותיו. בני העַם, כולל הנביא יִרְמְיָהוּ, מקוננים עליו.

תקציר

הפרק מתבסס בחלקו על מְלָכִים-ב פרק כ"ג. יֹאשִׁיָּהוּ מקיים את חג הפֶּסַח בירושלים בי"ד בניסן. הוא נעזר בכֹּהֲנִים (אותם הוא מחזק כדי שיספיקו למלאכה, לא כמו אצל חזקיהו ב). הוא מדרבן את הלְוִיִּם להתאמץ, כיוון שמאז היום שבו נשאו את אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ למקדש ("תְּנוּ" כאן הוא כנראה שיבוש של "בְּתֵת" או "מֵאָז נָתְנוּ", וראו גם ) הם כבר אינם מאמצים את הכָּתֵף. על הלְוִיִּם להתארגן לפי מחלקותיהם מִיְּמֵי דָוִד (ראו דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק כ"ה), להתקדש, ולעזור במלאכת הַפָּסַח לעַם, המחולק גם כן לפְלֻגּוֹת תואמות של בתי אָב.

א וַיַּעַשׂ יֹאשִׁיָּהוּ בִירוּשָׁלַ‍ִם פֶּסַח לַיהוָה וַיִּשְׁחֲטוּ הַפֶּסַח בְּאַרְבָּעָה עָשָׂר לַחֹדֶשׁ הָרִאשׁוֹן. ב וַיַּעֲמֵד הַכֹּהֲנִים עַל מִשְׁמְרוֹתָם וַיְחַזְּקֵם לַעֲבוֹדַת בֵּית יְהוָה. ג וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם המבונים [הַמְּבִינִים] לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַיהוָה תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקֹּדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף עַתָּה עִבְדוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. ד והכונו [וְהָכִינוּ] לְבֵית אֲבוֹתֵיכֶם כְּמַחְלְקוֹתֵיכֶם בִּכְתָב דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבְמִכְתַּב שְׁלֹמֹה בְנוֹ. ה וְעִמְדוּ בַקֹּדֶשׁ לִפְלֻגּוֹת בֵּית הָאָבוֹת לַאֲחֵיכֶם בְּנֵי הָעָם וַחֲלֻקַּת בֵּית אָב לַלְוִיִּם. ו וְשַׁחֲטוּ הַפָּסַח וְהִתְקַדְּשׁוּ וְהָכִינוּ לַאֲחֵיכֶם לַעֲשׂוֹת כִּדְבַר יְהוָה בְּיַד מֹשֶׁה.

יֹאשִׁיָּהוּ תורם אלפי חיות קורבן להמוני העָם, שָׂרָיו מוסיפים גם לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם, נְגִידֵי המקדש נותנים לַכֹּהֲנִים, ושָׂרֵי הַלְוִיִּם נותנים ללְוִיִּם.

ז וַיָּרֶם יֹאשִׁיָּהוּ לִבְנֵי הָעָם צֹאן כְּבָשִׂים וּבְנֵי עִזִּים הַכֹּל לַפְּסָחִים לְכָל הַנִּמְצָא לְמִסְפַּר שְׁלֹשִׁים אֶלֶף וּבָקָר שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אֵלֶּה מֵרְכוּשׁ הַמֶּלֶךְ. ח וְשָׂרָיו לִנְדָבָה לָעָם לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם הֵרִימוּ חִלְקִיָּה וּזְכַרְיָהוּ וִיחִיאֵל נְגִידֵי בֵּית הָאֱלֹהִים לַכֹּהֲנִים נָתְנוּ לַפְּסָחִים אַלְפַּיִם וְשֵׁשׁ מֵאוֹת וּבָקָר שְׁלֹשׁ מֵאוֹת. ט וכונניהו [וְכָנַנְיָהוּ] וּשְׁמַעְיָהוּ וּנְתַנְאֵל אֶחָיו וַחֲשַׁבְיָהוּ וִיעִיאֵל וְיוֹזָבָד שָׂרֵי הַלְוִיִּם הֵרִימוּ לַלְוִיִּם לַפְּסָחִים חֲמֵשֶׁת אֲלָפִים וּבָקָר חֲמֵשׁ מֵאוֹת.

מתחילה עבודת הַפָּסַח: הַלְוִיִּם מפשיטים את הקורבנות, שוחטים אותם, ונותנים לכֹּהֲנִים לזרוק את הדם על המזבח. הַלְוִיִּם גם מסירים את חלקי הבשר המיועדים לעֹלָה, כולל הַחֲלָבִים (השומנים), ומחלקים את השאר לעָם כדי שיוכל להקריב גם כן. הם מבשלים\צולים את הבשר בָּאֵשׁ בכלי בישול ומעבירים את הבשר המבושל לקהל. אח"כ הם מכינים בשר גם לַכֹּהֲנִים (שהיו עסוקים כל הזמן במלאכת הקורבנות), ולעצמם (ללְוִיִּם) וכך הלְוִיִּם יכלו להתפנות לשירה, ולהישאר לשמור בנאמנות בשערים.

י וַתִּכּוֹן הָעֲבוֹדָה וַיַּעַמְדוּ הַכֹּהֲנִים עַל עָמְדָם וְהַלְוִיִּם עַל מַחְלְקוֹתָם כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ. יא וַיִּשְׁחֲטוּ הַפָּסַח וַיִּזְרְקוּ הַכֹּהֲנִים מִיָּדָם וְהַלְוִיִּם מַפְשִׁיטִים. יב וַיָּסִירוּ הָעֹלָה לְתִתָּם לְמִפְלַגּוֹת לְבֵית אָבוֹת לִבְנֵי הָעָם לְהַקְרִיב לַיהוָה כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר מֹשֶׁה וְכֵן לַבָּקָר. יג וַיְבַשְּׁלוּ הַפֶּסַח בָּאֵשׁ כַּמִּשְׁפָּט וְהַקֳּדָשִׁים בִּשְּׁלוּ בַּסִּירוֹת וּבַדְּוָדִים וּבַצֵּלָחוֹת וַיָּרִיצוּ לְכָל בְּנֵי הָעָם. יד וְאַחַר הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים כִּי הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן בְּהַעֲלוֹת הָעוֹלָה וְהַחֲלָבִים עַד לָיְלָה וְהַלְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם וְלַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן. טו וְהַמְשֹׁרֲרִים בְּנֵי אָסָף עַל מַעֲמָדָם כְּמִצְוַת דָּוִיד וְאָסָף וְהֵימָן וִידֻתוּן חוֹזֵה הַמֶּלֶךְ וְהַשֹּׁעֲרִים לְשַׁעַר וָשָׁעַר אֵין לָהֶם לָסוּר מֵעַל עֲבֹדָתָם כִּי אֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם הֵכִינוּ לָהֶם.

בשנת 18 למלכות יֹאשִׁיָּהוּ נחגג כאמור הַפֶּסַח ע"י כל העַם (כולל משבטי יִשְׂרָאֵל) עם זבחים רבים. אח"כ העַם חוגג גם 7 ימים את חַג הַמַּצּוֹת. לא היה פֶסַח כזה מִיְּמֵי שְׁמוּאֵל וכל מלכי העבר.

טז וַתִּכּוֹן כָּל עֲבוֹדַת יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא לַעֲשׂוֹת הַפֶּסַח וְהַעֲלוֹת עֹלוֹת עַל מִזְבַּח יְהוָה כְּמִצְוַת הַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ. יז וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל הַנִּמְצְאִים אֶת הַפֶּסַח בָּעֵת הַהִיא וְאֶת חַג הַמַּצּוֹת שִׁבְעַת יָמִים. יח וְלֹא נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ וְהַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם וְכָל יְהוּדָה וְיִשְׂרָאֵל הַנִּמְצָא וְיוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָ‍ִם. יט בִּשְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה לְמַלְכוּת יֹאשִׁיָּהוּ נַעֲשָׂה הַפֶּסַח הַזֶּה.

פַרְעֹה נְכוֹ עולה לאזור הפרת (להלחם בבָּבֶל), ויֹאשִׁיָּהוּ יוצא לתקוף אותו. פַרְעֹה טוען שהוא לא בא ללחום ביֹאשִׁיָּהוּ, ושהוא יצא במהירות לקרב בגלל מצוות ה' ולכן אל ליֹאשִׁיָּהוּ להלחם בו. אבל יֹאשִׁיָּהוּ לא חוזר בו, לובש בגדי מלחמה\מתְחַפֵּשׂ, ויוצא לקרב מול פַרְעֹה באזור מגידו.

כ אַחֲרֵי כָל זֹאת אֲשֶׁר הֵכִין יֹאשִׁיָּהוּ אֶת הַבַּיִת עָלָה נְכוֹ מֶלֶךְ מִצְרַיִם לְהִלָּחֵם בְּכַרְכְּמִישׁ עַל פְּרָת וַיֵּצֵא לִקְרָאתוֹ יֹאשִׁיָּהוּ. כא וַיִּשְׁלַח אֵלָיו מַלְאָכִים לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ מֶלֶךְ יְהוּדָה לֹא עָלֶיךָ אַתָּה הַיּוֹם כִּי אֶל בֵּית מִלְחַמְתִּי וֵאלֹהִים אָמַר לְבַהֲלֵנִי חֲדַל לְךָ מֵאֱלֹהִים אֲשֶׁר עִמִּי וְאַל יַשְׁחִיתֶךָ. כב וְלֹא הֵסֵב יֹאשִׁיָּהוּ פָנָיו מִמֶּנּוּ כִּי לְהִלָּחֵם בּוֹ הִתְחַפֵּשׂ וְלֹא שָׁמַע אֶל דִּבְרֵי נְכוֹ מִפִּי אֱלֹהִים וַיָּבֹא לְהִלָּחֵם בְּבִקְעַת מְגִדּוֹ.

יֹאשִׁיָּהוּ נפגע אנושות מחצים, ומבקש מעבדיו לקחת אותו. הם לוקחים אותו במרכבה לירושלים, שם הוא מת, ונקבר בקברי המלכים. כל העַם מתאבל על יֹאשִׁיָּהוּ, וגם הנביא יִרְמְיָהוּ מקונן עליו, ושירת המקוננים נכתבה על ספר הקינות שנהוג לשיר מהם "עַד הַיּוֹם". שאר תולדות יֹאשִׁיָּהוּ, והליכתו בדרך מצוות ספר התורה (שנמצא במקדש) מתועדים בספר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה.

כג וַיֹּרוּ הַיֹּרִים לַמֶּלֶךְ יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לַעֲבָדָיו הַעֲבִירוּנִי כִּי הָחֳלֵיתִי מְאֹד. כד וַיַּעֲבִירֻהוּ עֲבָדָיו מִן הַמֶּרְכָּבָה וַיַּרְכִּיבֻהוּ עַל רֶכֶב הַמִּשְׁנֶה אֲשֶׁר לוֹ וַיּוֹלִיכֻהוּ יְרוּשָׁלַ‍ִם וַיָּמָת וַיִּקָּבֵר בְּקִבְרוֹת אֲבֹתָיו וְכָל יְהוּדָה וִירוּשָׁלַ‍ִם מִתְאַבְּלִים עַל יֹאשִׁיָּהוּ. כה וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ וַיֹּאמְרוּ כָל הַשָּׁרִים וְהַשָּׁרוֹת בְּקִינוֹתֵיהֶם עַל יֹאשִׁיָּהוּ עַד הַיּוֹם וַיִּתְּנוּם לְחֹק עַל יִשְׂרָאֵל וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת. כו וְיֶתֶר דִּבְרֵי יֹאשִׁיָּהוּ וַחֲסָדָיו כַּכָּתוּב בְּתוֹרַת יְהוָה. כז וּדְבָרָיו הָרִאשֹׁנִים וְהָאַחֲרֹנִים הִנָּם כְּתוּבִים עַל סֵפֶר מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
י"ח	וְלֹא נַעֲשָׂה פֶסַח כָּמֹהוּ בְּיִשְׂרָאֵל מִימֵי שְׁמוּאֵל הַנָּבִיא וְכָל מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל לֹא עָשׂוּ כַּפֶּסַח אֲשֶׁר עָשָׂה יֹאשִׁיָּהוּ..
כ"ה	וַיְקוֹנֵן יִרְמְיָהוּ עַל יֹאשִׁיָּהוּ.. וְהִנָּם כְּתוּבִים עַל הַקִּינוֹת.