וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת (ל"ו)
פרטי היוצר\ת
פתיל תכלת קשור לפי שיטת הגר''א, by דוידוד [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons
וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת (ל"ח)
סיכום
ה' מפרט למֹשֶׁה את סוגי הַמְּנָחוֹת (סֹלֶת, שָׁמֶן, ויַיִן) שיש לצרף לזבחים השונים של בָּקָר וצֹּאן. על אי קיום הַמִּצְווֹת מתוך שגיאה ניתן לכפר בקורבן (ציבורי או אישי), אבל אם החטא נעשה בכוונה אז החוטא יענש ב"כָּרֵת". מעשה מְקֹשֵׁשׁ העֵצִים בְּשַּׁבָּת, שהוּצָא להורג בסקילה. מִצְוַת צִיצִת - ה' מצווה על בני העַם לעשות צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, ועליה פְּתִיל בצבע תְּכֵלֶת, כדי שתזכיר לקיים את שאר המִצְווֹת.
תקציר
| ה' מפרט למֹשֶׁה את סוגי הַמְּנָחוֹת (קורבן מהצומח - סֹלֶת, שָׁמֶן, ויַיִן) שיש לצרף לזִבְחֵי אִשֵּׁה [*]קורבן הנשרף באש המזבח שונים מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן, כמו עוֹלָה[*]קורבן הנשרף כולו, ולכן אינו משמש למאכל - ראו וַיִּקְרָא פרק א. , שְׁלָמִים[*]קורבן למקרים של תּוֹדָה, נֶדֶר להקריב קרבן אם תתקבל עזרה או נְדָבָה, כלומר קרבן רשות מתוך נדבת הלב של המקריב. קורבן השְׁלָמִים נאכל בחלקו גם ע"י מביאו - ראו וַיִּקְרָא פרק ז פסוקים ט"ו-י"ח של נֶדֶר
[^]
וַיִּקְרָא פרק ז פסוקים ט"ו-י"ח: טו
וּבְשַׂר זֶבַח תּוֹדַת שְׁלָמָיו בְּיוֹם קָרְבָּנוֹ יֵאָכֵל לֹא יַנִּיחַ מִמֶּנּוּ עַד בֹּקֶר.
טז
וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה זֶבַח קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל.
יז
וְהַנּוֹתָר מִבְּשַׂר הַזָּבַח בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בָּאֵשׁ יִשָּׂרֵף.
יח
וְאִם הֵאָכֹל יֵאָכֵל מִבְּשַׂר זֶבַח שְׁלָמָיו בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לֹא יֵרָצֶה הַמַּקְרִיב אֹתוֹ לֹא יֵחָשֵׁב לוֹ פִּגּוּל יִהְיֶה וְהַנֶּפֶשׁ הָאֹכֶלֶת מִמֶּנּוּ עֲוֹנָהּ תִּשָּׂא.
[*]הנודר "מפַלֵּא" את הנֶדֶר - כלומר מבטא אותו בפיו. או נְדָבָה, או קורבנות הקשורים במועדים השונים. מצוות אלה יש לקיים רק אחרי ההתנחלות בארץ[*]כי הם תלויים בעבודת האדמה. . |
| א וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. ב דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל אֶרֶץ מוֹשְׁבֹתֵיכֶם אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם. ג וַעֲשִׂיתֶם אִשֶּׁה לַיהוָה עֹלָה אוֹ זֶבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ בִנְדָבָה אוֹ בְּמֹעֲדֵיכֶם לַעֲשׂוֹת רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה מִן הַבָּקָר אוֹ מִן הַצֹּאן. |
| המידות של מרכיבי המִנְחָה להלן נמסרים ביחידות של עִשָּׂרוֹנים [*]עִשָּׂרוֹן הוא מידת נפח השווה לנפח של עשירית האֵיפָה, כלומר כ-2.2 ליטר. ראו רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה בויקיפדיה. עבור הסֹלֶת, ושל חלקי ההִין[*]הַהִין היא מידת נפח נוזלים, המשוערת כבין 3 ל-7 ליטר. ראו רשימת מידות, שיעורים ומשקלות בהלכה בויקיפדיה. עבור הנוזלים - השמן והיין. (1) לקורבן של כֶּבֶשׂ יש להוסיף מִנְחָה של סֹלֶת בנפח עִשָּׂרוֹן אחד מעורבת\בלולה בשָׁמֶן במשקל רבע הִין, ועל הבשר יש להוסיף גם נֶּסֶךְ יַיִן במשקל רבע הִין. (2) לקורבן של אַיִל (זכר הכֶּבֶשׂ) יש להוסיף מִנְחָה של סֹלֶת בנפח 2 עִשָּׂרוֹנים, מעורבת בשָׁמֶן במשקל שליש הִין, ועל הבשר גם נֶּסֶךְ יַיִן במשקל שליש הִין. (3) לקורבן של בָּקָר יש להוסיף מִנְחָה של סֹלֶת בנפח 3 עִשָּׂרוֹנים מעורבת בשָׁמֶן במשקל חצי הִין, ועל הבשר גם נֶּסֶךְ יַיִן במשקל חצי הִין. אם מקריבים כמה קורבנות, אז יש לתת מִנְחָה כפי שפורט עבור כל קורבן. |
| ד וְהִקְרִיב הַמַּקְרִיב קָרְבָּנוֹ לַיהוָה מִנְחָה סֹלֶת עִשָּׂרוֹן בָּלוּל בִּרְבִעִית הַהִין שָׁמֶן. ה וְיַיִן לַנֶּסֶךְ רְבִיעִית הַהִין תַּעֲשֶׂה עַל הָעֹלָה אוֹ לַזָּבַח לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד. ו אוֹ לָאַיִל תַּעֲשֶׂה מִנְחָה סֹלֶת שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים בְּלוּלָה בַשֶּׁמֶן שְׁלִשִׁית הַהִין. ז וְיַיִן לַנֶּסֶךְ שְׁלִשִׁית הַהִין תַּקְרִיב רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה. ח וְכִי תַעֲשֶׂה בֶן בָּקָר עֹלָה אוֹ זָבַח לְפַלֵּא נֶדֶר אוֹ שְׁלָמִים לַיהוָה. ט וְהִקְרִיב עַל בֶּן הַבָּקָר מִנְחָה סֹלֶת שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים בָּלוּל בַּשֶּׁמֶן חֲצִי הַהִין. י וְיַיִן תַּקְרִיב לַנֶּסֶךְ חֲצִי הַהִין אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה. יא כָּכָה יֵעָשֶׂה לַשּׁוֹר הָאֶחָד אוֹ לָאַיִל הָאֶחָד אוֹ לַשֶּׂה בַכְּבָשִׂים אוֹ בָעִזִּים. יב כַּמִּסְפָּר אֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כָּכָה תַּעֲשׂוּ לָאֶחָד כְּמִסְפָּרָם. |
| במִצְווֹת המִנְחָה הללו חייבים גם אֶזְרָחים בני העַם וגם הגֵּרִים החיים ביניהם (אם ירצו להקריב קורבנות לה'). |
| יג כָּל הָאֶזְרָח יַעֲשֶׂה כָּכָה אֶת אֵלֶּה לְהַקְרִיב אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה. יד וְכִי יָגוּר אִתְּכֶם גֵּר אוֹ אֲשֶׁר בְּתוֹכְכֶם לְדֹרֹתֵיכֶם וְעָשָׂה אִשֵּׁה רֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה כַּאֲשֶׁר תַּעֲשׂוּ כֵּן יַעֲשֶׂה. טו הַקָּהָל חֻקָּה אַחַת לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם כָּכֶם כַּגֵּר יִהְיֶה לִפְנֵי יְהוָה. טז תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם. |
| כשהעַם כבר יתנחל בארץ ובדורות הבאים, עליו לתרום לה' מהחַלָּה (מין מאפה) הראשונה ("רֵאשִׁית העֲרִסֹת" [*]העֲרִסֹת מפורשות כַּכֵּלִים שבהם נעשה או נשמר הבצק ) שתֵּאָפֶה מיבול הדגן. |
| יז וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. יח דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה. יט וְהָיָה בַּאֲכָלְכֶם מִלֶּחֶם הָאָרֶץ תָּרִימוּ תְרוּמָה לַיהוָה. כ רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה כִּתְרוּמַת גֹּרֶן כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ. כא מֵרֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לַיהוָה תְּרוּמָה לְדֹרֹתֵיכֶם. |
| הכיפור על אי קיום הַמִּצְווֹת הללו: אם מתוך שגיאה העַם\הָעֵדָה לא יבצע את כָּל הַמִּצְווֹת הָאֵלֶּה, אז העַם יהיה חייב בקורבן שיכלול פַּר אחד לְעֹלָה, עם המִנְחָה ונֶסֶךְ הַיַּיִן כפי שפורט למעלה (פסוקים ח-י), וגם עז אֶחָד לקורבן חַטָּאת [*]קורבן הבא לכפר על חטא פרטי או ציבורי שנעשה בשגגה, ראו וַיִּקְרָא פרק ד. . הַכֹּהֵן יכפר עם הקורבן על החטא שהעַם עשה בשגגה, ואז ה' יסלח להם ולגֵּרִים שביניהם. |
| כב וְכִי תִשְׁגּוּ וְלֹא תַעֲשׂוּ אֵת כָּל הַמִּצְוֹת הָאֵלֶּה אֲשֶׁר דִּבֶּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה. כג אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֲלֵיכֶם בְּיַד מֹשֶׁה מִן הַיּוֹם אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה וָהָלְאָה לְדֹרֹתֵיכֶם. כד וְהָיָה אִם מֵעֵינֵי הָעֵדָה נֶעֶשְׂתָה לִשְׁגָגָה וְעָשׂוּ כָל הָעֵדָה פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד לְעֹלָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה וּמִנְחָתוֹ וְנִסְכּוֹ כַּמִּשְׁפָּט וּשְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּת. כה וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל כָּל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְנִסְלַח לָהֶם כִּי שְׁגָגָה הִוא וְהֵם הֵבִיאוּ אֶת קָרְבָּנָם אִשֶּׁה לַיהוָה וְחַטָּאתָם לִפְנֵי יְהוָה עַל שִׁגְגָתָם. כו וְנִסְלַח לְכָל עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם כִּי לְכָל הָעָם בִּשְׁגָגָה. |
| אָדָם יחיד שלא יבצע את כָּל הַמִּצְווֹת מתוך שגיאה, יקריב קורבן שונה מזה הקשור לחטא ציבורי שנמסר בפסוקים הקודמים. כאן החוטא בִשְׁגָגָה (אֶזְרָח בן ישראל או גֵּר) יכופר ע"י הכוהן עם קורבן של עֵז בַּת שנה לְחַטָּאת. אבל אֶזְרָח או גֵּר שחטא באי-קיום הַמִּצְווֹת מתוך כוונה (בְּיָד רָמָה) הרי כאילו גידף את ה', ולכן הוא יענש בכָּרֵת [*]עונש קשה המוטל על החוטא במספר חטאים חֲמוּרִים הנזכרים במקרא. מהות העונש לא מפורשת, אך יש המשערים שמדובר בחרם או בגירוש, או בעונש שלא בידי אדם אלא מה' שבו יכרתו חייו של החוטא, או שתכרת מורשתו כך שלא יבואו ממנו עוד צאצאים. . |
| כז וְאִם נֶפֶשׁ אַחַת תֶּחֱטָא בִשְׁגָגָה וְהִקְרִיבָה עֵז בַּת שְׁנָתָהּ לְחַטָּאת. כח וְכִפֶּר הַכֹּהֵן עַל הַנֶּפֶשׁ הַשֹּׁגֶגֶת בְּחֶטְאָה בִשְׁגָגָה לִפְנֵי יְהוָה לְכַפֵּר עָלָיו וְנִסְלַח לוֹ. כט הָאֶזְרָח בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל וְלַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם תּוֹרָה אַחַת יִהְיֶה לָכֶם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה. ל וְהַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה בְּיָד רָמָה מִן הָאֶזְרָח וּמִן הַגֵּר אֶת יְהוָה הוּא מְגַדֵּף וְנִכְרְתָה הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ. לא כִּי דְבַר יְהוָה בָּזָה וְאֶת מִצְוָתוֹ הֵפַר הִכָּרֵת תִּכָּרֵת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא עֲוֹנָה בָהּ. |
| מעשה מְקֹשֵׁשׁ העֵצִים בְּשַּׁבָּת: אחד מבני העַם נתפס כשהוא מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת (ובכך לא קיים את מצוות המנוחה בשַּׁבָּת [^]שְׁמוֹת פרק כ פסוקים ז-י: ז
זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ.
ח
שֵׁשֶׁת יָמִים תַּעֲבֹד וְעָשִׂיתָ כָּל מְלַאכְתֶּךָ.
ט
וְיוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבָּת לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תַעֲשֶׂה כָל מְלָאכָה אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ עַבְדְּךָ וַאֲמָתְךָ וּבְהֶמְתֶּךָ וְגֵרְךָ אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ.
י
כִּי שֵׁשֶׁת יָמִים עָשָׂה יְהוָה אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֶת הַיָּם וְאֶת כָּל אֲשֶׁר בָּם וַיָּנַח בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי עַל כֵּן בֵּרַךְ יְהוָה אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת וַיְקַדְּשֵׁהוּ.
), והובא לפני מֹשֶׁה, אַהֲרֹן, וכל העַם. הוא הושם תחת שמירה עד לבדיקת עניינו. ה' הורה למֹשֶׁה להוציא את החוטא אל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה, ושם כל הקהל יסקול אותו למוות[*]ראו מקרה דומה של אָדָם שקילל את ה' בוַיִּקְרָא פרק כ"ד פסוקים י-ט"ז .
[^]
וַיִּקְרָא פרק כ"ד פסוקים י-ט"ז: י
וַיֵּצֵא בֶּן אִשָּׁה יִשְׂרְאֵלִית וְהוּא בֶּן אִישׁ מִצְרִי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיִּנָּצוּ בַּמַּחֲנֶה בֶּן הַיִּשְׂרְאֵלִית וְאִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי.
יא
וַיִּקֹּב בֶּן הָאִשָּׁה הַיִּשְׂרְאֵלִית אֶת הַשֵּׁם וַיְקַלֵּל וַיָּבִיאוּ אֹתוֹ אֶל מֹשֶׁה וְשֵׁם אִמּוֹ שְׁלֹמִית בַּת דִּבְרִי לְמַטֵּה דָן.
יב
וַיַּנִּיחֻהוּ בַּמִּשְׁמָר לִפְרֹשׁ לָהֶם עַל פִּי יְהוָה.
יג
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר.
יד
הוֹצֵא אֶת הַמְקַלֵּל אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְסָמְכוּ כָל הַשֹּׁמְעִים אֶת יְדֵיהֶם עַל רֹאשׁוֹ וְרָגְמוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה.
טו
וְאֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל תְּדַבֵּר לֵאמֹר אִישׁ אִישׁ כִּי יְקַלֵּל אֱלֹהָיו וְנָשָׂא חֶטְאוֹ.
טז
וְנֹקֵב שֵׁם יְהוָה מוֹת יוּמָת רָגוֹם יִרְגְּמוּ בוֹ כָּל הָעֵדָה כַּגֵּר כָּאֶזְרָח בְּנָקְבוֹ שֵׁם יוּמָת.
|
| לב וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. לג וַיַּקְרִיבוּ אֹתוֹ הַמֹּצְאִים אֹתוֹ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים אֶל מֹשֶׁה וְאֶל אַהֲרֹן וְאֶל כָּל הָעֵדָה. לד וַיַּנִּיחוּ אֹתוֹ בַּמִּשְׁמָר כִּי לֹא פֹרַשׁ מַה יֵּעָשֶׂה לוֹ. לה וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה מוֹת יוּמַת הָאִישׁ רָגוֹם אֹתוֹ בָאֲבָנִים כָּל הָעֵדָה מִחוּץ לַמַּחֲנֶה. לו וַיֹּצִיאוּ אֹתוֹ כָּל הָעֵדָה אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וַיִּרְגְּמוּ אֹתוֹ בָּאֲבָנִים וַיָּמֹת כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה. |
| מִצְוַת צִיצִת: ה' מצווה על בני העַם לעשות צִיצִת (קבוצת חוטים?) עַל צדדי\כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם, ועליה חוט\פְּתִיל בצבע תְּכֵלֶת [*]צבע כחול או סגול כהה, שהופק מחלזונות. . זאת כדי שכשהלובש יביט בצִיצִת הוא יזכור את שאר המִצְווֹת ויעשה אותם, ולא יחפש ויתפתה למעשים אחרים שיובילו לחטאים. כך בני העַם ישמרו על קדושתם לה' שהוציאם ממִצְרַיִם כדי להיות לֶאֱלֹהֵיהֶם. |
| לז וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה לֵּאמֹר. לח דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. לט וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת יְהוָה וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם וְלֹא תָתֻרוּ אַחֲרֵי לְבַבְכֶם וְאַחֲרֵי עֵינֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם זֹנִים אַחֲרֵיהֶם. מ לְמַעַן תִּזְכְּרוּ וַעֲשִׂיתֶם אֶת כָּל מִצְוֹתָי וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים לֵאלֹהֵיכֶם. מא אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אֲשֶׁר הוֹצֵאתִי אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיוֹת לָכֶם לֵאלֹהִים אֲנִי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ט"ז | תּוֹרָה אַחַת וּמִשְׁפָּט אֶחָד יִהְיֶה לָכֶם וְלַגֵּר הַגָּר אִתְּכֶם. |
| כ | רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵכֶם, חַלָּה תָּרִימוּ תְרוּמָה. כִּתְרוּמַת גֹּרֶן - כֵּן תָּרִימוּ אֹתָהּ. |
| ל"ב | וַיִּהְיוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, וַיִּמְצְאוּ אִישׁ מְקֹשֵׁשׁ עֵצִים בְּיוֹם הַשַּׁבָּת. |
| ל"ח | וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם, וְנָתְנוּ עַל צִיצִת הַכָּנָף פְּתִיל תְּכֵלֶת. |
פרטי היוצר\ת
Wheat farina, by Rillke [CC-BY-SA-3.0], via Wikimedia Commons
סֹלֶת