פרטי היוצר\ת
Young Woman Praying, by Jean-Jacques Henner, Bequest of Emma T. Gary, 1937
[CC0 1.0 Universal (CC0 1.0)
Public Domain Dedication], via Wikimedia Commons
וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ (ד)
סיכום
מֹשֶׁה מוסר לעַם את הכלל שנֶדֶר או שְׁבֻעָה של אָדָם אין להפר. אבל יוצאים מן הכלל הם המקרים של נִדְרֵי אִשָּׁה שאמרה אותם עוד בִּנְעֻרֶיהָ, או של אִשָּׁה נשואה שאמרה אותם כשהיתה בחזקת בַּעֲלָהּ (כלומר לא כשהיתה אַלְמָנָה או גְרוּשָׁה). כאן האָב או הבַּעַל יכולים להורות לה להפר את הנֶדֶר\השְׁבֻעָה ביום בו שמעו עליהם, ואז ה' יסלח לה על כך. אבל אם החלטת הבַּעַל באה לאחר היום הראשון, אזי הוא נושא על עצמו את חטא הפרת הנֶדֶר\שְׁבֻעָה.
תקציר
| מֹשֶׁה מוסר לעַם ולמנהיגי השבטים את הכלל הבא: אָדָם שנָדַר נֶדֶר לה' (למשל נֶדֶר להקדיש קורבן, או אָדָם לשֵׁרוּת ה') או נשבע שְׁבֻעָה לאסור על עצמו לעשות דבר מה (או שְׁבֻעָה לבצע דבר מה - כמו בפסוק י"ד להלן) אסור לו לְחַלֵּל את דבר הנֶדֶר\השְׁבֻעָה שהוציא מפיו. |
| א וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. ב וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל רָאשֵׁי הַמַּטּוֹת לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר זֶה הַדָּבָר אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה. ג אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. |
| אבל מקרה מיוחד הוא כשהנֶדֶר\האִיסּוּר הם של אִשָּׁה, שאמרה אותם עוד בִּנְעֻרֶיהָ (בגיל בו עדיין לא התבגרה מספיק כדי להבין את חשיבות המעשה). במקרה כזה, אם אָבִיהָ שמע על הנֶדֶר\שְׁבֻעָה\איסור ולא אמר דבר באותו היום, הרי היא מחויבת לקיים אותם כרגיל. אבל אם באותו היום אָבִיהָ הֵנִיא\מנע אותה מקיום הנֶדֶר\האִיסּוּר, הרי הם בטלים וה' יסלח לה על הפרתם. |
| ד וְאִשָּׁה כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה וְאָסְרָה אִסָּר בְּבֵית אָבִיהָ בִּנְעֻרֶיהָ. ה וְשָׁמַע אָבִיהָ אֶת נִדְרָהּ וֶאֱסָרָהּ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ אָבִיהָ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם. ו וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם וַיהוָה יִסְלַח לָהּ כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ. |
| אם הנֶדֶר\האִיסּוּר הם של אִשָּׁה נשואה, ובַּעֲלָהּ שמע עליהם ולא אמר דבר באותו היום, הרי היא מחויבת לקיים אותם כרגיל. אבל אם באותו היום בַּעֲלָהּ הֵנִיא אותה מקיום הנֶדֶר\השְׁבֻעָה, הרי הם בטלים וה' יסלח לה על הפרתם. |
| ז וְאִם הָיוֹ תִהְיֶה לְאִישׁ וּנְדָרֶיהָ עָלֶיהָ אוֹ מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ. ח וְשָׁמַע אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ וְהֶחֱרִישׁ לָהּ וְקָמוּ נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקֻמוּ. ט וְאִם בְּיוֹם שְׁמֹעַ אִישָׁהּ יָנִיא אוֹתָהּ וְהֵפֵר אֶת נִדְרָהּ אֲשֶׁר עָלֶיהָ וְאֵת מִבְטָא שְׂפָתֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ וַיהוָה יִסְלַח לָהּ. |
| אם הנֶדֶר\האִיסּוּר הם של אִשָּׁה אַלְמָנָה או גְרוּשָׁה, הרי היא אחראית לעצמה ולכן היא מחויבת לקיים אותם כרגיל. אם הם נאמרו כשעוד היתה עם בַּעֲלָהּ ובַּעֲלָהּ שמע עליהם ולא אמר דבר באותו היום, הרי היא גם כן מחויבת לקיים אותם. אבל אם באותו היום בַּעֲלָהּ (לשעבר) אילץ אותה להפר את הנֶדֶר\האִיסּוּר, הרי הוא זה שהפר אותם וה' יסלח לה על הפרתם. |
| י וְנֵדֶר אַלְמָנָה וּגְרוּשָׁה כֹּל אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם עָלֶיהָ. יא וְאִם בֵּית אִישָׁהּ נָדָרָה אוֹ אָסְרָה אִסָּר עַל נַפְשָׁהּ בִּשְׁבֻעָה. יב וְשָׁמַע אִישָׁהּ וְהֶחֱרִשׁ לָהּ לֹא הֵנִיא אֹתָהּ וְקָמוּ כָּל נְדָרֶיהָ וְכָל אִסָּר אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ יָקוּם. יג וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אִישָׁהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ כָּל מוֹצָא שְׂפָתֶיהָ לִנְדָרֶיהָ וּלְאִסַּר נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם אִישָׁהּ הֲפֵרָם וַיהוָה יִסְלַח לָהּ. |
| באופן כללי, נֶדֶר\שְׁבֻעָה\אִיסּוּר של אִשָּׁה נשואה יכול לקום או להיות מופר ע"י בַּעֲלָהּ. אם הוא לא אמר דבר ביום ששמע עליהם, הרי הם "קָמוּ" ועליה לעמוד בהם. אם החליט להפר אותם אז על האִשָּׁה להפר אותם (וה' יסלח לה), אבל אם החלטת הבַּעַל באה לאחר היום הראשון, אזי הוא נושא על עצמו את חטא\עָווֹן הפרת הנֶדֶר\אִיסּוּר. |
| יד כָּל נֵדֶר וְכָל שְׁבֻעַת אִסָּר לְעַנֹּת נָפֶשׁ אִישָׁהּ יְקִימֶנּוּ וְאִישָׁהּ יְפֵרֶנּוּ. טו וְאִם הַחֲרֵשׁ יַחֲרִישׁ לָהּ אִישָׁהּ מִיּוֹם אֶל יוֹם וְהֵקִים אֶת כָּל נְדָרֶיהָ אוֹ אֶת כָּל אֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר עָלֶיהָ הֵקִים אֹתָם כִּי הֶחֱרִשׁ לָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ. טז וְאִם הָפֵר יָפֵר אֹתָם אַחֲרֵי שָׁמְעוֹ וְנָשָׂא אֶת עֲוֹנָהּ. |
| אלו היו הַחֻקִּים הנוגעים ליחסים שבין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ או בין אָב לְבִתּוֹ הצעירה, בנוגע להפרת נֶדֶר\שְׁבֻעָה. |
| יז אֵלֶּה הַחֻקִּים אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה בֵּין אִישׁ לְאִשְׁתּוֹ בֵּין אָב לְבִתּוֹ בִּנְעֻרֶיהָ בֵּית אָבִיהָ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ג | אִישׁ כִּי יִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה, אוֹ הִשָּׁבַע שְׁבֻעָה לֶאְסֹר אִסָּר עַל נַפְשׁוֹ, לֹא יַחֵל דְּבָרוֹ, כְּכָל הַיֹּצֵא מִפִּיו יַעֲשֶׂה. |
| ו | וְאִם הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ בְּיוֹם שָׁמְעוֹ, כָּל נְדָרֶיהָ וֶאֱסָרֶיהָ אֲשֶׁר אָסְרָה עַל נַפְשָׁהּ לֹא יָקוּם, וַיהוָה יִסְלַח לָהּ כִּי הֵנִיא אָבִיהָ אֹתָהּ. |