וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד שְׁתוֹתֵיהֶם (ד)
|
|
סיכום
חָנוּן מלך עַמּוֹן משפיל את שגרירי דָוִד (חותך את זקנם ואת מדיהם). צבא דָוִד בפיקוד יוֹאָב ואחיו אַבְשַׁי, ואח"כ בפיקוד דָוִד עצמו, מביסים את בעלי בריתם של העַמּוֹנים בראשות אֲרַם צוֹבָה.
תקציר
| חָנוּן משפיל את שליחי דָּוִד: נָחָשׁ מלך עַמּוֹן מת ובנו חָנוּן מולך אחריו. דָוִד שולח משלחת ניחומים לחָנוּן כדי לעשות חסד עם חָנוּן בזכות חסד שעשה עמו נָחָשׁ [*]לא פורט מה החסד שעשה נָחָשׁ לדָוִד. אולי הוא סייע לו בימים בהם ברח דָוִד מפני שָׁאוּל, שהיה אויבו של נָחָשׁ כמסופר בשְׁמוּאֵל-א פרק י"א. . השליחים מגיעים לעַמּוֹן ושרי חָנוּן חושדים בשליחים שלא באו לכבודו של נָחָשׁ, אלא כדי לרגל בעיר הבירה[*]רַבָּה ולהפוך בה כל אבן כדי לחקור כיצד ניתן לתקוף אותה. |
| א וַיְהִי אַחֲרֵי כֵן וַיָּמָת מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּמְלֹךְ חָנוּן בְּנוֹ תַּחְתָּיו. ב וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם חָנוּן בֶּן נָחָשׁ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה אָבִיו עִמָּדִי חֶסֶד וַיִּשְׁלַח דָּוִד לְנַחֲמוֹ בְּיַד עֲבָדָיו אֶל אָבִיו וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי דָוִד אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן. ג וַיֹּאמְרוּ שָׂרֵי בְנֵי עַמּוֹן אֶל חָנוּן אֲדֹנֵיהֶם הַמְכַבֵּד דָּוִד אֶת אָבִיךָ בְּעֵינֶיךָ כִּי שָׁלַח לְךָ מְנַחֲמִים הֲלוֹא בַּעֲבוּר חֲקוֹר אֶת הָעִיר וּלְרַגְּלָהּ וּלְהָפְכָהּ שָׁלַח דָּוִד אֶת עֲבָדָיו אֵלֶיךָ. |
| חָנוּן מגרש את השליחים לאחר שגילח את חצי זקנם וגזר את מדיהם עד העכוז\שֵׁת [*]השֵׁת הוא העכוז, ראו למשל ביְשַׁעְיָהוּ פרק כ פסוק ד . דָוִד שולח אנשים להנחות את השליחים המבויישים לשבת ביְרִיחוֹ עד שיגדל זקנם.
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק כ פסוק ד: ד
כֵּן יִנְהַג מֶלֶךְ אַשּׁוּר אֶת שְׁבִי מִצְרַיִם וְאֶת גָּלוּת כּוּשׁ נְעָרִים וּזְקֵנִים עָרוֹם וְיָחֵף וַחֲשׂוּפַי שֵׁת עֶרְוַת מִצְרָיִם.
. בגירסת דִּבְרֵי הַיָּמִים נאמר שהמדים נגזרו "עַד הַמִּפְשָׂעָה"
[^]
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק י"ט פסוק ד: ד
וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִיד וַיְגַלְּחֵם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד הַמִּפְשָׂעָה וַיְשַׁלְּחֵם.
. |
| ד וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד שְׁתוֹתֵיהֶם וַיְשַׁלְּחֵם. ה וַיַּגִּדוּ לְדָוִד וַיִּשְׁלַח לִקְרָאתָם כִּי הָיוּ הָאֲנָשִׁים נִכְלָמִים מְאֹד וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁבוּ בִירֵחוֹ עַד יְצַמַּח זְקַנְכֶם וְשַׁבְתֶּם. |
| קרב בין בני עַמּוֹן לצבא דָוִד בפיקוד יוֹאָב: בני עַמּוֹן מבינים שדָוִד מואס בהם כמו מסירחון והם שולחים שליחים לשכור 22,000 חיילים רגלים מצבאות אֲרַם בֵּית רְחוֹב ואֲרַם צוֹבָה, אלף חיילים של מַעֲכָה ו-12,000 חיילים של ארץ טוֹב. דָוִד לומד על כך ושולח את צבאו המובחר כנגד אויביו. |
| ו וַיִּרְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן כִּי נִבְאֲשׁוּ בְּדָוִד וַיִּשְׁלְחוּ בְנֵי עַמּוֹן וַיִּשְׂכְּרוּ אֶת אֲרַם בֵּית רְחוֹב וְאֶת אֲרַם צוֹבָא עֶשְׂרִים אֶלֶף רַגְלִי וְאֶת מֶלֶךְ מַעֲכָה אֶלֶף אִישׁ וְאִישׁ טוֹב שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף אִישׁ. ז וַיִּשְׁמַע דָּוִד וַיִּשְׁלַח אֶת יוֹאָב וְאֵת כָּל הַצָּבָא הַגִּבֹּרִים. |
| בְּנֵי עַמּוֹן נערכים מול הַשָּׁעַר העיר רַבָּה, בעוד בעלי בריתם נערכים בשטח הפתוח מחוץ לעיר. יוֹאָב [*]שכבר חנה כנראה מול העיר מבין שיש מולו כוחות לוחמים גם מלפנים בעיר וגם מאחור בַּשָּׂדֶה, ומוביל בעצמו את הכוחות הנבחרים בהיערכות מול אֲרָם ואת שאר הצבא הוא מפקיד בידי אַבְשַׁי אָחִיו בהיערכות מול בְּנֵי עַמּוֹן שבעיר. |
| ח וַיֵּצְאוּ בְּנֵי עַמּוֹן וַיַּעַרְכוּ מִלְחָמָה פֶּתַח הַשָּׁעַר וַאֲרַם צוֹבָא וּרְחוֹב וְאִישׁ טוֹב וּמַעֲכָה לְבַדָּם בַּשָּׂדֶה. ט וַיַּרְא יוֹאָב כִּי הָיְתָה אֵלָיו פְּנֵי הַמִּלְחָמָה מִפָּנִים וּמֵאָחוֹר וַיִּבְחַר מִכֹּל בְּחוּרֵי בישראל [יִשְׂרָאֵל] וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת אֲרָם. י וְאֵת יֶתֶר הָעָם נָתַן בְּיַד אַבְשַׁי אָחִיו וַיַּעֲרֹךְ לִקְרַאת בְּנֵי עַמּוֹן. |
| יוֹאָב מנחה את אַבְשַׁי שאם כוחות אֲרָם יגברו עליו אז אַבְשַׁי יבוא להושיע אותו, ואילו אם בְּנֵי עַמּוֹן יגברו על אַבְשַׁי אז יוֹאָב יבוא להושיע אותו. כך הם יחזקו זה את זה למען בני יִשְׂרָאֵל ועריהם, ובכל מקרה ה' בסוף יכריע את תוצאות הקרב כרצונו. |
| יא וַיֹּאמֶר אִם תֶּחֱזַק אֲרָם מִמֶּנִּי וְהָיִתָה לִּי לִישׁוּעָה וְאִם בְּנֵי עַמּוֹן יֶחֱזְקוּ מִמְּךָ וְהָלַכְתִּי לְהוֹשִׁיעַ לָךְ. יב חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ וַיהוָה יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו. |
| יוֹאָב יוצא מול כוחות אֲרָם אשר נסים מפניו, ובְנֵי עַמּוֹן שחוזים בכך נסים גם הם מִפְּנֵי אֲבִישַׁי בחזרה לעירם. יוֹאָב מסתפק בכך בינתיים ושב עם הצבא ליְרוּשָׁלַיִם. |
| יג וַיִּגַּשׁ יוֹאָב וְהָעָם אֲשֶׁר עִמּוֹ לַמִּלְחָמָה בַּאֲרָם וַיָּנֻסוּ מִפָּנָיו. יד וּבְנֵי עַמּוֹן רָאוּ כִּי נָס אֲרָם וַיָּנֻסוּ מִפְּנֵי אֲבִישַׁי וַיָּבֹאוּ הָעִיר וַיָּשָׁב יוֹאָב מֵעַל בְּנֵי עַמּוֹן וַיָּבֹא יְרוּשָׁלִָם. |
| דָוִד מביס את כוחות אֲרָם: הֲדַדְעֶזֶר מלך אֲרַם רואה שצבאו הובס לפני צבא יִשְׂרָאֵל והוא מכנס את כל כוחות ממלכתו, ושולח להוציא גם את כוחות אֲרָם שמעבר\ממזרח לנהר הפְּרָת, והם באים לחֵילָם תחת פיקודו של שׁוֹבַךְ. דָוִד שומע על כך ואוסף גם הוא את כל כוחותיו, חוצה את היַרְדֵּן ומגיע לחֵילָם, שם נערכו כנגדו כוחות אֲרָם ותקפו אותו. |
| טו וַיַּרְא אֲרָם כִּי נִגַּף לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֵּאָסְפוּ יָחַד. טז וַיִּשְׁלַח הֲדַדְעֶזֶר וַיֹּצֵא אֶת אֲרָם אֲשֶׁר מֵעֵבֶר הַנָּהָר וַיָּבֹאוּ חֵילָם וְשׁוֹבַךְ שַׂר צְבָא הֲדַדְעֶזֶר לִפְנֵיהֶם. יז וַיֻּגַּד לְדָוִד וַיֶּאֱסֹף אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן וַיָּבֹא חֵלָאמָה וַיַּעַרְכוּ אֲרָם לִקְרַאת דָּוִד וַיִּלָּחֲמוּ עִמּוֹ. |
| כוחות אֲרָם מובסים ובורחים ודָוִד הורג 700 סוסי מרכבה ו-40,000 פרשים וגם את שׁוֹבַךְ. כל המלכים, בני חסות הֲדַדְעֶזֶר, רואים שהם הובסו בידי יִשְׂרָאֵל, והם משלימים עם יִשְׂרָאֵל ועוברים לעבוד אותה, ובני אֲרַם חששו\יראו לבוא עוד לעזרת עַמּוֹן. |
| יח וַיָּנָס אֲרָם מִפְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּהֲרֹג דָּוִד מֵאֲרָם שְׁבַע מֵאוֹת רֶכֶב וְאַרְבָּעִים אֶלֶף פָּרָשִׁים וְאֵת שׁוֹבַךְ שַׂר צְבָאוֹ הִכָּה וַיָּמָת שָׁם. יט וַיִּרְאוּ כָל הַמְּלָכִים עַבְדֵי הֲדַדְעֶזֶר כִּי נִגְּפוּ לִפְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּשְׁלִמוּ אֶת יִשְׂרָאֵל וַיַּעַבְדוּם וַיִּרְאוּ אֲרָם לְהוֹשִׁיעַ עוֹד אֶת בְּנֵי עַמּוֹן. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ד | וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִד וַיְגַלַּח אֶת חֲצִי זְקָנָם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד שְׁתוֹתֵיהֶם, וַיְשַׁלְּחֵם. |
| י"ב | חֲזַק וְנִתְחַזַּק בְּעַד עַמֵּנוּ וּבְעַד עָרֵי אֱלֹהֵינוּ, וַיהוָה יַעֲשֶׂה הַטּוֹב בְּעֵינָיו". |
אילן יוחסין