דְּבָרִים י”ב

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Gazella gazella (Mountain Gazelle), by Bassem18 at the English language Wikipedia (see page for author info) [CC-BY-SA-3.0 / GFDL], via Wikimedia Commons

צְבִי

פרטי היוצר\ת

לפרטים מלאים על התמונה המקורית, כולל הכותרת, שם היוצר\ת, ורשיון השימוש ניתן להקיש כאן

Isane Metskits ehk Sokk. Saaremaa. By Kristjan Teär [CC-BY-SA-4.0], via Wikimedia Commons

אַיָּל (בתמונה אַיָּל הכרמל)

סיכום

כשהעַם כבר יחייה בארץ, עליו להזהר מלחקות את דַּרְכֵי הפולחן של תושביה הקודמים. עליו להרוס את מקומות הפולחן הרבים המפוזרים ברחבי הארץ, ולהקריב קורבנות רק במקום מרכזי שיִבְחַר ה'. אבל מותרת בכל מקום שחיטת חוּלִין של בהמות ראויות לקורבן (בָּקָר וצֹּאן) כמו של בהמות כשרות אחרות (כמו צְּבִי וְאַיָּל), רק בלי הַדָּם, וזאת אפילו כשהזובח הוא במצב של טומאה.

תקציר

להלן המצוות שיש לקיים כשהעַם יתנחל בָּאָרֶץ המובטחת. יש להרוס את הפסלים ואת מקומות הפולחן של תושבי הארץ הקודמים (מִזְבּחֹת, מַצֵּבֹת, ועצים קדושים לאֲשרָה) המפוזרים ברחבי הארץ. אסור לקיים פולחן מפוזר כזה לה', אלא יש לעבוד את ה' במקום אחד, שה' יִבְחַר לשכן בו את שְׁמוֹ בְּנַחֲלַת אחד השבטים.

א אֵלֶּה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לְךָ לְרִשְׁתָּהּ כָּל הַיָּמִים אֲשֶׁר אַתֶּם חַיִּים עַל הָאֲדָמָה. ב אַבֵּד תְּאַבְּדוּן אֶת כָּל הַמְּקֹמוֹת אֲשֶׁר עָבְדוּ שָׁם הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתֶּם יֹרְשִׁים אֹתָם אֶת אֱלֹהֵיהֶם עַל הֶהָרִים הָרָמִים וְעַל הַגְּבָעוֹת וְתַחַת כָּל עֵץ רַעֲנָן. ג וְנִתַּצְתֶּם אֶת מִזְבּחֹתָם וְשִׁבַּרְתֶּם אֶת מַצֵּבֹתָם וַאֲשֵׁרֵיהֶם תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ וּפְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם תְּגַדֵּעוּן וְאִבַּדְתֶּם אֶת שְׁמָם מִן הַמָּקוֹם הַהוּא. ד לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן לַיהוָה אֱלֹהֵיכֶם. ה כִּי אִם אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מִכָּל שִׁבְטֵיכֶם לָשׂוּם אֶת שְׁמוֹ שָׁם לְשִׁכְנוֹ תִדְרְשׁוּ וּבָאתָ שָׁמָּה.

למקום זה יש להביא את הקורבנות ולאכול אותם שם בשמחה: עוֹלָה (קורבן הנשרף כולו), זֶבַח (כנראה שְׁלָמִים - קורבן הנאכל ברובו ע"י מביאו), מַעְשְׂר (שֵׁנִי - קורבן תבואה שנתי הנאכל ע"י מביאו), תרומות, נֶדֶר (שבועה להקריב קרבן אם תתקבל עזרה), ונְדָבָה (קרבן רשות מתוך נדבת הלב של המקריב). על המַעְשְׂר השֵׁנִי ראו , ועל שאר הקורבנות כאן ראו דף ספר וַיִּקְרָא.

ו וַהֲבֵאתֶם שָׁמָּה עֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם וְאֵת מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וְאֵת תְּרוּמַת יֶדְכֶם וְנִדְרֵיכֶם וְנִדְבֹתֵיכֶם וּבְכֹרֹת בְּקַרְכֶם וְצֹאנְכֶם. ז וַאֲכַלְתֶּם שָׁם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם וּשְׂמַחְתֶּם בְּכֹל מִשְׁלַח יֶדְכֶם אַתֶּם וּבָתֵּיכֶם אֲשֶׁר בֵּרַכְךָ יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.

בימי נאומו של מֹשֶׁה, העַם עדיין לא הגיע לארץ, וכל אחד היה מקריב בכל מקום שבו היה חפץ. אבל אחרי שהתנחלות תתבסס יש להביא את כל הקורבנות (שהוזכרו למעלה) למקום מרכזי שיִבָּחֵר ע"י ה' כמשכן לשְׁמוֹ (המקדש), ולאכול בשמחה את בשר הקורבנות - כל המשפחה, עבדי המשפחה, ויש גם לשתף את הלְוִיִּים חסרי הנחלה.

ח לֹא תַעֲשׂוּן כְּכֹל אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עֹשִׂים פֹּה הַיּוֹם אִישׁ כָּל הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו. ט כִּי לֹא בָּאתֶם עַד עָתָּה אֶל הַמְּנוּחָה וְאֶל הַנַּחֲלָה אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ. י וַעֲבַרְתֶּם אֶת הַיַּרְדֵּן וִישַׁבְתֶּם בָּאָרֶץ אֲשֶׁר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם מַנְחִיל אֶתְכֶם וְהֵנִיחַ לָכֶם מִכָּל אֹיְבֵיכֶם מִסָּבִיב וִישַׁבְתֶּם בֶּטַח. יא וְהָיָה הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם בּוֹ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם שָׁמָּה תָבִיאוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּה אֶתְכֶם עוֹלֹתֵיכֶם וְזִבְחֵיכֶם מַעְשְׂרֹתֵיכֶם וּתְרֻמַת יֶדְכֶם וְכֹל מִבְחַר נִדְרֵיכֶם אֲשֶׁר תִּדְּרוּ לַיהוָה. יב וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם אַתֶּם וּבְנֵיכֶם וּבְנֹתֵיכֶם וְעַבְדֵיכֶם וְאַמְהֹתֵיכֶם וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בְּשַׁעֲרֵיכֶם כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה אִתְּכֶם.

יש להקפיד כאמור להקריב עוֹלָה (למשל) רק במקום המרכזי הנבחר. בשר הקורבנות הוא תמיד של בָּקָר או של צֹּאן, אך מותר לזבוח ולאכול בשר כזה למטרות חוּלִּין גם לא במקום המרכזי, כמו שכמובן מותר לאכול שָׁם כך גם בשר בהמות כָּשֵׁר שאינו מתאים לקורבן (כמו צְּבִי וְאַיָּל). מותר לאָדָם לזבוח זבח חוּלִּין שכזה גם אם הוא במצב של טומאה (הקרבה או מאכל קורבנות במצב טומאה אסור - ראו למשל ). יש רק להקפיד ולא לאכול את הבשר עם הַדָּם, אלא לשפוך את הַדָּם על הָאָרֶץ.

יג הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה. יד כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ וְשָׁם תַּעֲשֶׂה כֹּל אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ. טו רַק בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תִּזְבַּח וְאָכַלְתָּ בָשָׂר כְּבִרְכַּת יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יֹאכְלֶנּוּ כַּצְּבִי וְכָאַיָּל. טז רַק הַדָּם לֹא תֹאכֵלוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם.

אבל, כאמור את הקורבנות (מַעְשַׂר שני, בכורות הבָּקָר והצֹּאן שחייבים להיות מוקרבים, תרומה, נֶדֶר, ונְדָבָה) יש להקריב במקום הנבחר ולאכול בשמחה עם המשפחה, העבדים, ולא לשכוח גם את הלְוִיִּים.

יז לֹא תוּכַל לֶאֱכֹל בִּשְׁעָרֶיךָ מַעְשַׂר דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ וּבְכֹרֹת בְּקָרְךָ וְצֹאנֶךָ וְכָל נְדָרֶיךָ אֲשֶׁר תִּדֹּר וְנִדְבֹתֶיךָ וּתְרוּמַת יָדֶךָ. יח כִּי אִם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ תֹּאכְלֶנּוּ בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בּוֹ אַתָּה וּבִנְךָ וּבִתֶּךָ וְעַבְדְּךָ וַאֲמָתֶךָ וְהַלֵּוִי אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְשָׂמַחְתָּ לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ. יט הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲזֹב אֶת הַלֵּוִי כָּל יָמֶיךָ עַל אַדְמָתֶךָ.

כאשר גבולות ההתנחלות יורחבו עם כיבוש הארץ, יכולים לְהִמָּצֵא בני העַם במקום מרוחק ממקום הפולחן הנבחר. במקרה כזה האָדָם, אפילו במצב טומאה, יכול לזבוח ולאכול בשר הראוי לקורבן (בָּקָר או צֹּאן) בלי הַדָּם, גם בָּעִיר שלו (ולא במקום המרכזי). זה מותר, כמו שכמובן מותר לאכול שָׁם בשר בהמות כָּשֵׁר שאינו ראוי לקורבן (כמו צְּבִי וְאַיָּל). את בשר הקודשים (הקורבנות שתוארו למעלה) יש כאמור להקריב במקום הנבחר.

כ כִּי יַרְחִיב יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת גְּבוּלְךָ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר לָךְ וְאָמַרְתָּ אֹכְלָה בָשָׂר כִּי תְאַוֶּה נַפְשְׁךָ לֶאֱכֹל בָּשָׂר בְּכָל אַוַּת נַפְשְׁךָ תֹּאכַל בָּשָׂר. כא כִּי יִרְחַק מִמְּךָ הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה אֱלֹהֶיךָ לָשׂוּם שְׁמוֹ שָׁם וְזָבַחְתָּ מִבְּקָרְךָ וּמִצֹּאנְךָ אֲשֶׁר נָתַן יְהוָה לְךָ כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ וְאָכַלְתָּ בִּשְׁעָרֶיךָ בְּכֹל אַוַּת נַפְשֶׁךָ. כב אַךְ כַּאֲשֶׁר יֵאָכֵל אֶת הַצְּבִי וְאֶת הָאַיָּל כֵּן תֹּאכְלֶנּוּ הַטָּמֵא וְהַטָּהוֹר יַחְדָּו יֹאכְלֶנּוּ. כג רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר. כד לֹא תֹּאכְלֶנּוּ עַל הָאָרֶץ תִּשְׁפְּכֶנּוּ כַּמָּיִם. כה לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה. כו רַק קָדָשֶׁיךָ אֲשֶׁר יִהְיוּ לְךָ וּנְדָרֶיךָ תִּשָּׂא וּבָאתָ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה. כז וְעָשִׂיתָ עֹלֹתֶיךָ הַבָּשָׂר וְהַדָּם עַל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְדַם זְבָחֶיךָ יִשָּׁפֵךְ עַל מִזְבַּח יְהוָה אֱלֹהֶיךָ וְהַבָּשָׂר תֹּאכֵל. כח שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי יְהוָה אֱלֹהֶיךָ.

אחרי שהעַם יִירַשׁ את נחלות תושבי הארץ הקודמים, עליו להזהר ולא לִפֹּל בפַּח\להנָּקֵשׁ ולהתפתות לעבוד את אלֹהֵיהֶם, או אפילו לעבוד את ה' בדרכי הפולחן שלהם, כמו העברת הבנים בָאֵשׁ (כמו למשל ב).

כט כִּי יַכְרִית יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת הַגּוֹיִם אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לָרֶשֶׁת אוֹתָם מִפָּנֶיךָ וְיָרַשְׁתָּ אֹתָם וְיָשַׁבְתָּ בְּאַרְצָם. ל הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תִּנָּקֵשׁ אַחֲרֵיהֶם אַחֲרֵי הִשָּׁמְדָם מִפָּנֶיךָ וּפֶן תִּדְרֹשׁ לֵאלֹהֵיהֶם לֵאמֹר אֵיכָה יַעַבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת אֱלֹהֵיהֶם וְאֶעֱשֶׂה כֵּן גַּם אָנִי. לא לֹא תַעֲשֶׂה כֵן לַיהוָה אֱלֹהֶיךָ כִּי כָּל תּוֹעֲבַת יְהוָה אֲשֶׁר שָׂנֵא עָשׂוּ לֵאלֹהֵיהֶם כִּי גַם אֶת בְּנֵיהֶם וְאֶת בְּנֹתֵיהֶם יִשְׂרְפוּ בָאֵשׁ לֵאלֹהֵיהֶם.

ציטוטים נבחרים

פסוקים
י"ג- י"ד	הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ בְּכָל מָקוֹם אֲשֶׁר תִּרְאֶה. כִּי אִם בַּמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְהוָה בְּאַחַד שְׁבָטֶיךָ, שָׁם תַּעֲלֶה עֹלֹתֶיךָ..
כ"ג	רַק חֲזַק לְבִלְתִּי אֲכֹל הַדָּם, כִּי הַדָּם הוּא הַנָּפֶשׁ, וְלֹא תֹאכַל הַנֶּפֶשׁ עִם הַבָּשָׂר.