כהן, כהן גדול, ולְוִי (מימין לשמאל)
סיכום
ה' מוסר למֹשֶׁה את הִלְכוֹת הדלקת הַמְּנֹרָה. מתוארות גם הִלְכוֹת טקס טיהור הַלְוִיִּם לקראת עבודתם במִּשְׁכָּן ונשיאתו. יש לְהַזּוֹת\להתיז עליהם מֵי חַטָּאת, עליהם לגלח את גופם, לכבס את בגדיהם, ולהביא קורבנות שונים. העַם ישתתף בטקס ויסמוך את ידיו על הַלְוִיִּם. הַלְוִיִּם יבצעו את תפקידיהם בגילאים 25-50, ואח"כ הם ימשיכו רק במשימות השמירה הקלות יותר.
תקציר
| ה' מדבר למֹשֶׁה מעל האֲרֹן שבקודש הקודשים [*]ראו סוף פרק קודם ומצווה עליו שכדי להאיר את הַמְּנֹרָה יש להעלות עליה את 7 הַנֵּרוֹת מִלְּפָנֶיהָ כשהם כבר מאירים על פָּנֶיהָ. אַהֲרֹן אמנם נוהג כך. הַמְּנֹרָה עשויה מִקְשָׁה אחת (ללא חלקים) של זָהָב עד יְרֵכָהּ (קצה בסיסה?) שם ממוקם קישוט של פרח (הַשָּׁקֵד), בהתאם לתיאור הַמְּנֹרָה שמסר ה' למֹשֶׁה[^]שְׁמוֹת פרק כ"ה פסוקים ל"א-מ: לא
וְעָשִׂיתָ מְנֹרַת זָהָב טָהוֹר מִקְשָׁה תֵּעָשֶׂה הַמְּנוֹרָה יְרֵכָהּ וְקָנָהּ גְּבִיעֶיהָ כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ מִמֶּנָּה יִהְיוּ.
לב
וְשִׁשָּׁה קָנִים יֹצְאִים מִצִּדֶּיהָ שְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הָאֶחָד וּשְׁלֹשָׁה קְנֵי מְנֹרָה מִצִּדָּהּ הַשֵּׁנִי.
לג
שְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפֶרַח וּשְׁלֹשָׁה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים בַּקָּנֶה הָאֶחָד כַּפְתֹּר וָפָרַח כֵּן לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה.
לד
וּבַמְּנֹרָה אַרְבָּעָה גְבִעִים מְשֻׁקָּדִים כַּפְתֹּרֶיהָ וּפְרָחֶיהָ.
לה
וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה וְכַפְתֹּר תַּחַת שְׁנֵי הַקָּנִים מִמֶּנָּה לְשֵׁשֶׁת הַקָּנִים הַיֹּצְאִים מִן הַמְּנֹרָה.
לו
כַּפְתֹּרֵיהֶם וּקְנֹתָם מִמֶּנָּה יִהְיוּ כֻּלָּהּ מִקְשָׁה אַחַת זָהָב טָהוֹר.
לז
וְעָשִׂיתָ אֶת נֵרֹתֶיהָ שִׁבְעָה וְהֶעֱלָה אֶת נֵרֹתֶיהָ וְהֵאִיר עַל עֵבֶר פָּנֶיהָ.
לח
וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיהָ זָהָב טָהוֹר.
לט
כִּכָּר זָהָב טָהוֹר יַעֲשֶׂה אֹתָהּ אֵת כָּל הַכֵּלִים הָאֵלֶּה.
מ
וּרְאֵה וַעֲשֵׂה בְּתַבְנִיתָם אֲשֶׁר אַתָּה מָרְאֶה בָּהָר.
. |
| א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֵלָיו בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. ג וַיַּעַשׂ כֵּן אַהֲרֹן אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה הֶעֱלָה נֵרֹתֶיהָ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. ד וְזֶה מַעֲשֵׂה הַמְּנֹרָה מִקְשָׁה זָהָב עַד יְרֵכָהּ עַד פִּרְחָהּ מִקְשָׁה הִוא כַּמַּרְאֶה אֲשֶׁר הֶרְאָה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה כֵּן עָשָׂה אֶת הַמְּנֹרָה. |
| ה' מצווה לטהר את הַלְוִיִּם (לקראת עבודתם במִּשְׁכָּן ונשיאתו כפי שתואר בפרקים ג-ד). יש לְהַזּוֹת\להתיז עליהם מֵי חַטָּאת (מים שעורבבו באֵפֶר קורבן חַטָּאת - ראו פרק י"ט פסוק טבַּמִּדְבָּר פרק י"ט פסוק ט: ט
וְאָסַף אִישׁ טָהוֹר אֵת אֵפֶר הַפָּרָה וְהִנִּיחַ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה בְּמָקוֹם טָהוֹר וְהָיְתָה לַעֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמִשְׁמֶרֶת לְמֵי נִדָּה חַטָּאת הִוא.
). על הַלְוִיִּם גם לגלח את כל גופם, לכבס את בגדיהם, ולהביא קורבנות: פַּר עם מִנְחָה של סֹלֶת מעורבבת בשָּׁמֶן[*]המִנְחָה היא קורבן מן הצומח. ראו על קורבנות המִנְחָה, החַטָּאת, והעֹלָה הנזכרים להלן בדף ספר וַיִּקְרָא. , ועוד פַּר לקורבן חַטָּאת[*]קורבן הבא לכפר על חטא שנעשה בשגגה. . |
| ה וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ו קַח אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְטִהַרְתָּ אֹתָם. ז וְכֹה תַעֲשֶׂה לָהֶם לְטַהֲרָם הַזֵּה עֲלֵיהֶם מֵי חַטָּאת וְהֶעֱבִירוּ תַעַר עַל כָּל בְּשָׂרָם וְכִבְּסוּ בִגְדֵיהֶם וְהִטֶּהָרוּ. ח וְלָקְחוּ פַּר בֶּן בָּקָר וּמִנְחָתוֹ סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן וּפַר שֵׁנִי בֶן בָּקָר תִּקַּח לְחַטָּאת. |
| יש לכנס את הַלְוִיִּם אל מול אֹהֶל מוֹעֵד יחד עם בני העַם, שיסמכו את ידיהם על ראשי הַלְוִיִּם. אז אַהֲרֹן "יניף" [*]פעולה טקסית כלשהי שלא זוהתה בוודאות. את הַלְוִיִּם לה' אל מול הכוהנים כדי להבדילם משאר העַם. הַלְוִיִּם עצמם יסמכו את ידיהם על ראשי זוג הַפָּרִים שיוקרבו אחד לחַטָּאת ואחד לעֹלָה[*]קורבן נשרף כולו, ולכן אינו משמש למאכל. כדי לכפר על הַלְוִיִּם. |
| ט וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אֹהֶל מוֹעֵד וְהִקְהַלְתָּ אֶת כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. י וְהִקְרַבְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי יְהוָה וְסָמְכוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת יְדֵיהֶם עַל הַלְוִיִּם. יא וְהֵנִיף אַהֲרֹן אֶת הַלְוִיִּם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה מֵאֵת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת יְהוָה. יב וְהַלְוִיִּם יִסְמְכוּ אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁ הַפָּרִים וַעֲשֵׂה אֶת הָאֶחָד חַטָּאת וְאֶת הָאֶחָד עֹלָה לַיהוָה לְכַפֵּר עַל הַלְוִיִּם. יג וְהַעֲמַדְתָּ אֶת הַלְוִיִּם לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה לַיהוָה. יד וְהִבְדַּלְתָּ אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם. |
| כך יש לטהר ולהניף את הַלְוִיִּם כדי שיוכלו לבצע את עבודתם במִּשְׁכָּן, כי הם ניתנו לה' כתחליף לבנים הבכורים ("פֶּטֶר הרֶחֶם" [*]"פֶּטֶר" הוא בֶּקַע או פתח, ופֶּטֶר הרֶחֶם הוא הראשון הבוקע מִ"בֶּקַע" הרֶחֶם. ) של העַם שהוקדשו לה' בימי מכת הבכורות[^]שְׁמוֹת פרק י"ג פסוק ב: ב
קַדֶּשׁ לִי כָל בְּכוֹר פֶּטֶר כָּל רֶחֶם בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה לִי הוּא.
[^]בַּמִּדְבָּר פרק ג פסוקים י"א-י"ג: יא
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
יב
וַאֲנִי הִנֵּה לָקַחְתִּי אֶת הַלְוִיִּם מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת כָּל בְּכוֹר פֶּטֶר רֶחֶם מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְהָיוּ לִי הַלְוִיִּם.
יג
כִּי לִי כָּל בְּכוֹר בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי לִי כָל בְּכוֹר בְּיִשְׂרָאֵל מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה לִי יִהְיוּ אֲנִי יְהוָה.
. ה' מסר את הַלְוִיִּם לרשותם של הכוהנים כדי לעזור להם בבצוע מלאכות הקודש. כך הַלְוִיִּם מכפרים על בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וגם שומרים עליהם שלא ימותו אם יתקרבו לקודשים שבאֹהֶל מוֹעֵד. |
| טו וְאַחֲרֵי כֵן יָבֹאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְטִהַרְתָּ אֹתָם וְהֵנַפְתָּ אֹתָם תְּנוּפָה. טז כִּי נְתֻנִים נְתֻנִים הֵמָּה לִי מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תַּחַת פִּטְרַת כָּל רֶחֶם בְּכוֹר כֹּל מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל לָקַחְתִּי אֹתָם לִי. יז כִּי לִי כָל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל בָּאָדָם וּבַבְּהֵמָה בְּיוֹם הַכֹּתִי כָל בְּכוֹר בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם הִקְדַּשְׁתִּי אֹתָם לִי. יח וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. יט וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּאֹהֶל מוֹעֵד וּלְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל נֶגֶף בְּגֶשֶׁת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶל הַקֹּדֶשׁ. |
| מֹשֶׁה, אַהֲרֹן והעַם קִיימוּ את טקס טיהור הַלְוִיִּם כפי שתואר למעלה, ואז הַלְוִיִּם המטוהרים יָכְלוּ להתחיל בעֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד. |
| כ וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאַהֲרֹן וְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַלְוִיִּם כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה לַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. כא וַיִּתְחַטְּאוּ הַלְוִיִּם וַיְכַבְּסוּ בִּגְדֵיהֶם וַיָּנֶף אַהֲרֹן אֹתָם תְּנוּפָה לִפְנֵי יְהוָה וַיְכַפֵּר עֲלֵיהֶם אַהֲרֹן לְטַהֲרָם. כב וְאַחֲרֵי כֵן בָּאוּ הַלְוִיִּם לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדָתָם בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִפְנֵי אַהֲרֹן וְלִפְנֵי בָנָיו כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה עַל הַלְוִיִּם כֵּן עָשׂוּ לָהֶם. |
| ה' מצווה עוד שהַלְוִיִּם בגילאים 50-25 [*]בבַּמִּדְבָּר פרק ד פסוק ג יצטרפו ל"צבא" העובדים במלאכות אֹהֶל מוֹעֵד (שמירה ונשיאת המִּשְׁכָּן). אחרי גיל 50 הַלְוִיִּם ימשיכו רק במשימות הקלות יותר של עזרה ללְוִיִּם השומרים על המשכן.
[^]
בַּמִּדְבָּר פרק ד פסוק ג: ג
מִבֶּן שְׁלֹשִׁים שָׁנָה וָמַעְלָה וְעַד בֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה כָּל בָּא לַצָּבָא לַעֲשׂוֹת מְלָאכָה בְּאֹהֶל מוֹעֵד.
(ובעוד מקומות באותו הפרק) מצויין שגילאי העבודה של הַלְוִיִּם הם 50-30. |
| כג וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. כד זֹאת אֲשֶׁר לַלְוִיִּם מִבֶּן חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה יָבוֹא לִצְבֹא צָבָא בַּעֲבֹדַת אֹהֶל מוֹעֵד. כה וּמִבֶּן חֲמִשִּׁים שָׁנָה יָשׁוּב מִצְּבָא הָעֲבֹדָה וְלֹא יַעֲבֹד עוֹד. כו וְשֵׁרֵת אֶת אֶחָיו בְּאֹהֶל מוֹעֵד לִשְׁמֹר מִשְׁמֶרֶת וַעֲבֹדָה לֹא יַעֲבֹד כָּכָה תַּעֲשֶׂה לַלְוִיִּם בְּמִשְׁמְרֹתָם. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ב | בְּהַעֲלֹתְךָ אֶת הַנֵּרֹת אֶל מוּל פְּנֵי הַמְּנוֹרָה יָאִירוּ שִׁבְעַת הַנֵּרוֹת. |
| י"ח- י"ט | וָאֶקַּח אֶת הַלְוִיִּם תַּחַת כָּל בְּכוֹר בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל. וָאֶתְּנָה אֶת הַלְוִיִּם נְתֻנִים לְאַהֲרֹן וּלְבָנָיו מִתּוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לַעֲבֹד אֶת עֲבֹדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל |