פרטי היוצר\ת
Balaam blessing the Israelites, by illustrators of the 1728 Figures de la Bible, Gerard Hoet (1648-1733), and others, published by P. de Hondt in The Hague in 1728 [Public domain], via Wikimedia Commons
וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה, וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ (י"ד)
|
|
סיכום
בָּלָק לוקח את בִּלְעָם למקום בו ניתן לצפות בקצה המַחֲנֶה של העַם, ובונה שם 7 מִזְבְּחֹת, עליהם הוא זובח 7 פָּרִים ואֵילִים. הוא ממתין ליד המִזְבְּחֹת, בזמן שבִּלְעָם מתרחק ומקבל את דברי ה' הכוללים ברכות לעַם יִשְׂרָאֵל, אותם הוא מוסר לבָּלָק. בָּלָק כועס שהוא הזמין את בִּלְעָם לקלל את העַם, והנה הוא מברך אותם. בָּלָק מנסה מקום מצפה חדש אבל שוב בִּלְעָם מקבל מה' רק ברכות לעַם. הם מנסים תצפית שלישית.
תקציר
| בִּלְעָם מבקש מבָּלָק לבנות 7 מִזְבְּחֹת ולזבוח עליהם 7 פָּרִים ואֵילִים [*]כְּבָשִׂים זכרים (פָּר ואַיִל לכל מִזְבֵּחַ). בִּלְעָם מבקש מבָּלָק להמתין ליד זִבְחֵי העוֹלָה[*]העוֹלָה היא קורבן הנשרף כולו על המזבח, ולכן אינו משמש למאכל. ראו על סוגי הקורבנות בעמוד ספר וַיִּקְרָא. שהקריב בזמן שבִּלְעָם ילך משם לבדו\שֶׁפִי ואולי ה' יִקָּרֵה בדרכו ויראה לו דבר מה. ה' אמנם מופיע לפני בִּלְעָם שטוען שערך למענו את הזבחים (ע"י בָּלָק). ה' מוסר לו דברים לאמר לבָּלָק, שעדיין ממתין עם השַׂרִים ליד המִזְבְּחֹת. |
| א וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. ב וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר בִּלְעָם וַיַּעַל בָּלָק וּבִלְעָם פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ. ג וַיֹּאמֶר בִּלְעָם לְבָלָק הִתְיַצֵּב עַל עֹלָתֶךָ וְאֵלְכָה אוּלַי יִקָּרֵה יְהוָה לִקְרָאתִי וּדְבַר מַה יַּרְאֵנִי וְהִגַּדְתִּי לָךְ וַיֵּלֶךְ שֶׁפִי. ד וַיִּקָּר אֱלֹהִים אֶל בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֶת שִׁבְעַת הַמִּזְבְּחֹת עָרַכְתִּי וָאַעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ. ה וַיָּשֶׂם יְהוָה דָּבָר בְּפִי בִלְעָם וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר. ו וַיָּשָׁב אֵלָיו וְהִנֵּה נִצָּב עַל עֹלָתוֹ הוּא וְכָל שָׂרֵי מוֹאָב. |
| מָשָׁל בִּלְעָם 1: בָּלָק קָרָא לבִּלְעָם לבוא מההרים הקדומים שבמחוז מגוריו [*]ליד הפְּרָת באֲרָם כדי שיקלל\יאֹר את יִשְׂרָאֵל בדברי זעם. אך איך הוא יכול לקלל\לקוב ולזעום אם ה' לא מקלל וזועם
[^]
בַּמִּדְבָּר פרק כ"ב פסוק ה: ה
וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אֶל בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר פְּתוֹרָה אֲשֶׁר עַל הַנָּהָר אֶרֶץ בְּנֵי עַמּוֹ לִקְרֹא לוֹ לֵאמֹר הִנֵּה עַם יָצָא מִמִּצְרַיִם הִנֵּה כִסָּה אֶת עֵין הָאָרֶץ וְהוּא יֹשֵׁב מִמֻּלִי.
[*]כלומר - לקללה אין השפעה בלי שיתוף פעולה של ה' ? בִּלְעָם צָפָה בעַם יִשְׂרָאֵל מההַר, וראה שהעַם נבדל משאר הגויים ולא מתחשב בהם (או אולי הכוונה שה' עשה את העַם למיוחד ולא החשיב אותו יחד עם שאר הגּוֹיִם)[*]"עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב" . הוא חָזָה שעתיד העַם להיות רב כמו עֲפַר או אָבָק\רֹבַע, עד שאי אפשר יהיה לספור אותו. בִּלְעָם מבקש שיזכה שמוֹתוֹ וסופו\אַחֲרִיתו יהיו כמו של בני אותו עַם מבורך ויָשָׁר. |
| ז
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרְרֵי קֶדֶם לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל.
ח מָה אֶקֹּב לֹא קַבֹּה אֵל וּמָה אֶזְעֹם לֹא זָעַם יְהוָה. ט כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. י מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ. |
| בָּלָק כועס שהוא הזמין את בִּלְעָם לקלל את העַם, והנה הוא מברך אותם. בִּלְעָם עונה שהרי אמר לבָּלָק שיאמר רק את מה שה' ישים בפיו [^]בַּמִּדְבָּר פרק כ"ב פסוק ל"ח: לח
וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק הִנֵּה בָאתִי אֵלֶיךָ עַתָּה הֲיָכוֹל אוּכַל דַּבֵּר מְאוּמָה הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׂים אֱלֹהִים בְּפִי אֹתוֹ אֲדַבֵּר.
. בָּלָק מציע להחליף את מקום התצפית, כך שהפעם בִּלְעָם יראה רק ממש את קצה המַחֲנֶה, ויקלל את העַם משם. בָּלָק לוקח את בִּלְעָם לשטח תצפית ברֹאשׁ הַפִּסְגָּה[*]"רֹאשׁ הַפִּסְגָּה" היא פסגת הַר נְבוֹ ממנה גם מֹשֶׁה זכה להשקיף על הארץ המובטחת , שם הוא בונה שוב 7 מִזְבְּחֹת וזובח עליהם פָּרִים ואֵילִים כמו קודם. בִּלְעָם שוב מבקש מבָּלָק לְהִשָּׁאֵר ליד המִזְבְּחֹת בזמן שהוא מתרחק וה' יִקָּרֶה בדרכו. ה' שוב מופיע ומוסר לבִּלְעָם דברים לאמר לבָּלָק, שעדיין ממתין עם השרים ליד המִזְבְּחֹת.
[^]
דְּבָרִים פרק ל"ד פסוק א: א
וַיַּעַל מֹשֶׁה מֵעַרְבֹת מוֹאָב אֶל הַר נְבוֹ רֹאשׁ הַפִּסְגָּה אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וַיַּרְאֵהוּ יְהוָה אֶת כָּל הָאָרֶץ אֶת הַגִּלְעָד עַד דָּן.
. |
| יא וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם מֶה עָשִׂיתָ לִי לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ. יב וַיַּעַן וַיֹּאמַר הֲלֹא אֵת אֲשֶׁר יָשִׂים יְהוָה בְּפִי אֹתוֹ אֶשְׁמֹר לְדַבֵּר. יג וַיֹּאמֶר אֵלָיו בָּלָק לך [לְכָה] נָּא אִתִּי אֶל מָקוֹם אַחֵר אֲשֶׁר תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם אֶפֶס קָצֵהוּ תִרְאֶה וְכֻלּוֹ לֹא תִרְאֶה וְקָבְנוֹ לִי מִשָּׁם. יד וַיִּקָּחֵהוּ שְׂדֵה צֹפִים אֶל רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וַיִּבֶן שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ. טו וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק הִתְיַצֵּב כֹּה עַל עֹלָתֶךָ וְאָנֹכִי אִקָּרֶה כֹּה. טז וַיִּקָּר יְהוָה אֶל בִּלְעָם וַיָּשֶׂם דָּבָר בְּפִיו וַיֹּאמֶר שׁוּב אֶל בָּלָק וְכֹה תְדַבֵּר. יז וַיָּבֹא אֵלָיו וְהִנּוֹ נִצָּב עַל עֹלָתוֹ וְשָׂרֵי מוֹאָב אִתּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ בָּלָק מַה דִּבֶּר יְהוָה. |
| מָשָׁל בִּלְעָם 2: בִּלְעָם קורא לבָּלָק בן צִפֹּר לשמוע את מְשָׁלוֹ. בניגוד לבני האָדָם, ה' לא מכזב או מתנחם מכעסו, או אומר דבר ולא עושה אותו. בִּלְעָם נִצְטָוָּוה\לָקָח לברך, ולכן לא יחזור בו מלברך את יִשְׂרָאֵל. יִשְׂרָאֵל\יַעֲקֹב לא יראה בעתיד מכאוב (אָוֶן ועָמָל), כי ה' איתו, והעַם הוא תרועת המֶלֶךְ של ה'. ה' הוציא את העַם מִמִּצְרָיִם. העַם (או ה') מפוארים כמו קרני\תוֹעֲפֹת הרְאֵם [*]ראו איור . העַם לא נזקק למנחשי עתידות ולקוסמים, ועכשיו בִּלְעָם ינבא את עתידם ישירות מפי ה': יִשְׂרָאֵל יָקוּם ממרבצו כמו אַרְיֵה, ולא יִשְׁכַּב עד שיֹאכַל את טרפו וישתה את דָּמוֹ. |
| יח
וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר קוּם בָּלָק וּשֲׁמָע הַאֲזִינָה עָדַי בְּנוֹ צִפֹּר.
יט לֹא אִישׁ אֵל וִיכַזֵּב וּבֶן אָדָם וְיִתְנֶחָם הַהוּא אָמַר וְלֹא יַעֲשֶׂה וְדִבֶּר וְלֹא יְקִימֶנָּה. כ הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי וּבֵרֵךְ וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה. כא לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ. כב אֵל מוֹצִיאָם מִמִּצְרָיִם כְּתוֹעֲפֹת רְאֵם לוֹ. כג כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל מַה פָּעַל אֵל. כד הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא לֹא יִשְׁכַּב עַד יֹאכַל טֶרֶף וְדַם חֲלָלִים יִשְׁתֶּה. |
| בָּלָק כועס שוב, ומבקש מבִּלְעָם לחדול מלדבר קללות או ברכות. בִּלְעָם עונה שוב שכמו שאמר, הוא רק מוסר את דברי ה'. בָּלָק מציע שינסו מקום חדש, ואולי משם ה' יסכים שבִּלְעָם יקלל את העַם. הוא לוקח את בִּלְעָם לרֹאשׁ הַפְּעוֹר, ושם בִּלְעָם שוב מבקש ממנו לבנות 7 מִזְבְּחֹת ולזבוח עליהם 7 פָּרִים ואֵילִים. בָּלָק עושה כך. |
| כה וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם גַּם קֹב לֹא תִקֳּבֶנּוּ גַּם בָּרֵךְ לֹא תְבָרֲכֶנּוּ. כו וַיַּעַן בִּלְעָם וַיֹּאמֶר אֶל בָּלָק הֲלֹא דִּבַּרְתִּי אֵלֶיךָ לֵאמֹר כֹּל אֲשֶׁר יְדַבֵּר יְהוָה אֹתוֹ אֶעֱשֶׂה. כז וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם לְכָה נָּא אֶקָּחֲךָ אֶל מָקוֹם אַחֵר אוּלַי יִישַׁר בְּעֵינֵי הָאֱלֹהִים וְקַבֹּתוֹ לִי מִשָּׁם. כח וַיִּקַּח בָּלָק אֶת בִּלְעָם רֹאשׁ הַפְּעוֹר הַנִּשְׁקָף עַל פְּנֵי הַיְשִׁימֹן. כט וַיֹּאמֶר בִּלְעָם אֶל בָּלָק בְּנֵה לִי בָזֶה שִׁבְעָה מִזְבְּחֹת וְהָכֵן לִי בָּזֶה שִׁבְעָה פָרִים וְשִׁבְעָה אֵילִים. ל וַיַּעַשׂ בָּלָק כַּאֲשֶׁר אָמַר בִּלְעָם וַיַּעַל פָּר וָאַיִל בַּמִּזְבֵּחַ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ט | הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן, וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. |
| י"א | וַיֹּאמֶר בָּלָק אֶל בִּלְעָם: "מֶה עָשִׂיתָ לִי? לָקֹב אֹיְבַי לְקַחְתִּיךָ וְהִנֵּה בֵּרַכְתָּ בָרֵךְ!". |
| כ"ד | הֶן עָם כְּלָבִיא יָקוּם וְכַאֲרִי יִתְנַשָּׂא.. |
פרטי היוצר\ת
.jpg){kind=link}
Arabian oryx (Oryx leucoryx), by Charles J Sharp
[CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons
רְאֵם (לבן\ערבי)