עַלַמַּפָּה

בשנת מלכותו הראשונה על פָּרַס פרסם כּוֹרֶשׁ את הצהרתו המתירה את שיבת ציון. ההצהרה באה כפי שניבא יִרְמְיָהוּ לאחר 70 שנות שעבוד, והופצה בקול ובכתב ברחבי הממלכה. כּוֹרֶשׁ הכריז שה' נתן לו את ממלכתו וציווה עליו לבנות את המקדש. לשם כך על היהודים לחזור ליְרוּשָׁלַיִם, והנותרים מאחור צריכים לתמוך בעוזבים בכסף, ברכוש ובתרומות למקדש. כּוֹרֶשׁ הוציא את כלי המקדש מהמקדש הבבלי שבו הניח אותם נְבוּכַדְנֶאצַּר מלך בָּבֶל אחרי שבזז אותם מיְרוּשָׁלַיִם. כ-5400 כלי כסף וזהב נמסרו לשֵׁשְׁבַּצַּר נשיא יהוּדָה מידי מִתְרְדָת הַגִּזְבָּר. ההצהרה מובאת בעברית ב ושוב בפסוקים החותמים את התנ"ך ב, וגירסא ארמית של הצו מובאת בעֶזְרָא פרק ו.

העבודות של בניית המקדש התחילו בהובלת יֵשׁוּעַ וזְרֻבָּבֶל, אשר שילמו לסוחרים מצֹר ומצִידֹן לשם הובלת אֲרָזִים מהַלְּבָנוֹן דרך הים ליָפוֹ "כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ". זְרֻבָּבֶל סירב לבקשת הגויים החיים בארץ להשתתף בבניין המקדש והם החלו לפעול כדי לעכב את מלאכת הבנייה "כָּל יְמֵי כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס וְעַד מַלְכוּת דָּרְיָוֶשׁ". מאוחר יותר חזרו זְרֻבָּבֶל ויֵשׁוּעַ לבנות את המקדש (בהמרצת הנביאים חַגַּי וזְכַרְיָה) והמושל הפרסי תַּתְּנַי בא לחקור אם אמנם קיבלו היתר לבנייה. נציגי העם השיבו לתַּתְּנַי שקיבלו את ההיתר בזמנו מכּוֹרֶשׁ עצמו, וביקשו שתַּתְּנַי ידווח על כך לדָּרְיָוֶשׁ שיוכל לבדוק את אמיתות הטענה בגנזך המלך. דָּרְיָוֶשׁ צווה לאתר את הצהרת כּוֹרֶשׁ והיא אמנם נמצאה בגנזך שבאַחְמְתָא (בירת הקיץ של פָּרַס - כיום "המדאן"), ועֶזְרָא פרק ו מביא כאמור את הנוסח הארמי של הצו של כּוֹרֶשׁ כפי שנמצא בגנזך.

יְשַׁעְיָהוּ השני מכנה את כּוֹרֶשׁ "רועה" שהופקד ע"י ה' על עם יִשְׂרָאֵל, כדי שישקם את ירושלים ואת המקדש. כּוֹרֶשׁ הוא משיח ה' אשר ה' עזר לו להכניע גויים רבים למען יִשְׂרָאֵל עַבְדּוֹ ולמען יֵדְעוּ כולם שהוא האלוהים היחיד בורא הכל. הוא עוזר לכּוֹרֶשׁ ואוֹזֵר את נִשְׁקוֹ בלי שכּוֹרֶשׁ מכיר אותו. ה' העיר את כּוֹרֶשׁ לניצחונותיו, ויִישֵּׁר את דרכיו, כדי שיבנה את ירושלים וישלח אליה את עמו, ללא דרישת כל תמורה מהעם. במקומות אחרים יְשַׁעְיָהוּ השני כנראה מתייחס לכּוֹרֶשׁ (בלי שהוא מזכיר את שמו) כשהוא מזכיר שוב שה' העיר את הצֶדֶק מִצָּפוֹן ומִמִּזְרָח ועזר לו להכות את הגויים, והוא אף ממשיל את כּוֹרֶשׁ לעַיִט שבא מהמִּזְרָח כשה' קרא לו לעשות את רצונו כפי שאמר מראש.

כּוֹרֶשׁ נזכר גם כמה פעמים בספר דָּנִיֵּאל. כך מצויין שדָּנִיֵּאל נשאר בחצר מלך בָּבֶל מימי נְבוּכַדְנֶאצַּר ועד לימי כּוֹרֶשׁ, ובמקום אחר נאמר שדָּנִיֵּאל המשיך להצליח בימי מלכות דָּרְיָוֶשׁ ובימי מלכות כּוֹרֶשׁ הפַּרְסִי (ומדובר בטעות כיוון שדָרְיָוֶשׁ ההיסטורי למעשה מָלַךְ אחרי כּוֹרֶשׁ ולא לפניו). מצויין גם שחזיון המלאכים הנאבקים של פָּרַס ושל יָוָן נגלה לדָּנִיֵּאל בשנה 3 לשלטון כּוֹרֶשׁ מלך פָּרַס.

כּוֹרֶשׁ השני "הגדול" (מָלַךְ 530-559 לפנה"ס) ייסד את האימפריה הפַּרְסִית אחרי סדרת כיבושים שכללה את ממלכות מָדַי, עֵילָם, את אזור אסיה הקטנה ולבסוף גם את בָּבֶל (539 לפנה"ס) וכך גם את כל שטחי האימפריה הבָּבְלִית. האימפריה הפַּרְסִית המשיכה להתרחב בימי יורשיו והשתרעה בשיאה מנהר ההינדוס בהֹדּוּ במזרח ועד מִצְרַיִם וגבול יָוָן במערב, מחופי ימת ארל, הים הכספי והים השחור בצפון ועד המפרץ הפַּרְסִי בדרום. פרס שלטה על אזורים נרחבים אלה יותר מ-200 שנים עד שנפלה בידי צבאות אלכסנדר מוקדון אחרי קרב איסוס (333 לפנה"ס).

כּוֹרֶשׁ היה נצר למשפחת המלוכה באנשן (ממלכה קטנה במערב איראן של היום - ראו במפה) מהשושלת של האחמניש, סב-סבו של כּוֹרֶשׁ שעל שמו נקראה אח"כ הממלכה "האחמנית" בפָּרַס. כּוֹרֶשׁ עצמו היה בנם של כנבוזי מלך אנשן ושל מנדני, בתו של אסטיאגס מלך מָדַי. ממלכת אנשן היתה באותם ימים תחת חסותה של מָדַי אשר שלטה באזורים נרחבים במערב איראן ועד צפון מסופוטמיה. כמה סיפורי אגדות סופרו על ילדותו של כּוֹרֶשׁ, כמו הסיפור שמביא הרודוטוס ולפיו אסטיאגס חלם על השטפון שיבוא על ממלכתו מידי בנה של בִּתּוֹ מנדני, ולכן ציווה על המתת התינוק. המפקד הרפגוס שהופקד על המשימה ריחם על כּוֹרֶשׁ ומסר אותו לרועה אחד אשר גידל אותו, עד שהדבר נודע לאסטיאגס שנקם בהרפגוס באכזריות אך השיב את כּוֹרֶשׁ להוריו.

כּוֹרֶשׁ עלה על כס המלוכה באנשן אחרי מות אביו (~559 לפנה"ס) וכעבור כ-5 שנים החל למרוד בשלטון מָדַי. צבא מָדַי הסגיר לבסוף את אסטיאגס בידי כּוֹרֶשׁ, שכבש את אַחְמְתָא בירת מָדַי ולבסוף השתלט על כל שטחי ממלכת מָדַי (549-550 לפנה"ס). קְרוֹיסוֹס מלך לוּד שבאסיה הקטנה ניסה לנצל את נפילת מָדַי ופלש לאזורים במזרח אסיה הקטנה, אך כּוֹרֶשׁ חצה את החִדֶּקֶל עם צבאו וכבש בסופו של דבר את סרדיס\סְפָרַד בירת לוּד ואת הממלכה כולה. אח"כ התקומם שם נציגו של כּוֹרֶשׁ, וכּוֹרֶשׁ שלח בחזרה את מפקדיו שכבשו שוב את לוּד וגם את ערי החוף היווניות שבמערב אסיה הקטנה, ולבסוף את אסיה הקטנה כולה (542 לפנה"ס).

על האימפריה הבָּבֶלית הדועכת מָלַךְ באותם ימים נבונאיד, אשר התבודד שנים ארוכות בנווה המדבר שבתֵּימָא בעוד בֵּלְשַׁאצַּר בנו שימש כמשנה למלך בבירה בָּבֶל. נבונאיד ערער את היציבות בממלכתו כשניסה להחליף בה את הפולחן לאל הבבלי הראשי מרדוך בפולחן לאל סין. כּוֹרֶשׁ ניצל את חולשת השלטון ותקף את ממלכת בָּבֶל בעודו מציג את עצמו כנאמן למרדוך וכלוחם בנבונאיד הכופר. כּוֹרֶשׁ הביס את הצבא הבָּבֶלי בקרב שנערך באוּפִי שעל גדות החִדֶּקֶל מעט מצפון לבָּבֶל, ואח"כ העיר החשובה סִיפָּר שעל הפְּרָת נפלה בידיו ללא קרב. מפקדו של כּוֹרֶשׁ הוריד את מפלס הפְּרָת בעזרת חפירת מאגר מים סמוך וצעד בראש חייליו ללא התנגדות דרך הערוץ הרדוד אל תוך בָּבֶל הבירה עצמה (539 לפנה"ס). בעקבות נצחונות אלה נפלה האימפריה הבָּבֶלית כולה בידי כּוֹרֶשׁ, יחד עם המדינות שבמחוז "עבר הנהר" באזור סוריה וארץ יִשְׂרָאֵל שהעבירו את נאמנותם ללא התנגדות מבָּבֶל לפָּרַס.

כשנה לאחר כיבוש בָּבֶל, פרסם כּוֹרֶשׁ את הכרזתו הקוראת ליהודים לשוב למולדתם ולהקים את המקדש ביְרוּשָׁלַיִם. צעד זה היה כנראה חלק ממדיניות כללית באימפריה, כפי שמסתבר גם מהכתובת שעל "גליל כּוֹרֶשׁ" (ראו תמונה) שבה כּוֹרֶשׁ דווח על החזרת האלים לעריהם ועל שיקום המקדשים. כך הוא פעל בעיקר בבָּבֶל, שמלכה האחרון נבונאיד ניסה כאמור להחליף בה את הפולחן, אך גם בערים נוספות ברחבי האימפריה הפַּרְסִית החדשה. כּוֹרֶשׁ גם הפך את מדיניות ההגליות של ממלכות אַשּׁוּר ובָּבֶל והשיב גולים לארצם, ובפעולות אלה חיזק מן הסתם את התמיכה בו במחוזות הרבים שירש מבָּבֶל כולל בארץ יִשְׂרָאֵל.

כּוֹרֶשׁ עסק בעיקר במלחמות וכיבושים ולא הרבה במפעלי בנייה גדולים, מלבד בעיר פסארגאדה. כּוֹרֶשׁ הקים את פסארגאדה באזור מכורתו באנשן (ראו במפה), אך גם כאן נראה שלא היה מדובר מלכתחילה ביישוב עירוני רגיל אלא במעין מחנה מבוצר ומוקף חומה ובו מבני ציבור מעטים בתוך פארק נרחב של גנים ופרדסים. קיימים דווחים שונים על נסיבות מותו של כּוֹרֶשׁ, והרודוטוס למשל מספר על נפילתו בקרב מול טומיריס מלכת המֶסַגֶטִים באחת ממלחמותיו במזרח הממלכה (530 לפנה"ס). כּוֹרֶשׁ הובא לקבורה במבנה קבר בפסארגאדה, וגופתו הונחה בארון זהב על שולחן שהועמד על שטיח אדום וכוסה בבדים מפוארים. מבנה הקבר ניצב בלב אזור הגנים ונשמר בידי משמר של "מאגים" (כוהנים פרסים), עד לימי הכיבוש של אָלֶכְּסַנְדֶּר מוֹקְדּוֹן אז נפרץ הקבר ונבזזה תכולתו. מבנה הקבר עצמו שופץ מאז מספר פעמים והוא ניצב עד היום בפסארגאדה (ראו צילום).