שְׁמוּאֵל-א ט”ז

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Dura Synagogue, David anointed by Samuel, By reworked by Marsyas [Public domain], via Wikimedia Commons

וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו (י"ג)

סיכום

שְׁמוּאֵל בא לבֵית לָחֶם לבחור מלך מבני יִשַׁי. כולם לא נבחרים ולבסוף דָוִד הצעיר בא מהצאן ונמשח למלוכה. רוח רעה נופלת על שָׁאוּל מדי פעם והוא מזמן את דָוִד להשאר עימו ולנגן לו בכינור כדי להרגיעו.

תקציר

שְׁמוּאֵל מוצא את דָוִד ומושח אותו למלוכה: ה' מורה לשְׁמוּאֵל להפסיק להתאבל על שָׁאוּל ושולח אותו ללכת עם קרן מלאה בשמן למשוח למלך את אחד מבני יִשַׁי מבֵית לָחֶם. שְׁמוּאֵל שואל איך יסתיר את הדבר משָׁאוּל כדי שלא יהרוג אותו כבוגד, וה' אומר לו שיבוא לבֵית לָחֶם עם עגלת בקר כביכול כדי לזבוח שם, ויקרא לְיִשַׁי להצטרף אליו לזבח ואז יעשה כפי שה' ידריך אותו.

א וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל עַד מָתַי אַתָּה מִתְאַבֵּל אֶל שָׁאוּל וַאֲנִי מְאַסְתִּיו מִמְּלֹךְ עַל יִשְׂרָאֵל מַלֵּא קַרְנְךָ שֶׁמֶן וְלֵךְ אֶשְׁלָחֲךָ אֶל יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי כִּי רָאִיתִי בְּבָנָיו לִי מֶלֶךְ. ב וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֵיךְ אֵלֵךְ וְשָׁמַע שָׁאוּל וַהֲרָגָנִי וַיֹּאמֶר יְהוָה עֶגְלַת בָּקָר תִּקַּח בְּיָדֶךָ וְאָמַרְתָּ לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי. ג וְקָרָאתָ לְיִשַׁי בַּזָּבַח וְאָנֹכִי אוֹדִיעֲךָ אֵת אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה וּמָשַׁחְתָּ לִי אֵת אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ.

זקני בֵּית לָחֶם ממהרים\נחרדים לקראת שְׁמוּאֵל ומברכים אותו, והוא מבקש מהם להתקדש כדי שיוכלו להצטרף אליו בזבח, ובמיוחד הוא קורא ליִשַׁי וְבָּנָיו לעשות כך.

ד וַיַּעַשׂ שְׁמוּאֵל אֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה וַיָּבֹא בֵּית לָחֶם וַיֶּחֶרְדוּ זִקְנֵי הָעִיר לִקְרָאתוֹ וַיֹּאמֶר שָׁלֹם בּוֹאֶךָ. ה וַיֹּאמֶר שָׁלוֹם לִזְבֹּחַ לַיהוָה בָּאתִי הִתְקַדְּשׁוּ וּבָאתֶם אִתִּי בַּזָּבַח וַיְקַדֵּשׁ אֶת יִשַׁי וְאֶת בָּנָיו וַיִּקְרָא לָהֶם לַזָּבַח.

שְׁמוּאֵל בא ומבחין קודם כל באֱלִיאָב גבה הקומה, וחושב שוודאי\אַךְ זהו המשיח הניצב האופן בולט מול ה', אך ה' אומר שהוא לא-רוצה\מואס באֱלִיאָב כמלך, כי בעוד שהאדם מתרשם ממראה חיצוני הרי שה' רואה לתוך הלב. גם את הבן הבא, אֲבִינָדָב, ה' לא רוצה וכך גם לא אף אחד מכל 7 הבנים שעוברים לפני שְׁמוּאֵל.

ו וַיְהִי בְּבוֹאָם וַיַּרְא אֶת אֱלִיאָב וַיֹּאמֶר אַךְ נֶגֶד יְהוָה מְשִׁיחוֹ. ז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל שְׁמוּאֵל אַל תַּבֵּט אֶל מַרְאֵהוּ וְאֶל גְּבֹהַּ קוֹמָתוֹ כִּי מְאַסְתִּיהוּ כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב. ח וַיִּקְרָא יִשַׁי אֶל אֲבִינָדָב וַיַּעֲבִרֵהוּ לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְהוָה. ט וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שַׁמָּה וַיֹּאמֶר גַּם בָּזֶה לֹא בָחַר יְהוָה. י וַיַּעֲבֵר יִשַׁי שִׁבְעַת בָּנָיו לִפְנֵי שְׁמוּאֵל וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי לֹא בָחַר יְהוָה בָּאֵלֶּה.

שְׁמוּאֵל שואל אם יש עוד בנים ויִשַׁי משיב שהצעיר רועה בצאן. שְׁמוּאֵל מבקש מיִשַׁי לקרוא לו כי הוא לא יפנה\יסוב ללכת לפני שיבוא הנער. יִשַׁי שולח שליחים להביא את דָוִד והוא אדמוני ויפה עיניים וטוב מראה, וה' מצווה על שְׁמוּאֵל למשוח אותו. שְׁמוּאֵל מושח את דָוִד למלוכה עם קֶרֶן הַשֶּׁמֶן בעודו מוקף באֶחָיו, ורוח ה' עוברת\צולחת (משָׁאוּל) לדָוִד מאותו היום. לבסוף חוזר שְׁמוּאֵל לביתו ברָמָה.

יא וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי הֲתַמּוּ הַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר עוֹד שָׁאַר הַקָּטָן וְהִנֵּה רֹעֶה בַּצֹּאן וַיֹּאמֶר שְׁמוּאֵל אֶל יִשַׁי שִׁלְחָה וְקָחֶנּוּ כִּי לֹא נָסֹב עַד בֹּאוֹ פֹה. יב וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי וַיֹּאמֶר יְהוָה קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא. יג וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת קֶרֶן הַשֶּׁמֶן וַיִּמְשַׁח אֹתוֹ בְּקֶרֶב אֶחָיו וַתִּצְלַח רוּחַ יְהוָה אֶל דָּוִד מֵהַיּוֹם הַהוּא וָמָעְלָה וַיָּקָם שְׁמוּאֵל וַיֵּלֶךְ הָרָמָתָה.

דָּוִד אצל שָׁאוּל: רוח ה' כאמור עוברת\סָרָה משָׁאוּל, וה' שולח אליו רוח רעה שמבהילה\מבעתת אותו. עבדיו מציעים לו לקרוא לנגן כִּנּוֹר כדי שירגיע אותו בשעה שבאה עליו הרוח הרעה, ושָׁאוּל מבקש שיביאו אליו איש היודע לנגן היטב. אחד הנערים מכיר את דָוִד כנגן כנור מוכשר וכגבור חיל, נבון ונאה\בעל-תֹּאַר ומבורך ע"י ה', ושָׁאוּל שולח שליחים\מַלְאָכִים אֶל יִשָׁי לבקש שישלח לו את דָּוִד רועה הצֹּאן.

יד וְרוּחַ יְהוָה סָרָה מֵעִם שָׁאוּל וּבִעֲתַתּוּ רוּחַ רָעָה מֵאֵת יְהוָה. טו וַיֹּאמְרוּ עַבְדֵי שָׁאוּל אֵלָיו הִנֵּה נָא רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה מְבַעִתֶּךָ. טז יֹאמַר נָא אֲדֹנֵנוּ עֲבָדֶיךָ לְפָנֶיךָ יְבַקְשׁוּ אִישׁ יֹדֵעַ מְנַגֵּן בַּכִּנּוֹר וְהָיָה בִּהְיוֹת עָלֶיךָ רוּחַ אֱלֹהִים רָעָה וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְטוֹב לָךְ. יז וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל עֲבָדָיו רְאוּ נָא לִי אִישׁ מֵיטִיב לְנַגֵּן וַהֲבִיאוֹתֶם אֵלָי. יח וַיַּעַן אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וַיֹּאמֶר הִנֵּה רָאִיתִי בֵּן לְיִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי יֹדֵעַ נַגֵּן וְגִבּוֹר חַיִל וְאִישׁ מִלְחָמָה וּנְבוֹן דָּבָר וְאִישׁ תֹּאַר וַיהוָה עִמּוֹ. יט וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל יִשָׁי וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן.

יִשַׁי שולח את דָּוִד עם לחם, יין, וגדי, ושָׁאוּל אוהב אותו מיד וממנה אותו לנושא כליו. שָׁאוּל מבקש מיִשַׁי להשאיר את דָּוִד אצלו, ומדי פעם כשה' שולח רוח רעה על שָׁאוּל, דָּוִד לוקח את הַכִּנּוֹר ומנגן לו עד ששָׁאוּל מרגיש רווחה ועוברת מעליו הרוּחַ הָרָעָה.

כ וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם וְנֹאד יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד וַיִּשְׁלַח בְּיַד דָּוִד בְּנוֹ אֶל שָׁאוּל. כא וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים. כב וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל יִשַׁי לֵאמֹר יַעֲמָד נָא דָוִד לְפָנַי כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי. כג וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שָׁאוּל וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
ז	כִּי לֹא אֲשֶׁר יִרְאֶה הָאָדָם, כִּי הָאָדָם יִרְאֶה לַעֵינַיִם וַיהוָה יִרְאֶה לַלֵּבָב.
י"א	וַיִּשְׁלַח וַיְבִיאֵהוּ, וְהוּא אַדְמוֹנִי עִם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב רֹאִי.
כ"ג	וְהָיָה בִּהְיוֹת רוּחַ אֱלֹהִים אֶל שָׁאוּל, וְלָקַח דָּוִד אֶת הַכִּנּוֹר וְנִגֵּן בְּיָדוֹ, וְרָוַח לְשָׁאוּל וְטוֹב לוֹ, וְסָרָה מֵעָלָיו רוּחַ הָרָעָה.

אילן יוחסין