אֵלוֹת – עלמפה

רמת זיהוי : 2 - זיהוי מקובל

כנויים נוספים : אֵיל פָּארָן\תל אל-חליפה

אֵלוֹת במקרא

אֵלוֹת היתה עיר אֱדוֹמית עַל שְׂפַת היַם האדום (המְכוּנֶה בהקשר זה בשם "ים סוּף"), והיתה סמוכה או אולי אף זהה לעֶצְיוֹן גֶּבֶר. אֵלוֹת נזכרת כנראה בתיאור מסע המלחמה הקדום של ארבעת המלכים בראשות כְּדָרְלָעֹמֶר בכינוי "אֵיל פָּארָן", במשמעות של "אֵילוֹת שעל גבול מִדְבַּר פָּארָן" - הוא מִדְבַּר סִינַי.

בימי הנדודים בַּמִּדְבָּר, העַם נאלץ לעקוף את ממלכת אֱדוֹם, ולכן נדד דרומה על דֶּרֶךְ הָעֲרָבָה (בין ים המלח למפרץ אילת) על גבול הַר שֵׂעִיר שבאֱדוֹם, עד שהגיע לאֵילַת ולעֶצְיוֹן גָּבֶר, ומשם המשיך מזרחה וצפונה לכוון מִדְבַּר מוֹאָב.

המלך דָוִד כבש את אֱדוֹם, ובנו שְׁלֹמֹה בנה צי של אוניות בעֶצְיוֹן גֶּבֶר שליד אֵלוֹת, ואנשיו הפליגו משם יחד עם הספנים המומחים של חִירָם מלך צֹר כדי להביא זהב רב מאוֹפִיר.

אֵילַת החליפה עוד כמה פעמים ידיים בין ממלכות אֱדוֹם ויְהוּדָה. עֻזִּיָּהוּ מלך יְהוּדָה השיב את אֵילַת לממלכתו ובָּנָה\שיקם אותה. בימי נכדו אָחָז מלך יְהוּדָה השתלטו שוב האֲדוֹמִים על אֵילַת, והיא לא שבה עוד לידי ממלכת יְהוּדָה.

זיהוי המקום

על פי התיאור המקראי היתה אֵלוֹת כאמור עיר על שפת ים סוּף בסמוך לעֶצְיוֹן גֶּבֶר, או אולי אף זהה לה. בד"כ מזהים את אֵלוֹת (ואולי גם את עֶצְיוֹן-גֶּבֶר) עם תל אל-ח'ליפה שבצפון המפרץ ליד העיר אילת של ימינו (ראו במפה), שם נמצא ישוב מוקף חומה ובה שער הפונה דרומה לכוון המפרץ, וממצאים המעידים על התיישבות ישראלית ואדומית במקום בתקופת המקרא, ואולי גם על תעשיית נחושת. באתר נמצא גם חותם ועליו נכתב "ליתם", ויש המשערים שמדובר אולי ביוֹתָם מלך יְהוּדָה (בנו של עֻזִּיָּהוּ שכאמור כבש ובנה את העיר).

קיימת ביקורת על טענות אלה ועל תיארוך הממצאים, וכנגד הזיהוי נטען גם שלא נמצאו שרידי נמל בתל אל-חליפה, ובכל מקרה האתר אינו מתאים לנמל בשל ריחוקו מהחוף ותנאי טבע נוספים. כך יש המבדילים בין העיר אֵלוֹת שבצפון המפרץ לבין עיר הנמל עֶצְיוֹן גֶּבֶר הסמוכה לה, והמזוהה עם אי האלמוגים, כ-13 ק"מ דרומית לאילת (ראו במפה), או עם אזור החוף שמול האי, ונמצאו מתקני עגינה קדומים גם על האי וגם על החוף שמולו.

פרקים המזכירים את אֵלוֹת

ספר	פרק
בְּרֵאשִׁית	י”ד	ארבעה מלכים, כולל כְּדָרְלָעֹמֶר מֶלֶךְ עֵילָם, יוצאים למלחמה עם חמשת מלכי ערי הכִּכַּר שבאזור ים המלח, והם חוטפים את לוֹט. אַבְרָם רודף אחריהם עד דַמָּשֶׂק ומשחרר את לוֹט, ומקבל מִנְחָה ממַלְכִּי-צֶדֶק מלך שָׁלֵם (המשוערת כיְרוּשָׁלַיִם).
דְּבָרִים	ב	ה' מאיץ בעַם להקיף את הַר שֵׂעִיר שבאֱדוֹם (מדרום וממזרח), אך לא להתגרות באֱדוֹמִים למלחמה, כי בני עֵשָׂו האֱדוֹמִים ובני יִשְׂרָאֵל הם עמים אחים. גם כשיחלפו על גבול ממלכות מוֹאָב ועַמּוֹן, עליהם להמנע ממלחמה כיוון שאדמותיהם באו להם בירושה בהיותם צאצאי לוֹט. אבל ה' כן קורא לעַם לכבוש את ממלכת סִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי, ונזכרים עמי הרְפָאִים העֲנָקִים ששכנו בעבר באזורים אלה.
מְלָכִים-א	ט	שְׁלֹמֹה נותן לחִירָם 20 ערים בגליל אבל חִירָם מאוכזב מהן. אבל שיתוף הפעולה ממשיך כשספני שְׁלֹמֹה וחִירָם יוצאים לאוֹפִיר להביא זָּהָב. שְׁלֹמֹה בונה את גֶּזֶר, חָצוֹר, מְגִדּוֹ, בֵּית חֹרֹן תַּחְתּוֹן, בַּעֲלָת ותַּדְמֹר, וביְרוּשָׁלַיִם הוא בונה את המִּלּוֹא ואת החומה.
מְלָכִים-ב	י”ד	בממלכת יְהוּדָה, אֲמַצְיָה עולה למלוכה ונוקם ברוצחי אביו יְהוֹאָשׁ. הוא מצליח נגד אֱדוֹם אך מובס וְנִשְׁבָּה בידי יוֹאָשׁ מלך יִשְׂרָאֵל שבוזז את יְרוּשָׁלַיִם (ומַמְשִׁיל את מָשָׁל החוֹחַ ואֶרֶז הַלְּבָנוֹן). אֲמַצְיָהוּ נרצח במהלך קֶשֶׁר כנגדו, ובנו עֻזִּיָּהוּ מולך אחריו. בממלכת יִשְׂרָאֵל, יָרָבְעָם ה-2 מולך אחרי אביו יוֹאָשׁ במשך 41 שנה, ואחריו מולך בנו זְכַרְיָה.
מְלָכִים-ב	ט”ז	רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם ופֶּקַח מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עולים על יְרוּשָׁלַיִם ואָחָז מֶלֶךְ יְהוּדָה שולח שוחד מאוצרות המקדש לתִּגְלַת פִּלְאֶסֶר מֶלֶךְ אַשּׁוּר, שכובש את דַמָּשֶׂק והורג את רְצִין. אָחָז מצווה על אוּרִיָּה הַכֹּהֵן לבנות במקדש מזבח כמו זה שראה בדַּמֶּשֶׂק. בנו חִזְקִיָּהוּ מולך אחריו ביְהוּדָה.
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב	ח	אחרי 20 שנה בהן נבנו המקדש והארמון ע"י שְׁלֹמֹה, הוא מקבל ערים מחִירָם מלך צור, בונה ומיישב אותם. העבודות בוצעו ע"י נוכרים, ובני ישראל עצמם עסקו בצבא ובניהול העבודות. בת פרעה עוברת לארמונה החדש. שְׁלֹמֹה מעלה עולות על המזבח שמול המקדש במועדים, ומעמיד את הַכֹּהֲנִים והַלְוִיִּם לפי המחלקות שקבע אביו דָוִד. שְׁלֹמֹה מקבל מחירָם צי אוניות בעֶצְיוֹן גֶּבֶר וסַפָּנֵי שְׁלֹמֹה וחִירָם יוצאים למסעות סחר ומביאים זהב רב מאוֹפִיר ^[*]הפרק מקביל חלקית למסופר במְלָכִים-א פרק ט .
דִּבְרֵי-הַיָּמִים-ב	כ”ו	מלכות עֻזִּיָּהוּ: עֻזִּיָּהוּ עולה למלוכה בגיל 16 ומולך 52 שנים. הוא מצליח במעשיו כל עוד הוא נאמן לה': הוא לוחם בהצלחה באֱדוֹמים, בפְּלִשְׁתִּים, ובעַרְבִים. הוא בונה ערים, מגדלים ביְרוּשָׁלַיִם, ובורות אגירה בַּמִּדְבָּר, ועוסק במרעה ובחקלאות. הוא נעשה גאה, וכשהוא מעז להקטיר על מִזְבַּח הַקְּטֹרֶת שבמקדש הוא נענש בצָּרַעַת ועובר לגור בנפרד בזמן שבנו יוֹתָם מולך בפועל ^[*]הפרק מקביל חלקית למסופר במְלָכִים-ב פרק י"ד-מְלָכִים-ב פרק ט"ו .

ציטוטים נבחרים - חלקם מולחנים

פרק	פסוק
בְּרֵאשִׁית-י"ד	ה-ו	וּבְאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּא כְדָרְלָעֹמֶר וְהַמְּלָכִים אֲשֶׁר אִתּוֹ וַיַּכּוּ אֶת רְפָאִים בְּעַשְׁתְּרֹת קַרְנַיִם וְאֶת הַזּוּזִים בְּהָם וְאֵת הָאֵימִים בְּשָׁוֵה קִרְיָתָיִם. וְאֶת הַחֹרִי בְּהַרְרָם שֵׂעִיר עַד אֵיל פָּארָן אֲשֶׁר עַל הַמִּדְבָּר.
דְּבָרִים-ב	ח	וַנַּעֲבֹר מֵאֵת אַחֵינוּ בְנֵי עֵשָׂו הַיֹּשְׁבִים בְּשֵׂעִיר מִדֶּרֶךְ הָעֲרָבָה מֵאֵילַת וּמֵעֶצְיֹן גָּבֶר וַנֵּפֶן וַנַּעֲבֹר דֶּרֶךְ מִדְבַּר מוֹאָב.
מְלָכִים-א-ט	כ"ו-כ"ח	וָאֳנִי עָשָׂה הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בְּעֶצְיוֹן גֶּבֶר אֲשֶׁר אֶת אֵלוֹת עַל שְׂפַת יַם סוּף בְּאֶרֶץ אֱדוֹם. וַיִּשְׁלַח חִירָם בָּאֳנִי אֶת עֲבָדָיו אַנְשֵׁי אֳנִיּוֹת יֹדְעֵי הַיָּם עִם עַבְדֵי שְׁלֹמֹה. כח וַיָּבֹאוּ אוֹפִירָה וַיִּקְחוּ מִשָּׁם זָהָב אַרְבַּע מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים כִּכָּר וַיָּבִאוּ אֶל הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה.
מְלָכִים-ב-י"ד	כ"א-כ"ב	וַיִּקְחוּ כָּל עַם יְהוּדָה אֶת עֲזַרְיָה וְהוּא בֶּן שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה וַיַּמְלִכוּ אֹתוֹ תַּחַת אָבִיו אֲמַצְיָהוּ. הוּא בָּנָה אֶת אֵילַת וַיְשִׁבֶהָ לִיהוּדָה אַחֲרֵי שְׁכַב הַמֶּלֶךְ עִם אֲבֹתָיו.
מְלָכִים-ב-ט"ז	ו	בָּעֵת הַהִיא הֵשִׁיב רְצִין מֶלֶךְ אֲרָם אֶת אֵילַת לַאֲרָם וַיְנַשֵּׁל אֶת הַיְהוּדִים מֵאֵילוֹת וַאֲדוֹמִים בָּאוּ אֵילַת וַיֵּשְׁבוּ שָׁם עַד הַיּוֹם הַזֶּה.

ניתן לקרוא עוד על אֵלוֹת באתר של עמוד ענן.