וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי מִי שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ יְהוָה וְנִקָּה (ט)
פרטי היוצר\ת
קֹרֵא, By מינוזיג [CC-BY-SA-4.0], from Wikimedia Commons
כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא בֶּהָרִים (כ). הַקֹּרֵא מזוהה עם העוף המדברי הנקרא כך בשל קריאותיו החוזרות ונישנות.
|
|
סיכום
תקציר
| דָוִד מוותר על עוד הזדמנות להרוג את שָׁאוּל: אנשי זִיף באים לגִּבְעָה לדווח לשָׁאוּל שדָוִד מסתתר בגִבְעַת הַחֲכִילָה על גבול המדבר\הַיְשִׁימֹן [*]האתר של גִבְעַת הַחֲכִילָה לא זוהה, אך מן הסתם מדובר בגבעה כלשהי בסביבת זִיף. יש המזהים את המקום עם צַ'הְרַת אַל-כּוּלַה דרומית-מזרחית לחברון. דָוִד עבר לשם אחרי שעזב את קְעִילָה, ואנשי זִיף כבר באו בעבר לגִּבְעָה כדי לדווח לשָׁאוּל על המצאותו של דָוִד בגִבְעַת הַחֲכִילָה שמִימִין\מדרום למדבר , ושָׁאוּל בא לשם עם 3000 חיילים נבחרים\בחורים, וחונה לצד הַדָּרֶךְ, ודָוִד מבחין בכך.
[^]
שְׁמוּאֵל-א פרק כ"ג פסוק י"ט: יט
וַיַּעֲלוּ זִפִים אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר עִמָּנוּ בַמְּצָדוֹת בַּחֹרְשָׁה בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר מִימִין הַיְשִׁימוֹן.
. |
| א וַיָּבֹאוּ הַזִּפִים אֶל שָׁאוּל הַגִּבְעָתָה לֵאמֹר הֲלוֹא דָוִד מִסְתַּתֵּר בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן. ב וַיָּקָם שָׁאוּל וַיֵּרֶד אֶל מִדְבַּר זִיף וְאִתּוֹ שְׁלֹשֶׁת אֲלָפִים אִישׁ בְּחוּרֵי יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת דָּוִד בְּמִדְבַּר זִיף. ג וַיִּחַן שָׁאוּל בְּגִבְעַת הַחֲכִילָה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן עַל הַדָּרֶךְ וְדָוִד יֹשֵׁב בַּמִּדְבָּר וַיַּרְא כִּי בָא שָׁאוּל אַחֲרָיו הַמִּדְבָּרָה. |
| דָוִד שולח מרגלים שמגלים לו את מקומו המדויק\הנכון של שָׁאוּל. דָוִד בא למחנה שָׁאוּל ורואה שם את שָׁאוּל וְאת מפקד צבאו אַבְנֵר שוכבים בתוך מַּעְגָּל שהיה מוקף ע"י כוחותיהם. דָוִד שואל את אֲחִימֶלֶךְ הַחִתִּי ואת אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה מי ירצה להתגנב איתו למחנה, ואֲבִישַׁי מצטרף. |
| ד וַיִּשְׁלַח דָּוִד מְרַגְּלִים וַיֵּדַע כִּי בָא שָׁאוּל אֶל נָכוֹן. ה וַיָּקָם דָּוִד וַיָּבֹא אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר חָנָה שָׁם שָׁאוּל וַיַּרְא דָּוִד אֶת הַמָּקוֹם אֲשֶׁר שָׁכַב שָׁם שָׁאוּל וְאַבְנֵר בֶּן נֵר שַׂר צְבָאוֹ וְשָׁאוּל שֹׁכֵב בַּמַּעְגָּל וְהָעָם חֹנִים סביבתו [סְבִיבֹתָיו]. ו וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר אֶל אֲחִימֶלֶךְ הַחִתִּי וְאֶל אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה אֲחִי יוֹאָב לֵאמֹר מִי יֵרֵד אִתִּי אֶל שָׁאוּל אֶל הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֲנִי אֵרֵד עִמָּךְ. |
| דָוִד ואֲבִישַׁי מתגנבים בלילה למחנה ומגיעים עד לשָׁאוּל הישן באמצע המעגל כשחניתו תקועה\מְעוּכָה באדמה לצד ראשו, כשאַבְנֵר ושאר העם ישנים לידו. אֲבִישַׁי אומר שהנה ה' הסגיר בידי דָוִד את אויבו, ומציע להכות את שָׁאוּל בחנית כך שתחדור דרך גופו עד לארץ כך שהוא לא יצטרך להכותו שנית. |
| ז וַיָּבֹא דָוִד וַאֲבִישַׁי אֶל הָעָם לַיְלָה וְהִנֵּה שָׁאוּל שֹׁכֵב יָשֵׁן בַּמַּעְגָּל וַחֲנִיתוֹ מְעוּכָה בָאָרֶץ מראשתו [מְרַאֲשֹׁתָיו] וְאַבְנֵר וְהָעָם שֹׁכְבִים סביבתו [סְבִיבֹתָיו]. ח וַיֹּאמֶר אֲבִישַׁי אֶל דָּוִד סִגַּר אֱלֹהִים הַיּוֹם אֶת אוֹיִבְךָ בְּיָדֶךָ וְעַתָּה אַכֶּנּוּ נָא בַּחֲנִית וּבָאָרֶץ פַּעַם אַחַת וְלֹא אֶשְׁנֶה לוֹ. |
| דָוִד מסרב כיוון שכל מי שיעז לשלוח את ידו כדי להרוג\להשחית את מְשִׁיחַ ה' לא ישאר נקי מעונשו של ה'. דָוִד נשבע ששָׁאוּל ימות רק אם ה' יהרוג-אותו\יִגָּפֶנּוּ, או אם יום מותו יבוא באופן טבעי, או אם יפול\יִסָּפֶה במלחמה. |
| ט וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אֲבִישַׁי אַל תַּשְׁחִיתֵהוּ כִּי מִי שָׁלַח יָדוֹ בִּמְשִׁיחַ יְהוָה וְנִקָּה. י וַיֹּאמֶר דָּוִד חַי יְהוָה כִּי אִם יְהוָה יִגָּפֶנּוּ אוֹ יוֹמוֹ יָבוֹא וָמֵת אוֹ בַמִּלְחָמָה יֵרֵד וְנִסְפָּה. |
| חלילה לדָוִד לנסות לפגוע בעצמו בִּמְשִׁיחַ ה'. הוא מבקש מאֲבִישַׁי לקחת את הַחֲנִית ואת צַפַּחַת הַמַּיִם [*]משוער כמעין בקבוק עשוי חרס שלו. השניים עוזבים את המקום בלי שאף אחד מבחין בהם, כיוון שה' הרדים את כל המחנה בשינה עמוקה.[*]עולם התנ"ך, ספר שְׁמוּאֵל-א עמ' 207. |
| יא חָלִילָה לִּי מֵיהוָה מִשְּׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְהוָה וְעַתָּה קַח נָא אֶת הַחֲנִית אֲשֶׁר מראשתו [מְרַאֲשֹׁתָיו] וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם וְנֵלֲכָה לָּנוּ. יב וַיִּקַּח דָּוִד אֶת הַחֲנִית וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל וַיֵּלְכוּ לָהֶם וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים כִּי תַּרְדֵּמַת יְהוָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם. |
| דָוִד מצטדק בפני שָׁאוּל ושָׁאוּל מתפייס: דָוִד עובר אל מול\עבר המחנה ועולה לראש הר רחוק מספיק, וקורא משם לעם שבמחנה ובמיוחד לאַבְנֵר, שגוער בו על שהעז להטריד את המלך בקריאתו. |
| יג וַיַּעֲבֹר דָּוִד הָעֵבֶר וַיַּעֲמֹד עַל רֹאשׁ הָהָר מֵרָחֹק רַב הַמָּקוֹם בֵּינֵיהֶם. יד וַיִּקְרָא דָוִד אֶל הָעָם וְאֶל אַבְנֵר בֶּן נֵר לֵאמֹר הֲלוֹא תַעֲנֶה אַבְנֵר וַיַּעַן אַבְנֵר וַיֹּאמֶר מִי אַתָּה קָרָאתָ אֶל הַמֶּלֶךְ. |
| דָוִד נוזף באַבְנֵר שלמרות היותו איש חשוב מאין כמוהו בישראל, הוא הזניח כעת את תפקידו ולא שמר על המלך אדונו כשאיפשר לכל איש רגיל לבוא ולהרוג אותו. דָוִד מצהיר שמגיע עונש מוות על הזנחה כזאת של המשמר על משיח ה', ומציג את החֲנִית ואת צַפַּחַת הַמַּיִם שהיו ממש לראשו של המלך! |
| טו וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל אַבְנֵר הֲלוֹא אִישׁ אַתָּה וּמִי כָמוֹךָ בְּיִשְׂרָאֵל וְלָמָּה לֹא שָׁמַרְתָּ אֶל אֲדֹנֶיךָ הַמֶּלֶךְ כִּי בָא אַחַד הָעָם לְהַשְׁחִית אֶת הַמֶּלֶךְ אֲדֹנֶיךָ. טז לֹא טוֹב הַדָּבָר הַזֶּה אֲשֶׁר עָשִׂיתָ חַי יְהוָה כִּי בְנֵי מָוֶת אַתֶּם אֲשֶׁר לֹא שְׁמַרְתֶּם עַל אֲדֹנֵיכֶם עַל מְשִׁיחַ יְהוָה וְעַתָּה רְאֵה אֵי חֲנִית הַמֶּלֶךְ וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם אֲשֶׁר מראשתו [מְרַאֲשֹׁתָיו]. |
| שָׁאוּל שומע את הדברים, מזהה את קולו של דָוִד ושואל בחיבה אם אמנם מדובר ב"בְּנוֹ" דָוִד, ודָוִד מאשר ומכנה את שָׁאוּל "אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ". דָוִד שואל בשל איזה מעשה רע שָׁאוּל רודף אחריו? |
| יז וַיַּכֵּר שָׁאוּל אֶת קוֹל דָּוִד וַיֹּאמֶר הֲקוֹלְךָ זֶה בְּנִי דָוִד וַיֹּאמֶר דָּוִד קוֹלִי אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ. יח וַיֹּאמֶר לָמָּה זֶּה אֲדֹנִי רֹדֵף אַחֲרֵי עַבְדּוֹ כִּי מֶה עָשִׂיתִי וּמַה בְּיָדִי רָעָה. |
| אם ה' הוא שהסית אותו כנגדו אז דָוִד יקריב לפני ה' מנחה בתקווה שה' יריח אותה ויתרצה, אך אם בְּנֵי אָדָם הסיתו את שָׁאוּל כנגדו הרי הם מקוללים לפני ה', כיוון שהם גרמו לגירושו של דָוִד מארץ-ישראל\נחלת-ה' אל ארצות נוכריות כדי שיעבוד שם את אלוהי הנוכרים. דָוִד מבקש שדמו לא ישפך כאן הרחק\מִנֶּגֶד מעיני ה' [*]כי אם דמו ישפך מול עיני ה' הרי שוודאי ה' ינקום את דמו , ותוהה למה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל טורח לרדוף אחרי פַּרְעֹשׁ שכמותו, כפי שהצייד רודף אחרי הַקֹּרֵא בֶּהָרִים[*]הַקֹּרֵא מזוהה עם העוף המדברי הנקרא כך בשל קריאותיו החוזרות ונישנות. ראו צילום. . |
| יט וְעַתָּה יִשְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֵת דִּבְרֵי עַבְדּוֹ אִם יְהוָה הֱסִיתְךָ בִי יָרַח מִנְחָה וְאִם בְּנֵי הָאָדָם אֲרוּרִים הֵם לִפְנֵי יְהוָה כִּי גֵרְשׁוּנִי הַיּוֹם מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלַת יְהוָה לֵאמֹר לֵךְ עֲבֹד אֱלֹהִים אֲחֵרִים. כ וְעַתָּה אַל יִפֹּל דָּמִי אַרְצָה מִנֶּגֶד פְּנֵי יְהוָה כִּי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת פַּרְעֹשׁ אֶחָד כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא בֶּהָרִים. |
| שָׁאוּל מודה שחטא ומבטיח שלא להרע עוד לדָוִד, כיוון שהסתבר היום שנפש שָׁאוּל יקרה בעיני דָוִד, וששָׁאוּל נהג בסכלות\טפשות ושגה כשרדף את דָוִד. דָוִד מבקש ששָׁאוּל ישלח לו נער שיחזיר לו את החנית, וקורא לה' להחזיר לכל אדם את המגיע לו לפי צדקתו ונאמנותו, כפי שהדגים היום כשלא רצה\אבה לשלוח את ידו לפגוע במלך למרות שה' נתן אותו בידיו. |
| כא וַיֹּאמֶר שָׁאוּל חָטָאתִי שׁוּב בְּנִי דָוִד כִּי לֹא אָרַע לְךָ עוֹד תַּחַת אֲשֶׁר יָקְרָה נַפְשִׁי בְּעֵינֶיךָ הַיּוֹם הַזֶּה הִנֵּה הִסְכַּלְתִּי וָאֶשְׁגֶּה הַרְבֵּה מְאֹד. כב וַיַּעַן דָּוִד וַיֹּאמֶר הִנֵּה החנית [חֲנִית] הַמֶּלֶךְ וְיַעֲבֹר אֶחָד מֵהַנְּעָרִים וְיִקָּחֶהָ. כג וַיהוָה יָשִׁיב לָאִישׁ אֶת צִדְקָתוֹ וְאֶת אֱמֻנָתוֹ אֲשֶׁר נְתָנְךָ יְהוָה הַיּוֹם בְּיָד וְלֹא אָבִיתִי לִשְׁלֹחַ יָדִי בִּמְשִׁיחַ יְהוָה. |
| דָוִד מבקש שכפי שהוא החשיב היום את נפש שָׁאוּל, כך גם נפש דָוִד תחשב בעתיד בעיני ה' שיציל אותו מצרה. שָׁאוּל מברך את "בְּנוֹ" דָוִד, ומאחל לו שיעשה את תוכניותיו ויצליח בהם. דָּוִד עוזב את המקום וְשָׁאוּל חוזר למקומו [*]לגִּבְעָה - ראו פסוק א' למשל . |
| כד וְהִנֵּה כַּאֲשֶׁר גָּדְלָה נַפְשְׁךָ הַיּוֹם הַזֶּה בְּעֵינָי כֵּן תִּגְדַּל נַפְשִׁי בְּעֵינֵי יְהוָה וְיַצִּלֵנִי מִכָּל צָרָה. כה וַיֹּאמֶר שָׁאוּל אֶל דָּוִד בָּרוּךְ אַתָּה בְּנִי דָוִד גַּם עָשֹׂה תַעֲשֶׂה וְגַם יָכֹל תּוּכָל וַיֵּלֶךְ דָּוִד לְדַרְכּוֹ וְשָׁאוּל שָׁב לִמְקוֹמוֹ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| י"ב | וַיִּקַּח דָּוִד אֶת הַחֲנִית וְאֶת צַפַּחַת הַמַּיִם מֵרַאֲשֹׁתֵי שָׁאוּל וַיֵּלְכוּ לָהֶם, וְאֵין רֹאֶה וְאֵין יוֹדֵעַ וְאֵין מֵקִיץ כִּי כֻלָּם יְשֵׁנִים, כִּי תַּרְדֵּמַת יְהוָה נָפְלָה עֲלֵיהֶם. |
| כ | כִּי יָצָא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל לְבַקֵּשׁ אֶת פַּרְעֹשׁ אֶחָד כַּאֲשֶׁר יִרְדֹּף הַקֹּרֵא בֶּהָרִים |