עַלַמַּפָּה

תְקוֹעַ היתה עיר בִּיהוּדָה. דִּבְרֵי-הַיָּמִים-א פרק ב ו-ד מביאים את רשימות הצאצאים של יְהוּדָה ורבים מהשמות הם שמות ישובים בנחלת יְהוּדָה, ומשתמע שבני יְהוּדָה הנזכרים היו האבות המייסדים של אותם יישובים. כך נזכר שם שאַשְׁחוּר היה אֲבִי תְקוֹעַ . מתְקוֹעַ בא עִירָא בֶן עִקֵּשׁ הַתְּקוֹעִי שהיה אחד מ-30 הגיבורים של דָוִד, אשר הופקד על 24,000 איש במחלקה ה-6 מתוך 12 מחלקות צבאיות, שפעלו כל אחת במשך חודש בשנה. גם הנביא עָמוֹס היה תְּקוֹעִי, ונאמר עליו ש"הָיָה בַנֹּקְדִים מִתְּקוֹעַ" (כלומר בין בעלי המקנה שם).

אחרי שאַבְשָׁלוֹם בן דָוִד רצח את אָחִיו אַמְנוֹן (כנקמה על אונס תָּמָר אחות אַבְשָׁלוֹם) הוא ברח לסבו תַּלְמַי מלך גְּשׁוּר, ואחרי 3 שנים עבר האבל של דָוִד על אַמְנוֹן והוא החל להתגעגע מאוד לאַבְשָׁלוֹם. יוֹאָב ראה זאת והביא לפני דָוִד אישה חכמה מתְּקוֹעַ שסיפרה סיפור מומצא על אחד מבניה שרצח את אָחִיו ועכשיו משפחתה רוצה להמית את בנה הנותר. דָוִד הבטיח שבנה לא יפגע, ואז האשה שאלה למה המלך אינו נוהג כלפי עם ישראל כפי שהוא מציע לנהוג כלפיה, ומונע מהעם את אַבְשָׁלוֹם שרצח את אָחִיו. דָוִד השתכנע וביקש מיוֹאָב להשיב את אַבְשָׁלוֹם מגְּשׁוּר ליְרוּשָׁלַיִם.

תְקוֹעַ נמנית (בין בֵּית לָחֶם ועֵיטָם לבין בֵּית-צוּר) בין הערים שביצר רְחַבְעָם בִּיהוּדָה, ושבהן אגר מזון לקראת מצור (אולי לקראת או בעקבות מסע המלחמה של פרעה שִׁישַׁק). בימי יְהוֹשָׁפָט מלך יהוּדָה פלשו ממלכות מוֹאָב, עַמּוֹן ואֱדוֹם לארץ, וכשיהוֹשָׁפָט שמע שצבא האויבים כבר חונה בעֵין גֶּדִי הוא קרא לצום ולתפילות ביְרוּשָׁלַיִם. בעידודו של הנביא יַחֲזִיאֵל, העם יצא אח"כ "לְמִדְבַּר תְּקוֹעַ" ויהוֹשָׁפָט ארגן שם זמרת משוררים, שזימרו לפני החלוצים שבתהלוכה. בעודם מזמרים, ה' הכה את הצבאות הפולשים והעם חזר עם שלל רב ליְרוּשָׁלַיִם.

לקראת בוא הכובש הבָּבֶלי, קרא יִרְמְיָהוּ לבני בִניָמִן לברוח מירושלים, כאשר קוֹל שופר בתְקוֹעַ ומשואות בבֵּית הַכֶּרֶם יתריאו על בואו. בני תְקוֹעַ מן הסתם יצאו לגלות בָּבֶל, אך חזרו בימי שיבת ציון. כך, נְחֶמְיָה מזכיר את הַתְּקוֹעִים ברשימת בוני חומת יְרוּשָׁלַיִם תחת הנהגתו, ומציין שבנו שני קטעים נפרדים בחומה, ושאצילי-העיר\אַדִּירֵיהֶם לא הצטרפו לעבודות שהורו מנהיגי העם.

תְקוֹעַ היתה עיר בִּיהוּדָה, וזאת על פי רשימת היחס של תְקוֹעַ בין צאצאי יהוּדָה, על פי האיזכור שלה בין ביצורי רְחַבְעָם בִּיהוּדָה, ומקומה על הדרך מיְרוּשָׁלַיִם לעֵין גֶּדִי בימי יְהוֹשָׁפָט (ראו למעלה). בנוסח תרגום ה-70 (אך לא בנוסח המסורה) תְקוֹעַ נזכרת במפורש במחוז ביהוּדָה שכלל גם את בֵּית לָחֶם ואת עֵיטָם. לגבי תְקוֹעַ של הנביא עָמוֹס שניבא בעיקר לממלכת ישראל התעוררו ספקות כיוון שנאמר עליו גם שהיה "בוֹלֵס שִׁקְמִים", והשִׁקְמִים אינם אופיניים לאזור זה. על כן יש שחיפשו את תְקוֹעַ של עָמוֹס באתר צפוני יותר, אך בד"כ מקובל בכל זאת שמדובר באותר העיר, ואף מציגים את קבר עָמוֹס מצפון לתל שביהוּדָה (ראו להלן).

תְקוֹעַ זוהתה עם ח'רבת א-תֻקוּעַ שעל תל-תֻקוּעַ הנישא לגובה של כ-825 מטר ליד העיירה הבדואית תֻקוּעַ. החורבה משמרת כמשוער את שם היישוב המקראי, ונמצאו בה ממצאים ארכאולוגים מתאימים. האתר גם נמצא במקום המתאים לאיזכורים של תְקוֹעַ במקרא, בין בֵּית לָחֶם ועֵיטָם לבין בֵּית-צוּר (כברשימת ביצורי רְחַבְעָם - ראו במפה), ועל הדרך מיְרוּשָׁלַיִם לעֵין גֶּדִי (כבימי יְהוֹשָׁפָט) אשר היתה למעשה הדרך החשובה שחיברה את יהוּדָה למוֹאָב. תל-תֻקוּעַ נמצא על גבול המִדְבַּר אך הוא מוקף עדיין במישור רחב המתאים לחקלאות ולמקנה (הוא אולי "מִדְבַּר תְּקוֹעַ"), כפי שמתאים אולי לעיסוקיו של עָמוֹס ש"הָיָה בַנֹּקְדִים" וגם "בוֹקֵר" (כלומר בעל מקנה בקר). גם כיום מטע זֵיתִים מכסה חלקים נרחבים של התל.

היישוב בתְקוֹעַ המשיך להתקיים גם אחרי התקופה הפרסית (של נְחֶמְיָה), והוא נזכר בכתבים מהתקופה ההלניסטית, הרומית (ב"מלחמות היהודים" של יוספוס ובכמה איגרות מימי בר-כוכבא), הביזנטית והצלבנית.