שְׁמוּאֵל-ב ג

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Maciejowski Bible (1240s book), Leaf 37, the 3rd image, Abner (in the center in green) sends Michal back to David. Palti is shown on the left. See page for author [Public domain], via Wikimedia Commons

וַיִּשְׁלַח אִישׁ בֹּשֶׁת וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ מֵעִם פַּלְטִיאֵל בֶּן לָיִשׁ (ט"ו)

סיכום

אַבְנֵר מסתכסך עם אִישׁ-בֹּשֶׁת ומעביר את העם לצד דָוִד, משיב לו את מִיכַל, אך נרצח בידי יוֹאָב כנקמה על הריגת עֲשָׂהאֵל אחיו. דָוִד כועס על כך ומקונן על אַבְנֵר ונעשה אהוד ע"י העם.

תקציר

רשימת בני דָּוִד שנולדו לו בְּחֶבְרוֹן: מלחמת האחים ממשיכה עוד זמן רב, כשצדו של דָוִד הולך ומתחזק וצדו של שָׁאוּל נחלש\דל. בינתיים נולדים לדָוִד 6 בָּנִים בְּחֶבְרוֹן ל-6 נשותיו - אַמְנוֹן, כִלְאָב, אַבְשָׁלוֹם, אֲדֹנִיָּה, שְׁפַטְיָה, ויִתְרְעָם.

א וַתְּהִי הַמִּלְחָמָה אֲרֻכָּה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד וְדָוִד הֹלֵךְ וְחָזֵק וּבֵית שָׁאוּל הֹלְכִים וְדַלִּים. ב וילדו [וַיִּוָּלְדוּ] לְדָוִד בָּנִים בְּחֶבְרוֹן וַיְהִי בְכוֹרוֹ אַמְנוֹן לַאֲחִינֹעַם הַיִּזְרְעֵאלִת. ג וּמִשְׁנֵהוּ כִלְאָב לאביגל [לַאֲבִיגַיִל] אֵשֶׁת נָבָל הַכַּרְמְלִי וְהַשְּׁלִשִׁי אַבְשָׁלוֹם בֶּן מַעֲכָה בַּת תַּלְמַי מֶלֶךְ גְּשׁוּר. ד וְהָרְבִיעִי אֲדֹנִיָּה בֶן חַגִּית וְהַחֲמִישִׁי שְׁפַטְיָה בֶן אֲבִיטָל. ה וְהַשִּׁשִּׁי יִתְרְעָם לְעֶגְלָה אֵשֶׁת דָּוִד אֵלֶּה יֻלְּדוּ לְדָוִד בְּחֶבְרוֹן.

אַבְנֵר מסתכסך עם אִישׁ-בֹּשֶׁת ועובר למחנה דָּוִד: בזמן מלחמת האחים מתחזק מעמדו של אַבְנֵר בְּבֵית שָׁאוּל. אִישׁ-בֹּשֶׁת מתלונן לפני אַבְנֵר על ששהה אצל רִצְפָּה, פילגש אביו שָׁאוּל, ואַבְנֵר כועס על הדברים וטוען שאִישׁ-בֹּשֶׁת מתייחס אליו כרֹאשׁ כֶּלֶב מיהוּדָה. אַבְנֵר הרי עושה חֶסֶד עם בֵּית שָׁאוּל וקרובי אִישׁ-בֹּשֶׁת ומרעיו\ידידיו כשאינו מוציא\מוסר את אִישׁ-בֹּשֶׁת ביד דָּוִד, ובאותו הזמן אִישׁ-בֹּשֶׁת מזכיר לו את החטא\עֲו‍ֹן שעשה כששהה עם פילגש שאול.

ו וַיְהִי בִּהְיוֹת הַמִּלְחָמָה בֵּין בֵּית שָׁאוּל וּבֵין בֵּית דָּוִד וְאַבְנֵר הָיָה מִתְחַזֵּק בְּבֵית שָׁאוּל. ז וּלְשָׁאוּל פִּלֶגֶשׁ וּשְׁמָהּ רִצְפָּה בַת אַיָּה וַיֹּאמֶר אֶל אַבְנֵר מַדּוּעַ בָּאתָה אֶל פִּילֶגֶשׁ אָבִי. ח וַיִּחַר לְאַבְנֵר מְאֹד עַל דִּבְרֵי אִישׁ בֹּשֶׁת וַיֹּאמֶר הֲרֹאשׁ כֶּלֶב אָנֹכִי אֲשֶׁר לִיהוּדָה הַיּוֹם אֶעֱשֶׂה חֶסֶד עִם בֵּית שָׁאוּל אָבִיךָ אֶל אֶחָיו וְאֶל מֵרֵעֵהוּ וְלֹא הִמְצִיתִךָ בְּיַד דָּוִד וַתִּפְקֹד עָלַי עֲו‍ֹן הָאִשָּׁה הַיּוֹם.

אַבְנֵר נשבע שיקיים עם דָּוִד את שבועת ה' להעביר מִבֵּית שָׁאוּל לידי דָּוִד את המלוכה על יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה גם יחד. אִישׁ-בֹּשֶׁת אינו יכול להגיב על דברים אלה של אַבְנֵר כיוון שפחד ממנו. אַבְנֵר שולח שליחים\מַלְאָכִים לדָּוִד בשמו\תַּחְתָּיו לאמר שהרי ארץ יִשְׂרָאֵל בידיו של אַבְנֵר, ולכן הוא מציע שדָּוִד יכרות איתו ברית ואז אַבְנֵר יתמוך בו בידו ויסֵב\יעביר לדָּוִד את כָּל יִשְׂרָאֵל.

ט כֹּה יַעֲשֶׂה אֱלֹהִים לְאַבְנֵר וְכֹה יֹסִיף לוֹ כִּי כַּאֲשֶׁר נִשְׁבַּע יְהוָה לְדָוִד כִּי כֵן אֶעֱשֶׂה לּוֹ. י לְהַעֲבִיר הַמַּמְלָכָה מִבֵּית שָׁאוּל וּלְהָקִים אֶת כִּסֵּא דָוִד עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל יְהוּדָה מִדָּן וְעַד בְּאֵר שָׁבַע. יא וְלֹא יָכֹל עוֹד לְהָשִׁיב אֶת אַבְנֵר דָּבָר מִיִּרְאָתוֹ אֹתוֹ. יב וַיִּשְׁלַח אַבְנֵר מַלְאָכִים אֶל דָּוִד תחתו [תַּחְתָּיו] לֵאמֹר לְמִי אָרֶץ לֵאמֹר כָּרְתָה בְרִיתְךָ אִתִּי וְהִנֵּה יָדִי עִמָּךְ לְהָסֵב אֵלֶיךָ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל.

דָּוִד מסכים לברית אך דורש רק שאַבְנֵר לא יבוא אליו לפני שישיב לו את מִיכַל. דָּוִד שולח שליחים לאִישׁ בֹּשֶׁת בדרישה שיתן לו בחזרה את אשתו מִיכַל, איתה הוא הִתְאָרֵס בתמורה ל-100 עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים שאותם הביא לשָׁאוּל.

יג וַיֹּאמֶר טוֹב אֲנִי אֶכְרֹת אִתְּךָ בְּרִית אַךְ דָּבָר אֶחָד אָנֹכִי שֹׁאֵל מֵאִתְּךָ לֵאמֹר לֹא תִרְאֶה אֶת פָּנַי כִּי אִם לִפְנֵי הֱבִיאֲךָ אֵת מִיכַל בַּת שָׁאוּל בְּבֹאֲךָ לִרְאוֹת אֶת פָּנָי. יד וַיִּשְׁלַח דָּוִד מַלְאָכִים אֶל אִישׁ בֹּשֶׁת בֶּן שָׁאוּל לֵאמֹר תְּנָה אֶת אִשְׁתִּי אֶת מִיכַל אֲשֶׁר אֵרַשְׂתִּי לִי בְּמֵאָה עָרְלוֹת פְּלִשְׁתִּים.

אִישׁ בֹּשֶׁת אמנם שולח שליחים לקחת את מִיכַל מידי פַּלְטִיאֵל אִישָׁהּ, והוא הולך בעקבותיה ובוכה עד שהם מגיעים לבַּחֻרִים, שם אַבְנֵר מבקש ממנו לשוב לביתו.

טו וַיִּשְׁלַח אִישׁ בֹּשֶׁת וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ מֵעִם פַּלְטִיאֵל בֶּן לוש [לָיִשׁ]. טז וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ עַד בַּחֻרִים וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְנֵר לֵךְ שׁוּב וַיָּשֹׁב.

אַבְנֵר משכנע את זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל שהרי כבר קודם לכן הם ביקשו שדָּוִד יהיה מלכם, ולכן כעת הם נקראים לעשות את רצונו של ה' לתת לדָּוִד להיות המושיע של עם יִשְׂרָאֵל מידי הפְּלִשְׁתִּים ושאר אויביהם.

יז וּדְבַר אַבְנֵר הָיָה עִם זִקְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר גַּם תְּמוֹל גַּם שִׁלְשֹׁם הֱיִיתֶם מְבַקְשִׁים אֶת דָּוִד לְמֶלֶךְ עֲלֵיכֶם. יח וְעַתָּה עֲשׂוּ כִּי יְהוָה אָמַר אֶל דָּוִד לֵאמֹר בְּיַד דָּוִד עַבְדִּי הוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל מִיַּד פְּלִשְׁתִּים וּמִיַּד כָּל אֹיְבֵיהֶם.

אַבְנֵר במיוחד מתאמץ לשכנע בכך את בני בִנְיָמִין, והולך גם באופן אישי למסור לדָּוִד בְּחֶבְרוֹן את התנאים של בני יִשְׂרָאֵל ובמיוחד בִּנְיָמִן לקבלתו כמלכם. דָּוִד עושה מִשְׁתֶּה לאַבְנֵר ול-20 האֲנָשִׁים שבאו איתו, ואַבְנֵר מודיע שיֵצֵא כעת לאסוף את כל העם כדי שיכרתו ברית עם דָּוִד, שיוכל כעת למלוך כרצונו. דָּוִד משחרר את אַבְנֵר לעזוב בשלום.

יט וַיְדַבֵּר גַּם אַבְנֵר בְּאָזְנֵי בִנְיָמִין וַיֵּלֶךְ גַּם אַבְנֵר לְדַבֵּר בְּאָזְנֵי דָוִד בְּחֶבְרוֹן אֵת כָּל אֲשֶׁר טוֹב בְּעֵינֵי יִשְׂרָאֵל וּבְעֵינֵי כָּל בֵּית בִּנְיָמִן. כ וַיָּבֹא אַבְנֵר אֶל דָּוִד חֶבְרוֹן וְאִתּוֹ עֶשְׂרִים אֲנָשִׁים וַיַּעַשׂ דָּוִד לְאַבְנֵר וְלַאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ מִשְׁתֶּה. כא וַיֹּאמֶר אַבְנֵר אֶל דָּוִד אָקוּמָה וְאֵלֵכָה וְאֶקְבְּצָה אֶל אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ אֶת כָּל יִשְׂרָאֵל וְיִכְרְתוּ אִתְּךָ בְּרִית וּמָלַכְתָּ בְּכֹל אֲשֶׁר תְּאַוֶּה נַפְשֶׁךָ וַיְּשַׁלַּח דָּוִד אֶת אַבְנֵר וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם.

יוֹאָב רוצח את אַבְנֵר ודָּוִד סופד לו: יוֹאָב חוזר בראש הגְּדוּד עליו פיקד ואיתם שלל רב, ומספרים ליוֹאָב שאַבְנֵר ביקר אצל דָּוִד ושוחרר בשלום. יוֹאָב בא לדָּוִד בכעס ותוהה לפניו איך שיחרר כך את אַבְנֵר? הרי ברור שאַבְנֵר בא אליו כדי לפתות אותו להאמין שעבר לצידו, בעוד שהוא למעשה בא לרגל אחרי דָּוִד וללמוד היכן המקומות בהם הוא מסתובב ומה הוא עושה.

כב וְהִנֵּה עַבְדֵי דָוִד וְיוֹאָב בָּא מֵהַגְּדוּד וְשָׁלָל רָב עִמָּם הֵבִיאוּ וְאַבְנֵר אֵינֶנּוּ עִם דָּוִד בְּחֶבְרוֹן כִּי שִׁלְּחוֹ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם. כג וְיוֹאָב וְכָל הַצָּבָא אֲשֶׁר אִתּוֹ בָּאוּ וַיַּגִּדוּ לְיוֹאָב לֵאמֹר בָּא אַבְנֵר בֶּן נֵר אֶל הַמֶּלֶךְ וַיְשַׁלְּחֵהוּ וַיֵּלֶךְ בְּשָׁלוֹם. כד וַיָּבֹא יוֹאָב אֶל הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר מֶה עָשִׂיתָה הִנֵּה בָא אַבְנֵר אֵלֶיךָ לָמָּה זֶּה שִׁלַּחְתּוֹ וַיֵּלֶךְ הָלוֹךְ. כה יָדַעְתָּ אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר כִּי לְפַתֹּתְךָ בָּא וְלָדַעַת אֶת מוֹצָאֲךָ וְאֶת מבואך [מוֹבָאֶךָ] וְלָדַעַת אֵת כָּל אֲשֶׁר אַתָּה עֹשֶׂה.

יוֹאָב עוזב את דָּוִד וללא ידיעתו שולח שליחים להשיב את אַבְנֵר מבּוֹר הַסִּרָה. אַבְנֵר שב לחֶבְרוֹן ויוֹאָב משכנע אותו לסור ולדבר איתו בשלום\בַּשֶּׁלִי בתּוֹךְ שַּׁעַר העיר ושם הוא מכה אותו באזור הצלע החמישית, ואַבְנֵר מת כנקמה על דם עֲשָׂהאֵל אחי יוֹאָב.

כו וַיֵּצֵא יוֹאָב מֵעִם דָּוִד וַיִּשְׁלַח מַלְאָכִים אַחֲרֵי אַבְנֵר וַיָּשִׁבוּ אֹתוֹ מִבּוֹר הַסִּרָה וְדָוִד לֹא יָדָע. כז וַיָּשָׁב אַבְנֵר חֶבְרוֹן וַיַּטֵּהוּ יוֹאָב אֶל תּוֹךְ הַשַּׁעַר לְדַבֵּר אִתּוֹ בַּשֶּׁלִי וַיַּכֵּהוּ שָׁם הַחֹמֶשׁ וַיָּמָת בְּדַם עֲשָׂה אֵל אָחִיו.

דָוִד שומע על רצח אַבְנֵר ומצהיר שהוא וממלכתו נְקִיִּים בפני ה' לנצח מאשמת הרצח, שחלה רק על ראש יוֹאָב וכל משפחתו. דָוִד מקלל את משפחת יוֹאָב בכך שלא יחדלו להיות בה חולים בזִיבָה ובצָרָעַת, נכים הנאלצים להחזיק במקל\פֶּלֶךְ, הרוגים בַּחֶרֶב, ורעבים ללָחֶם. וזאת כיוון שיוֹאָב ואֲבִישַׁי אָחִיו הָרְגוּ את אַבְנֵר במעשה זדון כאילו הדבר שקול להרג עֲשָׂהאֵל ע"י אַבְנֵר במהלך הקרב בְּגִבְעוֹן.

כח וַיִּשְׁמַע דָּוִד מֵאַחֲרֵי כֵן וַיֹּאמֶר נָקִי אָנֹכִי וּמַמְלַכְתִּי מֵעִם יְהוָה עַד עוֹלָם מִדְּמֵי אַבְנֵר בֶּן נֵר. כט יָחֻלוּ עַל רֹאשׁ יוֹאָב וְאֶל כָּל בֵּית אָבִיו וְאַל יִכָּרֵת מִבֵּית יוֹאָב זָב וּמְצֹרָע וּמַחֲזִיק בַּפֶּלֶךְ וְנֹפֵל בַּחֶרֶב וַחֲסַר לָחֶם. ל וְיוֹאָב וַאֲבִישַׁי אָחִיו הָרְגוּ לְאַבְנֵר עַל אֲשֶׁר הֵמִית אֶת עֲשָׂהאֵל אֲחִיהֶם בְּגִבְעוֹן בַּמִּלְחָמָה.

דָוִד קורא ליוֹאָב ולעם לקרוע את בגדיהם ולשים שקים כאות אבל ולספוד לאַבְנֵר, והוא הולך בעצמו אחרי הגופה בלוייה עד קבורתה בחֶבְרוֹן, שם הוא בוכה על קברו יחד עם כָּל הָעָם.

לא וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל יוֹאָב וְאֶל כָּל הָעָם אֲשֶׁר אִתּוֹ קִרְעוּ בִגְדֵיכֶם וְחִגְרוּ שַׂקִּים וְסִפְדוּ לִפְנֵי אַבְנֵר וְהַמֶּלֶךְ דָּוִד הֹלֵךְ אַחֲרֵי הַמִּטָּה. לב וַיִּקְבְּרוּ אֶת אַבְנֵר בְּחֶבְרוֹן וַיִשָּׂא הַמֶּלֶךְ אֶת קוֹלוֹ וַיֵּבְךְּ אֶל קֶבֶר אַבְנֵר וַיִּבְכּוּ כָּל הָעָם.

דָוִד מקונן על אַבְנֵר, ותוהה האם אמנם הוא מת כמו נָבָל\פושע המוצא להורג? הרי ידיו ורגליו לא היו אסורות באזיקי נחושת כפי שאוסרים את המוצאים להורג, אלא הוא נפל כאדם חופשי בידי רשעים\בְנֵי-עַוְלָה.

לג וַיְקֹנֵן הַמֶּלֶךְ אֶל אַבְנֵר וַיֹּאמַר הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר. לד יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ וַיֹּסִפוּ כָל הָעָם לִבְכּוֹת עָלָיו.

בני העם מוסיפים לבכות על אַבְנֵר, אך כשהם מנסים להאכיל\לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד בלֶחֶם כדי לנחמו עוד ביום הרצח, דָּוִד נשבע שעד שקיעת\בוא הַשֶּׁמֶשׁ הוא לא יטעם לֶחֶם או כל אוכל אחר. כל העם הִכִּירוּ\נוכחו באבל האמיתי של דָּוִד, וכל מעשיו היו טובים בעיניהם, והם ידעו שלא היתה לדָּוִד יד ברצח אַבְנֵר.

לה וַיָּבֹא כָל הָעָם לְהַבְרוֹת אֶת דָּוִד לֶחֶם בְּעוֹד הַיּוֹם וַיִּשָּׁבַע דָּוִד לֵאמֹר כֹּה יַעֲשֶׂה לִּי אֱלֹהִים וְכֹה יֹסִיף כִּי אִם לִפְנֵי בוֹא הַשֶּׁמֶשׁ אֶטְעַם לֶחֶם אוֹ כָל מְאוּמָה. לו וְכָל הָעָם הִכִּירוּ וַיִּיטַב בְּעֵינֵיהֶם כְּכֹל אֲשֶׁר עָשָׂה הַמֶּלֶךְ בְּעֵינֵי כָל הָעָם טוֹב. לז וַיֵּדְעוּ כָל הָעָם וְכָל יִשְׂרָאֵל בַּיּוֹם הַהוּא כִּי לֹא הָיְתָה מֵהַמֶּלֶךְ לְהָמִית אֶת אַבְנֵר בֶּן נֵר.

דָּוִד מצהיר שאמנם ידוע שאַבְנֵר שהיה שַׂר מלחמה ואיש חשוב\גָדוֹל נפל היום, אך דָּוִד לא יכול כעת לנקום את מותו מידי בְּנֵי צְרוּיָה כיוון שהם עדייו חזקים ממנו בעודו מלך טרי שנמשח למלוכה רק לפני זמן קצר. לכן דָּוִד משאיר לה' את האחריות להשיב על ראש עושי הרעה את אותה הרעה שהם עשו לקורבנם.

לח וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ אֶל עֲבָדָיו הֲלוֹא תֵדְעוּ כִּי שַׂר וְגָדוֹל נָפַל הַיּוֹם הַזֶּה בְּיִשְׂרָאֵל. לט וְאָנֹכִי הַיּוֹם רַךְ וּמָשׁוּחַ מֶלֶךְ וְהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה בְּנֵי צְרוּיָה קָשִׁים מִמֶּנִּי יְשַׁלֵּם יְהוָה לְעֹשֵׂה הָרָעָה כְּרָעָתוֹ.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
ט"ו- ט"ז	וַיִּשְׁלַח אִישׁ בֹּשֶׁת וַיִּקָּחֶהָ מֵעִם אִישׁ, מֵעִם פַּלְטִיאֵל בֶּן לָיִשׁ. וַיֵּלֶךְ אִתָּהּ אִישָׁהּ הָלוֹךְ וּבָכֹה אַחֲרֶיהָ עַד בַּחֻרִים, וַיֹּאמֶר אֵלָיו אַבְנֵר: "לֵךְ שׁוּב", וַיָּשֹׁב.
ל"ג	"הַכְּמוֹת נָבָל יָמוּת אַבְנֵר? יָדֶךָ לֹא אֲסֻרוֹת, וְרַגְלֶיךָ לֹא לִנְחֻשְׁתַּיִם הֻגָּשׁוּ. כִּנְפוֹל לִפְנֵי בְנֵי עַוְלָה נָפָלְתָּ"

משפחת דוד