משה בהר סיני
פרטי היוצר\ת
Sinai peninsula, view from Mount Sinai. By Berthold Werner / [CC-BY-SA-3.0]. Original image size reduced by Allon Adir.
ג'בל מוסא - אחד האתרים המשוערים של הר סיני
|
רמת זיהוי
: 4 - אין זיהוי מבוסס
כנויים נוספים
: הַר חֹרֵב\הַר פָּארָן\הַר הָאֱלֹהִים
הַר סִינַי במקרא
הַר סִינַי (המכונה גם הַר חֹרֵב או הַר פָּארָן) הוא הַר הָאֱלֹהִים, ממנו בא ה'
פרשת הסְּנֶה הבֹּעֵר: אחרי שמֹשֶׁה ברח מפַּרְעֹה למִדְיָן ונישא לצִפֹּרָה בת יִתְרוֹ, מֹשֶׁה יצא לרעות את צאן יִתְרוֹ והגיע להר חֹרֵב, שם הוא ראה סְנֶה בוער שאינו נאכל באש
מעמד הַר סִינַי: ואמנם, בחודש ה-3 ליציאה ממִצְרָיִם, העַם הגיע להר סִינַי
מֹשֶׁה, אַהֲרֹן ו2 בניו, ו70 זקנים עלו להשתחוות לה' מרחוק וראו את ה' ולרגליו הדום סַּפִּיר טהור כשמיים. מֹשֶׁה הקים מזבח במקום וכרת ברית לעם שהתחייב לקיים את המצוות, ואז עלה להר המכוסה ענן למשך 40 יום כדי לקבל את לוחות הברית. ה' מסר שם למֹשֶׁה את תיאור המִּשְׁכָּן וְכֵלָיו, וכללי הפולחן בו בידי הכוהנים. על מצוות רבות נוספות שמובאות בספר וַיִּקְרָא נאמר שהן נמסרו למֹשֶׁה בְּהַר סִינָי
בזמן שמֹשֶׁה התעקב על הָהָר, העַם דרש מאַהֲרֹן אלוהים אחרים והוא הכין להם עגל זהב. ה' רצה להשמידם אך מֹשֶׁה שיכנע אותו לסלוח להם. מֹשֶׁה ירד מהָהָר ושבר את הלוחות, אבל אח"כ הוא חזר שוב להר עם לוחות חדשים, וה' ירד בענן וכתב עליהם שוב את הדיברות. המִּשְׁכָּן הוקם לפי ההנחיות של ה' (ע"י בְּצַלְאֵל) ואַהֲרֹן ובניו הוקדשו לכהן בו. העַם חנה סה"כ במשך כשנתיים באזור הַר סִינַי, עד שהֶעָנָן עלה מעל המִשְׁכַּן והעַם עזב את המקום והמשיך הלאה בנדודיו בַּמִּדְבָּר
אֵלִיָּהוּ הנביא בהַר סִינַי: אחרי שנודע לאִיזֶבֶל על הטבח שעשה אֵלִיָּהוּ בנביאי הבַּעַל, היא צוותה להורגו, והוא ברח למִּדְבָּר באזור בְּאֵר שֶׁבַע. מלאך נתן לו מזון שהספיק לו ללכת 40 יום עד שהגיע להַר חֹרֵב. אֵלִיָּהוּ לן במערה בהַר, ושמע קול השואל "מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ?". אֵלִיָּהוּ ענה שהוא קנאי לה' ואחרי שהרגו את שאר הנביאים והרסו את מזבחות ה', הם מבקשים גם את נפשו. הקול ענה שה' יתגלה לא ברוח, רעש או באש אלא בקול דממה דקה. אח"כ ה' צווה על אֵלִיָּהוּ למשוח את חֲזָאֵל למלך על דַמָּשֶׂק, את יֵהוּא למלך על יִשְׂרָאֵל, ואת אֱלִישָׁע מֵאָבֵל מְחוֹלָה לנביא במקומו.
[^]חֲבַקּוּק פרק ג פסוק ג: ג
אֱלוֹהַ מִתֵּימָן יָבוֹא וְקָדוֹשׁ מֵהַר פָּארָן סֶלָה כִּסָּה שָׁמַיִם הוֹדוֹ וּתְהִלָּתוֹ מָלְאָה הָאָרֶץ.
, ושם הוא הופיע בפני מֹשֶׁה בסְּנֶה הבֹּעֵר, ואח"כ שוב בפניו ובפני כל העַם במעמד הַר סִינַי, ושם הוא הופיע גם בפני אֵלִיָּהוּ הנביא.
פרשת הסְּנֶה הבֹּעֵר: אחרי שמֹשֶׁה ברח מפַּרְעֹה למִדְיָן ונישא לצִפֹּרָה בת יִתְרוֹ, מֹשֶׁה יצא לרעות את צאן יִתְרוֹ והגיע להר חֹרֵב, שם הוא ראה סְנֶה בוער שאינו נאכל באש
[^]שְׁמוֹת פרק ג פסוקים א-ב: א
וּמֹשֶׁה הָיָה רֹעֶה אֶת צֹאן יִתְרוֹ חֹתְנוֹ כֹּהֵן מִדְיָן וַיִּנְהַג אֶת הַצֹּאן אַחַר הַמִּדְבָּר וַיָּבֹא אֶל הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵבָה.
ב
וַיֵּרָא מַלְאַךְ יְהֹוָה אֵלָיו בְּלַבַּת אֵשׁ מִתּוֹךְ הַסְּנֶה וַיַּרְא וְהִנֵּה הַסְּנֶה בֹּעֵר בָּאֵשׁ וְהַסְּנֶה אֵינֶנּוּ אֻכָּל.
. בלהבה נראה מלאך ה' שקרא לו בשמו וצווה עליו להשיל את נעליו בשל קדושת האדמה במקום. ה' הודיע שהוא ראה את סבל עמו ושהוא עומד להצילו ולהעלותו לארץ המובטחת. ה' שלח את מֹשֶׁה להוציא את העם מידי פַּרְעֹה, וניבא שהם צפויים לעבוד את ה' בהר הזה ממש[^]שְׁמוֹת פרק ג פסוק י"ב: יב
וַיֹּאמֶר כִּי אֶהְיֶה עִמָּךְ וְזֶה לְּךָ הָאוֹת כִּי אָנֹכִי שְׁלַחְתִּיךָ בְּהוֹצִיאֲךָ אֶת הָעָם מִמִּצְרַיִם תַּעַבְדוּן אֶת הָאֱלֹהִים עַל הָהָר הַזֶּה.
.
מעמד הַר סִינַי: ואמנם, בחודש ה-3 ליציאה ממִצְרָיִם, העַם הגיע להר סִינַי
[^]שְׁמוֹת פרק י"ט פסוק א: א
בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי לְצֵאת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם בַּיּוֹם הַזֶּה בָּאוּ מִדְבַּר סִינָי.
ומֹשֶׁה עלה עליו. כעבור 3 ימים נשמעו קולות ושופר והָהָר עישן ורעד כשה' ירד אל ראש הָהָר באש, ודיבר אל מֹשֶׁה בעוד העַם שומע גם כן את הדברים[^]שְׁמוֹת פרק י"ט פסוק ט: ט
וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה הִנֵּה אָנֹכִי בָּא אֵלֶיךָ בְּעַב הֶעָנָן בַּעֲבוּר יִשְׁמַע הָעָם בְּדַבְּרִי עִמָּךְ וְגַם בְּךָ יַאֲמִינוּ לְעוֹלָם וַיַּגֵּד מֹשֶׁה אֶת דִּבְרֵי הָעָם אֶל יְהוָה.
. כך ה' מצווה את 10 הדברות, ואת חוקי ספר הברית-[^]כ"ג
.
מֹשֶׁה, אַהֲרֹן ו2 בניו, ו70 זקנים עלו להשתחוות לה' מרחוק וראו את ה' ולרגליו הדום סַּפִּיר טהור כשמיים. מֹשֶׁה הקים מזבח במקום וכרת ברית לעם שהתחייב לקיים את המצוות, ואז עלה להר המכוסה ענן למשך 40 יום כדי לקבל את לוחות הברית. ה' מסר שם למֹשֶׁה את תיאור המִּשְׁכָּן וְכֵלָיו, וכללי הפולחן בו בידי הכוהנים. על מצוות רבות נוספות שמובאות בספר וַיִּקְרָא נאמר שהן נמסרו למֹשֶׁה בְּהַר סִינָי
[^]וַיִּקְרָא פרק ז פסוק ל"ח: לח
אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה בְּהַר סִינָי בְּיוֹם צַוֹּתוֹ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְהַקְרִיב אֶת קָרְבְּנֵיהֶם לַיהוָה בְּמִדְבַּר סִינָי.
[^]וַיִּקְרָא פרק כ"ה פסוקים א-ב: א
וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה בְּהַר סִינַי לֵאמֹר.
ב
דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיהוָה.
[^]וַיִּקְרָא פרק כ"ו פסוק מ"ו: מו
אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים וְהַתּוֹרֹת אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה בֵּינוֹ וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינַי בְּיַד מֹשֶׁה.
[^]וַיִּקְרָא פרק כ"ז פסוק ל"ד: לד
אֵלֶּה הַמִּצְוֹת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר סִינָי.
.
בזמן שמֹשֶׁה התעקב על הָהָר, העַם דרש מאַהֲרֹן אלוהים אחרים והוא הכין להם עגל זהב. ה' רצה להשמידם אך מֹשֶׁה שיכנע אותו לסלוח להם. מֹשֶׁה ירד מהָהָר ושבר את הלוחות, אבל אח"כ הוא חזר שוב להר עם לוחות חדשים, וה' ירד בענן וכתב עליהם שוב את הדיברות. המִּשְׁכָּן הוקם לפי ההנחיות של ה' (ע"י בְּצַלְאֵל) ואַהֲרֹן ובניו הוקדשו לכהן בו. העַם חנה סה"כ במשך כשנתיים באזור הַר סִינַי, עד שהֶעָנָן עלה מעל המִשְׁכַּן והעַם עזב את המקום והמשיך הלאה בנדודיו בַּמִּדְבָּר
[^]בַּמִּדְבָּר פרק י פסוקים י"א-י"ב: יא
וַיְהִי בַּשָּׁנָה הַשֵּׁנִית בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּעֶשְׂרִים בַּחֹדֶשׁ נַעֲלָה הֶעָנָן מֵעַל מִשְׁכַּן הָעֵדֻת.
יב
וַיִּסְעוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל לְמַסְעֵיהֶם מִמִּדְבַּר סִינָי וַיִּשְׁכֹּן הֶעָנָן בְּמִדְבַּר פָּארָן.
.
אֵלִיָּהוּ הנביא בהַר סִינַי: אחרי שנודע לאִיזֶבֶל על הטבח שעשה אֵלִיָּהוּ בנביאי הבַּעַל, היא צוותה להורגו, והוא ברח למִּדְבָּר באזור בְּאֵר שֶׁבַע. מלאך נתן לו מזון שהספיק לו ללכת 40 יום עד שהגיע להַר חֹרֵב. אֵלִיָּהוּ לן במערה בהַר, ושמע קול השואל "מַה לְּךָ פֹה אֵלִיָּהוּ?". אֵלִיָּהוּ ענה שהוא קנאי לה' ואחרי שהרגו את שאר הנביאים והרסו את מזבחות ה', הם מבקשים גם את נפשו. הקול ענה שה' יתגלה לא ברוח, רעש או באש אלא בקול דממה דקה. אח"כ ה' צווה על אֵלִיָּהוּ למשוח את חֲזָאֵל למלך על דַמָּשֶׂק, את יֵהוּא למלך על יִשְׂרָאֵל, ואת אֱלִישָׁע מֵאָבֵל מְחוֹלָה לנביא במקומו.
זיהוי המקום
המקרא כולל כמה סימנים המרמזים על מקומו הכללי של הַר סִינַי. הָהָר ניצב בַּמִּדְבָּר שבין מִצְרַיִם לארץ, כלומר במדבר סִינַי (המכונה כנראה גם בשם מִדְבַּר פָּארָן). בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הגיעו להַר סִינַי אחרי 3 חודשים של נדודים ממִצְרַיִם. על קָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ שבצפון מִדְבַּר פָּארָן נאמר שהיא נמצאת במרחק של 11 ימי מסע מֵחֹרֵב "דֶּרֶךְ הר שֵׂעִיר"
בכל זאת, הסימנים הללו אינם מספיקים לזיהוי מדויק של הָהָר, ולמרות העניין הברור בזיהוי האתר של הַר סִינַי, הרי שכל ההצעות הרבות שהובאו לאורך השנים לזיהויו אינן חורגות מגדר השערה. יש הטוענים אפילו שמקומו של הָהָר נשכח כבר בתקופת המקרא
לפי מסלול 1 (המקובל למשל על ברטלט ופלמר), בני ישראל חצו את "ים סוּף" בצפון מפרץ סואץ והמשיכו לאורך המפרץ (דרך מָרָה - אולי עין חוארה, ואֵילִם - אולי עין ע'רנדל) פגשו שוב את ים סוּף וחתכו מזרחה לאזור ג'בל מוסה. גוש ההרים של ג'בל מוסה וג'בל קתרינה (הגבוה שבהרי מִצְרָיִם) מזוהה כ"הר סִינַי" עוד מהתקופה הרומית ביזנטית, ובמאה ה-4 לספירה כבר נתקבע זיהוי זה במסורת הנוצרית.
לפי מסלול 2 (שהוצע ע"י פרופ' מנשה הראל), בני ישראל חצו את "ים סוּף" בין האגמים המרים הקטן והגדול, והמשיכו משם עד אזור ואדי סודר (דרך מָרָה - אולי ביר אל מורה, ואֵילִם - אולי עויון מוסה מרובה המעיינות). משם הם חתכו מזרחה לג'בל סין בישר, המשוער כאן כ"הר סִינַי". הזיהוי של הָהָר מבוסס בין השאר על שמו, על צורתו הבולטת, על התאמת המקום לשהייה הארוכה של העַם שם, ועל קירבתו היחסית למִצְרָיִם המתאימה למפגש של אַהֲרֹן עם מֹשֶׁה שם.
לפי מסלול 3 (שהוצע בין השאר ע"י בנימין מזר), "ים סוּף" הוא הימה הסירבונית בצפון חצי האי, אשר לצפונה עובר שביל חולי צר המפריד בינה לבין הים. לפי ההשערה, בני ישראל עברו על שביל זה לכוון מזרח, ואח"כ המשיכו לאורך החוף עד אזור אל עריש, ומשם לאורך נַחַל מִצְרַיִם עד לפני ג'בל חלאל המשוער כאן כ"הר סִינַי". כנגד הצעה "צפונית" זו, יש המצביעים על כך שהיא אינה מתאימה למרחק של 11 יום בין הַר חֹרֵב לקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ כפי שנמסר בספר דְּבָרִים
[^]דְּבָרִים פרק א פסוק ב: ב
אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.
. אח"כ מסופר על אֵלִיָּהוּ הנביא שיצא להַר סִינַי אחרי שהלך ברגל יום אחד מבְּאֵר שֶׁבַע, והגיע להַר בדרך נס אחרי שהלך עוד 40 ימים[^]מְלָכִים-א פרק י"ט פסוקים ג-ח: ג
וַיַּרְא וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ אֶל נַפְשׁוֹ וַיָּבֹא בְּאֵר שֶׁבַע אֲשֶׁר לִיהוּדָה וַיַּנַּח אֶת נַעֲרוֹ שָׁם.
ד
וְהוּא הָלַךְ בַּמִּדְבָּר דֶּרֶךְ יוֹם וַיָּבֹא וַיֵּשֶׁב תַּחַת רֹתֶם אחת [אֶחָד] וַיִּשְׁאַל אֶת נַפְשׁוֹ לָמוּת וַיֹּאמֶר רַב עַתָּה יְהוָה קַח נַפְשִׁי כִּי לֹא טוֹב אָנֹכִי מֵאֲבֹתָי.
ה
וַיִּשְׁכַּב וַיִּישַׁן תַּחַת רֹתֶם אֶחָד וְהִנֵּה זֶה מַלְאָךְ נֹגֵעַ בּוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ קוּם אֱכוֹל.
ו
וַיַּבֵּט וְהִנֵּה מְרַאֲשֹׁתָיו עֻגַת רְצָפִים וְצַפַּחַת מָיִם וַיֹּאכַל וַיֵּשְׁתְּ וַיָּשָׁב וַיִּשְׁכָּב.
ז
וַיָּשָׁב מַלְאַךְ יְהוָה שֵׁנִית וַיִּגַּע בּוֹ וַיֹּאמֶר קוּם אֱכֹל כִּי רַב מִמְּךָ הַדָּרֶךְ.
ח
וַיָּקָם וַיֹּאכַל וַיִּשְׁתֶּה וַיֵּלֶךְ בְּכֹחַ הָאֲכִילָה הַהִיא אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה עַד הַר הָאֱלֹהִים חֹרֵב.
.
בכל זאת, הסימנים הללו אינם מספיקים לזיהוי מדויק של הָהָר, ולמרות העניין הברור בזיהוי האתר של הַר סִינַי, הרי שכל ההצעות הרבות שהובאו לאורך השנים לזיהויו אינן חורגות מגדר השערה. יש הטוענים אפילו שמקומו של הָהָר נשכח כבר בתקופת המקרא
[2]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ה, עמוד 1022
. הזיהוי של הַר סִינַי קשור בזיהוי של שאר האתרים המוזכרים במסלול הנדודים של בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר, ובמיוחד בזיהוי של ים סוּף, אך למרבה הצער לא נמצא עדיין זיהוי מבוסס מספיק לרוב המכריע של רשימת מקומות אלה. במפה כאן מוצגות 3 ההשערות הידועות יותר[3]עולם התנ"ך, ספר שְׁמוֹת עמ' 86-88.
[4]אנציקלופדיה מקראית, הוצאת מוסד ביאליק, ירושלים, 1950, כרך ה, עמוד 1021-1022
.
לפי מסלול 1 (המקובל למשל על ברטלט ופלמר), בני ישראל חצו את "ים סוּף" בצפון מפרץ סואץ והמשיכו לאורך המפרץ (דרך מָרָה - אולי עין חוארה, ואֵילִם - אולי עין ע'רנדל) פגשו שוב את ים סוּף וחתכו מזרחה לאזור ג'בל מוסה. גוש ההרים של ג'בל מוסה וג'בל קתרינה (הגבוה שבהרי מִצְרָיִם) מזוהה כ"הר סִינַי" עוד מהתקופה הרומית ביזנטית, ובמאה ה-4 לספירה כבר נתקבע זיהוי זה במסורת הנוצרית.
לפי מסלול 2 (שהוצע ע"י פרופ' מנשה הראל), בני ישראל חצו את "ים סוּף" בין האגמים המרים הקטן והגדול, והמשיכו משם עד אזור ואדי סודר (דרך מָרָה - אולי ביר אל מורה, ואֵילִם - אולי עויון מוסה מרובה המעיינות). משם הם חתכו מזרחה לג'בל סין בישר, המשוער כאן כ"הר סִינַי". הזיהוי של הָהָר מבוסס בין השאר על שמו, על צורתו הבולטת, על התאמת המקום לשהייה הארוכה של העַם שם, ועל קירבתו היחסית למִצְרָיִם המתאימה למפגש של אַהֲרֹן עם מֹשֶׁה שם.
לפי מסלול 3 (שהוצע בין השאר ע"י בנימין מזר), "ים סוּף" הוא הימה הסירבונית בצפון חצי האי, אשר לצפונה עובר שביל חולי צר המפריד בינה לבין הים. לפי ההשערה, בני ישראל עברו על שביל זה לכוון מזרח, ואח"כ המשיכו לאורך החוף עד אזור אל עריש, ומשם לאורך נַחַל מִצְרַיִם עד לפני ג'בל חלאל המשוער כאן כ"הר סִינַי". כנגד הצעה "צפונית" זו, יש המצביעים על כך שהיא אינה מתאימה למרחק של 11 יום בין הַר חֹרֵב לקָּדֵשׁ בַּרְנֵעַ כפי שנמסר בספר דְּבָרִים
[5]דרכים ואתרים - פרקים בתולדות ישראל וארצו, יוחנן אהרוני, הוצאת הקיבוץ המאוחד תשל"א, עמוד 15,9
.
פרקים המזכירים את הַר סִינַי
ציטוטים נבחרים
ניתן לקרוא עוד על הַר סִינַי באתר של ויקיפדיה.