עַלַמַּפָּה

נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל שלח את צבאו לצור על יְרוּשָׁלַיִם, וכשהצטרף מאוחר יותר בעצמו למחנה, יצא יְהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה מהעיר והסגיר את עצמו יחד עם אימו, עבדיו ושריו. נְבוּכַדְנֶאצַּר שלח את כולם לגלות בבָּבֶל יחד עם עוד 10,000 איש שכללו את כָּל תושבי יְרוּשָׁלַיִם ונכבדי העיר, את גִּבּוֹרֵי הצבא, ואת בעלי המלאכה החָרָשִׁים והמַסְגְּרִים (יחד עם עוד 3023 גולים מהשנה הקודמת הנזכרים ב). נְבוּכַדְנֶאצַּר גם בזז וקילף את הזהב מאוצרות המקדש, ולבסוף המליך את מַתַּנְיָה בן יֹאשִׁיָּהוּ מֶלֶךְ יְהוּדָה ושינה את שמו לצִדְקִיָּהוּ. צִדְקִיָּהוּ היה בנם של יֹאשִׁיָּהוּ ושל חֲמוּטַל בַּת יִרְמְיָהוּ מִלִּבְנָה, וכך היה אחיו של יְהוֹיָקִים ודודו של יְהוֹיָכִין בן יְהוֹיָקִים \אשר מלכו שניהם לפניו. צִדְקִיָּהוּ עלה על כס המלוכה בגיל 21 והוא מלך במשך 11 שנה בהן הוא חטא לה'.

צִדְקִיָּהוּ מרד בבָּבֶל בשנת מלכותו ה-9, והנביא יִרְמְיָהוּ שהתנגד בלהט למדיניות האנטי בָּבְלִית של צִדְקִיָּהוּ, ניבא שוב ושוב שה' יביא על הארץ מצָפוֹן את עבדו, נְבוּכַדְנֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל, שיחריב את הארץ וגם את העמים השכנים לה. כשהתכנסו ביְרוּשָׁלַיִם הנציגים של מלכי האזור (אֱדוֹם, מוֹאָב, עַמּוֹן, צֹר, וצִידוֹן - כנראה כחלק מתכנון ברית הגנה כנגד בָּבֶל), יִרְמְיָהוּ שם על עצמו מוֹסֵרוֹת ומוטות (כסמל לשעבוד לבָּבֶל) ושלח כאלה גם לנציגים. הוא הזהיר אותם וגם את צִדְקִיָּהוּ, שכעת ה' בחר בנְבוּכַדְנֶאצַּר לשלוט בעולם, ולכן עליהם להכנע לבָּבֶל, כי אם לא יעשו כן הם ימותו ויוגלו מאדמתם. אין להאמין לנביאי השקר החוזים את החזרת כלי המקדש מבָּבֶל, כי מרד בבָּבֶל רק יוביל לביזת שאר הכלים שעוד נותרו בעיר .

ב-י' בטֵבֵת החל נְבֻכַדְנֶאצַּר לצור על יְרוּשָׁלַיִם, והמצור נמשך כ-18 חודשים. המלך צִדְקִיָּהוּ שלח שליחים ליִרְמְיָהוּ כדי לבקש שיתפלל לה' למען העיר, אך הנביא ענה בנבואה של חורבן ומוות לתושבי יְרוּשָׁלַיִם ויְהוּדָה, כולל ממשפחת המלוכה, מלבד לאלה שיסגירו את עצמם לבָּבְלִים. המלך צִדְקִיָּהוּ כרת ברית יחד עם העם והשָּׂרִים, שבה שוחררו כל העבדים העברים ביְרוּשָׁלַיִם (כדי לעזור במצור). אבל אח"כ האדונים החזירו לעצמם שוב את העבדים ששיחררו (אולי בימי ההפוגה שבה הצבא הבָּבְלִי עזב את המצור באופן זמני). יִרְמְיָהוּ זעם על ההפרה הזאת של הברית וניבא מוות בחֶרֶב, בדֶּבֶר, וברָעָב, במיוחד למנהיגי העם שהשתתפו בטקסי השחרור. יִרְמְיָהוּ נעצר ב"חֲצַר הַמַּטָּרָה" שבמתחם הארמון בגלל כל נבואות החורבן שלו, באשמה שהן מְרַפּוֹת את רוח העם.

הבָּבְלִים עזבו בשלב מסויים את המצור על יְרוּשָׁלַיִם כדי לטפל בצבא מִּצְרָיִם שיצא לקראתם, אך יִרְמְיָהוּ ניבא (לשליחי המֶלֶךְ) שהמִצְרִים יחזרו לארצם, ושהבָּבְלִים עוד יחזרו למצור וישרפו את העיר. יִרְמְיָהוּ ניסה לעזוב את העיר אך נעצר בַּשַּׁעַר והושלך לבּוֹר לפי דרישת שָׂרֵי המֶלֶךְ. עֶבֶד-מֶלֶךְ הַכּוּשִׁי, סָרִיס מבית המֶלֶךְ, הביא את יִרְמְיָהוּ בסתר לצִדְקִיָּהוּ שביקש שינבא לו את רק האמת, אך יִרְמְיָהוּ התלונן שאם ינבא לו את האמת אז הוא יהרוג אותו, ובכל מקרה לא ישמע לעצתו. המלך נשבע שלא להרוג את הנביא או למסור אותו בידי אויביו, ויִרְמְיָהוּ ניבא למלך שאם יסגיר את עצמו בידי מלך בָּבֶל אז הוא יחיה והעיר תנצל משריפה, אך אם לא יסגיר את עצמו, אז הבָּבְלִים ילכדו אותו וישרפו את העיר. צִדְקִיָּהוּ ענה שהוא חושש להסגיר את עצמו כי הוא פוחד שהבָּבְלִים יסגירו אותו לידי אויביו היהודים שכבר נמצאים אצל הבָּבְלִים, והם יתעללו בו. יִרְמְיָהוּ ענה שהבָּבְלִים לא יסגירו את המלך בידי אויביו היהודים, ועדיף לו לשמוע את עצתו, שבאה מה' ולהסגיר את עצמו. אם לא יעשה כך, אז יִרְמְיָהוּ חוזה שהעיר תישרף, וגם בניו ונשותיו יוסגרו בידי הבָּבְלִים. צִדְקִיָּהוּ ביקש שיִרְמְיָהוּ לא יחשוף את תוכן שיחתם, ושאם הַשָּׂרִים ישאלו אותו על כך, עליו לאמר שבא למֶלֶךְ כדי לבקש שלא יחזירו לבּוֹר. הַשָּׂרִים אמנם חקרו את יִרְמְיָהוּ והוא ענה להם כפי שביקש המֶלֶךְ, והם הניחו לו, והוא נשאר בחצר המטרה שם הוא קיבל לֶּחֶם כל יום עד שנגמר הלֶּחֶם בכל העיר .

הרעב היה קשה בעיר עד שב-ט' בתַּמּוּז בשנה הבאה הובקעה החומה והצבא והמֶלֶךְ ברחו בלילה דרך גן המֶלֶךְ בדֶּרֶךְ שירדה לכוון העֲרָבָה. הבָּבְלִים השיגו אותם באזור יְרִיחוֹ וכל חיל המשמר של צִדְקִיָּהוּ נטש אותו וברח לכל עֵבֶר. הבָּבְלִים תפסו את צִדְקִיָּהוּ והעלו אותו לרִבְלָה כדי לעמוד שם למשפט בפני נְבוּכַדְנֶאצַּר. הבָּבְלִים שחטו את בני צִדְקִיָּהוּ מול פניו ואז נְבוּכַדְנֶאצַּר צווה לעוור את עיניו, ולקחת אותו אסור בְּכַבְלֵי נחושת לבָּבֶל. אח"כ שלח נְבוּכַדְנֶאצַּר את נְבוּזַרְאֲדָן שר הטַבָּחִים שלו שהשלים את החורבן כששרף את המקדש, את הארמון ואת שאר הבתים שבעיר, והוציא לגלות את רוב הפליטים שנותרו בעיר וביְהוּדָה. הבָּבְלִים הפקידו את גְּדַלְיָהוּ בֶן אֲחִיקָם על אחרוני הפליטים שנותרו בארץ, אך יִשְׁמָעֵאל ואנשיו רצחו את גְּדַלְיָהוּ במִּצְפֶּה ושָׁבוּ חלק מבני הָעָם שהיו שם, כולל את בנותיו של צִדְקִיָּהוּ, ולקחו אותם לממלכת עַמּוֹן.