פרטי היוצר\ת
Pharao Apries, Louvre Museum. By de:Benutzer:Kl833x9; de:Benutzer:Daniel FR [CC-BY-SA-3.0 / GFDL], via Wikimedia Commons
פַּרְעֹה חָפְרַע אשר לחם ללא הצלחה בנְבוּכַדְנֶאצַּר בימי המצור על יְרוּשָׁלַיִם
|
|
סיכום
הבבלים עוזבים את המצור על ירושלים כדי לטפל בצבא מצרים שיצא לקראתם אך יִרְמְיָהוּ מנבא (לשליחי המלך) שהמצרים יחזרו לארצם, והבבלים יחזרו למצור, וישרפו את העיר. הוא מנסה לעזוב את העיר אך נעצר ומושלך לבור, באשמה שהוא בורח לבבלים. יִרְמְיָהוּ מתחנן לפני צִדְקִיָּהוּ שלא ישיבו לבור, והוא מוחזר לחצר המטרה שם הוא מקבל לחם ליום עד תום הלחם בכל העיר.
תקציר
| צִדְקִיָּהוּ הוכתר בידי נְבוּכַדְנֶאצַּר (אחרי גלות יְהוֹיָכִין בן יְהוֹיָקִים) ולא עושה כדברי יִרְמְיָהוּ. הוא שולח לנביא, שאז עוד לא היה עצור, שליחים בבקשה שיתפלל למענם. |
| א וַיִּמְלָךְ מֶלֶךְ צִדְקִיָּהוּ בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ תַּחַת כָּנְיָהוּ בֶּן יְהוֹיָקִים אֲשֶׁר הִמְלִיךְ נְבוּכַדְרֶאצַּר מֶלֶךְ בָּבֶל בְּאֶרֶץ יְהוּדָה. ב וְלֹא שָׁמַע הוּא וַעֲבָדָיו וְעַם הָאָרֶץ אֶל דִּבְרֵי יְהוָה אֲשֶׁר דִּבֶּר בְּיַד יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא. ג וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ אֶת יְהוּכַל בֶּן שֶׁלֶמְיָה וְאֶת צְפַנְיָהוּ בֶן מַעֲשֵׂיָה הַכֹּהֵן אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר הִתְפַּלֶּל נָא בַעֲדֵנוּ אֶל יְהוָה אֱלֹהֵינוּ. ד וְיִרְמְיָהוּ בָּא וְיֹצֵא בְּתוֹךְ הָעָם וְלֹא נָתְנוּ אֹתוֹ בֵּית הכליא [הַכְּלוּא]. |
| הבבלים עוזבים את המצור על ירושלים כדי לטפל בפַּרְעֹה (חָפְרַע) שיצא לקראתם. יִרְמְיָהוּ מנבא לשליחי המלך שהמצרים יחזרו לארצם, והבבלים יחזרו למצור, וישרפו את העיר. אַל למלך לחשוב שצבא בבל יעזוב, כי אפילו אם צבא המלך ינצח את צבא בבל ויישארו מהם רק חיילים דקורי חרב, גם הם יקומו וישרפו את העיר. |
| ה וְחֵיל פַּרְעֹה יָצָא מִמִּצְרָיִם וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עַל יְרוּשָׁלִַם אֶת שִׁמְעָם וַיֵּעָלוּ מֵעַל יְרוּשָׁלִָם. ו וַיְהִי דְּבַר יְהוָה אֶל יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר. ז כֹּה אָמַר יְהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל כֹּה תֹאמְרוּ אֶל מֶלֶךְ יְהוּדָה הַשֹּׁלֵחַ אֶתְכֶם אֵלַי לְדָרְשֵׁנִי הִנֵּה חֵיל פַּרְעֹה הַיֹּצֵא לָכֶם לְעֶזְרָה שָׁב לְאַרְצוֹ מִצְרָיִם. ח וְשָׁבוּ הַכַּשְׂדִּים וְנִלְחֲמוּ עַל הָעִיר הַזֹּאת וּלְכָדֻהָ וּשְׂרָפֻהָ בָאֵשׁ. ט כֹּה אָמַר יְהוָה אַל תַּשִּׁאוּ נַפְשֹׁתֵיכֶם לֵאמֹר הָלֹךְ יֵלְכוּ מֵעָלֵינוּ הַכַּשְׂדִּים כִּי לֹא יֵלֵכוּ. י כִּי אִם הִכִּיתֶם כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים אִתְּכֶם וְנִשְׁאֲרוּ בָם אֲנָשִׁים מְדֻקָּרִים אִישׁ בְּאָהֳלוֹ יָקוּמוּ וְשָׂרְפוּ אֶת הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ. |
| אחרי עזיבת הבבלים את המצור, יִרְמְיָהוּ יוצא את העיר לכוון נחלת בִּנְיָמִן דרך שער בִּנְיָמִן שבצפון הר הבית (ראו מפה ב יִרְמְיָהוּ ל”א). שם עוצר אותו יִרְאִיָּיה פקיד השלטון ומאשימו שהוא הולך לבבלים. יִרְמְיָהוּ מכחיש זאת אבל יִרְאִיָּיה לוקח אותו לפני השָּׂרִים, שכועסים עליו, מכים אותו, ומצווים להשליכו לבור בבית יְהוֹנָתָן הסופר ששימש ככלא. שם הנביא נשאר ימים רבים. |
| יא וְהָיָה בְּהֵעָלוֹת חֵיל הַכַּשְׂדִּים מֵעַל יְרוּשָׁלִָם מִפְּנֵי חֵיל פַּרְעֹה. יב וַיֵּצֵא יִרְמְיָהוּ מִירוּשָׁלִַם לָלֶכֶת אֶרֶץ בִּנְיָמִן לַחֲלִק מִשָּׁם בְּתוֹךְ הָעָם. יג וַיְהִי הוּא בְּשַׁעַר בִּנְיָמִן וְשָׁם בַּעַל פְּקִדֻת וּשְׁמוֹ יִרְאִיָּיה בֶּן שֶׁלֶמְיָה בֶּן חֲנַנְיָה וַיִּתְפֹּשׂ אֶת יִרְמְיָהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר אֶל הַכַּשְׂדִּים אַתָּה נֹפֵל. יד וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ שֶׁקֶר אֵינֶנִּי נֹפֵל עַל הַכַּשְׂדִּים וְלֹא שָׁמַע אֵלָיו וַיִּתְפֹּשׂ יִרְאִיָּיה בְּיִרְמְיָהוּ וַיְבִאֵהוּ אֶל הַשָּׂרִים. טו וַיִּקְצְפוּ הַשָּׂרִים עַל יִרְמְיָהוּ וְהִכּוּ אֹתוֹ וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בֵּית הָאֵסוּר בֵּית יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר כִּי אֹתוֹ עָשׂוּ לְבֵית הַכֶּלֶא. טז כִּי בָא יִרְמְיָהוּ אֶל בֵּית הַבּוֹר וְאֶל הַחֲנֻיוֹת וַיֵּשֶׁב שָׁם יִרְמְיָהוּ יָמִים רַבִּים. |
| צִדְקִיָּהוּ מביא אליו בסתר את יִרְמְיָהוּ ושואל אותו אם יש לו מסר מה', והנביא אומר שיש - המלך יפול בידי מלך בָּבֶל. יִרְמְיָהוּ שואל בשל איזה חטא הוא עצור, בעוד נביאי השקר, שלא ניבאו כמוהו את בוא הבבלים, מתהלכים חופשי? |
| יז וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיִּקָּחֵהוּ וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַמֶּלֶךְ בְּבֵיתוֹ בַּסֵּתֶר וַיֹּאמֶר הֲיֵשׁ דָּבָר מֵאֵת יְהוָה וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ יֵשׁ וַיֹּאמֶר בְּיַד מֶלֶךְ בָּבֶל תִּנָּתֵן. יח וַיֹּאמֶר יִרְמְיָהוּ אֶל הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ מֶה חָטָאתִי לְךָ וְלַעֲבָדֶיךָ וְלָעָם הַזֶּה כִּי נְתַתֶּם אוֹתִי אֶל בֵּית הַכֶּלֶא. יט ואיו [וְאַיֵּה] נְבִיאֵיכֶם אֲשֶׁר נִבְּאוּ לָכֶם לֵאמֹר לֹא יָבֹא מֶלֶךְ בָּבֶל עֲלֵיכֶם וְעַל הָאָרֶץ הַזֹּאת. |
| יִרְמְיָהוּ מתחנן לפני המלך שלא להשיבו לבור כי ימות שם. המלך מצווה להחזירו למעצר בחצר המטרה, שם הוא חופשי יותר וזוכה לקבל כיכר לחם ליום, עד שנגמר הלחם בעיר. |
| כ וְעַתָּה שְׁמַע נָא אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ תִּפָּל נָא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ וְאַל תְּשִׁבֵנִי בֵּית יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר וְלֹא אָמוּת שָׁם. כא וַיְצַוֶּה הַמֶּלֶךְ צִדְקִיָּהוּ וַיַּפְקִדוּ אֶת יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה וְנָתֹן לוֹ כִכַּר לֶחֶם לַיּוֹם מִחוּץ הָאֹפִים עַד תֹּם כָּל הַלֶּחֶם מִן הָעִיר וַיֵּשֶׁב יִרְמְיָהוּ בַּחֲצַר הַמַּטָּרָה. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ה | וְחֵיל פַּרְעֹה יָצָא מִמִּצְרָיִם וַיִּשְׁמְעוּ הַכַּשְׂדִּים הַצָּרִים עַל יְרוּשָׁלִַם אֶת שִׁמְעָם וַיֵּעָלוּ מֵעַל יְרוּשָׁלִָם. |
| י | כִּי אִם הִכִּיתֶם כָּל חֵיל כַּשְׂדִּים הַנִּלְחָמִים אִתְּכֶם וְנִשְׁאֲרוּ בָם אֲנָשִׁים מְדֻקָּרִים אִישׁ בְּאָהֳלוֹ יָקוּמוּ וְשָׂרְפוּ אֶת הָעִיר הַזֹּאת בָּאֵשׁ. |
| ט"ו | וַיִּקְצְפוּ הַשָּׂרִים עַל יִרְמְיָהוּ וְהִכּוּ אֹתוֹ וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בֵּית הָאֵסוּר |
| כ | תִּפָּל נָא תְחִנָּתִי לְפָנֶיךָ וְאַל תְּשִׁבֵנִי בֵּית יְהוֹנָתָן הַסֹּפֵר וְלֹא אָמוּת שָׁם. |
צִדְקִיָּהוּ מלך יְהוּדָה
