וַיַּגֶּד לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הַדְּבָרִים וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ (י"ח)
|
|
סיכום
תקציר
| ה' מתחיל להתגלות בפני שְׁמוּאֵל: באותם ימים החזון\נבואה היתה נדירה\יקרה ולא נפוצה\נפרצת [*]ולכן התגלות ה' לפני שְׁמוּאֵל כפי שיסופר להלן היתה כה בלתי צפויה . |
| א וְהַנַּעַר שְׁמוּאֵל מְשָׁרֵת אֶת יְהוָה לִפְנֵי עֵלִי וּדְבַר יְהוָה הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם אֵין חָזוֹן נִפְרָץ. |
| לילה אחד, עֵלִי, שכבר היה כמעט עוור, יָשֵׁן בחדרו ושְׁמוּאֵל שוכב בְּהֵיכַל של המשכן לצד ארון הברית ולאור נרות המנורה [^]שְׁמוֹת פרק כ"ז פסוקים כ-כ"א: כ
וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד.
כא
בְּאֹהֶל מוֹעֵד מִחוּץ לַפָּרֹכֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדֻת יַעֲרֹךְ אֹתוֹ אַהֲרֹן וּבָנָיו מֵעֶרֶב עַד בֹּקֶר לִפְנֵי יְהוָה חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתָם מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
כשלפתע ה' קורא לו. שְׁמוּאֵל עונה "הִנֵּנִי" ורץ לעֵלִי כי חשב שהוא זה שקורא לו, אך עֵלִי מכחיש זאת ומשחרר את שְׁמוּאֵל לחזור לישון. |
| ב וַיְהִי בַּיּוֹם הַהוּא וְעֵלִי שֹׁכֵב בִּמְקֹמוֹ ועינו [וְעֵינָיו] הֵחֵלּוּ כֵהוֹת לֹא יוּכַל לִרְאוֹת. ג וְנֵר אֱלֹהִים טֶרֶם יִכְבֶּה וּשְׁמוּאֵל שֹׁכֵב בְּהֵיכַל יְהוָה אֲשֶׁר שָׁם אֲרוֹן אֱלֹהִים. ד וַיִּקְרָא יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. ה וַיָּרָץ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִּי וַיֹּאמֶר לֹא קָרָאתִי שׁוּב שְׁכָב וַיֵּלֶךְ וַיִּשְׁכָּב. |
| אותו ארוע חוזר שוב כי שְׁמוּאֵל עדיין לא מכיר את ה' שעוד לא דיבר אליו עד אותו לילה. |
| ו וַיֹּסֶף יְהוָה קְרֹא עוֹד שְׁמוּאֵל וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיֹּאמֶר לֹא קָרָאתִי בְנִי שׁוּב שְׁכָב. ז וּשְׁמוּאֵל טֶרֶם יָדַע אֶת יְהוָה וְטֶרֶם יִגָּלֶה אֵלָיו דְּבַר יְהוָה. |
| בפעם השלישית, עֵלִי מבין מה קורה ומורה לשְׁמוּאֵל לענות לה' בפעם הבאה שיקרא לו. |
| ח וַיֹּסֶף יְהוָה קְרֹא שְׁמוּאֵל בַּשְּׁלִשִׁית וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל עֵלִי וַיֹּאמֶר הִנְנִי כִּי קָרָאתָ לִי וַיָּבֶן עֵלִי כִּי יְהוָה קֹרֵא לַנָּעַר. ט וַיֹּאמֶר עֵלִי לִשְׁמוּאֵל לֵךְ שְׁכָב וְהָיָה אִם יִקְרָא אֵלֶיךָ וְאָמַרְתָּ דַּבֵּר יְהוָה כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ וַיֵּלֶךְ שְׁמוּאֵל וַיִּשְׁכַּב בִּמְקוֹמוֹ. י וַיָּבֹא יְהוָה וַיִּתְיַצַּב וַיִּקְרָא כְפַעַם בְּפַעַם שְׁמוּאֵל שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל דַּבֵּר כִּי שֹׁמֵעַ עַבְדֶּךָ. |
| ה' מודיע לשְׁמוּאֵל על קִצּוֹ של בית עֵלִי: ה' מודיע לשְׁמוּאֵל שהוא עומד לעשות מעשה ששמיעתו תגרום לצלצולים באוזני השומע. באותו יום הוא יתחיל ויסיים להביא על בית עֵלִי את כל מה שאמר שיעשה. |
| יא וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו. יב בַּיּוֹם הַהוּא אָקִים אֶל עֵלִי אֵת כָּל אֲשֶׁר דִּבַּרְתִּי אֶל בֵּיתוֹ הָחֵל וְכַלֵּה. |
| על שְׁמוּאֵל להודיע לעֵלִי שהוא שופט לחובה את ביתו לנצח כיוון שהוא לא החליש\הכהה את חטאי בניו למרות שידע שהם מביאים על עצמם קללה. לכן ה' נשבע שלעולם בני משפחתו לא יצליחו לכפר על חטאם זה באמצעות זבחים או מנחה. |
| יג וְהִגַּדְתִּי לוֹ כִּי שֹׁפֵט אֲנִי אֶת בֵּיתוֹ עַד עוֹלָם בַּעֲוֹן אֲשֶׁר יָדַע כִּי מְקַלְלִים לָהֶם בָּנָיו וְלֹא כִהָה בָּם. יד וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה עַד עוֹלָם. |
| שְׁמוּאֵל חוזר לשכב אך בבוקר אחרי שהוא פותח את דלתות המשכן הוא חושש לספר לעֵלִי על מה ששמע וראה, אבל עֵלִי קורא לו אליו ומשביע אותו [*]בסגנון שבועה מקובל, שה' יוסיף כה הרבה עונשים על ראשו אם יפר את השבועה. ראו גם בשְׁמוּאֵל-א פרק כ פסוק י"ג שלא יסתיר\יכחד ממנו דבר ממה שה' אמר לו. שְׁמוּאֵל חוזר בפניו על הדברים מבלי להסתיר דבר ועֵלִי מבין שה' עושה כרצונו ומקבל עליו את הדין.
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ פסוק י"ג: יג
כֹּה יַעֲשֶׂה יְהוָה לִיהוֹנָתָן וְכֹה יֹסִיף כִּי יֵיטִב אֶל אָבִי אֶת הָרָעָה עָלֶיךָ וְגָלִיתִי אֶת אָזְנֶךָ וְשִׁלַּחְתִּיךָ וְהָלַכְתָּ לְשָׁלוֹם וִיהִי יְהוָה עִמָּךְ כַּאֲשֶׁר הָיָה עִם אָבִי.
. |
| טו וַיִּשְׁכַּב שְׁמוּאֵל עַד הַבֹּקֶר וַיִּפְתַּח אֶת דַּלְתוֹת בֵּית יְהוָה וּשְׁמוּאֵל יָרֵא מֵהַגִּיד אֶת הַמַּרְאָה אֶל עֵלִי. טז וַיִּקְרָא עֵלִי אֶת שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל בְּנִי וַיֹּאמֶר הִנֵּנִי. יז וַיֹּאמֶר מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ אַל נָא תְכַחֵד מִמֶּנִּי כֹּה יַעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים וְכֹה יוֹסִיף אִם תְּכַחֵד מִמֶּנִּי דָּבָר מִכָּל הַדָּבָר אֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלֶיךָ. יח וַיַּגֶּד לוֹ שְׁמוּאֵל אֶת כָּל הַדְּבָרִים וְלֹא כִחֵד מִמֶּנּוּ וַיֹּאמַר יְהוָה הוּא הַטּוֹב בְּעֵינָו יַעֲשֶׂה. |
| בינתיים שְׁמוּאֵל ממשיך לגדול בנוכחות ה' שמקיים את כל נבואותיו, והעם בכל רחבי הארץ מִדָּן הצפונית וְעַד בְּאֵר שָׁבַע בדרום כבר יודע ששְׁמוּאֵל הוא נביא נאמן לה', וה' אמנם ממשיך להתגלות לפני שְׁמוּאֵל בשִׁלֹה. |
| יט וַיִּגְדַּל שְׁמוּאֵל וַיהוָה הָיָה עִמּוֹ וְלֹא הִפִּיל מִכָּל דְּבָרָיו אָרְצָה. כ וַיֵּדַע כָּל יִשְׂרָאֵל מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע כִּי נֶאֱמָן שְׁמוּאֵל לְנָבִיא לַיהוָה. כא וַיֹּסֶף יְהוָה לְהֵרָאֹה בְשִׁלֹה כִּי נִגְלָה יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל בְּשִׁלוֹ בִּדְבַר יְהוָה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| א | דְבַר יְהוָה הָיָה יָקָר בַּיָּמִים הָהֵם, אֵין חָזוֹן נִפְרָץ. |
| י"א | הִנֵּה אָנֹכִי עֹשֶׂה דָבָר בְּיִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר כָּל שֹׁמְעוֹ תְּצִלֶּינָה שְׁתֵּי אָזְנָיו |