וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל בֵּיתוֹ וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת (ל"ד)
|
|
סיכום
יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי נבחר להילחם בבני עַמּוֹן. הוא נודר נדר שאם ינצח הוא יקריב את הראשון שיצא אליו מדלת בֵּיתוֹ, וכשהוא אמנם מנצח, בִּתּוֹ היְחִידָה היא היוצאת לקראתו בשמחה. היא מקבלת את גורלה, ואחרי שהיא מבכה את בתוליה בהרים במשך חודשיים היא חוזרת לאָבִיהָ כדי שיקיים את הנדר.
תקציר
| יִפְתָּח מקבל את הפיקוד: יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי נולד לגִּלְעָד מאישה זוֹנָה, וכשהבנים של אישתו החוקית של גִּלְעָד התבגרו הם גירשו את יִפְתָּח כי לא היה זכאי לרשת את נחלת המשפחה בהיותו בן של אישה זרה. יִפְתָּח ברח לאֶרֶץ טוֹב ואסף סביבו חבורת אנשים רֵיקִים [*]רֵיקִים מכל רכוש ומחינוך . |
| א וְיִפְתָּח הַגִּלְעָדִי הָיָה גִּבּוֹר חַיִל וְהוּא בֶּן אִשָּׁה זוֹנָה וַיּוֹלֶד גִּלְעָד אֶת יִפְתָּח. ב וַתֵּלֶד אֵשֶׁת גִּלְעָד לוֹ בָּנִים וַיִּגְדְּלוּ בְנֵי הָאִשָּׁה וַיְגָרְשׁוּ אֶת יִפְתָּח וַיֹּאמְרוּ לוֹ לֹא תִנְחַל בְּבֵית אָבִינוּ כִּי בֶּן אִשָּׁה אַחֶרֶת אָתָּה. ג וַיִּבְרַח יִפְתָּח מִפְּנֵי אֶחָיו וַיֵּשֶׁב בְּאֶרֶץ טוֹב וַיִּתְלַקְּטוּ אֶל יִפְתָּח אֲנָשִׁים רֵיקִים וַיֵּצְאוּ עִמּוֹ. |
| כעבור זמן, כשבְנֵי עַמּוֹן נִלְחֲמוּ עִם יִשְׂרָאֵל [*]ראו בפרק הקודם , קוראים זקני הַגִּלְעָד ליִפְתָּח לפקד\להיות-לְקָצִין על כוחותיהם במלחמה נגדם.
[^]
שׁוֹפְטִים פרק י פסוקים ז-ט, י"ז-י"ח: ז
וַיִּחַר אַף יְהוָה בְּיִשְׂרָאֵל וַיִּמְכְּרֵם בְּיַד פְּלִשְׁתִּים וּבְיַד בְּנֵי עַמּוֹן.
ח
וַיִּרְעֲצוּ וַיְרֹצְצוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּשָּׁנָה הַהִיא שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה אֶת כָּל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר בַּגִּלְעָד.
ט
וַיַּעַבְרוּ בְנֵי עַמּוֹן אֶת הַיַּרְדֵּן לְהִלָּחֵם גַּם בִּיהוּדָה וּבְבִנְיָמִין וּבְבֵית אֶפְרָיִם וַתֵּצֶר לְיִשְׂרָאֵל מְאֹד.
... יז
וַיִּצָּעֲקוּ בְּנֵי עַמּוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְעָד וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּמִּצְפָּה.
יח
וַיֹּאמְרוּ הָעָם שָׂרֵי גִלְעָד אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר יָחֵל לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן יִהְיֶה לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד.
|
| ד וַיְהִי מִיָּמִים וַיִּלָּחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל. ה וַיְהִי כַּאֲשֶׁר נִלְחֲמוּ בְנֵי עַמּוֹן עִם יִשְׂרָאֵל וַיֵּלְכוּ זִקְנֵי גִלְעָד לָקַחַת אֶת יִפְתָּח מֵאֶרֶץ טוֹב. ו וַיֹּאמְרוּ לְיִפְתָּח לְכָה וְהָיִיתָה לָּנוּ לְקָצִין וְנִלָּחֲמָה בִּבְנֵי עַמּוֹן. |
| יִפְתָּח מתלונן על יחסם הקודם כלפיו, והם עונים שלכן הם קוראים לו כעת לחזור לארצו, לפקד על צבאם וגם להיות למנהיג\לְרֹאשׁ הַגִּלְעָד. |
| ז וַיֹּאמֶר יִפְתָּח לְזִקְנֵי גִלְעָד הֲלֹא אַתֶּם שְׂנֵאתֶם אוֹתִי וַתְּגָרְשׁוּנִי מִבֵּית אָבִי וּמַדּוּעַ בָּאתֶם אֵלַי עַתָּה כַּאֲשֶׁר צַר לָכֶם. ח וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח לָכֵן עַתָּה שַׁבְנוּ אֵלֶיךָ וְהָלַכְתָּ עִמָּנוּ וְנִלְחַמְתָּ בִּבְנֵי עַמּוֹן וְהָיִיתָ לָּנוּ לְרֹאשׁ לְכֹל יֹשְׁבֵי גִלְעָד. |
| יִפְתָּח מסכים, ואם אמנם ה' יתן בידו את הנצחון אז הוא יהיה להם למנהיג בסמכותו. זקני הַגִּלְעָד מסכימים, ושמים את ה' עצמו כעד לדברים. יִפְתָּח מקבל את סמכות המנהיג\רֹאשׁ והמפקד\קָצִין ומתחייב להסכם מול ה' במִצְפֵּה גִלְעָד [*]שם חנו כוחות הצבא שקיבל לפיקודו .
[^]
שׁוֹפְטִים פרק י פסוק י"ז: יז
וַיִּצָּעֲקוּ בְּנֵי עַמּוֹן וַיַּחֲנוּ בַּגִּלְעָד וַיֵּאָסְפוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּחֲנוּ בַּמִּצְפָּה.
|
| ט וַיֹּאמֶר יִפְתָּח אֶל זִקְנֵי גִלְעָד אִם מְשִׁיבִים אַתֶּם אוֹתִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמּוֹן וְנָתַן יְהוָה אוֹתָם לְפָנָי אָנֹכִי אֶהְיֶה לָכֶם לְרֹאשׁ. י וַיֹּאמְרוּ זִקְנֵי גִלְעָד אֶל יִפְתָּח יְהוָה יִהְיֶה שֹׁמֵעַ בֵּינוֹתֵינוּ אִם לֹא כִדְבָרְךָ כֵּן נַעֲשֶׂה. יא וַיֵּלֶךְ יִפְתָּח עִם זִקְנֵי גִלְעָד וַיָּשִׂימוּ הָעָם אוֹתוֹ עֲלֵיהֶם לְרֹאשׁ וּלְקָצִין וַיְדַבֵּר יִפְתָּח אֶת כָּל דְּבָרָיו לִפְנֵי יְהוָה בַּמִּצְפָּה. |
| משא ומתן עם מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן: יִפְתָּח שולח שליחים למֶלֶךְ עַמּוֹן לברר את הסיבות למלחמה. מֶלֶךְ עַמּוֹן טוען שכשבני יִשְׂרָאֵל עלו ממִּצְרַיִם, הם גזלו מבני עַמּוֹן את השטחים שבין נחלי אַרְנוֹן בדרום, הַיַּבֹּק בצפון, והיַרְדֵּן במערב, ולכן הוא דורש שכעת הם ישיבו את השטחים בְּשָׁלוֹם לעַמּוֹן. |
| יב וַיִּשְׁלַח יִפְתָּח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן לֵאמֹר מַה לִּי וָלָךְ כִּי בָאתָ אֵלַי לְהִלָּחֵם בְּאַרְצִי. יג וַיֹּאמֶר מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל מַלְאֲכֵי יִפְתָּח כִּי לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אַרְצִי בַּעֲלוֹתוֹ מִמִּצְרַיִם מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וְעַד הַיַּרְדֵּן וְעַתָּה הָשִׁיבָה אֶתְהֶן בְּשָׁלוֹם. |
| יִפְתָּח עונה שבני יִשְׂרָאֵל דוקא לא כבשו שטחים במוֹאָב ובעַמּוֹן. למעשה אחרי שהעַם חצה את ים סוּף והלך בַּמִּדְבָּר הוא הגיע לקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ ושלח משם שליחים למלכי אֱדוֹם ומוֹאָב כדי לבקש רשות לעבור בארצם. המלכים סירבו לכך, ולכן העַם חנה זמן רב בקָּדֵשׁ, עד שלבסוף הקיף את אֱדוֹם (מדרום ומזרח) ואת ממלכת מוֹאָב (ממזרח) ואז חנה על גדות האַרְנוֹן. |
| יד וַיּוֹסֶף עוֹד יִפְתָּח וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן. טו וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה אָמַר יִפְתָּח לֹא לָקַח יִשְׂרָאֵל אֶת אֶרֶץ מוֹאָב וְאֶת אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן. טז כִּי בַּעֲלוֹתָם מִמִּצְרָיִם וַיֵּלֶךְ יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר עַד יַם סוּף וַיָּבֹא קָדֵשָׁה. יז וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם לֵאמֹר אֶעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ אֱדוֹם וְגַם אֶל מֶלֶךְ מוֹאָב שָׁלַח וְלֹא אָבָה וַיֵּשֶׁב יִשְׂרָאֵל בְּקָדֵשׁ. יח וַיֵּלֶךְ בַּמִּדְבָּר וַיָּסָב אֶת אֶרֶץ אֱדוֹם וְאֶת אֶרֶץ מוֹאָב וַיָּבֹא מִמִּזְרַח שֶׁמֶשׁ לְאֶרֶץ מוֹאָב וַיַּחֲנוּן בְּעֵבֶר אַרְנוֹן וְלֹא בָאוּ בִּגְבוּל מוֹאָב כִּי אַרְנוֹן גְּבוּל מוֹאָב. |
| סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי שמָלַךְ מבירתו שבחֶשְׁבּוֹן [*]ארצו של סִיחוֹן השתרעה בין האַרְנוֹן בדרום ליַּבֹּק בצפון, ובין ממלכת עַמּוֹן במזרח ליַרְדֵּן במערב סירב גם כן לתת לעַם לעבור בארצו, ויצא להלחם כנגדם ביַהְצָה. בני יִשְׂרָאֵל ניצחו אותו שם בעזרת ה' וירשו את אדמתו . |
| יט וַיִּשְׁלַח יִשְׂרָאֵל מַלְאָכִים אֶל סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי מֶלֶךְ חֶשְׁבּוֹן וַיֹּאמֶר לוֹ יִשְׂרָאֵל נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצְךָ עַד מְקוֹמִי. כ וְלֹא הֶאֱמִין סִיחוֹן אֶת יִשְׂרָאֵל עֲבֹר בִּגְבֻלוֹ וַיֶּאֱסֹף סִיחוֹן אֶת כָּל עַמּוֹ וַיַּחֲנוּ בְּיָהְצָה וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל. כא וַיִּתֵּן יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֶת סִיחוֹן וְאֶת כָּל עַמּוֹ בְּיַד יִשְׂרָאֵל וַיַּכּוּם וַיִּירַשׁ יִשְׂרָאֵל אֵת כָּל אֶרֶץ הָאֱמֹרִי יוֹשֵׁב הָאָרֶץ הַהִיא. כב וַיִּירְשׁוּ אֵת כָּל גְּבוּל הָאֱמֹרִי מֵאַרְנוֹן וְעַד הַיַּבֹּק וּמִן הַמִּדְבָּר וְעַד הַיַּרְדֵּן. |
| ה' בעצמו הוריש את ארץ האמורי לבני יִשְׂרָאֵל, וכעת מֶלֶךְ עַמּוֹן מתיימר להתנגד לרצונו ולרשת בעצמו את האזור. כפי שכְּמוֹשׁ אלוהי עַמּוֹן הוריש להם את ארצם, כך גם ה' אלוהי יִשְׂרָאֵל הוריש להם את ארצם. |
| כג וְעַתָּה יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הוֹרִישׁ אֶת הָאֱמֹרִי מִפְּנֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאַתָּה תִּירָשֶׁנּוּ. כד הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יוֹרִישְׁךָ כְּמוֹשׁ אֱלֹהֶיךָ אוֹתוֹ תִירָשׁ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר הוֹרִישׁ יְהוָה אֱלֹהֵינוּ מִפָּנֵינוּ אוֹתוֹ נִירָשׁ. |
| האם למלך עַמּוֹן יש זכות טובה יותר על ארץ האמורי מאשר לבָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב שכלל לא ניסה לריב עם בני יִשְׂרָאֵל ולכבוש בעצמו ארץ האמורי [*]בָּלָק רק ניסה לקלל את הָעָם באמצעות בִּלְעָם- ? בני יִשְׂרָאֵל כבר יושבים 300 שנה באזור הסכסוך[*]ארצו לשעבר של סִיחוֹן, כולל אזור הערים חֶשְׁבּוֹן ועֲרוֹעֵר\עַרְעוֹר ופרבריהן, וערים נוספות הסמוכות לנחל אַרְנוֹן (כמו עֲרוֹעֵר) , בלי שבני עַמּוֹן ניסו להציל אזורים אלה כאילו היו שייכים להם. |
| כה וְעַתָּה הֲטוֹב טוֹב אַתָּה מִבָּלָק בֶּן צִפּוֹר מֶלֶךְ מוֹאָב הֲרוֹב רָב עִם יִשְׂרָאֵל אִם נִלְחֹם נִלְחַם בָּם. כו בְּשֶׁבֶת יִשְׂרָאֵל בְּחֶשְׁבּוֹן וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְעַרְעוֹר וּבִבְנוֹתֶיהָ וּבְכָל הֶעָרִים אֲשֶׁר עַל יְדֵי אַרְנוֹן שְׁלֹשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וּמַדּוּעַ לֹא הִצַּלְתֶּם בָּעֵת הַהִיא. |
| לכן עַמּוֹן עושה עוול ליִפְתָּח (ולעמו) ללא הצדקה כשהיא מאיימת במלחמה, וגם ה' ישפוט כך ביניהם. בני עַמּוֹן לא משתכנעים מדברי השליחים של יִפְתָּח. |
| כז וְאָנֹכִי לֹא חָטָאתִי לָךְ וְאַתָּה עֹשֶׂה אִתִּי רָעָה לְהִלָּחֶם בִּי יִשְׁפֹּט יְהוָה הַשֹּׁפֵט הַיּוֹם בֵּין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבֵין בְּנֵי עַמּוֹן. כח וְלֹא שָׁמַע מֶלֶךְ בְּנֵי עַמּוֹן אֶל דִּבְרֵי יִפְתָּח אֲשֶׁר שָׁלַח אֵלָיו. |
| נצחונו של יִפְתָּח וקורבן בִּתּוֹ: יִפְתָּח מקבל השראה אלוהית ועובר בשטחים הגובלים בעַמּוֹן (בגִּלְעָד ובנחלת מְנַשֶּׁה) ומהמחנה במִצְפֵּה גִלְעָד הוא מתקדם לעבר עַמּוֹן. הוא נודר נדר שאם ישוב בְשָׁלוֹם וכמנצח אז הוא יקריב לעוֹלָה [*]קורבן הנשרף כולו על המזבח. ראו בעמוד של ספר וַיִּקְרָא את הראשון שיצא לקראתו מדלת בֵּיתוֹ. |
| כט וַתְּהִי עַל יִפְתָּח רוּחַ יְהוָה וַיַּעֲבֹר אֶת הַגִּלְעָד וְאֶת מְנַשֶּׁה וַיַּעֲבֹר אֶת מִצְפֵּה גִלְעָד וּמִמִּצְפֵּה גִלְעָד עָבַר בְּנֵי עַמּוֹן. ל וַיִּדַּר יִפְתָּח נֶדֶר לַיהוָה וַיֹּאמַר אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי. לא וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן וְהָיָה לַיהוָה וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה. |
| יִפְתָּח יוצא לקרב, מביס את בני עַמּוֹן, וכובש 20 ערים מֵעֲרוֹעֵר [*]עֲרוֹעֵר הנזכרת כאן היא "עֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי רַבָּה" דרך מִנִּית
[^]
יְהוֹשֻׁעַ פרק י"ג פסוקים כ"ד-כ"ה: כד
וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה גָד לִבְנֵי גָד לְמִשְׁפְּחֹתָם.
כה
וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל יַעְזֵר וְכָל עָרֵי הַגִּלְעָד וַחֲצִי אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹן עַד עֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל פְּנֵי רַבָּה.
, אך אין עוד מספיק מידע כדי לזהות את מקומה המדויק, ובין ההצעות הרבות לזיהוי האתר אין זיהוי שזכה לתמיכה רחבה במחקר[*]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ו, עמוד 399 . בכל מקרה יש להבחין בינה לבין עֲרוֹעֵר שבנחלת שבט רְאוּבֵן
[^]
יְהוֹשֻׁעַ פרק י"ג פסוקים ט"ו-ט"ז: טו
וַיִּתֵּן מֹשֶׁה לְמַטֵּה בְנֵי רְאוּבֵן לְמִשְׁפְּחֹתָם.
טז
וַיְהִי לָהֶם הַגְּבוּל מֵעֲרוֹעֵר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת נַחַל אַרְנוֹן וְהָעִיר אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַנַּחַל וְכָל הַמִּישֹׁר עַל מֵידְבָא.
גם כן ממזרח לירדן, או מעֲרוֹעֵר-ביהודה שבנחלת יְהוּדָה ממערב לירדן.[*]מִנִּית לא זוהתה בוודאות וקיימות כמה הצעות זיהוי לאתרים שונים מדרום לרבת עַמּוֹן, כמו ח'רְבת אֻם אל-חַנַפִש על הדרך מחֶשְׁבּוֹן לרבת עַמּוֹן, בעקבות זיהוי של אוסביוס . ועד אָבֵל כְּרָמִים, ובני עַמּוֹן נכנעים לבני יִשְׂרָאֵל.[*]עולם התנ"ך, ספר שׁוֹפְטִים, עמ 105-104. |
| לב וַיַּעֲבֹר יִפְתָּח אֶל בְּנֵי עַמּוֹן לְהִלָּחֶם בָּם וַיִּתְּנֵם יְהוָה בְּיָדוֹ. לג וַיַּכֵּם מֵעֲרוֹעֵר וְעַד בּוֹאֲךָ מִנִּית עֶשְׂרִים עִיר וְעַד אָבֵל כְּרָמִים מַכָּה גְּדוֹלָה מְאֹד וַיִּכָּנְעוּ בְּנֵי עַמּוֹן מִפְּנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. |
| יִפְתָּח חוזר לבֵּיתוֹ במִּצְפָּה ובִּתּוֹ היְחִידָה יוצאת לקראתו בתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת. יִפְתָּח קורע את בגדיו לאות אבל, וקורא ביאוש שבִּתּוֹ הצליחה להכריע אותו [*]מלשון כריעה, כלומר היא הביאה אותו לכרוע על ברכיו בהכנעה וכך נמנתה כביכול בין עֹכְרָיו, אך הוא מודיע שלא יוכל לחזור בו משבועתו לה'. |
| לד וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל בֵּיתוֹ וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת וְרַק הִיא יְחִידָה אֵין לוֹ מִמֶּנּוּ בֵּן אוֹ בַת. לה וַיְהִי כִרְאוֹתוֹ אוֹתָהּ וַיִּקְרַע אֶת בְּגָדָיו וַיֹּאמֶר אֲהָהּ בִּתִּי הַכְרֵעַ הִכְרַעְתִּנִי וְאַתְּ הָיִיתְ בְּעֹכְרָי וְאָנֹכִי פָּצִיתִי פִי אֶל יְהוָה וְלֹא אוּכַל לָשׁוּב. |
| גם בִּתּוֹ מקבלת בהבנה שעל יִפְתָּח לקיים את שנשבע לעשות אחרי שה' ינקום באויביו בְּנֵי עַמּוֹן, ורק מבקשת לבכות את בְּתוּלֶיהָ בהרים עם חברותיה במשך חודשיים. |
| לו וַתֹּאמֶר אֵלָיו אָבִי פָּצִיתָה אֶת פִּיךָ אֶל יְהוָה עֲשֵׂה לִי כַּאֲשֶׁר יָצָא מִפִּיךָ אַחֲרֵי אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ יְהוָה נְקָמוֹת מֵאֹיְבֶיךָ מִבְּנֵי עַמּוֹן. לז וַתֹּאמֶר אֶל אָבִיהָ יֵעָשֶׂה לִּי הַדָּבָר הַזֶּה הַרְפֵּה מִמֶּנִּי שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וְאֵלְכָה וְיָרַדְתִּי עַל הֶהָרִים וְאֶבְכֶּה עַל בְּתוּלַי אָנֹכִי ורעיתי [וְרֵעוֹתָי]. לח וַיֹּאמֶר לֵכִי וַיִּשְׁלַח אוֹתָהּ שְׁנֵי חֳדָשִׁים וַתֵּלֶךְ הִיא וְרֵעוֹתֶיהָ וַתֵּבְךְּ עַל בְּתוּלֶיהָ עַל הֶהָרִים. |
| אח"כ יִפְתָּח מקיים את נדרו על בִּתּוֹ שמתה בהיותה בתולה\שלֹא-יָדְעָה-אִישׁ. מאז נקבע מנהג\חֹק לפיו כֹּל-שנה\מִיָּמִים-יָמִימָה הולכות בנות יִשְׂרָאֵל ומקוננות\מתַנּוֹת עליה 4 ימים בשנה. |
| לט וַיְהִי מִקֵּץ שְׁנַיִם חֳדָשִׁים וַתָּשָׁב אֶל אָבִיהָ וַיַּעַשׂ לָהּ אֶת נִדְרוֹ אֲשֶׁר נָדָר וְהִיא לֹא יָדְעָה אִישׁ וַתְּהִי חֹק בְּיִשְׂרָאֵל. מ מִיָּמִים יָמִימָה תֵּלַכְנָה בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לְתַנּוֹת לְבַת יִפְתָּח הַגִּלְעָדִי אַרְבַּעַת יָמִים בַּשָּׁנָה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ל- ל"א | "אִם נָתוֹן תִּתֵּן אֶת בְּנֵי עַמּוֹן בְּיָדִי. וְהָיָה הַיּוֹצֵא אֲשֶׁר יֵצֵא מִדַּלְתֵי בֵיתִי לִקְרָאתִי בְּשׁוּבִי בְשָׁלוֹם מִבְּנֵי עַמּוֹן, וְהָיָה לַיהוָה וְהַעֲלִיתִהוּ עוֹלָה". |
| ל"ד | וַיָּבֹא יִפְתָּח הַמִּצְפָּה אֶל בֵּיתוֹ וְהִנֵּה בִתּוֹ יֹצֵאת לִקְרָאתוֹ בְתֻפִּים וּבִמְחֹלוֹת |
פרטי היוצר\ת
Sinai. Ain Gedeirat, Kadesh Barnea. Num. 20:1, G. Eric and Edith Matson Photograph Collection, Library of Congress, digital ID matpc.23028 in https://www.loc.gov/rr/print, by Matson Collection [Public domain or no known copyright restrictions], via Wikimedia Commons
קָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ