עַלַמַּפָּה

עֶקְרוֹן היתה אחת מחמשת הערים הראשיות של הפְלִשְׁתִּים (עַזָּה, אַשְׁדּוֹד, אַשְׁקְלוֹן, גת ועֶקְרוֹן), שבראשם משלו "סְרָנִים". הגבול הצפוני של נחלת שבט יְהוּדָה עבר מצפון לעֶקְרוֹן כך שמחוז החוף ובו ערי הפלישתים נכללו לכאורה בגבולות הנחלה. עֶקְרוֹן נזכרת גם ברשימת ערי הגבול (הדרומי) של שבט דָן - "...וְתִמְנָתָה וְעֶקְרוֹן", אך יש המשערים שמדובר בשיבוש של "תִמְנַת-עֶקְרוֹן".

עֶקְרוֹן לא נכבשה בימי יְהוֹשֻׁעַ, וכך נשארה בידי הפְלִשְׁתִּים. אחר כך נמסר ששבט יְהוּדָה כבש אֶת עֶקְרוֹן וְאֶת גְּבוּלָהּ ביחד עם שאר ערי הפְלִשְׁתִּים, אך בימי עֵלִי ושְׁמוּאֵל עֶקְרוֹן היתה עיר פְלִשְׁתִּית. אחרי נצחון הפְלִשְׁתִּים על בני ישראל בקרב אֶבֶן הָעֵזֶר בימי עֵלִי, הם לקחו כשלל את ארון הברית, אך כל עיר שבה הונח הארון (אַשְׁדּוֹד וגַּת) הוכתה במכות שונות, וכשהארון הובא לעֶקְרוֹן, תושבי העיר פחדו מפגיעתו והחליטו להשיב אותו לבני ישראל. כך החזירו בני עֶקְרוֹן את הארון יחד עם אַרְגַּז ובו מנחות זהב אשר נישאו יחדיו על גב פרות אשר צעדו בדרך נס ישר לבֵּית-שֶׁמֶשׁ, שם קיבלו הקוצרים את הארון.

מאוחר יותר בימי שְׁמוּאֵל, ניגפו הפְלִשְׁתִּים בפני בני ישראל, שהחזירו לעצמם את הערים אשר נפלו קודם בידי הפְלִשְׁתִּים - עד אזור עֶקְרוֹן וְגַּת. בימי שָׁאוּל חדרו שוב הפְלִשְׁתִּים מזרחה לתחום בני ישראל, אך אחרי שדָּוִד הכה את גָּלְיָת הפלישתי, בני ישראל הכו בפְלִשְׁתִּים והניסו אותם בחזרה "עַד גַּת וְעַד עֶקְרוֹן". בימי ממלכות יְהוּדָה ויִשְׂרָאֵל נשארה עֶקְרוֹן עיר פְלִשְׁתִּית, ומסופר על אֲחַזְיָה מלך יִשְׂרָאֵל שנפל מעליית הגג, נפצע אנושות ושלח שליחים "לִדְרֹשׁ בְּבַעַל זְבוּב אֱלֹהֵי עֶקְרוֹן" על עתידו. אֵלִיָּהוּ ניבא לאֲחַזְיָה שלא יקום עוד ממיטתו, כיוון ששאל את בַעַל זְבוּב ולא את ה', וכך היה.

נביאי יִשְׂרָאֵל הרבו לנבא נבואות זעם על עֶקְרוֹן יחד עם שאר ערי הפְלִשְׁתִּים. כך יִרְמְיָהוּ כלל את עֶקְרוֹן בין ערי הַגּוֹיִם שיושקו ע"י ה' מכּוֹס הזעם, וגם עָמוֹס, צְפַנְיָה וזְכַרְיָה ניבאו את חורבן עֶקְרוֹן. צְפַנְיָה נעזר במשחק מלים על שם העיר ומנבא ש"עֶקְרוֹן תֵּעָקֵר", "עַזָּה עֲזוּבָה תִהְיֶה", וגם אַשְׁקְלוֹן ואַשְׁדּוֹד יחרבו.

עֶקְרוֹן היתה כאמור עיר פְּלִישְׁתִית חשובה בשפלה. העיר לא נזכרת באף מקור חיצוני הקודם לאיזכור המקראי שלה, וההשערה היא שהיא נוסדה בידי הפלישתים. על פי הכתוב במקרא עֶקְרוֹן נכבשה ע"י שבט יְהוּדָה בימי ההתנחלות וחזרה להיות עיר פלישתית כבר בימות השופטים (עֵלִי ושְׁמוּאֵל). בגרסה של תרגום ה-70 לפסוק בספר שׁוֹפְטִים נכתב שעֶקְרוֹן לא נלכדה בידי שבט יְהוּדָה, ויש המשערים שעֶקְרוֹן אמנם לא נכבשה בידי שבט יְהוּדָה ונשארה עיר פְּלִישְׁתִית לאורך כל תקופת המקרא (כפי שנראה גם מהממצאים בתל-מקנה - ראו להלן).

עֶקְרוֹן נזכרת בכמה מקורות אַשּׁוּריים. סרגון ה-2 מלך אַשּׁוּר כבש את עֶקְרוֹן במהלך מסע העונשין שלו כנגד אַשְׁדּוֹד והציב בעֶקְרוֹן מלך ווסאל בשם "פָּדִי" (712 לפנה"ס). תבליט המתאר את כיבוש עֶקְרוֹן נמצא בארמון של סרגון בח'ורסאבאד. עֶקְרוֹן נזכרת גם במנסרת סַנְחֵרִיב (ראו תמונה) המתארת בין השאר את מסע הכיבוש שלו בארץ ישראל (701 לפנה"ס), הנזכר גם במקרא. על פי הכתוב במנסרה, מנהיגי עֶקְרוֹן הפלשתית מרדו באַשּׁוּר, והסגירו את פָּדִי הנאמן לאַשּׁוּר לידי חִזְקִיָּהוּ מלך יְהוּדָה. מלך מצרים (תִּרְהָקָה מֶלֶך כּוּשׁ המקראי - הוא פרעה תַּהָרְקָה מהשושלת הנובית מכּוּשׁ) בא להלחם עם סַנְחֵרִיב עם צבאות מצרים וצבאות שגייס מכּוּשׁ, ובקרב שנערך באזור אֶלְתְּקֵה הובסו המצרים. סַנְחֵרִיב המשיך וכבש את אֶלְתְקַה ואת תִּמְנָה, וגם נקם במורדים מעֶקְרוֹן, ושיחרר את פָּדִי מידי חִזְקִיָּהוּ. עֶקְרוֹן נזכרת אחר כך עוד בתעודות של אֵסַרְחַדּוֹן ואשורבניפל מלכי אַשּׁוּר ברשימת מעלי המסים (יחד עם מְנַשֶּׁה מלך יְהוּדָה).

נביאי ישראל המאוחרים ניבאו כאמור חורבן לעֶקְרוֹן הפלישתית. העיר אינה נזכרת עוד במקורות עד לתקופת החשמונאים, וההנחה שהעיר נחרבה בימי הכיבוש הבבלי של הארץ (603 לפנה"ס). יונתן החשמונאי קיבל את עֶקְרוֹן מידי אלכסנדר באלאס (המלך ההלניסטי בסוריה - 150 לפנה"ס), ובאוֹנוֹמַסְטִיקוֹן של אוסביוס (ספר גיאוגרפי של ארץ ישראל מהתקופה הביזנטית - במאה ה-4 לספירה) עֶקְרוֹן מתוארת ככפר גדול של יהודים במזרח הדרך שבין אשדוד ליבנה.

עֶקְרוֹן הפלישתית זוהתה בוודאות עם תל-מקנה (ח'רבת אל-מֻקַנַּע), על פי מקומו המתאים לאזכורים שלו במקרא ובמקורות נוספים, ועל סמך הממצאים המתאימים שהתגלו בו, ובראשם כתובת עקרון הכוללת הקדשה לרגל הקמת מקדש לאלה "פתגיה" ע"י "אכיש בן פדי בן סיד בן אדא בן יער שר עקרון". תל-מקנה הוא תל מרובע גדול שהיה מוקף חומה שכללה שטח עירוני של כ-160 דונם, ושטח נרחב עם בנייה קדומה גם מחוץ לחומות. האתר שוכן על הגדה הדרומית של נחל תמנה (ואדי מג'נה), אחד היובלים של נחל שֹׂרֵק, ובסמוך למקורות מים (כיום נמצאת במרגלות הצפוניים של התל באר עות'מאנית גדולה). ניכר שהאתר היה מרכז של תעשיית שמן זית, וזאת על פי מעל ל-100 מתקנים להפקת שמן שנחשפו בסביבתו.

הממצאים בתל-מקנה מעידים על ישוב כנעני קטן בתקופת הברונזה התיכונה, ולישוב פְּלִישְׁתִי גדול ומשגשג החל מתקופת הברזל, שהמשיך להתקיים במקום כל תקופת בית-ראשון. אחרי תקופת חורבן בבל התקיים ישוב קטן עוד באזור התחתון של התל, וגם הוא דעך בתקופה הפרסית. כיוון שאין בתל-מקנה שרידים מאוחרים יותר, ההשערה היא שעֶקְרוֹן של תקופת החשמונאים והכפר היהודי הגדול מהתקופה הביזנטית נדדו לאתר אחר - אולי לאתר משמעותי מהתקופה הביזנטית שנתגלה כ-300 מטר מצפון-מערב לתל-מקנה. שם העיר עֶקְרוֹן נשתמר כנראה בשם הכפר הערבי עאקיר ששכן כ-9 ק"מ מצפון מערב לתל-מקנה ושעל חורבותיו יושבת כיום קרית עקרון.