וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד - אַתָּה הָאִישׁ! (ז)
|
|
סיכום
נָתָן מספר לדָוִד את סיפור כבשת הרשׁ כדי לנזוף בו על מעשה בַּת שֶׁבַע ואוּרִיָּה, ומודיע לו על העונש הצפוי לו ולביתו. תינוקו של דָוִד מבַּת שֶׁבַע מת למרות תפילותיו. העיר רַבָּה נכבשת מבְּנֵי עַמּוֹן.
תקציר
| משל כבשת הרשׁ: ה' שולח את נָתָן לדָוִד ונָתָן מספר לו על עָשִׁיר ועני\רָאשׁ שגרו באותה העיר. לעשיר היו בני צֹאן וּבָקָר רבים, ולעני לא היתה אלא כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה, שקנה בכספו הדל והשאיר בחיים וגידל יחד עם בָּנָיו, והיא אכלה מִלַּחְמוֹ\פִּתּוֹ ושתתה מכוסו, ושכבה בְחֵיקוֹ, והוא אהבה כאילו היתה בִּתּוֹ. |
| א וַיִּשְׁלַח יְהוָה אֶת נָתָן אֶל דָּוִד וַיָּבֹא אֵלָיו וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁנֵי אֲנָשִׁים הָיוּ בְּעִיר אֶחָת אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ. ב לְעָשִׁיר הָיָה צֹאן וּבָקָר הַרְבֵּה מְאֹד. ג וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב וַתְּהִי לוֹ כְּבַת. |
| יום אחד בא עובר אורח\הֵלֶךְ לבקר אצל העשיר, והעשיר חס\חמל לטבוח את חיות המקנה שלו כדי להאכיל את האורח, והוא לקח אֶת כִּבְשַׂת הרש ועשה ממנה ארוחה לאורחו. |
| ד וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ וַיַּעֲשֶׂהָ לָאִישׁ הַבָּא אֵלָיו. |
| דָוִד כועס על העשיר ואומר שמי שנוהג כך ראוי למות, ואת מחיר הַכִּבְשָׂה שלקח הוא ישלם פי 4 [*]כפי שנקבע בחוקי ספר הברית, גנב ישלם פי 4 ממחירו של שֶּׂה שגנב , כיוון\עקב שעשה את המעשה הזה ולא חס\חמל על כבשת הרש.
[^]
שְׁמוֹת פרק כ"א פסוק ל"ז: לז
כִּי יִגְנֹב אִישׁ שׁוֹר אוֹ שֶׂה וּטְבָחוֹ אוֹ מְכָרוֹ חֲמִשָּׁה בָקָר יְשַׁלֵּם תַּחַת הַשּׁוֹר וְאַרְבַּע צֹאן תַּחַת הַשֶּׂה.
. ויש המפרשים את "אַרְבַּעְתָּיִם" בלשון זוגי - כלומר קנס כפול של פעמיים פי 4, סה"כ פי 8. |
| ה וַיִּחַר אַף דָּוִד בָּאִישׁ מְאֹד וַיֹּאמֶר אֶל נָתָן חַי יְהוָה כִּי בֶן מָוֶת הָאִישׁ הָעֹשֶׂה זֹאת. ו וְאֶת הַכִּבְשָׂה יְשַׁלֵּם אַרְבַּעְתָּיִם עֵקֶב אֲשֶׁר עָשָׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְעַל אֲשֶׁר לֹא חָמָל. |
| נָתָן עונה לדָוִד ש"אתה האיש!", ומונה את כל הטובות שעשה לו ה': הוא משח אותו למלך, הציל אותו מידי שָׁאוּל שרדף אותו, ונתן לו את בֵּיתוֹ ואת פלגשיו, ונתן לו את השלטון על שבטי יִשְׂרָאֵל וגם על יהוּדָה, ועוד מעט והיה מוסיף לו עוד ועוד. |
| ז וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד אַתָּה הָאִישׁ כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אָנֹכִי מְשַׁחְתִּיךָ לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי הִצַּלְתִּיךָ מִיַּד שָׁאוּל. ח וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית אֲדֹנֶיךָ וְאֶת נְשֵׁי אֲדֹנֶיךָ בְּחֵיקֶךָ וָאֶתְּנָה לְךָ אֶת בֵּית יִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה וְאִם מְעָט וְאֹסִפָה לְּךָ כָּהֵנָּה וְכָהֵנָּה. |
| אז למה למרות כל זאת דָוִד ביזה את מצוות ה' וחטא בעיניו כשהרג את אוּרִיָּה ולקח את אשתו, וגם את ההריגה עשה בכך ששלח אותו למות בפקודתו בְּחֶרֶב האויב? |
| ט מַדּוּעַ בָּזִיתָ אֶת דְּבַר יְהוָה לַעֲשׂוֹת הָרַע בעינו [בְּעֵינַי] אֵת אוּרִיָּה הַחִתִּי הִכִּיתָ בַחֶרֶב וְאֶת אִשְׁתּוֹ לָקַחְתָּ לְּךָ לְאִשָּׁה וְאֹתוֹ הָרַגְתָּ בְּחֶרֶב בְּנֵי עַמּוֹן. |
| עונשו של דָוִד: העונש על דָוִד הוא שבגלל שביזה את ה' בחטאו כלפי אוּרִיָּה, אז החֶרֶב לא תסור לעולם מביתו ותפיל בו חללים. ה' יקים עליו את הרעה מתוך ביתו ממש, וימסור את נשותיו לאחרים שישכבו איתם מול השמש וכל העם [*]כפי שאמנם קרה כשאַבְשָׁלוֹם מרד בדָוִד, ושכב עם פלגשיו לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל ולא בסתר כפי שנהג דָוִד כשלקח את בַּת שֶׁבַע.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק ט"ז פסוק כ"ב: כב
וַיַּטּוּ לְאַבְשָׁלוֹם הָאֹהֶל עַל הַגָּג וַיָּבֹא אַבְשָׁלוֹם אֶל פִּלַגְשֵׁי אָבִיו לְעֵינֵי כָּל יִשְׂרָאֵל.
|
| י וְעַתָּה לֹא תָסוּר חֶרֶב מִבֵּיתְךָ עַד עוֹלָם עֵקֶב כִּי בְזִתָנִי וַתִּקַּח אֶת אֵשֶׁת אוּרִיָּה הַחִתִּי לִהְיוֹת לְךָ לְאִשָּׁה. יא כֹּה אָמַר יְהוָה הִנְנִי מֵקִים עָלֶיךָ רָעָה מִבֵּיתֶךָ וְלָקַחְתִּי אֶת נָשֶׁיךָ לְעֵינֶיךָ וְנָתַתִּי לְרֵעֶיךָ וְשָׁכַב עִם נָשֶׁיךָ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַזֹּאת. יב כִּי אַתָּה עָשִׂיתָ בַסָּתֶר וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה נֶגֶד כָּל יִשְׂרָאֵל וְנֶגֶד הַשָּׁמֶשׁ. |
| דָוִד מודה בחטאו לה', ונָתָן אומר שה' יסלח לחטאו ולא ימית אותו, אבל\אֶפֶס בגלל שניאץ במעשיו את ה' [*]מקובל הפירוש של רש"י שמפני כבוד ה' תיקנו הסופרים וכתבו "אֹיְבֵי ה'" במקום "ה'" , אז מלבד העונש שפורט למעלה, דָוִד גם יענש במות הילד הנולד לו מבַּת שֶׁבַע. נָתָן שב לביתו, וה' הכה\יִּגֹּף את הילד אשר חלה באופן אָנוּשׁ. |
| יג וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל נָתָן חָטָאתִי לַיהוָה וַיֹּאמֶר נָתָן אֶל דָּוִד גַּם יְהוָה הֶעֱבִיר חַטָּאתְךָ לֹא תָמוּת. יד אֶפֶס כִּי נִאֵץ נִאַצְתָּ אֶת אֹיְבֵי יְהוָה בַּדָּבָר הַזֶּה גַּם הַבֵּן הַיִּלּוֹד לְךָ מוֹת יָמוּת. טו וַיֵּלֶךְ נָתָן אֶל בֵּיתוֹ וַיִּגֹּף יְהוָה אֶת הַיֶּלֶד אֲשֶׁר יָלְדָה אֵשֶׁת אוּרִיָּה לְדָוִד וַיֵּאָנַשׁ. |
| דָוִד מתפלל לה' למען הילד, וצם ושוכב על הארץ, ומסרב להיענות לבקשת הזקנים בביתו שיקום מהארץ ויאכל\יברה [*]ראו "לברות" במובן של לקבל אוכל למשל בשְׁמוּאֵל-ב פרק י"ג פסוק י איתם לחם.
[^]
שְׁמוּאֵל-ב פרק י"ג פסוק י: י
וַיֹּאמֶר אַמְנוֹן אֶל תָּמָר הָבִיאִי הַבִּרְיָה הַחֶדֶר וְאֶבְרֶה מִיָּדֵךְ וַתִּקַּח תָּמָר אֶת הַלְּבִבוֹת אֲשֶׁר עָשָׂתָה וַתָּבֵא לְאַמְנוֹן אָחִיהָ הֶחָדְרָה.
|
| טז וַיְבַקֵּשׁ דָּוִד אֶת הָאֱלֹהִים בְּעַד הַנָּעַר וַיָּצָם דָּוִד צוֹם וּבָא וְלָן וְשָׁכַב אָרְצָה. יז וַיָּקֻמוּ זִקְנֵי בֵיתוֹ עָלָיו לַהֲקִימוֹ מִן הָאָרֶץ וְלֹא אָבָה וְלֹא בָרָא אִתָּם לָחֶם. |
| ביום השביעי התינוק מת, ועבדי דָוִד חוששים לספר לו על כך, כי הרי גם כשהילד עוד היה חי דָוִד סירב לשמוע בקולם ולהתנחם, וכעת כשימע שבנו מת הוא עלול לפגוע בעצמו. דָוִד רואה את עֲבָדָיו מתלחשים כך ומבין שבנו מת, ועֲבָדָיו מודים בפניו שאמנם כך קרה. |
| יח וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי וַיָּמָת הַיָּלֶד וַיִּרְאוּ עַבְדֵי דָוִד לְהַגִּיד לוֹ כִּי מֵת הַיֶּלֶד כִּי אָמְרוּ הִנֵּה בִהְיוֹת הַיֶּלֶד חַי דִּבַּרְנוּ אֵלָיו וְלֹא שָׁמַע בְּקוֹלֵנוּ וְאֵיךְ נֹאמַר אֵלָיו מֵת הַיֶּלֶד וְעָשָׂה רָעָה. יט וַיַּרְא דָּוִד כִּי עֲבָדָיו מִתְלַחֲשִׁים וַיָּבֶן דָּוִד כִּי מֵת הַיָּלֶד וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל עֲבָדָיו הֲמֵת הַיֶּלֶד וַיֹּאמְרוּ מֵת. |
| דָוִד קם מהארץ, מתנקה, מחליף את בגדיו, בא להשתחוות לפני ה' [*]בארון ומבקש לבסוף שיגישו לו לֶחֶם. עֲבָדָיו תוהים מדוע צם ובכה כשהילד עוד היה חי, ודוקא כעת כשהילד מת הוא קם מהארץ ואוכל. |
| כ וַיָּקָם דָּוִד מֵהָאָרֶץ וַיִּרְחַץ וַיָּסֶךְ וַיְחַלֵּף שמלתו [שִׂמְלֹתָיו] וַיָּבֹא בֵית יְהוָה וַיִּשְׁתָּחוּ וַיָּבֹא אֶל בֵּיתוֹ וַיִּשְׁאַל וַיָּשִׂימוּ לוֹ לֶחֶם וַיֹּאכַל. כא וַיֹּאמְרוּ עֲבָדָיו אֵלָיו מָה הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָה בַּעֲבוּר הַיֶּלֶד חַי צַמְתָּ וַתֵּבְךְּ וְכַאֲשֶׁר מֵת הַיֶּלֶד קַמְתָּ וַתֹּאכַל לָחֶם. |
| דָוִד עונה שכל עוד הילד היה חי הוא צם ובכה כי, מי יודע? אולי בכל זאת ה' יחון את דָוִד ויחיה את בנו, אך כעת כשהילד מת, אין עוד סיבה שיצום כי לא יוכל עוד להשיב כך את הילד לחיים, וגם כשילך אל בנו עד העולם הבא, בנו לא ישוב אליו. |
| כב וַיֹּאמֶר בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ יחנני [וְחַנַּנִי] יְהוָה וְחַי הַיָּלֶד. כג וְעַתָּה מֵת לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי. |
| דָוִד מנחם את בַּת שֶׁבַע על מות בנם, ובא לשכב איתה והיא יולדת לו בן וקוראת לו בשם שְׁלֹמֹה, וה' אוהב את הילד. דָוִד שולח את שְׁלֹמֹה לגדול אצל נָתָן, אשר קורא לו "יְדִידְיָהּ" כיוון שהיה ידיד\אהוב ה'. |
| כד וַיְנַחֵם דָּוִד אֵת בַּת שֶׁבַע אִשְׁתּוֹ וַיָּבֹא אֵלֶיהָ וַיִּשְׁכַּב עִמָּהּ וַתֵּלֶד בֵּן ויקרא [וַתִּקְרָא] אֶת שְׁמוֹ שְׁלֹמֹה וַיהוָה אֲהֵבוֹ. כה וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יְדִידְיָהּ בַּעֲבוּר יְהוָה. |
| כיבוש רַבָּה: בינתיים יוֹאָב ממשיך במלחמה בעיר רַבָּה בירת בְּנֵי עַמּוֹן, וכובש את הרובע המלכותי המבוצר ושולח שליחים\מַלְאָכִים לבשר לדָּוִד שכבש גם את מערכת המים של העִיר [*]מעיינות, בארות או תעלות . יוֹאָב קורא לדָּוִד לבוא עם שאר הצבא אל מול העיר ולהשלים את כיבושה, כדי שלא יֵצֵא שיוֹאָב יכבוש את העיר והיא תקרא על שמו. דָּוִד אמנם מגיע וכובש את העיר. |
| כו וַיִּלָּחֶם יוֹאָב בְּרַבַּת בְּנֵי עַמּוֹן וַיִּלְכֹּד אֶת עִיר הַמְּלוּכָה. כז וַיִּשְׁלַח יוֹאָב מַלְאָכִים אֶל דָּוִד וַיֹּאמֶר נִלְחַמְתִּי בְרַבָּה גַּם לָכַדְתִּי אֶת עִיר הַמָּיִם. כח וְעַתָּה אֱסֹף אֶת יֶתֶר הָעָם וַחֲנֵה עַל הָעִיר וְלָכְדָהּ פֶּן אֶלְכֹּד אֲנִי אֶת הָעִיר וְנִקְרָא שְׁמִי עָלֶיהָ. כט וַיֶּאֱסֹף דָּוִד אֶת כָּל הָעָם וַיֵּלֶךְ רַבָּתָה וַיִּלָּחֶם בָּהּ וַיִּלְכְּדָהּ. |
| דָּוִד לוקח את הכתר\עֲטֶרֶת של מלכם של בְּנֵי עַמּוֹן מעל ראשו ושם אותו על ראשו שלו. העֲטֶרֶת שקלה כִּכַּר [*]כִּכַּר זהב שקלה כמשוער כ-30 ק"ג זָהָב ועליה היו גם אבנים יקרות. דָּוִד גם לקח שלל רב נוסף מהעיר, ואת תושביה העביד במלאכות קשות[*]עולם התנ"ך, ספר שְׁמוּאֵל-ב עמ' 118 . משקל זה גבוה כמובן מכדי לשאת על הראש לאורך זמן. לכן יש המשערים שב"עֲטֶרֶת מַלְכָּם" הכוונה לכתר שעל פסלו של מִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן
[^]
מְלָכִים-א פרק י"א פסוק ל"ג: לג
יַעַן אֲשֶׁר עֲזָבוּנִי וַיִּשְׁתַּחֲווּ לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין לִכְמוֹשׁ אֱלֹהֵי מוֹאָב וּלְמִלְכֹּם אֱלֹהֵי בְנֵי עַמּוֹן וְלֹא הָלְכוּ בִדְרָכַי לַעֲשׂוֹת הַיָּשָׁר בְּעֵינַי וְחֻקֹּתַי וּמִשְׁפָּטַי כְּדָוִד אָבִיו.
, ושדָּוִד רק שם אותו על ראשו לרגע כדי להמחיש את נצחונו המלא על העמונים, או שהכוונה שהכתר הוחזק במקום מוגבה מעל ראשו.[*]ונמנים כלי המלאכה. או שהכוונה שדָּוִד התעלל בשבויים עם הכלים הללו. , וכך עשה גם לשאר תושבי ממלכת עַמּוֹן. לבסוף שבו דָּוִד ואנשיו ליְרוּשָׁלַיִם.המְּגֵרָה מפורשת ככלי משונן כמו מַשּׂוֹר. חֲרִצֵי הַבַּרְזֶל הם כלי דישה מבַּרְזֶל עם מסמרים, כמו ביְשַׁעְיָהוּ פרק כ"ח פסוק כ"ז
[^]
יְשַׁעְיָהוּ פרק כ"ח פסוק כ"ז: כז
כִּי לֹא בֶחָרוּץ יוּדַשׁ קֶצַח וְאוֹפַן עֲגָלָה עַל כַּמֹּן יוּסָּב כִּי בַמַּטֶּה יֵחָבֶט קֶצַח וְכַמֹּן בַּשָּׁבֶט.
, וראו גם עָמוֹס פרק א פסוק ג
[^]
עָמוֹס פרק א פסוק ג: ג
כֹּה אָמַר יְהוָה עַל שְׁלֹשָׁה פִּשְׁעֵי דַמֶּשֶׂק וְעַל אַרְבָּעָה לֹא אֲשִׁיבֶנּוּ עַל דּוּשָׁם בַּחֲרֻצוֹת הַבַּרְזֶל אֶת הַגִּלְעָד.
. מַגְזְרֹת הם כלים לכריתת\גזירת עצים. המַּלְבֵּן הוא תנור לאפיית לְבֵנִים לבנייה. |
| ל וַיִּקַּח אֶת עֲטֶרֶת מַלְכָּם מֵעַל רֹאשׁוֹ וּמִשְׁקָלָהּ כִּכַּר זָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה וַתְּהִי עַל רֹאשׁ דָּוִד וּשְׁלַל הָעִיר הוֹצִיא הַרְבֵּה מְאֹד. לא וְאֶת הָעָם אֲשֶׁר בָּהּ הוֹצִיא וַיָּשֶׂם בַּמְּגֵרָה וּבַחֲרִצֵי הַבַּרְזֶל וּבְמַגְזְרֹת הַבַּרְזֶל וְהֶעֱבִיר אוֹתָם במלכן [בַּמַּלְבֵּן] וְכֵן יַעֲשֶׂה לְכֹל עָרֵי בְנֵי עַמּוֹן וַיָּשָׁב דָּוִד וְכָל הָעָם יְרוּשָׁלִָם. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ג- ד | וְלָרָשׁ אֵין כֹּל כִּי אִם כִּבְשָׂה אַחַת קְטַנָּה אֲשֶׁר קָנָה, וַיְחַיֶּהָ וַתִּגְדַּל עִמּוֹ וְעִם בָּנָיו יַחְדָּו, מִפִּתּוֹ תֹאכַל וּמִכֹּסוֹ תִשְׁתֶּה וּבְחֵיקוֹ תִשְׁכָּב, וַתְּהִי לוֹ כְּבַת. וַיָּבֹא הֵלֶךְ לְאִישׁ הֶעָשִׁיר, וַיַּחְמֹל לָקַחַת מִצֹּאנוֹ וּמִבְּקָרוֹ לַעֲשׂוֹת לָאֹרֵחַ הַבָּא לוֹ, וַיִּקַּח אֶת כִּבְשַׂת הָאִישׁ הָרָאשׁ |
| כ"ב- כ"ג | בְּעוֹד הַיֶּלֶד חַי צַמְתִּי וָאֶבְכֶּה, כִּי אָמַרְתִּי מִי יוֹדֵעַ (יחנני) וְחַנַּנִי יְהוָה וְחַי הַיָּלֶד. וְעַתָּה מֵת, לָמָּה זֶּה אֲנִי צָם? הַאוּכַל לַהֲשִׁיבוֹ עוֹד? אֲנִי הֹלֵךְ אֵלָיו וְהוּא לֹא יָשׁוּב אֵלָי. |
משפחת דוד