לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל (י"ח)
לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו (ט"ז)
|
|
סיכום
אוסף מִצְווֹת: אסור לְהִנָּשֵׂא לאשת הָאָב. אין לקבל לקהילה סָרִיס, מַמְזֵר, עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי. אבל יש לאהוב את בני אֱדוֹם כְּאַחִים, ולקבל אותם ואת המִצְרִים לקהילה לאחר 3 דורות. יש לשמור על טוהר המַחֲנֶה וּלְהִטַּהֵר אחרי קְרִי־לַיְלָה, ולעשות צוֹאָה רק מחוץ למחנה. אסור להסגיר עֶבֶד בורח. אסור לקיים זְנוּת פולחנית. אסור להלוות בריבית. יש לקיים נדרים. מותר לאכול מִכֶּרֶם או שדה השייך לאחר, אך לא לקחת משם החוצה.
תקציר
| אסור לאָדָם לְהִנָּשֵׂא\לִשְׁכַּב עם אשת אביו, ולא לחשוף בכך את ערוות אביו (ראו גם וַיִּקְרָא פרק י"ח פסוק חוַיִּקְרָא פרק י"ח פסוק ח: ח
עֶרְוַת אֵשֶׁת אָבִיךָ לֹא תְגַלֵּה עֶרְוַת אָבִיךָ הִוא.
ודְּבָרִים פרק כ"ז פסוק כדְּבָרִים פרק כ"ז פסוק כ: כ
אָרוּר שֹׁכֵב עִם אֵשֶׁת אָבִיו כִּי גִלָּה כְּנַף אָבִיו וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן.
). |
| א לֹא יִקַּח אִישׁ אֶת אֵשֶׁת אָבִיו וְלֹא יְגַלֶּה כְּנַף אָבִיו. |
| אסור לאדם שסוֹרַס ע"י מעיכת\דַּכָּא האשכים או כְּרִיתַת הפִּין\שָׁפְכָה להשתלב בקהילת יִשְׂרָאֵל. גם למַמְזֵר אסור להשתלב בקהילה, וגם לא לצאצאיו עד דּוֹר עֲשִׂירִי (ועד עולם?). |
| ב לֹא יָבֹא פְצוּעַ דַּכָּא וּכְרוּת שָׁפְכָה בִּקְהַל יְהוָה. ג לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל יְהוָה. |
| אסור לבני עַמּוֹן או מוֹאָב וצאצאיהם להשתלב בעם יִשְׂרָאֵל לעולם (גם אחרי דור עֲשִׂירִי). זאת כיוון שהם לא קידמו את בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בברכה בדרך לארץ, והמוֹאָבִי (ליתר דיוק, בָּלָק מֶלֶךְ מוֹאָב) גם שלח את בִּלְעָם לקלל את העַם (ולבסוף ה' הפך את קללתו לברכה). |
| ד לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל יְהוָה גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה עַד עוֹלָם. ה עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר מִפְּתוֹר אֲרַם נַהֲרַיִם לְקַלְלֶךָּ. ו וְלֹא אָבָה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לִשְׁמֹעַ אֶל בִּלְעָם וַיַּהֲפֹךְ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְּךָ אֶת הַקְּלָלָה לִבְרָכָה כִּי אֲהֵבְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ. ז לֹא תִדְרֹשׁ שְׁלֹמָם וְטֹבָתָם כָּל יָמֶיךָ לְעוֹלָם. |
| לעומת זאת אין לשנוא את בְּנֵי אֱדוֹם שהם כאחים לבני יִשְׂרָאֵל (בהיותם צאצאי עֵשָׂו אחי יַעֲקֹב\יִשְׂרָאֵל), וגם לא את המִצְרִים, כי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל חיו שם שנים רבות (כְּגֵרִים). דור שלישי (נִין) של תושב אֲדֹמִי או מִצְרִי יכול כבר להשתלב בעם יִשְׂרָאֵל. |
| ח לֹא תְתַעֵב אֲדֹמִי כִּי אָחִיךָ הוּא לֹא תְתַעֵב מִצְרִי כִּי גֵר הָיִיתָ בְאַרְצוֹ. ט בָּנִים אֲשֶׁר יִוָּלְדוּ לָהֶם דּוֹר שְׁלִישִׁי יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל יְהוָה. |
| יש לשמור על טוהר המַחֲנֶה הצבאי היוצא לקרב, ואין לחשוף שָׁם דבר מה מְתֹעָב\עֶרְוַה. זאת כיוון שה' מִתְהַלֵּךְ שם כדי לעזור לעַם לנצח, ואם יֵחָשֵׂף במחנה דבר עֶרְוַה אז ה' יעזוב את המחנה. לכן, מי שקרה לו "מִקְּרֵה" מטמא בלילה (קְרִי־לַיְלָה, כלומר שפיכת זרע בלתי רצונית), נהיה טמא עד הערב (ראו וַיִּקְרָא פרק ט"ו פסוק ט"זוַיִּקְרָא פרק ט"ו פסוק ט"ז: טז
וְאִישׁ כִּי תֵצֵא מִמֶּנּוּ שִׁכְבַת זָרַע וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ וְטָמֵא עַד הָעָרֶב.
). לכן עליו לצאת מהמַחֲנֶה, לרחוץ לפנות הערב, ולחזור רק עם השקיעה (כְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ). כמו כן, על כל חייל להחזיק ברשותו יָתֵד (תלויה על מִתְלֶה\אֲזֵן בַּבֶּגֶד) ולצאת איתה למקום מסומן (יָד) מחוץ למַחֲנֶה, ורק שם לעשות את צוֹאָתוֹ, בבור שיחפור ואח"כ יכסה. |
| י כִּי תֵצֵא מַחֲנֶה עַל אֹיְבֶיךָ וְנִשְׁמַרְתָּ מִכֹּל דָּבָר רָע. יא כִּי יִהְיֶה בְךָ אִישׁ אֲשֶׁר לֹא יִהְיֶה טָהוֹר מִקְּרֵה לָיְלָה וְיָצָא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה לֹא יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. יב וְהָיָה לִפְנוֹת עֶרֶב יִרְחַץ בַּמָּיִם וּכְבֹא הַשֶּׁמֶשׁ יָבֹא אֶל תּוֹךְ הַמַּחֲנֶה. יג וְיָד תִּהְיֶה לְךָ מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְיָצָאתָ שָׁמָּה חוּץ. יד וְיָתֵד תִּהְיֶה לְךָ עַל אֲזֵנֶךָ וְהָיָה בְּשִׁבְתְּךָ חוּץ וְחָפַרְתָּה בָהּ וְשַׁבְתָּ וְכִסִּיתָ אֶת צֵאָתֶךָ. טו כִּי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מִתְהַלֵּךְ בְּקֶרֶב מַחֲנֶךָ לְהַצִּילְךָ וְלָתֵת אֹיְבֶיךָ לְפָנֶיךָ וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ וְלֹא יִרְאֶה בְךָ עֶרְוַת דָּבָר וְשָׁב מֵאַחֲרֶיךָ. |
| אסור להסגיר עֶבֶד בורח לאֲדֹנָיו, אלא יש לאפשר לו לבחור מקום להשאר בו בבטחה בתוך העַם ולא לרמות\להונות אותו. |
| טז לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. יז עִמְּךָ יֵשֵׁב בְּקִרְבְּךָ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר בְּאַחַד שְׁעָרֶיךָ בַּטּוֹב לוֹ לֹא תּוֹנֶנּוּ. |
| אסור לקיים זְנוּת פולחנית ע"י אישה\קְדֵשָׁה או גבר\קָדֵשׁ. אסור להביא את התשלום\אֶתְנַן שקיבלה זוֹנָה ממין נְקֵבָה או זָכַר\כֶּלֶב למקדש למען קיום נֶדֶר, כי כסף כזה מתועב בעיני ה' בשני המקרים (ויש המפרשים קָדֵשׁ וכֶּלֶב כעֶבֶד של מקום הפולחן). |
| יח לֹא תִהְיֶה קְדֵשָׁה מִבְּנוֹת יִשְׂרָאֵל וְלֹא יִהְיֶה קָדֵשׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל. יט לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם. |
| אסור להלוות כֶּסֶף, אֹכֶל, או כל דבר אחר בריבית\נֶשֶׁךְ לבן העַם (ראו וַיִּקְרָא פרק כ"ה פסוקים ל"ו-ל"זוַיִּקְרָא פרק כ"ה פסוקים ל"ו-ל"ז: לו
אַל תִּקַּח מֵאִתּוֹ נֶשֶׁךְ וְתַרְבִּית וְיָרֵאתָ מֵאֱלֹהֶיךָ וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ.
לז
אֶת כַּסְפְּךָ לֹא תִתֵּן לוֹ בְּנֶשֶׁךְ וּבְמַרְבִּית לֹא תִתֵּן אָכְלֶךָ.
). אבל מותר להלוות בריבית לַנָּכְרִי. המלווה ללא ריבית לא יִפָּגַע מהצְדָקָה שעשה, כיוון שה' יברך את עסקיו. |
| כ לֹא תַשִּׁיךְ לְאָחִיךָ נֶשֶׁךְ כֶּסֶף נֶשֶׁךְ אֹכֶל נֶשֶׁךְ כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יִשָּׁךְ. כא לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ. |
| יש לשמור על הדברים היוצאים מֵהַפֶּה, כי מי שנודר נֶדֶר לה' - כלומר שבועה להקריב קרבן או לעשות דבר מה אם תתקבל עזרה מה', או הבטחה להקריב נְדָבָה - קרבן רשות מתוך נדבת הלב של המקריב (כמו ב וַיִּקְרָא פרק ז פסוק ט"זוַיִּקְרָא פרק ז פסוק ט"ז: טז
וְאִם נֶדֶר אוֹ נְדָבָה זֶבַח קָרְבָּנוֹ בְּיוֹם הַקְרִיבוֹ אֶת זִבְחוֹ יֵאָכֵל וּמִמָּחֳרָת וְהַנּוֹתָר מִמֶּנּוּ יֵאָכֵל.
[*]ראו עוד על קורבנות נֶדֶר ונְדָבָה בעמוד של ספר וַיִּקְרָא ) חייב לשלם את מה שהבטיח ללא איחור. מי שרוצה לְהִמָּנַע מחטא שכזה, יכול שלא לִנְדֹּר את הנֶדֶר מלכתחילה. |
| כב כִּי תִדֹּר נֶדֶר לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ לֹא תְאַחֵר לְשַׁלְּמוֹ כִּי דָּרֹשׁ יִדְרְשֶׁנּוּ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ מֵעִמָּךְ וְהָיָה בְךָ חֵטְא. כג וְכִי תֶחְדַּל לִנְדֹּר לֹא יִהְיֶה בְךָ חֵטְא. כד מוֹצָא שְׂפָתֶיךָ תִּשְׁמֹר וְעָשִׂיתָ כַּאֲשֶׁר נָדַרְתָּ לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ נְדָבָה אֲשֶׁר דִּבַּרְתָּ בְּפִיךָ. |
| לאָדָם שעובר בְּכֶרֶם השייך למישהו אחר מותר לאכול עֲנָבִים כְּאַוַּת נַפְשׁוֹ, אבל אסור לו לקחת משם עֲנָבִים כדי לְאָכְלָם אח"כ. בדומה לכך, לאָדָם שעובר בשדה דָּגָן המוכן לקציר (קָמָה) מותר לקטוף בְּעֶזְרַת יָדוֹ מְלִילֹת (שיבולים לַחוֹת שניתן לְמוֹלֵל\למעוך כדי להוציא את הגרעינים). אבל אסור לו להניף שם חֶרְמֵשׁ כדי לקצור כמויות גדולות. |
| כה כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן. כו כִּי תָבֹא בְּקָמַת רֵעֶךָ וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ וְחֶרְמֵשׁ לֹא תָנִיף עַל קָמַת רֵעֶךָ. |
ציטוטים נבחרים
| פסוקים | |
|---|---|
| ט"ז | לֹא תַסְגִּיר עֶבֶד אֶל אֲדֹנָיו אֲשֶׁר יִנָּצֵל אֵלֶיךָ מֵעִם אֲדֹנָיו. |
| כ"ה | כִּי תָבֹא בְּכֶרֶם רֵעֶךָ וְאָכַלְתָּ עֲנָבִים כְּנַפְשְׁךָ שָׂבְעֶךָ, וְאֶל כֶּלְיְךָ לֹא תִתֵּן. |