וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד (כ"ט)
סיכום
ה' מוסר למֹשֶׁה ולאַהֲרֹן את תסמיני הזִיבָה אצל הגבר והלכות ההִטָּהֲרוּת ממנה אחרי ההחלמה. גם גבר המפריש זֶרַע (כחלק מאקט מיני, או קְרִי לילה לא מכוון?) חייב לְהִטָּהֵר, וכך גם האישה שנגע בה הזֶרַע. הלכות הנִידָּה, שבה נמצאת אישה הזָבָה דָּם בימי הוֶסֶת. אישה הזָבָה דָּם שלא בימי הוֶסֶת נמצאת במצב טומאה דומה. ההִטָּהֲרוּת ממצבים אלה כוללת המתנה לשבוע ואז הקרבת זוג ציפורים במשכן.
תקציר
| ה' מוסר למֹשֶׁה ולאַהֲרֹן את תסמיני הזִיבָה והלכות ההִטָּהֲרוּת ממנה אחרי ההחלמה. אָדָם המפריש מאיבר-מינו\מִבְּשָׂרוֹ נוזל (ריר שאינו זֶרַע, למשל ממחלת הזִיבָה), או שהנוזל הקריש וסָתַם\הֶחְתִּים את איבר המין, הרי הוא טָמֵא. גם מיטה\מִּשְׁכָּב או מַצָּע-הישיבה\כְּלִי שהזָב נח עליו נהיה טָמֵא. |
| א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן לֵאמֹר. ב דַּבְּרוּ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַאֲמַרְתֶּם אֲלֵהֶם אִישׁ אִישׁ כִּי יִהְיֶה זָב מִבְּשָׂרוֹ זוֹבוֹ טָמֵא הוּא. ג וְזֹאת תִּהְיֶה טֻמְאָתוֹ בְּזוֹבוֹ רָר בְּשָׂרוֹ אֶת זוֹבוֹ אוֹ הֶחְתִּים בְּשָׂרוֹ מִזּוֹבוֹ טֻמְאָתוֹ הִוא. ד כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו יִטְמָא. |
| מי שיגע במִּשְׁכָּב הטָמֵא נִטְמָא בעצמו עד הערב, ועליו לכבס את בגדיו ולרחוץ במים כדי להטהר. כך גם מי שיגע במַצָּע-הישיבה\כְּלִי, בגוף\בִּבְשַׂר הזָב, ברוֹק של הזָב, במַצָּע-לרכיבה-על-בהמה\מֶּרְכָּב שהזָב ישב עליו, או הנושא או נוגע בכל דבר אחר שהזָב ישב עליו. כך גם מי שהזָב נוגע בו בלי ששטף את ידיו [*]בפסוק ז נאמר שאדם הנוגע בכל מקום בגוף הזָב נעשה טמא. כאן נאמר שאם הזָב עצמו הוא הנוגע באדם בידיים לא שטופות אז האדם נעשה טמא. משתמע גם שאם הנגיעה היא בידיים שטופות אז האדם שהזָב נגע בו לא נעשה טמא. . |
| ה וְאִישׁ אֲשֶׁר יִגַּע בְּמִשְׁכָּבוֹ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. ו וְהַיֹּשֵׁב עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר יֵשֵׁב עָלָיו הַזָּב יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. ז וְהַנֹּגֵעַ בִּבְשַׂר הַזָּב יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. ח וְכִי יָרֹק הַזָּב בַּטָּהוֹר וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. ט וְכָל הַמֶּרְכָּב אֲשֶׁר יִרְכַּב עָלָיו הַזָּב יִטְמָא. י וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכֹל אֲשֶׁר יִהְיֶה תַחְתָּיו יִטְמָא עַד הָעָרֶב וְהַנּוֹשֵׂא אוֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. יא וְכֹל אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב וְיָדָיו לֹא שָׁטַף בַּמָּיִם וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. |
| יש לשבור כְּלֵי חרס ולשטוף כְּלֵי עץ שהזָב נגע בהם. |
| יב וּכְלִי חֶרֶשׂ אֲשֶׁר יִגַּע בּוֹ הַזָּב יִשָּׁבֵר וְכָל כְּלִי עֵץ יִשָּׁטֵף בַּמָּיִם. |
| כשהזָב מחלים, עליו להמתין 7 ימים ואז לכבס את בגדיו, לרחוץ במים חיים (מֵי מעין או נחל) וכך לְהִטָּהֵר. אח"כ עליו להביא זוג תֹרִים או יונים לקורבן במשכן (אחד לחַטָּאת, ממנו יישאר לכוהן, והשני לעֹלָה שיישרף כליל [*]ראו על קורבנות החַטָּאת והעֹלָה בדף ספר וַיִּקְרָא ). |
| יג וְכִי יִטְהַר הַזָּב מִזּוֹבוֹ וְסָפַר לוֹ שִׁבְעַת יָמִים לְטָהֳרָתוֹ וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בְּשָׂרוֹ בְּמַיִם חַיִּים וְטָהֵר. יד וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִקַּח לוֹ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וּבָא לִפְנֵי יְהוָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וּנְתָנָם אֶל הַכֹּהֵן. טו וְעָשָׂה אֹתָם הַכֹּהֵן אֶחָד חַטָּאת וְהָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה מִזּוֹבוֹ. |
| גבר המפריש זֶרַע (כחלק מאקט מיני, או קְרִי לילה לא מכוון?) חייב לרחוץ את כל גופו, והוא ישאר טָמֵא עד הערב. כך גם נטמאים כל בגד או בַּד עור שנגע בהם הזֶרַע. גם האישה שאיתה שכב ונגע בה הזֶרַע חייבת לרחוץ והיא תהיה טמאה עד הערב. |
| טז וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. יז וְכָל בֶּגֶד וְכָל עוֹר אֲשֶׁר יִהְיֶה עָלָיו שִׁכְבַת זָרַע וְכֻבַּס בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. יח וְאִשָּׁה אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחֲצוּ בַמַּיִם וְטָמְאוּ עַד הָעָרֶב. |
| כאשר אישה זָבָה דָּם בימי הוֶסֶת, היא במצב נִידָּה במשך שבוע, ומי שנוגע בה יהיה טָמֵא עד הערב. גם מי שנוגע (או שיושב ללא מגע ישיר) במִשְׁכָּבָהּ\מיטתה, או במַצָּע-הישיבה\כְּלִי שישבה עליו, יהיה טמא עד הערב ויהיה חייב בכיבוס בְּגָדָיו וברחצה. |
| יט וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב. כ וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא וְכֹל אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא. כא וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. כב וְכָל הַנֹּגֵעַ בְּכָל כְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. כג וְאִם עַל הַמִּשְׁכָּב הוּא אוֹ עַל הַכְּלִי אֲשֶׁר הִוא יֹשֶׁבֶת עָלָיו בְּנָגְעוֹ בוֹ יִטְמָא עַד הָעָרֶב. |
| גבר שישכב עם אישה במצב נִידָּה, יהפוך בעצמו להיות במצב של נִידָּה, ולכן יהיה טַמֵּא למשך שבוע, וגם מִּשְׁכָּבו יהפוך לְטַמֵּא (ויטמא את מי שיגע בו). |
| כד וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא. |
| אישה הזָבָה דָּם במשך ימים רבים שלא בימי הוֶסֶת\הנִידָּה (למשל דְּמֵי-טָהֳרָה? ראו פרק י"ב) או אחרי שבוע הנִידָּה ("עַל נִדָּתָהּ" - אם הוֶסֶת מתמשכת), תהיה טְמֵאָה כמו בימי הנִידָּה. לכן כל עוד היא מפרישה כך דָּם, יהיה כל מי שנוגע במִשְׁכָּבָהּ\מיטתה או במַצָּע-הישיבה\כְּלִי שלה חייב לרחוץ, ויהיה טמא עד הערב. |
| כה וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא. כו כָּל הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו כָּל יְמֵי זוֹבָהּ כְּמִשְׁכַּב נִדָּתָהּ יִהְיֶה לָּהּ וְכָל הַכְּלִי אֲשֶׁר תֵּשֵׁב עָלָיו טָמֵא יִהְיֶה כְּטֻמְאַת נִדָּתָהּ. כז וְכָל הַנּוֹגֵעַ בָּם יִטְמָא וְכִבֶּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד הָעָרֶב. |
| כשהאישה חודלת להפריש דָּם, עליה להמתין 7 ימים עד שתִּטְהָר ואז להביא למשכן זוג תֹרִים או יונים לקורבן חַטָּאת ועֹלָה (כמו אצל הגבר המִטַּהֵר מזיבה המוזכר למעלה בפסוק י"ד). |
| כח וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר. כט וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. ל וְעָשָׂה הַכֹּהֵן אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְהוָה מִזּוֹב טֻמְאָתָהּ. |
| על מֹשֶׁה ואַהֲרֹן להזהיר את העַם שלא לְטַמֵּא את המשכן כשהם במצב טומאה, אחרת הם יענשו במוות. סיכום הפרק מונה שוב את מקרי ההפרשות המטמאות שתוארו - זִיבָה של נוזל שאינו זֶרַע, הפרשת זֶרַע, והפרשת דָּם של אישה במצב נִידָּה [*]ה"חוֹלָה"\דָּוָה בנִידָּה . |
| לא וְהִזַּרְתֶּם אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִטֻּמְאָתָם וְלֹא יָמֻתוּ בְּטֻמְאָתָם בְּטַמְּאָם אֶת מִשְׁכָּנִי אֲשֶׁר בְּתוֹכָם. לב זֹאת תּוֹרַת הַזָּב וַאֲשֶׁר תֵּצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זֶרַע לְטָמְאָה בָהּ. לג וְהַדָּוָה בְּנִדָּתָהּ וְהַזָּב אֶת זוֹבוֹ לַזָּכָר וְלַנְּקֵבָה וּלְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב עִם טְמֵאָה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"ט | וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב. |
| כ"ט | וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי תִּקַּח לָהּ שְׁתֵּי תֹרִים אוֹ שְׁנֵי בְּנֵי יוֹנָה וְהֵבִיאָה אוֹתָם אֶל הַכֹּהֵן אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד. |
פרטי היוצר\ת
European Turtle Dove (Streptopelia turtur), By Yuvalr [CC-BY-SA-3.0], from Wikimedia Commons
תור (מצוי)
.jpg){kind=link}